פיתוח – קציר אנרגיה מהקרינה הסביבתית הגבוהה עבור מיכשור לביש

גלי הרדיו המציפים את הסביבה בימינו אינם רק תוצאה של צריכת אנרגיה, אלא יכולים לשמש כמקורות אנרגיה.  ניתן לקצור אנרגיה מגלי הרדיו (RF) בסביבה העכשווית עבור מיכשור לביש.

פרופ' לארי צ'נג, מהמחלקה למדעי ההנדסה והמכניקה בפן סטייט, וצוות מדענים בינלאומי, פיתחו דרך לקציר אנרגיה מגלי רדיו בסביבה להפעלת מכשירים חשמליים לבישים.  שיטתם פורסמה ב- Materials Today Physics.

מקורות אנרגיה נוכחיים למכשירי ניטור בריאות לבישים מוגבלים, לדברי צ'נג.  לדוגמא:

  • קציר אנרגיה סולארית מתבצע רק בחשיפה לשמש.
  • מכשיר טריבואלקטרי קוצר אנרגיה רק ​​כשהגוף בתנועה.

מקור האנרגיה החדשה כולל מערכת אנטנות רחבות פס שמשדרות באופן אלחוטי נתונים מחיישני ניטור בריאות.

במערכת שתי אנטנות מתכת נמתחות, המשולבות גרפן מוליך עם ציפוי מתכת. עיצוב רחב מאפשר למערכת לשמור על פונקציות התדרים גם במצבי מתיחה, כיפוף ופיתול.  המערכת מתחברת למעגל יישור ויוצרת אנטנה חדשנית שממירה אנרגיה מגלים אלקטרומגנטיים לחשמל, בו ניתן להפעיל מכשירים אלחוטיים או לטעון התקני אחסון אנרגיה, כמו סוללות וקבלי-על.

האנטנה יכולה להמיר גלי רדיו, או גלים אלקטרומגנטיים אחרים, מהסביבה לאנרגיה זמינה כדי להפעיל מודולי חישה במכשיר. אלה מנטרים נתוני טמפרטורה, לחות ורמת חמצן בדופק.

(הצילומים מתוך המאמר – קישור למטה)

 

פחות אנרגיה מופקת, בהשוואה למכשירים אחרים, אך ניתן לייצר חשמל ברציפות, תוך ניצול אנרגיה שמקיפה הכל, בכל מקום 24/7.  קצירת אנרגיה זו והפיכתה לכוח זמין היא ייעול ומניעת בזבוז אנרגטי.

צוות המדענים מתכננים גרסאות ממוזערות של מעגלים, שיאפשרו שילוב הטכנולוגיה עם מודולים אחרים.

אני נפגעת קרינה וגלי הרדיו בכל מקום גורמים לי להיות כלואה בבידוד במקום נמוך קרינה, שהיה קשה מאד למצוא. לביתי איני יכולה להתקרב. רבים ורבות במצבי ברחבי העולם אינם מצליחים לשרוד, מדובר במוגבלות תפקודית קשה.

אבל .. אני מגיעה מתעשייה, ניהלתי מחקר ופיתוח מוצרים, ו .. כפיתוח טכנולוגי המנצל אנרגיה שקיימת בין כה וכה בסביבה (ובעוצמות גבוהות שמזיקות לתאי הגוף וגורמות לי ולחברי וחברותי נפגעי הקרינה סבל רב) .. זה ממש מדליק .

קישורים למחקר: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S2542529321000389?via%3Dihub

https://scitechdaily.com/harvesting-energy-from-radio-waves-to-power-wearable-electronic-devices/

 


מהי רגישות לקרינה

מעט מהמסע שלי בנקודות – ממנהלת בתעשייה לנפגעת קרינה

אין איפה לגור – לנפגעות ונפגעי קרינה בדרגה קשה (זה רצף) אין היכן לגור בעולמנו עתיר הקרינה (סמרטפונים, וויפי, מכ"מים, אנטנות, מיקרוגל ועוד)


 

רופאות ורופאים מלמדים על רגישות לקרינה

רופאות ורופאים בישראל נתקלים בנפגעי קרינה, אבל לא מכירים ולא מבחינים בתופעה .. או שותקים (מחשש למעמדם וקידומם). הנה כמה מהרופאות והרופאים בישראל שהפסיקו לשתוק


כמה רגישים לקרינה יש – דר' יעל שטיין

דר' יעל שטיין, מבית החולים האוניברסיטאי "הדסה עין כרם".

שקף מתוך הרצאתה בפורום המומחים בנושא קרינה בלתי מייננת באוניברסיטת תל אביב' פברואר 2020

מדבריה..

  • קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת היא המזהם הסביבתי הגדל בקצב הגבוה ביותר.
  • בשבדיה יש הכרה ברגישות לקרינה בלתי מייננת כנכות תפקודית. הסיבה לחלוציות של שבדיה היא שמפעלי הסלולר הגדולים הראשונים היו בה (אריקסון, נוקיה וכו') והעובדים נפגעו ראשונים, פיתחו תסמיני רגישות לקרינה ועוד מחלות.
  • שיעור ההיארעות (שכיחות) של רגישות לקרינה EHS, כפי שנמצא בסקרים בעולם בשנת 2006 נע בין 3% ל- 11%.  שיעור זה הולך ועולה ככל שהחשיפה לקרינה גוברת (בעולם רמת הקרינה וכמות התדרים בעלייה מתמדת וזה עוד לפני פרישת דור 5 בסלולר).
  • בישראל לא מאמינים לנפגעי הקרינה ולרגישי הקרינה, דוחים את תלונותיהם ואת חוויתם הקשה, בטענות שזה "פסיכולוגי", "פסיכיאטרי" או "נוסבו".

ואני מוסיפה..

שבדיה ומדינות נאורות אחרות מסייעות לנפגעי קרינה ולרגישי קרינה, מבטיחות תנאי קיום וזכויות אדם כמו לכל אדם, בהתאם לאמנת זכויות האדם עם מוגבלויות של האו"ם מ- 2007.

פרופ' אולה יוהנסון, ממכון קרולינסקה בשטוקהולם, נדהם כששמע שביטלו את הכנס "קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה" באוניברסיטת תל אביב ושלא מכירים בארץ ברגישות לקרינה כנכות תפקודית.

 

פרופ' יוהנסון כתב לי שבטייואן מצאו אפילו 13.5% רגישי קרינה בסקר באוכלוסייה הכללית. כלומר, הטווח שנמצא ברחבי העולם הוא 3- 13.5%.  זה המון.

לפי החישובים של פרופ' יוהנסון בערך 350 מיליון ברחבי העולם רגישים לקרינה – חישוב צנוע יחסית לפי השיעור שנמצא בשבדיה (3% ב- 2006). 

מדבריו עולה דרך לטשטש את הנתונים בעזרת קטלוג כ"נכות תפקודית" (עם עוד נכויות תפקודיות) ולא כ"רגישות לקרינה" – מה שמוריד את השכיחות באופן מלאכותי בנתונים היבשים.

לצד זה, בכל העולם רגישי קרינה מתייאשים מהמאבק להכרה ומוכנים "להתאים" תלונות כדי לקבל עזרה כלשהי תחת כל תיוג מקובל (במקומות בהם אין הכרה ברגישות לקרינה). כך הם מאובחנים תחת "שחיקה" (burn-ou), "כאב כרוני", "מיגרנה", "פיברומיאלגיה" או "פוסט-טראומה" ואפילו "דיכאון" (שאף אחד מהם לא ניתן "להוכיח" – כל אלה מתבססים על דיווח עצמי ללא אבחנה אוביקטיבית, שעדיין נדרשת רק מרגישות לקרינה המותקפת כל כך).

ואל תתבלבלו – כל אלו "תסמונות" ולא "מחלות", כלומר, שמות אלה הם בעצם פח זבל אבחנתי שאומר "אין לנו מושג".

אבל..

זה גורם לירידה מלאכותית בנתוני "רגישות לקרינה" ועלייה באבחונים אחרים, כך "מועלמת" הבעיה.. כאילו הטכנולוגיה בטוחה.

רשימת מקורות לסקרים והתיחסויות ששלח פרופסור אולה יוהנסון

סיכום הרצאתה של ד' יעל שטיין – עמיר בורנשטין

 

בצילום תקציר דבריו של פרופ' אולה יוהנסון בכנס בפריז על רגישות לקרינה ורגישות לכימיקלים, בשנת 2015

תקצירי ההרצאות בכנס על רגישות לקרינה ולכימיקלים – EHS , MCS – בכנס בפריז

 

דר' יעל שטיין  מסבירה על רגישות לקרינה בתוכנית הבוקר בערוץ 2, בשנת 2012

תרגום סקירת מנגנוני רגישות לקרינה שפורסמה ביולי 2020 – דר' יעל שטיין ודר' איריס יודסין

 

מנגנון התפתחות רגישות יתר לקרינה EHS – מידע מהכנס הרפואי על השפעות בריאותיות של קרינה, ינואר 2021

 

ישראל היא מדינת עולם שלישי מפגרת ורעה לרבים מתושביה הסובלים, ובמיוחד לרגישי הקרינה המתרבים מדי יום וסובלים מאד בעולם של היום. עולם בו הקרינה פולשת לכל מרחב ציבורי ופרטי – ללא הסכמה.

רגישות לקרינה אינה מחלה, הסביבה היא שחולה.

(ובמילותיו של ילד בן 9 מקהילת נפגעי הקרינה "אני לא חולה – האנטנה חולה, האנטנה רעה ומכאיבה לי").

אנחנו בריאים לגמרי כאשר אין קרינה מסביב. אנחנו נכים ומוגבלים כאשר חושפים אותנו לקרינה – סלולר, אלחוטי, וויפיי.

(כאשר ביקשה רופאת המשפחה מילד, שהתלונן על כאבים ותחושות צריבה, לצייר היכן כואב לו, הוא שרטט מפה של בית הספר ושל בית מגוריו. אז סימן את החדרים והאיזורים בהם הכאב מופיע או מתגבר. היא נדהמה כי מעולם לא שמעה על תופעה כזו. גם הוריו לא. באותם חדרים היה ציוד אלחוטי, ראוטרים ומכשירים אלקטרוניים וחשמליים רבים מבוססי וויפיי.

ילד זה נולד לעולם בו קיים שימוש נרחב במכשירים ניידים ובציוד אלחוטי. הוא מעולם לא שמע על קרינה או על נזקיה. גם הוריו לא. הם לא האמינו לו בהתחלה, אמרו "תשומי" ו"דימיונות". גם רופאיו לא האמינו לו. לקחו אותו לפסיכיאטרית. הוא קיבל תרופות פסיכיאטריות בגלל "הזיות". תרופות שלא הועילו. גם משככי הכאבים לא עזרו. כאביו הלכו והתגברו עד שנעל עצמו בממ"ד, לאחר שהשליך ממנו כל ציוד חשמלי ואלחוטי וסירב לצאת עד שיכבו את כל הציוד הסלולרי והאלחוטי האישי והביתי. רק אז ערכו הוריו חיפוש ברשת וגילו כי יש תופעה כזו – רגישות לקרינה.

מאז צמצמו את החשיפה לקרינה בלתי מייננת מצבו של הילד השתפר).

 

זיהום אלקטרומגנטי ורגישות לקרינה – דר' מגדה חבס

 

לשאר ההרצאות בפורומים המומחים באוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020

 

חיפוש מגורים לרגישי קרינה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top