לא מכירה את ניר קראוזה ולא את התוכן שהוא מציע ("לאמן את המוח החיובי")
רק .. שזה שווה ניסיון (וזה חינמי)
מומלץ לכולנו בעידן זה ובמקום זה – לאמן מוח חיובי
אבל ..
אני מביאה זאת במיוחד עבור החרדתיים, הנוטות לקונספירציות ולמי שמתקשים לחווט את המוח נכון ולקבל פרספקטיבה ופרופורציות ביחס לתסמונות מסביבתיות ואוטואימוניות ולמגבלות הנובעות מהן,
וגם לשינוי תפיסת עולם שלילית דכאונית לכיוון יותר יוזם ופעיל, ויש לא מעט כאלה בינינו
ולכן,
גם בלי היכרות עם ניר .. . מומלץ
https://lp.mindfulness4u.co.il/possitivechallenge?ref=MAIL
מיהו ניר קראוזה?
מרצה ומנחה בכיר למיינדפולנס וצמיחה אישית, בוגר תכנית ההכשרה של המרכז הבינתחומי בהרצליה, ומנחה מוסמך למיינדפולנס מטעם אוניברסיטת תל אביב. לניר ניסיון של 31 שנים בתרגול מדיטציה וכלים רבים של מודעות, וניסיון של 12 שנים בהנחית סדנאות. איש היי-טק בעבר. אבא לשני ילדים קטנים.
והנה מה שהוא מציע
בהקשר זה, אציין כי לאחרונה קיבלתי מספר שאלות וגם בקשה בקבוצה ..
"להסביר מהו שיקום מערכת לימבית"
בעבר כתבתי רבות בנושא (כשפיצחתי את הענין והצלחתי להתגבר על רגישות לקרינה ולכימיקלים בדרגה קשה וולשקם גוף ממצב של קריסת מערכות כמעט מוחלטת)
במונח 'שיקום לימבי' הכוונה היא לחיווט מוחי מחדש.
בקצרה – רגישות לקרינה / כימיקלים ותסמונות כאב שונות כמו פיברומיאלגיה ועוד .. הן "התמחות” פתולוגית של המערכת הלימבית בזיהוי מצבי “חירום” כדי למנוע פציעה מוחית חוזרת.
אני נדהמתי ונעלבתי פעמים רבות כשגיליתי לאיזו קרינה הגיב גופי בשלבי הקריסה .. וכך הבנתי מהו השיבוש המוחי הזה. – פציעה מוחית ולמידה פתולוגית של המערכת הלימבית, שמפתחת "מומחיות" קיצונית בזיהוי מהיר יותר ויותר של רמות קרינה/ מזהמים בדרגות מזעריות (שאינן באמת מסוכנות). ..כתבתי על זה רבות – באתר העמותה ובפוסטים רבים והסברתי לרבות ורבים מהי השיטה שאני פיתחתי (וכך השתקמתי מהרגישות הקשה וחזרתי לתפקד) ומהן שיטות נוספות שקיימות רבים הצליחו להשתפר בעקבות יישום שיטה זו שלי או אחרות (כמו גופטה או DNRS, דספנזה, רוי וויליאמס ועוד)
הסוד בחיווט מוחי ובשיקום לימבי זה התמדה התמדה והתמדה בשיטה הטיפולית, שהיא קוגניטיבית בשילוב אמירות פנימיות ודימיון מודרך
כך מורידים את רגישות היתר (שעלולה להגיע למצבים קיצוניים כמו במקרה שלי) ונשארים רק עם רגישות פיזיולוגית בדרגה בסיסית שניתן ללמוד לנהל ולהתמודד ביעילות
(זה לא בא במקום, אלא בנוסף להימנעות מחשיפה ככל האפשר + טיפול תזונתי/ תוספים להשלמת חוסרים והרגלי אורח חיים תקינים ובריאים)
בהמשך אכתוב על זה פוסט מסודר ומעמיק.
כעת אציין כי ..
קליפת המוח הלימבית (קורטקס הלימבי או האונה הלימבית) היא אזור בקליפת המוח הממוקם מסביב לקצוות של החלק הפנימי של המיספרות המוח הגדול.
הקורטקס הלימבי נמצא סביב הקצוות של החלק הפנימי של ההמיספרות.
3 אזורי המוח כוללים:
- נאוקורטקס (Neocortex) – המוח החושב.
- המערכת הלימבית (Limbic).- מרכז הרגשות
- גזע המוח (או המוח הקדום) מתעורר עח"י המערכת הלימבית ומפעיל תגובת הישרדות ואת מערכת העצבים האוטונומית
מערכת העצבים האוטונומית – ANS מורכבת מ:
- מערכת העצבים הסימפתטית – SANS
- מערכת העצבים הפארה-סימפתטית – PANS
המערכת הלימבית (מערכת גובלתית או Limbic system) כוללת מבנים במוח הקשורים לרגשות, ליצירת זיכרונות, להפרשת הורמונים ולבקרת תגובות בלתי רצוניות (אוטונומיות).
המערכת הלימבית כוללת את האונה הלימבית, ההיפוקמפוס, האמיגדלה, ההיפותלמוס ומספר מבנים נוספים.
לאונה הלימבית (אזור בקליפת המוח הגדול) תפקיד חשוב ביצירת תגובות רגשיות מותנות, כגון קישור גירויים סביבתיים לרגשות דוגמת פחד, כעס או הנאה.
האמיגדלה מתאמת תגובות התנהגותיות, תגובות בלתי רצוניות (אוטונומיות) ותגובות הורמונליות (בלעז אנדוקריניות) לגירויים סביבתיים, במיוחד לגירויים הקשורים למתח ולחרדה.
ההיפוקמפוס חיוני ליצירת זיכרונות מודעים (זיכרונות של עובדות ושל מאורעות) ולתהליכי למידה.
ההיפותלמוס מעורב בתפקוד המיני, בתפקוד ההורמונלי ובבקרת התגובות הבלתי רצוניות (האוטונומיות).
חשוב להבין מהו תפקידה של מערכת העצבים האוטונומית (ANS):
- מדוע צריך אינסטינקטים של הישרדות
- מה חשיבותם
- לאיזה סימפטומים קליניים הם עלולים לגרום
- איך SANS ו-PANS עובדים יחד ומאזנים את פעולת הגוף
בעת הרצאות בנושא, חשובה הדגמת הבדלים עיקריים בין שני חלקי מערכת העצבים האוטונומית:
- בעת הפעלת מערכת העצבים הסימפתטית (SANS), מופרש אדרנלין בתגובה לחשיפה לסכנה, זה מאפשר להילחם בכל הכוח, לברוח, או לקפוא על מקומנו (Fight, Flight or Freeze response). העלייה החדה באדרנלין גורמת לתופעות כמו דפיקות לב, רעד, ותחושה של חום, שמתפזרות בכל הגוף.
- לאחר סיום אירוע הכולל תחושת סכנה, נכנסת לפעולה מערכת העצבים הפרה-סימפתטית (PANS), שמאפשרת לאזן את הגוף ולהפחית השפעות של עודף אדרנלין באמצעות אכילה, שינה והגעה למצב של רוגע מתמשך.
איזון במערכת העצבים המרכזית מאפשר ניהול עצמי:
- במצב של איזון, ההתגייסות להתמודדות עם מצבי לחץ נעשית בקלות
- גם ההשתחררות ממצבי הלחץ עם סיומם נעשית בקלות
תגובות פרימיטיביות נלמדות לגורמי דחק (טריגרים ספציפיים) נרכשו על ידינו לפני שנים רבות (למשל בתקופת הילדות). תגובות כאלו לא תמיד מתאימות למצב הנוכחי, ומהוות בסיס להתנהגויות מתמשכות של חרדה או מתח, או לתסמונת לחץ פוסט טראומטית PTSD.
חוסר איזון במערכת העצבים המרכזית מביא לחוסר שליטה:
- כשיש חוסר איזון, ההתגייסות להתמודדות עם מצבי לחץ מעלה את האדרנלין עוד ועוד
- גם בסיום מצבי לחץ, אין השתחררות למרות שהם הסתיימו
במצב של סטרס (מתח), עלולים להתעורר תסמינים סימפטומים שאינם בהכרח התקף חרדה מלא ואינם ביטוי למחלה קלינית, אלא נובעים ממתח כרוני בגוף. עודף כרוני של אדרנלין עלול לגרום לתגובות של מתח כרוני, שלפעמים מונעות תפקוד תקין. תגובות כאלה יכולות לכלול רעידות בלתי רצוניות, אולקוס, מצבי חרדה, מעי רגיז, חולשה מתמשכת בגפיים, ואפילו לחץ דם גבוה.
- כלים פסיכו-חינוכיים ( Psycho-Educational) יכולים להפחית רמות מתח ולסייע לטווח ארוך בהפחתת תגובות דומות בתגובה למצבי דחק.
- יכולים לסייע טיפולים רגשיים כמו אימון, CBT, פסיכותרפיה או EMDR, לצד טיפולים גופניים כמו מדיטציה, יוגה, מיינדפולנס, צ'י קונג או טאי-צ'י.
- טכניקות הרפיה כמו CBT, יmindfulness או SE, יעילים כטיפול קצר מועד.
- אימון ושליטה בכלים כאלה יכולים לסייע וגם לבנות מוטיבציה לעזרה עצמית ולריפוי עצמי..
.
אני מלווה את מי שנפגעו ו/או חלו כבר עשרות שנים ובכל פעם נוכחת עד כמה קשה לאמץ הרגלים בריאים, או שגרה חדשה ומיטיבה. המוח הרגשי מפריע מאד. אבל .. גם יכול לסייע בהתקדמות, כשנרתום אותו לכך.
חיווט המוח הרגשי משמעותי לחווית החיים.
רגש הוא שגורם לקבל החלטות, לשנות הרגלים, להתקשר עם א.נשים מסוימים ולא אחרים. המוח הקוגניטיבי רק נמותן פרשנות וכותרות, אבל ההחלטות אינן רציונליות.
המוח הרגשי משפיע על ההרגלים ומעצב את מי שאנחנו, כולל בריאות, משקל, מצב כלכלי, אורח החיים, מערכות יחסים, דימוי עצמי ועוד…
הטמעת הרגל שיקדם תוצאה רצויה דורשת בשלב ראשון 2 פעולות עיקריות:
1. שחרור הרגל קודם מעכב (לדוגמא, התמכרות לסלולרי, אכילה רגשית, עישון, חוסר פעילות גופנית וכדומה).
2. אימוץ הרגל מקדם בהתמדה וביצועו מידי יום לאורך זמן. (לדוגמא, הימנעות מחשיפה לקרינה וצמצום שימוש בציוד אלחוטי, אכילה בריאה ומודעת, פעילות גופנית בזמן קבוע מידי יום, גראונדינג, תרגול הירגעות ושיפור מעגלי שינה, תרגול חיווט מוחי מחדש וכדומה).
המוח הרגשי מצוי במערכת הלימבית
מוח עתיק זה מקושר למנגנון "מלחמה/ בריחה" ( fight or flight ). ובנוסף מחווט לחלקים שונים במוח מעבר למערכת הלימבית: קליפת המוח והאונה הימנית של המוח. חלקים שונים מופעלים בהקשרים שונים. במערכת מידע סגורה וקבועה זו קיים מידע רגשי המוטבע מילדות וממוחזר שוב ושוב.
ג'וזף לידוקס ומרטין ל. רוזמן מצאו כי הרגשות משפיעים באופן מובהק על האופן בו מעוצבות מחשבות. השפעה זו משתקפת בפעולות ובתוצאות בחיים (כמו בתחומים מקצועיים, כלכליים ובין אישיים).
המוח הרגשי מכגיל מבנים מוחיים האחראיים על זיכרון, פחד, תוקפנות ועונג.
ניתן ליצור שינוי בעזרת לימוד כיצד פועל המוח הרגשי ואיך לרתום אותו לקדם מצב רצוי.
.
לאחרונה ביקשו ממני כמה סובלים וסובלות סיוע – בהיסטריה !
!פונים אלי יותר ויותר נפגעות ונפגעים מכל מיני תופעות מוזרות, מחלות מיסתוריות, הידרדרויות והתמוטטויות, אוטואימוניות שקופות, עם או בלי אבחנות,הרבה מוכנס תחת ה"פח אשפה" האבחנתי – פיברומיאלגיה/' כאב כרוני/ מיגרנות ועוד… אבחנות שלא אומרות כלום, שמשמעותן הרפואית "אין לנו מושג"
ההסבר שלי לחולי זה – תוצאה של חשיפה למפגעים סביבתיים, טראומות שונות לגוף ולנפש ואורח חיים גרוע.
תוצאה של המודרנה המערבית..הריפוי בידינו (בעיקר כי אין ברירה – הסביבה לא מבינה ולוחצת, יש לעג ודחייה. מערכת הבריאות לא מבינה ולא מסייעת, ופעמים רבות רק מזיקה).
בעקבות שאלות חוזרות –
פוסט פירוט (אחד מרבים) על הריפוי שלי
התייחסות שנייה עם הסבר https://www.facebook.com/gal.weiss.739/posts/10156487955590893Show
ועוד התיחסות למה שאני עשיתי, מתוך התבוננות ותיעוד, לימוד ותחקיר מעמיק (והיותי פסיכולוגית חוקרת)
https://www.facebook.com/gal.weiss.739/posts/10156474421960893 –
חיווט מוחי – הפיצוח שלי מימי השלב הקשה של החולי (קריסת מערכות על סף מוות) והתמודדות יעילה
עם תסמונת אוטואימוניות ותחלואה סביבתית – מה הבנתי ואיך עשיתי זאת?
https://www.facebook.com/gal.weiss.739/posts/10156487955590893
חלק קטן מאד מהמסע שלי בסבב השני של הקריסה .. מוצג בכנס "מוח בריא" 2018 https://youtu.be/c6ZJfqAL8FY?t=2
.
פרופ' אולה יוהנסון הוביל שנים רבות את חקר השפעות קרינה בלתי מייננת על הבריאות וחקר רגישות לקרינה, במכון קרולינסקה בשטוקהולם.
וכעת ..
בסדרת שיחות והסברים על רגישות יתר לקרינה EHS
עם דוידה ואן דר וואלט
(באנגלית) https://www.youtube.com/channel/UCwM_TlDC11Ur8wRr3Z3Vfew
.
כמה רגישות ורגישים לקרינה יש?
דר' יעל שטיין, מבית החולים האוניברסיטאי "הדסה עין כרם" ענתה על שאלה זו, בהרצאתה בפורום המומחים בנושא קרינה בלתי מייננת באוניברסיטת תל אביב' פברואר 2020
מדבריה..
- קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת היא המזהם הסביבתי הגדל בקצב הגבוה ביותר.
- בשבדיה יש הכרה ברגישות לקרינה בלתי מייננת כנכות תפקודית. הסיבה לחלוציות של שבדיה היא שמפעלי הסלולר הגדולים הראשונים היו בה (אריקסון, נוקיה וכו') והעובדים נפגעו ראשונים, פיתחו תסמיני רגישות לקרינה ועוד מחלות.
- שיעור ההיארעות (שכיחות) של רגישות לקרינה EHS, כפי שנמצא בסקרים בעולם בשנת 2006 נע בין 3% ל- 11%. שיעור זה הולך ועולה ככל שהחשיפה לקרינה גוברת (בעולם רמת הקרינה וכמות התדרים בעלייה מתמדת וזה עוד לפני פרישת דור 5 בסלולר).
- בישראל לא מאמינים לנפגעי הקרינה ולרגישי הקרינה, דוחים את תלונותיהם ואת חוויתם הקשה, בטענות שזה "פסיכולוגי", "פסיכיאטרי" או "נוסבו".
ואני מוסיפה..
שבדיה ומדינות נאורות אחרות מסייעות לנפגעי קרינה ולרגישי קרינה, מבטיחות תנאי קיום וזכויות אדם כמו לכל אדם, בהתאם לאמנת זכויות האדם עם מוגבלויות של האו"ם מ- 2007.
פרופ' אולה יוהנסון, ממכון קרולינסקה בשטוקהולם, נדהם כששמע שביטלו את הכנס "קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה" באוניברסיטת תל אביב ושלא מכירים בארץ ברגישות לקרינה כנכות תפקודית.
פרופ' יוהנסון כתב לי שבטייואן מצאו אפילו 13.5% רגישי קרינה בסקר באוכלוסייה הכללית. כלומר, הטווח שנמצא ברחבי העולם הוא 3- 13.5%. זה המון.
לפי החישובים של פרופ' יוהנסון בערך 350 מיליון ברחבי העולם רגישים לקרינה – חישוב צנוע יחסית לפי השיעור שנמצא בשבדיה (3% ב- 2006).
מדבריו עולה דרך לטשטש את הנתונים בעזרת קטלוג כ"נכות תפקודית" (עם עוד נכויות תפקודיות) ולא כ"רגישות לקרינה" – מה שמוריד את השכיחות באופן מלאכותי בנתונים היבשים.
לצד זה, בכל העולם רגישי קרינה מתייאשים מהמאבק להכרה ומוכנים "להתאים" תלונות כדי לקבל עזרה כלשהי תחת כל תיוג מקובל (במקומות בהם אין הכרה ברגישות לקרינה). כך הם מאובחנים תחת "שחיקה" (burn-ou), "כאב כרוני", "מיגרנה", "פיברומיאלגיה" או "פוסט-טראומה" ואפילו "דיכאון" (שאף אחד מהם לא ניתן "להוכיח" – כל אלה מתבססים על דיווח עצמי ללא אבחנה אוביקטיבית, שעדיין נדרשת רק מרגישות לקרינה המותקפת כל כך).
ואל תתבלבלו – כל אלו "תסמונות" ולא "מחלות", כלומר, שמות אלה הם בעצם פח זבל אבחנתי שאומר "אין לנו מושג".
אבל..
זה גורם לירידה מלאכותית בנתוני "רגישות לקרינה" ועלייה באבחונים אחרים, כך "מועלמת" הבעיה.. כאילו הטכנולוגיה בטוחה.
רשימת מקורות לסקרים והתיחסויות ששלח פרופסור אולה יוהנסון
סיכום הרצאתה של ד' יעל שטיין – עמיר בורנשטין
יולי 2021 – עשרות חוקרים ומדעניות מובילים בדרישה להכרה ברגישות יתר לקרינה EHS כהפרעה נוירולוגית
.
ממצאי השנים האחרונות מראים כי הגוף מגיב לתדרי קרינת הרדיו גם ללא מודעות להשפעה – כלומר, בלי “להרגיש” קרינה.
מה בכלל משמעות היכולת “להרגיש” את הקרינה בזמן אמת? שאלה דר’ יעל שטיין בהרצאה בפורום המדענים באוניברסיטת ת”א בפברואר 2020
ובתרגום חופשי לדבריה:
‘בכלל לא מעניין אותי אם מי שנחשף מסוגל להרגיש את הקרינה. מה שמעניין אותי זה האם הגוף מגיב לקרינה, אפילו אם קוגניטיבית הפציינט לא יודע אם יש או אין קרינה’.
כדוגמה, הביאה דר’ שטיין מחקר שבו אשה לא ידעה האם יש או אין קרינה אבל הגוף שלה כן הגיב לקרינה בזמן החשיפה, שזה בעצם מה שמשנה.
כפי שלא נגדיר שמישהו רגיש ללקטוז רק אם הוא יודע להבחין אם יש או אין חלב במוצר מסויים שהוא צורך. כך אי אפשר להגיע למסקנה ש״אין כזה דבר רגישות לקרינה״ על בסיס יכולת של רגישים להבחין בקרינה בזמן אמת.
לכן, מחקרים ששוללים רגישות לקרינה אינם באמת שוללים את הרגישות אלא את יכולת הנבדקים להרגיש אותה בזמן אמת ולתפקד כמו ״מד קרינה אנושי״.
תגובה אישית למנהל אגף למניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה, פרופ' סטיליאן גלברג, לגבי רגישות לקרינה
.
בצילום הבא – תקציר דבריו של פרופ' אולה יוהנסון בכנס בפריז על רגישות לקרינה ורגישות לכימיקלים, בשנת 2015
תקצירי ההרצאות בכנס על רגישות לקרינה ולכימיקלים – EHS , MCS – בכנס בפריז
דר' יעל שטיין מסבירה על רגישות לקרינה בתוכנית הבוקר בערוץ 2, בשנת 2012
תרגום סקירת מנגנוני רגישות לקרינה שפורסמה ביולי 2020 – דר' יעל שטיין ודר' איריס יודסין
מנגנון התפתחות רגישות יתר לקרינה EHS – מידע מהכנס הרפואי על השפעות בריאותיות של קרינה, ינואר 2021
ישראל היא מדינת עולם שלישי מפגרת ורעה לרבים מתושביה הסובלים, ובמיוחד לרגישי הקרינה המתרבים מדי יום וסובלים מאד בעולם של היום. עולם בו הקרינה פולשת לכל מרחב ציבורי ופרטי – ללא הסכמה.
רגישות לקרינה אינה מחלה, הסביבה היא שחולה.
(ובמילותיו של ילד בן 9 מקהילת נפגעי הקרינה "אני לא חולה – האנטנה חולה, האנטנה רעה ומכאיבה לי").
אנחנו בריאים לגמרי כאשר אין קרינה מסביב. אנחנו נכים ומוגבלים כאשר חושפים אותנו לקרינה – סלולר, אלחוטי, וויפיי.
(כאשר ביקשה רופאת המשפחה מילד, שהתלונן על כאבים ותחושות צריבה, לצייר היכן כואב לו, הוא שרטט מפה של בית הספר ושל בית מגוריו. אז סימן את החדרים והאיזורים בהם הכאב מופיע או מתגבר. היא נדהמה כי מעולם לא שמעה על תופעה כזו. גם הוריו לא. באותם חדרים היה ציוד אלחוטי, ראוטרים ומכשירים אלקטרוניים וחשמליים רבים מבוססי וויפיי.
ילד זה נולד לעולם בו קיים שימוש נרחב במכשירים ניידים ובציוד אלחוטי. הוא מעולם לא שמע על קרינה או על נזקיה. גם הוריו לא. הם לא האמינו לו בהתחלה, אמרו "תשומי" ו"דימיונות". גם רופאיו לא האמינו לו. לקחו אותו לפסיכיאטרית. הוא קיבל תרופות פסיכיאטריות בגלל "הזיות". תרופות שלא הועילו. גם משככי הכאבים לא עזרו. כאביו הלכו והתגברו עד שנעל עצמו בממ"ד, לאחר שהשליך ממנו כל ציוד חשמלי ואלחוטי וסירב לצאת עד שיכבו את כל הציוד הסלולרי והאלחוטי האישי והביתי. רק אז ערכו הוריו חיפוש ברשת וגילו כי יש תופעה כזו – רגישות לקרינה.
מאז צמצמו את החשיפה לקרינה בלתי מייננת מצבו של הילד השתפר).
זיהום אלקטרומגנטי ורגישות לקרינה – דר' מגדה חבס
לשאר ההרצאות בפורומים המומחים באוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020
