.
מחקרים חשפו כי ה-DNA בגוף מוליך חשמל
כך מדווחת רקפת תבור באפוק טיימס (נובמבר 2020)
פרופ’ דני פורת ושותפיו מהמרכז לננו מדע וננו טכנולוגיה באוניברסיטה העברית חיברו מולקולת די-אן-איי (שסונתזה) למעגל חשמלי. לצורך זה פיתחו אלקטרודות זעירות מסיליקון, בגודל ננומטרי, התקינו בקודקודן כדור זהב מוליך ואליו הצמידו מולקולת דנ"א.
אחרי חיבור מולקולות די-אן-אי למעגל חשמלי, החלו לשנות טמפרטורה בסביבה בה התנהל הניסוי. ככל שהטמפרטורה ירדה, התחזק הזרם החשמלי שעבר במולקולת ה- DNA. מתחת למינוס 213 מעלות צלזיוס, הזרם הגיע ל-10 ננו אמפר. זרם חשמלי זה אינו קטן, כשמדובר במעגל חשמלי שאחד ממרכיביו הוא מולקולת די-אן-אי באורך 30 ננומטר.
יכולת ההולכה החשמלית של מולקולות די-אן-אי נבחנת כבר למעלה מ-20 שנה.
נחקרים מאפייני הזרם עצמו, כמו המרחק שהוא מגיע לאורך המולקולה, באיזה מקום הוא עובר לאורך סליל הדי-אן-אי, מטרת זרם זה וכיצד הוא משמש את מנגנוני התא (למשל, האם מסייע לאיתור חוליות חלשות ופגומות במולקולת הדי-אן-אי הדורשות תיקון).
ב-1962 מדענים מאוניברסיטת נוטינגהם בבריטניה העלו השערה כי בתוך סליל די-אן-אי נעים אלקטרונים. ואז החלו הניסיונות להוכיח זאת.
פרופ’ ג’קלין ברטון מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech) הראתה כי אכן זרם עובר “בשלבים” של סולם די-אן-אי. השלבים קרובים זה לזה והאלקטרונים, לטענתה של פרופ’ ברטון, מקפצים משלב לשלב.
ב-2011 גילתה פרופ’ ברטון כיצד הזרמים משמשים את התא לאיתור בעיות במולקולת הדי-אן-אי הרגישה, שזקוקה לבקרה שוטפת כי גורמים רבים עלולים לפגוע במידע התורשתי ולשבש אותו, כגון:
-
קרינה אלקטרומגנטית
-
חומרים כימיים ועוד
שיבושים במידע התורשתי יש לתקן במהירות, לפני שיכפול והתפצלות לתאים בנים – אז קשה הרבה יותר לתקן את הנזק.
לכן, התאים מצוידים במנגנונים המסוגלים לאתר שיבושים (בדומה לפעולת אנטי-וירוס המאתר בעיות במחשב) ולתקן רבים מהם.
בשנות ה-90 התברר בניסויים כי מנגנונים אלה כוללים סוג של מולקולות המעורבות בתהליכים של שחרור אלקטרונים (חמצון-חיזור) וכוללות מרכיב של “צביר ברזל גופרית” (4Fe-4S).
כאשר מולקולות ה”אנטי-וירוס” (כמו צבירי ברזל גופרית) נצמדות למולקולת די-אן-אי, במרחק מסוים זו מזו, יעבור ביניהן אלקטרון דרך סליל הדי-אן-אי, כלומר, המולקולות הללו ייצרו בסליל DNA זרם חשמלי מסוים.
כאשר שתי מולקולות כאלו מוצמדות לדי-אן-אי ועובר ביניהן זרם, הסליל תקין – “שלבי” הסולם סדורים בזה אחר זה. אולם, כשזרם לא מצליח להיווצר בין שתי המולקולות, ה”אנטי-וירוס” של התא מופעל ומתחילות להיצמד לאורך הסליל עוד מולקולות, עד איתור התקלה בסליל ותיקונו.
פרופ’ ברטון ושותפיה מצאו כי בטמפרטורות רגילות, הזרם בסליל יכול לעבור לאורך כ-3,500 שלבים ב”סולם” הדי-אן-אי (הנקראים בסיסים), אורך המצטבר ל-1.2 מיקרומטר (מיליונית המטר).
פרופ’ פורת מהאוניברסיטה העברית מסכים עם פרופ’ ברטון, אך לפי ממצאיו הזרם אינו עובר “בשלבי” הסולם, אלא ב”מוטות” שלו (בצדדיו).
בכל מקרה, ברור כי ..
במולקולת הדי-אן-אי (DNA) עובר זרם חשמלי.
.
כאשר לאורך חומר מוליך, עובר זרם חשמלי המשתנה עם הזמן (למשל, בהאטה הדרגתית של אלקטרונים הזורמים לאורך מולקולת DNA), נוצרת סביב אותו מוליך קרינה אלקטרומגנטית.
קרינה כזו מוכרת כאור, כגלי רדיו, כגלי רנטגן ועוד – תלוי ברמת האנרגיה שלהם. בכל מקרה, זו קרינה של פוטונים (חלקיקי אור).
בשנים האחרונות נבחנת יכולת מולקולות DNA לקלוט ולפלוט קרינה אלקטרומגנטית בתדרים שונים, כלומר, לשמש כאנטנות.
.
בשנות ה-80, ד”ר נתן כהן, רדיו-אסטרונום אמריקני, פיתח אנטנה פרקטלית.
פְרַקטָל הוא שם שניתן לצורה גיאומטרית החוזרת על עצמה שוב ושוב אך בממדים קטנים יותר. (לדוגמא, חיתוך כרובית לאורך, יראה התפצלויות היוצרות כרוביות קטנות יותר, שגם הן מתפצלות לכרוביות זעירות יותר, ובכל אחת מהן כרוביות עוד יותר קטנות וכן הלאה. תבנית דומה מופיעה בכלי הדם בגופנו. מכל כלי דם יוצאים כלי דם קטנים יותר באותה תבנית החוזרת על עצמה).
האנטנה של ד”ר כהן ניצלה את התבניות החוזרות של הפרקטלים, כדי לקלוט ביעילות טווח רחב של אורכי גל.
ב-2017 צוות חוקרים מקנדה ומהודו בחן אם מולקולות די-אן-אי יכולות לפעול כאנטנות פרקטליות.
בסימולציה ממוחשבת נבחנו 3 מסלולים (הדומים בסידור ביניהם לסידורו של פרקטל) בהם יכולים אלקטרונים לנוע לאורך מולקולת די-אן-אי. הסימולציה הדגימה כי הודות לשלושת המסלולים האלו, מולקולת הדי-אן-אי מתפקדת כאנטנה פרקטלית, המסוגלת לקלוט ולשדר מגוון רחב של תדרים אלקטרומגנטיים, למרות גודלה הזערורי.
פרופ’ לוק מונטנייה הצרפתי, שזכה ב-2008 ב”פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה” בגין מחקר פורץ דרך בשנות ה-80 על נגיף האיידס, חקר את רעיון האנטנה, אבל לא הסתפק בסימולציות ממוחשבות. מחקרו שנוי במחלוקת בקהילה המדעית, אך הראה כי מולקולות די-אן-אי של סוגים מסוימים של חיידקים מחוללי מחלות, פולטות קרינה אלקטרומגנטית אליה “הקשיב” החוקר באמצעות אנטנה סלילית.
.
פרופ’ קונסטנטין מייל מאוניברסיטת פורטוואנגן בגרמניה, המתמחה בהנדסת חשמל, הציע ב-2012 כי מולקולות די-אן-אי מסוגלות לשדר ולקלוט תדרים אלקטרומגנטיים. צורתן הסלילית יעילה במיוחד לשידור ולקליטת תדרים.
פרופ’ קונסטנטין מציע כי הקרינה הנפלטת מהדי-אן-אי משמשת תאים חיים כדי לתקשר זה עם זה, מחקרו בראשית דרכו עדיין, אך ניתוח אורכי הגל של הקרינה המשמשת לתקשורת בין תאית, הביאה אותו להסיק כי מדובר באורכי גל בטווח של אור אולטרה סגול.
.
ואיך רגשות לנכנסים לתוך זה .. ?
לצד רעיון האנטנה והתקשורת בין התאים בגוף, נחקר גם כיצד רגשות משפיעים, באמצעות זרמים חשמליים שנוצרים בגוף, על די-אן-אי בתאים.
במושג "גנים", הכוונה לשרשראות DNA ארוכות שמספקות הוראות יצור לחלבונים. מידע תורשתי זה מגיע מההורים ונחשב ככזה שלא אמור להשתנות לאורך חיינו.
עם זאת, בשנים האחרונות מתברר כי המידע בגנים אינו השחקן המרכזי.
השאלה המרכזית היא מי מהגנים יבוא לידי ביטוי.
לעתים עלולים גנים מסוימים להיות מושתקים לתקופות ממושכות. אפיגנטיקה עוסקת במנגנונים הקובעים ומווסתים אלו מהגנים יופעלו מתוך הספרייה הענקית של הדי-אן-אי שלנו, וכיצד הסביבה משפיעה על בחירת הגנים שיבואו לידי ביטוי.
במחקרים של מכון HeartMath בקליפורניה, מתמקדים בפעילות הלב, כולל ברמה הרגשית. גלים אלקטרומגנטיים שנוצרים בלב נקלטים במולקולות די-אן-אי ומשפיעים עליהן. מאות מחקרים בחנו כיצד מצבנו הרגשי משפיע על קצב הלב ועל פעילותו, ובעקיפין, באמצעות השדה האלקטרומגנטי שמייצר הלב, על כל תאי הגוף.
הלב מייצר את השדות החשמליים החזקים ביותר בגוף (חזקים יותר מאלה שמייצר המוח). פעילות הלב והפעילות החשמלית שלו מושפעות מהמצב הרגשי.
רגשות יוצרים חשמל או תדרי אנרגיה שונים הנפלטים מהלב ומחלחלים לגוף.
רגשות שליליים כמו כעס, תסכול או חרדה, גורמים לפעילות לא סדירה של הלב ולהשפעה מוגבלת של הגלים האלקטרו-מגנטיים שנוצרים.
רגשות חיוביים של חמלה, הערכה או אהבה, גורמים לפעילות לב מתואמת, סדורה וקוהרנטית יותר.
כך גם לגלים האלקטרומגנטיים שנפלטים מהלב השפעה מוגברת על הגוף, כולל על מולקולות די-אן-אי.
במכון HeartMath הצליחו להוכיח שתדרים אלה משפיעים על רמת הסלסול של הסליל במולקולות די-אן-אי.
ב- 2003 במחקר של פרופ’ רולין מקארתי מהאוניברסיטה האטלנטית של פלורידה (ממייסדי המכון) נבדקו 10 אנשים שהשתמשו בטכניקות להסדרת פעילות הלב, לעומת קבוצת בקורת של 18 נבדקים שלא מתרגלים טכניקות אלו, אלא רק התוודעו אליהן ברמה שטחית. בשתי הקבוצות התבקשו להתמקד ו”לשלוח” רגשות ממוקדים של הערכה ושל אהבה למולקולות די-אן-אי במבחנה (נאספו משִלְיָה אנושית) תוך כדי מיקוד מחשבה להגברה או להפחתה של רמת הפיתול של המולקולות. מכשיר ECG (Electrocardiogram), המתעד זרמי חשמל בלב, מדד עד כמה הצליחו המודטים למקד מחשבה ומה היתה ההשפעה על מולקולות די-אן-אי. בקבוצת הבקרה לא יצרו כל שינוי במבנה הדי-אן-אי. לעומתם, מי שהכירו טכניקות ריכוז לעומק הצליחו למקד מחשבה ולהסדיר את פעילות הלב. כך הצליחו להשפיע על רמת הפיתול של 10% ממולקולות DNA שנבדקו.
ככל ש- ECG תיעד פעילות חשמלית סדורה יותר בלב, כך גם רמת הפיתול של המולקולה הושפעה יותר. רמת הריכוז הגבוהה ביותר הובילה לשינוי של 25% ברמת הפיתול של המולקולה.
נדרשים מחקרים נוספים כדי לתקף זאת. אך, יכולת להשפיע על פעילות של מולקולה במבחנה מחוץ לגוף, מעלה תהייה לגבי יכולת להשפיע על תפקוד הדי-אן-אי בגוף ועל די-אן-אי של אנשים בסביבתם.
ניסויים שנערכו עד כה לא הראו כי ערוץ התקשורת האלקטרומגנטי, מהלב אל הדי-אן-אי, מאפשר לרגשות להשפיע ברמה אפיגנטית, כלומר על בחירת הגנים שיופעלו. עם זאת, הקשר בין תדרים אלקטרומגנטיים לאפיגנטיקה מעורר סקרנות מדעית רבה.
מלבד תפקיד הדי-אן-אי כמאגר מידע תורשתי חשוב, יתכן שיתגלו בעתיד תפקודים נוספים שלו בגוף הביולוגי.
האפשרות להשפיע על הגופנפש בעזרת מיקוד תודעתי מוכרת לנו ומסייעת לנו רבות בשיקום התפקוד, לאחר פציעות סביבתיות.
אנחנו ממליצים רבות על טכניקות הירגעות, חיווט מוחי מחדש, עבודה תודעתית, כמו גם הודיה ותפילה.
אבל ..
בקריאת סקירה זו על מוליכות חשמלית של ה- DNA וקליטה ושידור תדרים באיברונים דמויים סליל בגוף (באוניברסיטה העברית גילו כי עור האדם מתפקד כמערך אנטנות זעירות) ..
עולה השאלה כיצד משפיעה הקרינה האלקטרומגנטית מעשה ידי האדם הגוברת בסביבה כיום על "אנטנות" זעירות בגוף ועל תקינות תפקוד התאים ומערכות הגוף.
שאלות אלו מוגברות עקב התחלואה הגוברת, לצד ריבוי המחקרים המצביעים על נזקי קרינה לרקמות הגוף ולתפקודן.
תעלות הזיעה בעור הן אנטנות שמגיבות לקרינה
תעלות הזיעה בעור הן אנטנות שמגיבות לקרינה – מה יקרה בחשיפה לדור 5? שואלים פיזיקאים
נמצאה פגיעת קרינה מלאכותית במנגנוני חימצון ועל תעלות הסידן בתאי הגוף – ממצאי מחקרים מהשנים האחרונות
אזהרות מהסביבה עתירת הקרינה המלאכותית קיימות כבר מספר עשורים, לדוגמא Electromagnetic Man: Health and Hazard in the Electrical Environmen
כמו גם מחקרים רבים על נזקים, לדוגמא 6000 מחקרים נחשפו בארכיונים של דר' זורי גלזר מלפני עשרות שנים
נזקי קרינה ידועים עשרות שנים – הממשל משקר לציבור – נחשפו אלפי מסמכים בארכיונים של דר' זורי גלזר
