חושף שחיתויות מאיגוד הסחר הביוטכנולוגי BIO, שכולל חברות כמו פייזר, מרק ונובובאקס, פרסם מסמך פנימי על קמפיין תעמולה בעלות 2 מיליון דולר.
מטרת הקמפיין – להביא להדחת RFK ג'וניור מתפקידו כשר הבריאות של ארצות הברית.
יפה שיר-רז דיווחה על "ללכת לגבעת הקפיטול ולשדל שזה הזמן שקנדי ילך" – תוכנית לקמפיין אסטרטגי במזכר פנימי של איגוד הסחר רב העוצמה.
חושף שחיתויות (whistleblower) העביר את המסמך לאתר תחקירים עצמאי, בשם Popular Rationalism. המסמך בבדיקה קפדנית וטרם אומת פומבית. הוא פורסם באתר Brownstone על ידי ג'יימס ליון־וויילר – ביולוג וחוקר ותיק בתחומי הרגולציה והבריאות הציבורית.
המזכר מתאר שורת צעדים מתוזמרים היטב:
- גיוס דוברים "נייטרליים"
- קמפיין תעמולה עתיר תקציב
- ניסיון לעצב את דעת הקהל והמחוקקים באמצעות גורמים פוליטיים שייתפסו כתומכים בתוכנית, משמאל ומימין
כל זאת, כדי ליצור מראית עין של קונצנזוס רחב, במטרה לנטרל את השפעתו של קנדי, בלי להתיחס ענינית לטענותיו או לעקרונות הרפורמה שהוא מציע.
לפי המסמך, ארגון BIO רואה בקנדי איום מהותי על יציבות התעשייה ורווחיה. דרישותיו נתפסות כאיום על המודל הכלכלי של החברות, שמשך עשורים פעלו תחת רגולציה רופפת. דרישות הכוללות ניסויים עם זרוע פלצבו, מעקב בריאותי ארוך טווח אחר משתתפי המחקרים, שקיפות מלאה בפרסום נתונים והשבת אחריות משפטית ליצרניות חיסונים.
במסמך מצוטט בכיר בתעשייה, שמתאר כיצד אי-הוודאות הרגולטורית שמייצר קנדי מקשה על גיוסי הון.
תעשיית החיסונים התרגלה למערכת מקלה יותר ויותר משך עשרות שנים, ועוד יותר במהלך תקנות החירום בתקופת הקורונה. הידוק מנגנוני הפיקוח מעורר חשש. במסמך נטען כי מסלול אישור החיסונים הפך בלתי עקבי ועם אופי פוליטי.
תעשיית החיסונים פעלה בסביבה רגולטורית מקלה, שהיא עצמה עיצבה אותה לאורך עשורים באמצעות שתדלנות, עם תקנות שאיפשרו לחברות להסתיר ולעוות מידע, בבקשות אישור מוצרים חדשים, מסלולי אישור מואצים, וחקיקות שפטרו אותה מאחריות לנזקים. בתקופת הקורונה מגמה זו הגיעה לשיא, עם קיצורי דרך חסרי תקדים שהוגדרו כצרכי "חירום". דרישותיו של קנדי לפיקוח בלתי תלוי, לניסויים מבוקרים הכוללים זרוע פלצבו, למעקב בריאותי ארוך טווח אחר המשתתפים ולשקיפות מלאה – נתפסות בתעשייה כאיום על המודל הכלכלי ועל יציבותן.
הצעד האסטרטגי של BIO כולל קמפיין תקשורתי, בעלות 2 מיליון דולר, תחת הכותרת "למה אנחנו מתחסנים". לפני המסמך לא מדובר בהסברה עניינית, אלא בקמפיין תעמולה תודעתי, שמבוסס על אמצעים רגשיים.
במסמך נכתב: "הקמפיין צריך להפחיד ולעורר השראה" ("the campaign needs to both inspire and frighten"). לא מתן עובדות ולא פתיחת דיון, אלא עיצוב תודעה והתנהגות של הציבור ושל המחוקקים באמצעות הפעלה רגשית.
- "השראה" מתייחסת למסרים שמעוררים תחושת אחריות קולקטיבית, גאווה או חמלה, כגון: "חסנו את ילדכם כדי להגן על סבתא", או "יחד ננצח את הנגיף".
- "הפחדה" מבוססת על תרחישי אימה, המציגים תחלואה, תמותה, אובדן שליטה, או סכנה לביטחון הלאומי.
חיבור השראה והפחדה נועד להפעיל את הציבור בדחפים רגשיים, ולא ללמד או לעורר דיון רציונלי.
במסמך אין הנחיה להתמודד עם הרפורמה של קנדי. אין התיחסות למדיניות עצמה, אלא התמקדות בדמותו הציבורית ובערעור אמינותו. במקום לנסות להפריך את טיעוניו, המסמך מציע לגייס דמויות שמרניות מוכרות (כמו דר' מהמט אוז, הסנאטור לשעבר ריצ'רד בור, והמכון השמרני AEI) כדי לשדר תחושת "שפיות" ואיזון פוליטי, תוך והחלשת השפעתו של קנדי בלי להיכנס לעימות ישיר ולמענה לטיעונים. הכוונה למנוע ממנו במה ולמנוע דיון, תוך השפעה על דעת הציבור.
זו אסטרטגיית דה־לגיטימציה, אשר נסמכת על תקיפת השר והשחרת תדמיתו, במקום להתמודד עם תוכן דבריו. מהלך רטורי זה מוכר בשם ad hominem (בלטינית: התקפה על האדם במקום על הטיעון).
תזמון המהלכים שמתוארים במסמך מצביע על מיקוד בתקופה בה חזר הקונגרס מפגרת הקיץ, לקראת אישור תקציב פדרלי ותחילת שנת לימודים. כלומר, סביב ספטמבר תוכננה עלייה מחודשת בעיסוק הציבורי במדיניות חיסונים. קמפיין BIO עתיר הממון, הדוברים והמסרים הרגשיים המתוכננים תוזמן לנקודת זמן זו.
לדברי ליון־וויילר, המטרה אינה דיון ציבורי פתוח, אלא בלימת המסרים של קנדי, שקוראים לשקיפות, לפיקוח בלתי תלוי ולהשבת אחריות יצרן.
המטרה היא חסימת השיח הביקורתי לפני שיצבור תאוצה. זה ניסיון להשתלט על השיח הציבורי באמצעות קמפיין תודעתי, לפני חשיפת חלופות והעלאת שאלות לגיטימיות.
מזכר זה הוא חלק ממהלך רחב יותר ומגמות גלובליות, הכוללות:
- לחצים כלכליים שמבוססים על דירוגי ESG (ראשי תיבות של Environmental, Social and Governance – מדדי "אחריות תאגידית" המשמשים ככלי לחץ פוליטי וכלכלי)
- הסכמים בינלאומיים שמקדם ארגון הבריאות העולמי WHO שעלולים לעקוף ריבונות לאומית
- מנגנוני סינון אוטומטיים המבוססים על אלגוריתמים שמדחיקים ומדירים קולות ביקורתיים מהשיח הרפואי הציבורי
אסטרטגים המזוהים עם BIO ניסו למסגר את תנועת MAHA שמוביל קנדי כ"קמפיין אנטי-חיסוני במסווה". זו לא התמודדות עם טיעונים ועמדות, אלא שלילת לגיטימציה. לדברי ליון־וויילר, זה לא מאבק על עובדות, אלא על הזכות לשאול שאלות, לבקש שקיפות ולדרוש דיון פתוח במדיניות שמשווקת לציבור כ"מדע" שכביכול לא ניתן לערעור, גם כשאין בסיס מדעי מוצק.
זהו ניסיון להפקיע את המושג 'מדע' ממשמעותו האמיתית – חקירה, בירור, התלבטות ונכונות להפרכה – ולהפוך אותו לכלי שליטה, תעמולה וסתימת פיות.
האתגר לא ייחודי רק לארצות הברית.
הציבור בישראל מתמודד אף הוא עם שיח, בו ביקורת על מדיניות רפואית/ בריאותית מוקעת לעיתים קרובות כאיום או כ"פייק", גם כאשר היא מנומקת ומבוססת. זאת, במקום התייחסות עניינית. (לדוגמא, מאבק משרד הבריאות הגובל ברדיפתו של דר' גיל יוסף שחר המעלה שאלות לגבי מחקרי חיסונים ובטיחותם. כאן ניתן לקרוא את מאמריו על חיסונים)
לדברי ליון־וויילר, המאבק האמיתי לא קשור לדמותו של RFK ג’וניור, אלא עוסק בשאלה אם המדע והמערכת הרגולטורית ישרתו את טובת הציבור, בריאותו ורווחתו, או ימשיכו לשמש ככלי בידי בעלי המניות.
פרשנים טוענים כי עוצמת התגובה מצביעה, דווקא, על חולשה. תכנון הקמפיין חושף עד כמה מהלכיו של קנדי מלחיצים את התעשייה. ההשקעה האדירה בקמפיין ההשחרה של דמותו הציבורית ופעולותיו אינה עדות לעוצמת הגופים המעורבים, אלא סימן לפחד ולניסיון לקנות זמן, לפני שהציבור יתחיל לשאול את השאלות הנכונות. ליון־וויילר מזכיר כי הפעם לציבור יש קבלות. הגיע הזמן להתעורר.
המסמך במלואו באתר Brownstone
הכתבה של דר' יפה שיר-רז במגזין זמן אמת https://rtmag.co.il/health/the-rfk-files
ובינתיים,
קנדי RFK ממשיך במהלכיו לשיפור בריאות הציבור ומערכת הרפואה
