מעבר אותות חשמליים בגוף - איך זה קורה? - מפגעי סביבה, תחלואה מודרנית וחזרה לבריאות

הגוף הוא "מערכת חשמלית" .. קרינה אלקטרומגנטית בהכרח משפיעה (ומשבשת) את התקשורת החשמלית בין תאי הגוף, את האותות שעוברים במערכת העצבית.

איך קרינה בלתי מייננת מזיקה לבריאות – מסביר פרופ' פול הרו

פנו אלי מספר קוראות וקוראים בשאלה איך "יש חשמל בגוף". החלטתי להסביר מעט על מערכת העצבים בגוף ואופן פעולתה.

מערכת העצבים היא רשת תקשורת עצבית, באמצעותה פועל הגוף כיחידה מתואמת. מערכת העצבים נחלקת ל:

מערכת עצבים מרכזית – מוח ו-חוט השדרה
מערכת העצבים ההיקפית – רשת עצבים המחברת את המוח ואת חוט השדרה לשאר חלקי הגוף

מערכת העצבים מקבלת ממערכות החישה בגוף מידע על גירויים בסביבה החיצונית ומתוך הגוף. מידע זה משמש לוויסות התנהגות –מודעת ופעולות לא מודעות. כל מה שקורה בגוף מתאפשר בזכות אינטגרציה של תאי מערכת העצבים, שאחראית על מערכת השרירים ושולטת בתנועת הגוף. המידע המעובד במערכת העצבים משפיע גם על זיכרון, למידה, תודעה וחוויה רגשית.

בתוך תא עצב, עובר מידע בצורה של דחף עצבי, שנקרא 'פוטנציאל פעולה'.

דחף עצבי הוא אות חשמלי, שנע מגוף התא לאורך סיב הקרוי אקסון. האקסון משמש כקו תקשורת במערכת העצבים. דחף עצבי נוצר בעקבות קלט שהתקבל בדנדריטים, שהם שלוחות קצרות שיוצאות מגוף התא. הדנדריטים מקבלים מידע מתאים אחרים, דרך סינפסות (בהעברה כימית שתתוסבר בקצרה בהמשך).

יתכן מבנה מסועף המאפשר לקבל מידע עצבי מתאים רבים.

תא עצב עושה אינטגרציה של אותות עצביים, שהתקבלו מהדנדריטים בתלולית האקסון, שמחברת בין גוף התא לאקסון. יצירת דחף עצבי בתגובה למידע המגיע אל תא העצב תלויה בתוצאות אינטגרציה זו.

כשהדחף העצבי (החשמלי) מגיע לקצה האקסון הוא מעביר את המידע לסינפסה באותות כימיים – שחרור מולקולות המשמשות כמוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים) מתוך שלפוחיות סינפטיות בקצה האקסון. כלומר, המידע החשמלי שעבר בתוך תא העצב עובר אל תא המטרה בהעברה סינפטית (כימית).

מרכיבי תא עצב טיפוסי

מקור – ויקיפדיה

מוליך עצבי הוא מולקולה (חומר) שמשתחררת בסינפסה (איזור החיבור בין תא עצב לתא אחר אליו הוא מעביר מסרים). מולקולה זו נקשרת לקולטנים (רצפטורים) בצד השני של הסינפסה. זה קורה באמצעות פתיחה וסגירה של תעלות יונים. זה יוצר שינוי במתח החשמלי של התא ביחס למתח המנוחה. כך משפיע המוליך העצבי על דפוס הדחפים העצביים, שייווצר בתא המטרה ויועבר הלאה בשרשרת ההולכה העצבית.

באיור – מעבר מידע בסינפסה

A – תא עצב משדר (קדם-סינפטי) B – תא עצב קולט (בתר-סינפטי) . האיור לקוח מויקיפדיה

ואיך עוברים האותות החשמליים בתאי העצב .. ?

מידע בין תאי עצב או תאי שריר עובר בגוף במהירות – בתהליך חשמלי שנקרא "פוטנציאל פעולה"

המידע עובר כאות חשמלי מקצה תא אל קצהו השני (מרחק שיכול במקרים מסוימים להגיע ליותר ממטר). אות חשמלי מצליח לעבור לאורך תא בזכות שינויים במתח בממברנה של התא, בעקבות מעבר יונים (אטומים טעונים חשמלית) דרך תעלות שנפתחות ונסגרות באופן מתואם.

בסרטון מוצג הסבר כיצד נוצר פוטנציאל הפעולה ומהו תפקיד תעלות הנתרן.

^{הסרטון הופק בידי Takethewind בשיתוף ארגון פורטוגלי למדעי העצב. התרגום וההסבר של מכון דוידסון}

תפקיד תאי העצב (נוירונים) הוא קליטה והעברת אותות חשמליים.

התאים מוליכים מסר חשמלי כפוטנציאל פעולה, שיכול לעבור מרחקים גדולים לאורך זנב התא (אקסון – סיב עצבי) בלי לדעוך.

כדי לשמור על עוצמת אות חשמלי לאורך זמן, על התא להגביר אותו לאורך הדרך. אם זה לא יוגבר – האות ידעך. זה קורה בעזרת תעלות נתרן תלויות מתח בדופן התא עוברות סדרה של שינויים מבניים (שינויי קונפורמציה) מחזוריים ומתוזמנים. כשעובר פוטנציאל פעולה, תעלות הנתרן נפתחות בתגובה לעלייה במתח הממברנה (דפולריזציה). יוני נתרן זורמים לתוך התא ומעלים את המתח בממברנה. תוך אלפית השנייה מתחילת זרימת יונים, תעלות הנתרן נסגרות ועוברות למצב בלתי פעיל ולא נפתחות יותר בתגובה למתח. במצב זה (אינאקטיבציה) הממברנה משתקמת במהירות אחרי שפוטנציאל הפעולה עבר לאורכה. תעלות הנתרן חוזרות למצב סגור "רגיל", כדי שיוכלו להיפתח שוב במעבר פוטנציאל פעולה חדש לאורך דופן התא.

תעלות נתרן משנות את מצבן עם היווצרות פוטנציאל פעולה.

כל עוד אין גירוי חשמלי, תעלות הנתרן נשארות סגורות ומתח הממבנה נשאר קבוע (מינוס 80 מיליוולט בערך). כשמתח הממברנה עולה בתגובה לזרם חשמלי, חלק מתעלות הנתרן נפתחות ומאפשרות לנתרן (יון טעון חיובית המצוי בריכוז גבוה מחוץ לתא) להיכנס לתא, בהתאם למפל האלקטרוכימי (פער הריכוזים והמטענים בין החלל הפנימי של התא לחלל הבין-תאי). ככל שהמתח עולה, יותר תעלות נתרן נפתחות ומאפשרות ליותר יוני נתרן להיכנס לתא. מתח הממברנה עולה בהדרגה עד שהוא מתייצב סביב 40 מיליוולט. בשלב זה, נסגרות תעלות הנתרן במצב שלא מאפשר יותר פתיחה תלוית מתח. התעלות נשארות במצב זה כמה אלפיות שנייה אחרי שהממברנה חוזרת למצב המנוחה.

פוטנציאל הפעולה מתקדם לאורך הממברנה בכיוון אחד בלבד – לעבר קצה התא (קצה האקסון). מדוע? כאשר מתח הממברנה עולה, תעלות הנתרן נפתחות ויוני נתרן נכנסים פנימה לתא. בעקבות זאת עולה המתח החשמלי באזורים שכנים בממברנה, תעלות הנתרן נפתחות גם בהם ופוטנציאל הפעולה מתקדם. תעלות הנתרן שפעלו נסגרות בלי קשר למתח, וכך פוטנציאל הפעולה לא יכול לנוע אחורה בתא.

יש בתאים גם תעלות אשלגן תלויות מתח, שמוליכות יוני אשלגן (בעלי מטען זהה לנתרן רק שריכוזו גבוה יותר בתוך התא) בכיוון ההפוך (מהתא החוצה). תעלות אלו עוזרות לממברנה לחזור למתח המנוחה, כיון שהן נפתחות כשהמתח בממברנה גבוה. השפעתן מנוגדת לזו של תעלות הנתרן. מעט לפני שתעלות הנתרן נסגרות, נפתחות תעלות האשלגן וממתנות עלייה במתח הממברנה. כשתעלות הנתרן נסגרות, תעלות האשלגן מורידות את מתח הממברנה אל מתחת למתח המנוחה (היפרפולריזציה) ואז נסגרות. לאחר מכן רמת המתח בממברנה חוזר למתח המנוחה.

פוטנציאל הפעולה לא דועך גם תודות למעטפת שומנית מבודדת סביב תא העצב הנקראת מיאלין. נציין כי מיאלין נפגע בחשיפה לקרינה – זה אחד ממנגנוני הנזק של חשיפה לקרינת רדיו (סלולר).

רכיב נוסף שמאפשר את פוטנציאל הפעולה (ועוד פעולות תאיות רבות אחרות) הוא משאבת הנתרן/אשלגן שמוציאה מהתא יוני נתרן ומכניסה יוני אשלגן (בניגוד למפל הריכוזים) תוך שימוש באנרגית ATP. משאבות אלו פועלות ללא הרף בכל תאי הגוף ומאפשרות תהליכים רבים.

כאשר מבינים תהליכים אלה ברור כי .. קרינה אלקטרומגנטית בהכרח משפיעה (ומשבשת) את התקשורת החשמלית בין תאי הגוף, את האותות שעוברים במערכת העצבית.

איך קרינה בלתי מייננת מזיקה לבריאות – מסביר פרופ' פול הרו

איך קרינה בלתי מייננת מזיקה לבריאות – פרופ' פול הרו

איך פוגעת הקרינה האלקטרומגנטית בגוף הביולוגי – הסבר מנגנון פיזיקלי (פרופ' מרטין פול) – תעלות סידן תלויות מתח VGCC במוח

מנגנוני נזק של קרינה בלתי מייננת – קישורים למחקרים – במכתב של מומחים (תמיכה בפעילות במגזר החרדי לצמצום חשיפה לקרינה סלולרית)

מומחים במכתב לרבנים – תמיכה בפעילות במגזר החרדי לצמצום חשיפה לקרינה סלולרית

מה ההבדל בין קרינה מיננת לקרינה בלתי מייננת? – כולל מנגנוני נזק של קרינה בלתי מיינת (לא יינון ולא חימום)

מה בין קרינה מייננת לקרינה בלתי מייננת

נזק למיאלין בחשיפה כרונית לקרינת רדיו

מחקר בו נמצאו שינויים ונזקים במבנה המיאלין (מעטפת מבודדת ש"בולעת" קרינה – סביב העצבים), שנגרמו בעכברים לאחר חשיפה כרונית לקרינת רדיו. חשיפה לקרינה מטלפון סלולרי בתדרים של 835MHz וברמה יחסית גבוהה של 4.0 W/kg.

ציטוט: "Importantly, we found that RF-EMF exposure led to myelin sheath damage and micedisplayed hyperactivity-like behaviour "