ב-Science נדהמו לגלות, אחרי 100 שנים של ניסיונות כושלים למצוא תרופה לאלצהיימר, כי עולם המדע הלך שבי אחר הונאה של המדענים הגדולים בתחום. שוב נמחצת התקווה (והבריאות) של הציבור תחת שחיתות שפשטה בכל מקום.
ב–2006 פורסם מאמר שהתיימר לחשוף את הסיבה למחלת האלצהיימר, מאה שנה אחרי שתוארה לראשונה. במאמר הוצג חלבון ממשפחת העמילואיד־בטא, שקיבל את השם המדעי Aβ*56. תואר כיצד הזרקת החלבון לעכברים הביאה אותם לפתח תסמינים מוקדמים של דמנציה. לכאורה היה זה מה שחיפשו. המאמר חיזק את התיאוריה של אלויס אלצהיימר, לפיה הצטברות משקעים של עמילואיד־בטא, שכונו פלאקים, גורמת להתנוונות תאים במוח ולירידה ביכולת הקוגניטיבית.
את המאמר פרסמו שני החוקרים המוערכים ביותר בחקר המחלה – הפרופסורים סילבן לסנה וקארן אשה, מהמרכז לחקר המוח של אוניברסיטת מינסוטה. לראשונה דווח על הוכחה לחלבון ספציפי שקשור לאובדן זיכרון. אולם, צ'רלס פילר, כתב התחקירים של מגזין המדע "Science", חשף לאחרונה בספרו החדש כי העדות לחלבון היתה פרי מניפולציה של פרופ' לסנה, שעיבד תמונות מעבדה כדי להוכיח את התיאוריה שלו.
ספר חדש מאת צ'רלס פילר, עיתונאי חוקר המוערך הכותב למגזין SCIENCE . שם הספר "Doctored: Fraud, Arrogance, and Tragedy in the Quest to Cure Alzheimer's"
(ובעברית .. זיוף: הונאה, יהירות וטרגדיה בחיפוש אחר תרופה לאלצהיימר)
(בסוף מאמר זה – קיראו על שם הספר DOCTORED המוצלח מאד בריבוי משמעותיו)
בקישור – הכתבות של צ'לרס פילר בסיינס SCEINCE (מספיק לקרוא כותרות כדי לחטוף בחילה מכמות ההונאות והשחיתות המדעית) – מומלץ להיכנס
https://www.science.org/content/author/charles-piller
הספר של פילר מתאר שורה ארוכה של מקרי הונאה, זיוף ועיבוד במאות רבות של מחקרים ומאמרים אקדמיים בנושא אלצהיימר.
פילר עבד במשך שנים עם מדעני מוח מובילים, לצד חוקרים פורנזיים מקצועיים שמתמחים באיתור זיוף של תמונות מדעיות.
"לבנות על תרופה לאלצהיימר זה כמו לתכנן את העתיד על סמך זכייה בלוטו" – כתבה של צח יוקד
עוד דוגמא להשחתת המדע על ידי חברות התרופות – מבקרי מחקרים רפואיים בכתבי מובילים קיבלו כסף גדול
איך אפשר לעכב או למנוע אלצהיימר? התשובות שמספקים המחקרים – כתבה של עידן לושי
פוסטים בנושא אלצהיימר וקשר למפגעי סביבה / אורח חיים
מדוע נשים חולות יותר באלצהיימר? – כתבה של עידן לושי
לפי הספר של פילר, לסנה לא הסתפק בהונאה חד־פעמית אלא המשיך זאת שנים. המאמר שלו מ–2006 הביא להקצאת משאבים כספיים אדירים לפיתוח היפותזת העמילואיד וחיזק את מי שצידדו בהשערה זו. המאמר דחק לשוליים תיאוריות אחרות, ותומכיהן התקשו לזכות בהכרה או במימון. כל מחקר שלא תמך בהיפותזת העמילואיד נתפס כחסר ערך ולא זכה למימון.
חוקר מרכזי שתמך בהיפותזת העמילואיד – דניס סלקו מאוניברסיטת הרווארד.
סלקו נחשב מחוקרי האלצהיימר החשובים בעולם. הוא ציטט את מאמרו המקורי של לנסה לא פחות מ–13 פעמים במאמריו. כיום סלקו נשמע אחרת ובספר מופיעים דבריו כי "יש מעט מאוד עדויות לכך ש–Aβ*56 בכלל קיים, ואם הוא קיים אז אין הוכחה שישנו קשר בינו לבין אלצהיימר, אפילו במודלים של חיות". הוא מודה כי לאחר שבחן בקפדנות את מאמריו של לנסה מצא "לפחות 12 תמונות בהן איני יכול למצוא שום הסבר אחר למעט מניפולציה".
סלקו אולי לא אחראי למה שקרה, אבל כשחוקר במעמדו תומך בהיפותזה מסוימת, ההשפעה עצומה. מקשיבים לו המונים מבין החוקרים, חברות התרופות ומגזינים מדעיים. זה מביא לדחיקה ונטישה של כיווני חשיבה אחרים.
פילר פירסם תחקיר על לנסה ב–2022. בעקבותיו קיבל תגובות ממדענים מובילים רבים, שאמרו כי אינם מבינים איך יכלו לטעות כך והודו שעליהם לבחון מחדש את אמונתם בהיפותזת העמילואיד. אולם, היו רבים שטענו כי היו ספקניים לגבי המחקר מתכתחילה. רק שבאופן אירוני, רוב הטוענים שהיו ספקניים לגבי מחקר זה ציטטו אותו שוב ושוב וניסו להשתמש במאמר זה כדי לחזק תמיכה בתיאוריות שלהם.
בספר מתיחס פילר גם לדוקטור מקסיקאי בשם אליעזר מצליח – חוקר מוח חשוב.
מצליח מונה ב–2016 לעמוד בראש המחלקה לחקר המוח של המכון הלאומי להזדקנות של ארצות הברית, ה–NIA. הוא חלש על תקציב מחקר של 2.6 מיליארד דולר (גדול יותר משאר כל מחלקות המכון יחד) והיתווה דרך למאות חוקרים צעירים, אישר מענקי מחקר לעשרות מעבדות ונהנה מיוקרה רבה. מצליח היה גדול יותר מלסנה – אחד החוקרים המשפיעים ביותר בדור האחרון בנוגע לחקר פרקינסון ואלצהיימר. לא רק שהמונים ציטטו את המאמרים שלו, מחקריו היו הבסיס המדעי לרישום פטנטים של תרופות בשלבי פיתוח, ובחלק מהמקרים גם בסיס לאישורן לשימוש.
מסתבר כי מצליח זייף ועיוות נתונים והדמיות בלא פחות מ–132 מאמרים שונים. מאמרים שצוטטו על ידי חוקרים אחרים בלא פחות מ–18 אלף מאמרים אחרים. פרופ' סמואל גנדי, חוקר מוח מהמרכז לחקר האלצהיימר של בית החולים הר סיני בניו יורק, שנחשף לתיק העבודות של מצליח, אמר כי "מדובר במניפולציה שכללה מאות תמונות מזויפות על פני שנים רבות". גנדי נתן כדוגמא שני מאמרים של מצליח, בהם השתמש החוקר באותה תמונה של מיטוכונדר (אברון שאחראי על הפקת אנרגיה תאית).
פרופ' מו יאנג, חוקרת מוח בכירה מאוניברסיטת קולומביה, שבעמוד הלינקדאין שלה רשום כי היא הבלשית הבכירה בפרשת אליעזר מצליח, תיארה איך מצאה במאמריו של מצליח דפוס חוזר של זיוף תמונות, כולל שיפוץ, שכפול והדבקה של חלקים מתמונות שונות.
פרופ' מצליח גרם נזק אדיר לחקר מחלת האלצהיימר.
פילר תיאר מחקר שמצליח פירסם ב–2015. המחקר חשף טיפול חדשני במחלת האלצהיימר המבוסס על תערובת של חומצות אמינו שנשאבו ממוח של חזיר. המאמר עורר התרגשות גדולה. הוצגו בו תמונות של רקמות עכברים, שקיבלו את התרופה והראו ירידה בכמות משקעי חלבון הטאו, שנחשב לאחד ממאפייני מחלת האלצהיימר בבני אדם. בחינה מעמיקה של הצילומים חשפה כי סריקות העכברים החולים שהחלימו כביכול בעקבות הטיפול החדשני היו, למעשה, שכפול של צילומי המוח של עכברים בריאים.
מאמר של מצליח מ–2005, הוביל לאישור תרופה ניסיונית לאלצהיימר בשם Prasinezuman. גם בו התמונות זויפו כדי לתמוך בתגלית השקרית.
עם פרסום התחקיר של פילר, NIA האמריקאי התנער ממצליח ופיטר אותו. NIA בחן שני מאמרים שלו בלבד, ובשניהם נמצאה התנהלות מדעית פסולה. וזה לפני שפילר העביר להם חומר שכלל חשדות בנוגע ל–132 מאמרים.
איך גוף ממשלתי עם חשיבות כה מכרעת על עולם המדע הרפואי ממנה רמאי לתפקיד בכיר כל כך ?
זו עדות עצובה לגבי האופן בו התהליך מנוהל על ידי סוכנות ממשלתית חשובה. סוכנויות מדע רבות נמצאות כרגע במתקפה מצד ממשל טראמפ ותנועת MAGA, בגלל ההשחתה וההשפעה של התעשייה עליהן.
בריסלב זלוקוביץ', חוקר אלצהיימר מוערך מאוניברסיטת קליפורניה, רימה לא רק במחקר תיאורטי, אלא גם בניסוי ממשי בתרופה חדשה. תרופה שקיבלה מימון ממשלתי ונוסתה על 1,400 חולים אמריקאים שסבלו מקריש דם בעקבות אירוע מוחי.
זלוקוביץ' נחשב לאחד מחלוצי המחקר בתחום השימור וההגנה על מחסום דם־מוח, שהיא רקמת תאים צפופה שתפקידה לסנן את הדם לפני כניסתו למערכת העצבים המרכזית ולמנוע חדירה של גורמים מזיקים שעלולים לפגוע בתפקוד המוח ועמוד השדרה. זלוקוביץ' היה מהראשונים שקישרו בין מחסום דם־מוח לאלצהיימר והראה שאותו מחסום מסייע לסילוק חלבון עמילואיד־בטא מהמוח. זלוקוביץ' נחשב למומחה מוביל בחקר הקשר בין היכולת הקוגניטיבית לבין אנזים בשם APC, שמשמש כנוגדן קרישה טבעי במצבי דימום פנימי לאחר אירוע מוחי.
ב–2012 הציג זלוקוביץ' תרופה חדשה, בשם 3K3A–APC, שאמורה להיות גרסה בטוחה ויעילה יותר של אותו אנזים. ההתרגשות היתה רבה ואיגוד המזון והתרופות האמריקאי, FDA, הציב תרופה זו על "המסלול המהיר" לאישור תרופות בעלות פוטנציאל גדול. אולם, נמצא כי שנים רבות נעזר זלוקוביץ' במאמריו השונים בתמונות מזויפות ומשופצות כדי לתמוך בהיפותזה המדעית שלו. והוא לא הסתפק בזה. בשלב השני של הניסוי בתרופה החדשנית, הסתיר זלוקוביץ' מרשויות הממשל הפדרלי נתונים מטרידים לפיהם לא רק שהתרופה החדשה לא הקלה על תסמיני הדימום והניוון של תאי המוח אלא הגבירה את סיכויי התמותה בשבוע הראשון שלאחר לקיחתה. לא פחות מ- 6 מתוך 66 משתתפים בניסוי נפטרו בשבוע הראשון שלאחר נטילת התרופה, לעומת משתתף אחד בלבד מתוך 44 שקיבלו פלסבו. בבחינת השפעת התרופה כעבור 3 חודשים, התברר שמי שקיבלו אותה היו מוגבלים ותלותיים מבחינה פיזית הרבה יותר ממי שקיבלו תרופת דמה.
עם פרסום התחקיר של פילר הופסק המימון והתרופה לא נמצאת יותר בתהליכי פיתוח.
זלוקוביץ' הוצא לחופשה מעבודתו באוניברסיטת דרום קליפורניה.
אוניברסיטת מינסוטה עדיין לא סיימה את החקירה בעניינו של לסנה.
.
רוב החוקרים ישרים, ללא ספק, והאמינו בתיאוריית העמילואיד שבמשך שנים נשמעה הגיונית על רקע הידע שהיה קיים אז. אולם, בשנים האחרונות החלו להופיע יותר ויותר עדויות מדעיות שהעמידו בסימן שאלה את תיאוריית העמילואיד.
התברר כי במוחות של אנשים שהגיעו לגיל מופלג יש פלאקים גם כאשר הם צלולים ולא סובלים מדמנציה. והיו אנשים עם גילויים אגרסיביים של המחלה ולא נמצאו פלאקים במוחותיהם. המתאם בין פלאקים למחלה חלש משחשבו.
בחינת מקרי האלצהיימר שנגרמים כתוצאה ממוטציות משפחתיות, הגורמות בסבירות גבוהה להתפתחות המחלה, העלתה מיתאם חלש בין רמת ייצור עמילואיד בטא למחלה. חלק ניכר מאותן מוטציות משפחתיות לא הגבירו ייצור עמילואיד בטא ואף הפחיתו אותו.
בשנים האחרונות הראו מחקרים רבים שלא מדובר במחלה אחת, אלא באסופת תסמינים ומצבים שיוצרים דמנציה .. דמנציה היא תסמין כמו חום גבוה, שיכול להיות תוצאה של מגוון רחב של מצבים רפואיים ומחלות.
עד להכרה בתובנות אלו, ירדו לטמיון שנות מחקר רבות של טובי המדענים שנכשלו למצוא מזור למחלה.
"שגיאות וזיופים קיימים ברוב תחומי המדע, לא מדובר בתופעה ייחודית לאלצהיימר", אמרה פרופ' מיכל שוורץ, חוקרת מוח במחלקה לנוירוביולוגיה של מכון ויצמן המתמחה בחקר הדיאלוג בין מערכת החיסון למוח וההשלכות למחלות מוח ניווניות וכלת פרס ישראל לשנת 2023. פרופ' שוורץ כבר שנים מתיחסת לשמרנות מדעית, חשיבה קבוצתית שגרמה לעשרות שנים של מחקר ופיתוח בחיפוש אחר פתרונות שגויים. ייחוס האלצהיימר בעיקר לצברי החלבונים במוח הביא למאמץ לסלק אותם.
אבל .. כיום ברור שהמחלה דוגרת שנים רבות קודם לכן וכי הגורם הדומיננטי יותר באובדן הזיכרון הוא דלקתית. התאים במוח לא מצליחים להתמודד עם שלל גורמים ומופרשים חלבוני דלקת. יש גורמים שונים שהם הרבה יותר דומיננטיים לאובדן הזיכרון מאשר אותם צברי חלבונים, שיש סברה כי הם התגובה של המוח לחדירת זיהום ולהצטברות תוצרי פסולת וגורמים אחרים כדלקת ולא הבעיה עצמה.
באלצהיימר חלים שינויים פתולוגיים מוחיים ייחודיים, כולל שקיעת חלבון העמילואיד במוח. שינויים פתולוגיים מגוונים תורמים במידה רבה לתהליך הניווני במוח ולירידה בתפקוד הקוגניטיבי. השונות בין חולה אחד לאחר גדולה. מוחות אלצהיימר מסוימים מראים שינויים עקב חסימות בכלי הדם שמזינים את המוח, בעוד במוחות אלצהיימר אחרים נמצאו שינויים פתולוגיים של מחלת פרקינסון, ובאחרים שקיעה של חלבונים אחרים שגורמים לניוון המוח.
אין מודל מחלה אחד שמייצג את כל מורכבות המחלה.
לא ניתן להתייחס לכל הצורות השונות של המחלה כבעיה אחת. הטיפול צריך להיות מותאם לחולה ספציפי. וגם אז, המחלה מתאפיינת במנגנוני נזק רבים ושונים – אין תרופה אחת שתטפל בכל מנגנוני הנזק.
בעולם הרפואה חושבים שצריך לפתח שילוב של תרופות, אולם זו טעות – יש להתמקד במניעה ובשינוי הגורמים לאלצהיימר. קיימות הצלחות יפות ברפואת אורח חיים ורפואה פונקציונלית (כפי שניתן לראות במחקריו של ברדסן, במחקריהם ובקליניקה של זוג הנוירולוגים שרזאי וגם במקרה שלי – הגורמים סביבתיים ואורח חיים קלוקל- זה ניתן לשינוי).
ידוע כיום כי מחלת האלצהיימר מתפתחת בהדרגה לאורך 15–20 שנה לפני הופעת ביטויים קליניים של ירידה בתפקוד הקוגניטיבי. זו עוד סיבה לכשלון הגישה של פיתוח תרופות. הסביבה המוחית והגופנית משתנה לאורך זמן ומנגנוני החולי משתנים. גם אם תימצא תרופה יעילה בשלב מסוים בתהליך, זה יכול להזיק בשלבים אחרים. דוגמא היא תרופות לטיפול במערכת החיסון שכושלת בהגנה על המוח מנזקי המחלה. בשלבים מוקדמים כדאי לחזק תאים חיסוניים, ובשלבים מאוחרים לדכא את פעילותם כי התאים החיסוניים הופכים רעילים למוח, אומר רופא שמתראיין בכתבה.
הרופאים בכתבה מתיחסים לצורך באבחון מוקדם ותולים תקווה בטכנולוגיות חדשות לאבחון בשלב הפרה־קליני לפי בדיקת דם. הם חושבים שזה גם יזרז פיתוח תרופות. להערכתם (השגויה לדעתי ומניסיוני האישי עם דמנציה) בדיקות הדם יאפשרו לסרוק את האוכלוסייה המבוגרת ולזהות אנשים שהמחלה מתפתחת אצלם פני הופעת ביטוי קליני. בעזרת הבדיקות יערכו ניסויים קליניים קצרים וזולים לפיתוח תרופות וימריץ את חברות הפארמה לעשות זאת.
מכל מקום, המניפולציה המדעית טראגית בהקשר של אלצהיימר כי זו מחלה שמתפשטת בקצב גבוה, ללא תרופה. ההונאות עיכבו את הבנת ההיבטים המדעיים של המחלה ודחו מציאת פתרון, טוען פילר. ויחסי הציבור וכתבות בתקשורת גרמו לרבים להאמין שבקרוב תימצא תרופה – אמונת שווא. כי מדובר בתסמונת מורכבת, רב-מימדית עם ריבוי גורמים. והתשובה היא רפואת אורח חיים.
מדענים הם בני אדם, שתוצאות חלשות בניסויים שלהם מאכזבות אותם אחרי שנים של עבודה שלא מספקות הוכחה להנחה שלהם. הם מאמינים בדרכם וחושבים שאם "יחדדו מעט" את המידע ויגרמו לתמונה להיראות טוב יותר, זה יעזור לרעיון להתקבל. הם טועים לחשוב שזה לא יזיק ורק יבליט מה שהם באמת מאמינים בו. וכאשר איש לא מבחין במניפולציה, בניסוי הבא שלא יניב תוצאות רצויות כבר נסחפים לשנות את התמונה בצורה משמעותית יותר. וזה נורא. הנזק לידע, למדע ולמי שסובלים – איום ונורא.
תמיד, אבל תמיד – תעלו ספקות ושאלות, תחפשו בנתונים ותצליבו מקורות מידע. העולם מסובך. תסמכו רק על בדיקה עצמית (כן, זה קשה, במיוחד כשנפגעים מדברים מןזרים או מתחילה דמנציה, ומי כמוני יודעת – הייתי שם .. פירוט וקישורים בהמשך)
מקור – כתבתו של צח יוקד ב"הארץ"
.
דר' ברדסן עשה עבודה חשובה, מחקר ארוך ומשמעותי, עניתי בתגובה לפוסט של פרופ' אבשלום אליצור Avshalom Elitzur על נושא זה, בקישור
https://www.facebook.com/avshalom.elitzur/posts/pfbid0fdwtcJoTyBDXcmCQ6JpegCDXF4ffgCk8LP32x57da3wUbtxtkT3HNXK8rppYf6Snl
אבל ..
ברדסן לא ענה לי, כשפניתי אליו והוספתי משתנה סביבתי חשוב שנעלם מעיניו – זה שגרם ל"אלצהיימר" שלי. הדמנציה המוקדמת שלי התגלתה כסביבתית – תוצאה של חשיפה לקרינה בלתי מייננת, השכיחה היום בכל מקום (ולא רק לכימיקלים סינתטיים ועובש).
אני גיליתי את הסיבה לפגיעה בתפקוד המוח שלי, זמן קצר לפני הפרסום של מחקרו פורץ הדרך של ברדסן.
.
אצלי הופיעה רגישות קיצונית לקרינה ולכימיקלים בעקבות בדיקת fMRI עם גדוליניום – בגלל האלצהיימר/ דמנציה מוקדמת שהרסה לי את המוח, התפקוד ואת הקריירה. מיד לאחר הבדיקה הפכו חיי בלתי נסבלים – כאבי תופת, תסמינים מגבילים איומים בכל מקום אתם קולטים עם הניידים – קליטה משמעה קרינה וזו גורמת לי (ולעוד 10% מוגבלות תפקודית סביבתית.
נאלצתי לברוח מהציביליזציה עתירת נסמרטפונים, וויפיי ושאר משדרים. (ולמי שתוהה – אני בחיבור קווי, אין לי שום דבר אלחוטי)
ורק כשהצלחתי למצוא מקום נמוך קרינה ולשקם גוף מקריסת מערכות כמעט מוחלטת (הגעתי 33 קג' על סף מוות, ובניתוק מוחלט מהכל, ללא חשמל וטלפון קווי אפילו בחצי שנה הראשונה (כי אפילו המתח הקל בטלפון הקווי היה יותר מדי לגוף שקרס) – המצאתי שיטות שיקום ובניתי את גופי מחדש .. וכשגופי חזר לתפקד (בסביבה מוגנת מקרינה ונקייה מזיהום ומכימיקלים סינתטיים ככל הניתן) גיליתי שגם המוח שלי חזר לתפקד (לא כמו קודם – לא הגוף ולא המוח, אבל מתפקדים. אולם עם כל חשיפה לקרינה או לכימיקלים – לא רק הגוף כואב ומדמם, המוח חוזר להיות מעורפל ודמנטי. ההשפעה נעלמת כשהמפגע הסביבתי מופסק). ואיני היחידה, ממש לא.
.
כתבתי על זה, ערכתי מחקרים והרבה סקירות ספרותיות וכתבתי כתבתי – הכל הלך בשריפה בכרמל
אז החלטתי לתרגם את הספר של ברדסן שרק יצא כדי ליידע את ציבור דוברי העברית, אחרי 2 פרקים הבנתי שהספר של ברדסן מורכב מדי לקהל ללא כל רקע ושכנעתי את שאול טל (שנפטר לאחרונה) מהוצאת פוקוס לרכוש זכויות לתרגום הספר של זוג הנוירולוגים שרזאי, שגם עשו עבודה מחקרית והבינו מה הענין במגיפת האלצהיימר. שרזאי הנפלאים מטפלים ומנחים ועובדים בשטח – לא רק עם יחידים, אלא עם קהילות, כדי לעצור את המגיפה הזו, שכולה בעיה של אורח חיים ומפגעי סביבה. שנים ספורות אחרי שתרגמתי את הספר של שרזאי (שהפך רב מכר בניגוד לחששות בהוצאת פוקוס שהתאמצתי לשכנע) -תורגם הספר של ברדסן.
.
"אלצהיימר שלי" – מעט מהסיפור שלי – בכנס "מוח בריא" 2018
שקף שמרכז מה יש לעשות כדי למנוע וכדי להבריא דמנציה ואלצהיימר ובכלל תחלואה כרונית – מתוך ההרצאה
באפוק טיימס כתבו גם עלי (ובעוד כתבות) – "האנשים שנרפאו מאלצהיימר" https://epoch.org.il/science-and-technology/231226/
ובקישור זה – ריכוז הסברים וקישורים חשובים – פוסט פתיחה בקבוצת "אלצהיימר ובעיות זיכרון: מניעה, טיפול ותקווה" בפייסבוק
.
גם זוג הנוירולוגים שרזאי לא נגעו בענין הקרינה, אבל התכתבנו בענין והם התענינו במקרה שלי (טוב, הייתי המתרגמת של ספרם .. אגב, בהתנדבות כדי לשכנע את ההוצאה להשקיע בספר שחשבו כי אין לו קהל .. עשיתי את כל העבודה, מעבר לתרגום .. וצדקתי – זה אחד הספרים היותר נמכרים ומצליחים כי יש לו צורך הולך וגדל, כפי שניבאתי להם)
.
כתבתי לא מעט פוסטים בנושא, בניסיון להעלות מודעות. ליקטתי מידע מעיתונות פופולרית ודוחות על העלייה בשכיחות המחלה, לצד מחקרים – כמו של מרטין פול (PALL), בלפום הצרפתי ואחרים ששנים חוקרים מנגנוני נזק מחשיפה לקרינה בלתי מייננת, שתורמים להתפתחות מחלות ניווניות של המוח, כולל אלצהיימר/ דמנציה אך לא רק (ותחלואה כרונית רבה אחרת).
אבל ..
המערכת רודפת כל מי שמנסה להראות זאת, גוזלת תקציבים מחוקרים, מאיימת על רופאות, דורסת אותנו שנפגענו, מגחיכה .. כל מה שתומאס קון כתב עליו ב"מבנה מהפכות מדעיות" – כן, ביגטיים, וזה בתוספת המימון האינטרסנטי של התעשייה שעושה הכל כדי שלא תגלו, לא תשמעו, לא תדעו .. כן, זוועה
זה החל עם דר' ג'ורג' קארלו שנשכר ע"י חברות הסלולר כדי להוכיח שאין נזק בחשיפה לקרינה, אבל הוא דווקא מצא הפוך ולא הסכים לשקר .. מאז הוא נרדף, הנה חלק מהסיפור בגרדיאן https://www.theguardian.com/technology/2018/jul/14/mobile-phones-cancer-inconvenient-truths
וגם פה https://www.thenation.com/article/archive/how-big-wireless-made-us-think-that-cell-phones-are-safe-a-special-investigation/
.
טוב ..
אחזור לאלצהיימר .. הנה דוגמאות למחקרים שעולים לי כעת ..
בקישור זה פוסטים בנושא אלצהיימר וקשר למפגעי סביבה / אורח חיים
https://galweiss.com/?s=%D7%90%D7%9C%D7%A6%D7%94%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%A8
מחקר מ- 2019 הראה כי קרינה סלולרית מעוררת ייצור עמילואיד בתאי עצב מוחיים – מסתמן קשר לתהליכי חולי בפרקינסון ואלצהיימר
(https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0928468018303523)
ב- 2022 פרסם פרופ' מרטין פול מאמר בכתב העת Current Alzheimer Research: – "שדות אלקטרומגנטיים נמוכי עוצמה מפעילים VGCC (תעלות סידן תלויות מתח) וגורמים לאלצהיימר מוקדם – 18 סוגי עדות מובחנים"
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35114921
וכמו שברדסן מצא וגם אחרים, כמו זה מ- 2020 – סופסוף מאמר על הקשר בין חשיפה למתכות לאלצהיימר ודמנציה (שידוע כבר שנים רבות קודם.
קרינת רדיו משמש לשבירת מחסום דם-מוח עבור טיפולים רפואיים, כך שלא פלא שהיא עושה זאת ב"סתם" שימוש בסלולרי (סלפורד ב- 2003 הראה זאת) http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1241519/pdf/ehp0111-000881.pdf
וכך מצטברות מתכות במוח (יש עוד סיבות כמו הפלרה ואלומיניום במי שתייה ועוד ועוד .. ואחד המקורות למתכות זה מסתימות האמלגם (כספית) ובהקשר זה, מחקר מ- 2017 מצא כי סתימות אמלגם בשיניים משחררות יותר כספית לחלל הפה, בעת חשיפה לקרינת רדיו מראוטר אלחוטי (וויפיי). https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/27418965
.
ורק ככה להזכיר, חלק ממנגנוני הנזק שנמצאו לקרינה בלתי מייננת (לא יינון)
- חימום כתוצאה מבליעת אנרגיה ברקמה – על תופעה זו התבססו המלצת ארגון הבריאות העולמי (WHO).
- השפעה על תעלות סידן בתאי הגוף שמופעלות ממתח חשמלי VGCC– לסידן יש מטען חשמלי. שדות אלקטרומגנטיים משפיעים על תנועת אטומי סידן לתוך והחוצה מתאי הגוף והמוח, מנגנון חשוב זה משתבש – תקשורת עצבית נפגעת, סידן לא נספג בתאים, מצטבר בחלל בין התאים ומפריע לתפקוד (פרופ' מרטין פול).
- החלשת מערכת חיסונית – התמודדות ירודה עם נגיפים/ חיידקים/ חולי לאחר חשיפה לשדות אלקטרומגנטיים.
- פגיעה ב- DNA, פגיעה בתעלות זיעה בעור (איברונים בצורת סליל פועלים כמו אנטנות), דלקתיות מוגברת, עקה חימצונית (גזילת נוגדי החימצון מהגוף), פגיעה במיאלין (מעטפת סיבי העצב לבידוד חשמלי), האטת זרימת דם והתקבצות כדוריות דם, מוות תאי, נמצא קשר לתחלואה כרונית מסוגים רבים, 10% מהציבור מפתחים רגישות לקרינה ועוד
ויש עוד ..
דרור פירר מזכיר כמה חשובה פעילות גופנית למניעה וריפוי אלצהיימר ודמנציה (ובכלל חולי) – ממצאי מחקרים
.
פרופ' אליצור כתב בפוסט שלו (אליו התיחסתי קודם) כי ידוע ש"משקעי עמילואיד בנוירונים במוח הם אחד מסימניה המובהקים של המחלה. מה יותר טבעי אם כן מלראות בהם הגורם שלה? טבעי מאוד, אבל ממש לא טבעי שעשרות שנות מחקר – אלפים אם נכפיל אותם במספר החוקרים המעורבים – יוקדשו רק להיפותזה הזאת, וממנה גם ייגזרו כל הטיפולים, כלומר תרופות העולות הון עתק ודומות באופן שערורייתי זו לזו. עוד יותר לא טבעי, ואפילו פלילי, זה שצמד חוקרים מוביל קצת זייף לכאורה תוצאות באחד המחקרים המשפיעים ביותר בתחום. ".
אליצור הביא ראיון שעשתה מיגן קלי עם דר' ברדסן "הוא בין הבודדים שלא נפלו למלכודת ההיפותזה הבלעדית של העמילואיד. מחקריו גילו שורה ארוכה ומגוונת של גורמים לדמנציה, שמחייבים, בהתאמה, קבוצת טיפולים שונים מאוד זה מזה. יש מטופלים שצריכים טיפול בשומנים בדם, אחרים במערכת השתן, ועוד רבים, שלא במפתיע, שצריך לבדוק אצלם את הבִּיוֹם, לאמור, אוכלוסיית החיידקים המועילים במעיים ובפה, השונים מאוד כידוע מאדם לאדם. לדבריו הגישה הזאת, שהיא הרבה יותר קשה ומסובכת, ואפילו מצריכה עזרת מחשבים, החלה להניב תוצאות. אמרתי שברדסן הוא בין הבודדים שלא נפלו למלכודת ההיפותזה הבלעדית, אבל הוא אינו היחיד. עבודתו של ידידי פרופ' אלי ורטמן, מייסד רשת המרפאות "מרחבים," מתבססת על גישה דומה, וגם היא מציגה הצלחות מרגשות. .. יאללה מיינסטרים דמנטי צא מהקופסה" סיכם אליצור.
.
שם הספר של צ'רלס פילר מצוין – להלן פירושים למילה דוקטור – כשם עצם וכפועל (רופא – תפקידו לטפל בפצועות וחולים ומי שסובלים, אך גם לזייף/ להטות/ להונות/ לעוות נתונים וגם .. להרעיל)
מי זה אבשלום?
כתוב אבשלום אליצור – פרופ' מוכר לפיזיקה והרבה מעבר לכך, איש אשכולות דעתן, מיוחד ומענין.
https://www.facebook.com/avshalom.elitzur
יש בטקסט קישור לפוסט שלו – ניתן להיכנס ולקרוא את דבריו ולהכיר