מכל עבר בשנים האחרונות, מתרבות ההמלצות על פוטותרפיה ועל טיפול אור אדום.
מחקר שסקר דרור פירר מספק המלצה לכיוון זה .. מחקר המתיחס לקרישת דם.
מנגנון הקרישה בגוף נועד למנוע איבוד דם מסכן חיים, לאחר פציעה של כלי דם. בתהליך זה יש תפקיד למערכת החיסון, לטסיות הדם, כמו גם לויטמין K ועוד.
אחד המנגנונים של מערכת החיסון מונע זיהום מסכן חיים מתווך על ידי נויטרופילים – קבוצה של תאי דם לבנים, המהווים 40-70% מסך תאי הדם הלבנים. תפקידם הוא בליעת פתוגנים ופירוקם. מנגנון נוסף שלהם נקרא Neutrophil extracellular traps (NETs) – רשת סיבים שמטרתה ללכוד פתוגנים ולחסל אותם. מנגנון זה מווסת גם על ידי טסיות הדם.
במצבי עודף פעילות לאורך זמן, עלולות להיות השפעות שליליות. חשיפה למזהמים סביבתיים מייצרים תהליכים טרשתיים וסיכון מוגבר לקרישי דם גדולים, שעלולים לחסום כלי דם ברקמות חיוניות, כמו לב או מוח, ולהביא להתקף לב או שבץ מוחי.
אור השמש מוגדר כאור לבן, אשר מכיל קשת צבעים באורכי גל שונים. הצבעים שנראים לנו כאשר מופיעה קשת הם אורכי גל (תדרים) שונים. מוחנו מפרש את אורך הגל של האור שפוגע בעין כצבע. כל אורך גל נראה לנו כצבע שונה. וכל אורכי הגל יחד מייצרים צבע לבן.
ככל שהשמש תהיה קרובה אלינו נראה את השמים בצבע כחול וככל שהיא תהיה רחוקה מאיתנו הצבע יהפוך יותר כתום, אדום ולבסוף שחור הלילה שהוא העדר אור.
לכל אורך גל משמעות לבריאותנו.
חשוב להחשף לכל אורכי הגלים, שהם ביטוי וסימן לשעון הצירקדי. אבל .. בשעות הנכונות לביולוגיה שלנו.
זיהום אור הוא תופעה מטרידה של העידן המודרני.
האור הכחול (או לבן) מהמסכים ומתאורת לד קשור להפרעות מטבוליות ולחץ דם גבוה וגם לשבץ מוחי.
אור אדום מסמל את השקיעה ונמצא כמיטיב עימנו – מפחית רמות גלוקוז בדם באמצעות שיפור תפקוד המיטוכונדריה.
באוניברסיטת Pittsburgh בחנו השפעות של חשיפה לאור על הבריאות במגוון מסלולים. התקפי לב ושבץ מוחי נוטים להתרחש יותר בשעות הבוקר מאשר בלילה. לכן, עלתה שאלה מחקרית אם לאור יש השפעה על קרישי הדם שמובילים למצבים אלה.
במחקר שפרסמו בינואר 25 בכתב העת Journal of Thrombosis and Haemostasis הראו כי חשיפה לאור אדום הפחיתה באופן משמעותי היווצרות קרישי דם בעכברים ובאדם. אור אדום נקשר לדלקת נמוכה יותר, הפעלה מופחתת של מערכת החיסון ופחות מנגנונים מעודדי קריש דם, כגון מלכודות נויטרופילים (NETs) וייצור מוגבר של חומצות שומן, מה שמפחית הפעלת הטסיות.
האור שנחשפים אליו יכול לשנות תהליכים ביולוגיים ולהשפיע על בריאותנו. הממצאים יכולים להביא לטיפול זול יחסית שיועיל למיליוני אנשים. כך סיכמו את מחקרם.
הצוות חשף עכברים ל-12 שעות של אור אדום, כחול או לבן, ולאחר מכן 12 שעות של חושך, במחזור של 72 שעות. תועדו הבדלים בקרישי דם בין הקבוצות.
לעכברים שנחשפו לאור אדום היו כמעט פי 5 פחות קרישי דם מאשר לעכברים שנחשפו לאור כחול או לבן.
ניתוח נתונים לגבי כ-10,000 חולים שעברו ניתוח קטרקט וקיבלו עדשות קונבנציונליות או עדשות המסננות אור כחול, שמעבירות כ-50% פחות אור כחול. התגלה כי בתת קבוצה של חולי סרטן שקיבלו עדשות מסננות אור כחול היה סיכון נמוך יותר לקרישי דם, בהשוואה לאלה עם עדשות קונבנציונליות. לחולי סרטן יש פי 9 סיכון לקרישי דם מאשר לחולים שאינם סרטניים.
במחקר הבא יבדקו מדוע זה קורה מבחינה ביולוגית, ואם חשיפת אנשים בסיכון גבוה לקרישי דם ליותר אור אדום תפחית סיכון זה. המטרה היא אישוש הממצא גם במחקר קליני. החוקרים ציינו כי לתגלית זו יש פוטנציאל להפחית באופן מסיבי את מספר מקרי המוות והמוגבלות הנגרמים על ידי קרישי דם. הם עובדים על פיתוח משקפי אור אדום לניסויים קליניים, כדי לשלוט בכמות החשיפה לאור שהמשתתפים במחקר מקבלים ולבחון מי עשוי להפיק מקסימום מהאור האדום.
https://www.upmc.com/media/news/010925-lowered-risk-of-blood-clots
מחקר זה, בשילוב מחקרים על סיכוני החשיפה לאור כחול, מציגים חשיבות של איזונים וניואנסים.
בעולם של היום דומיננטי האור הכחול (ויש לכך סיבות "בטיחותיות" וכלכליות). האיזון הכרחי כי יש השלכות ביולוגיות, בריאותיות וסביבתיות לכל בחירה כזו.
הפיתרון הוא ליצור תאורה של שקיעה – מנורות אדומות! ובעת חשיפה למסכים בלילה – משקפים שמנטרלות אור כחול. (אמנם יש אפליקציות מובנות לכך, אך הן לא יעילות כמו משקפיים יעודיות).
.
אין בכתוב זה המלצה על תרפיית אור אדום או על מיכשור כלשהו הטוען לכך. אציין כי באתר של מיה אלחלל יש קישור והמלצה על מכשיר מסוים, איני יודעת יותר מכך – לא ניסיתי.
כמו כן, אני משתמשת במשקפיים פשוטים וזולים עם עדשות בצבע כתום ויכולה לציין כי זה משפיע ויעיל (מניסיוני ומניסיון אחרים). לא ניסיתי משקפיים הטוענים לשכבה חוסמת אור כחול על עדשות שקופות. איני יכולה להמליץ על מוצרים כאלה, אולם בעבר ראיתי המלצות של עמיר בורנשטיין ושל מיה אלחלל.
.
מקור המידע על המחקר – דרור פירר, לצאת מעדר הרגיל
