שמחתי לראות את הפוסט של קורינה על המכתב שכתבה לסינמטק
וכך כתבה קורינה:
"זהו המכתב שהוצאתי עכשיו לסינמטק בתשובה להזמנה שלהם שאבוא. אנא קראו ושלחו להם מכתב תמיכה, תייגו, שתפו, הפיצו. צריך להתחיל לפעול אקטיבית בכל המישורים. הממשלה החדשה מכתירה עצמה כממשלת שינוי.
'לדורון היקר שלום,
תודה ויפה שאתם מזמינים אותי ושכמותי לסינמטק.למרות מיזוג האוויר והטבות החניון והסרטים הנפלאים, אני ושכמותי מודרים ומודרות. 15% מתושבי ותושבות ישראל כך, למרות חוק השיוויון והנגישות.
איתרע המזל ואנחנו רגישים ורגישות לקרינה אלקטרומגנטית.
איתרע מזלנו והסינמטק לא דואג שממש כמו שאסור לעשן באולמות סגורים, כך יוחל איסור על שימוש בטלפונים סלולריים באולמות ההמתנה וההקרנה של הסינמטק.זמן קצר לפני מגפת הקורונה, שמתי את נפשי בכפי ובאתי במשך שבוע שלוש פעמים לפסטיבל סרטים מסויים. בסוף אותו שבוע קצב פעימות הלב שלי ירד לדרגה מסוכנת וכאבי הראש, כשל מכות פטיש, גברו. עברו שבועות אחדים עד שהתנקייתי מעט בהסתגרות בביתי שאין בו טלפון סלולרי ואין בו WIFI.
דרישתי מכם: היו החלוצים לפני המחנה לתיקון עוולה זו, לה בהחלט הגיע הזמן לשים קץ. אסרו על שימוש בסלולרים טוטאלית באולמות ההקרנה וההמתנה של הסינמטק. חייבו להעביר כל טלפון סלולארי כבר לפני הכניסה, למצב של טיסה. הצדק והדין מחייבים.
לתשובתכם המקצועית,
בתודה, קורינה הסופרת'.
אני מצטרפת ליוזמה של קורינה. אני ממש גרתי בסינמטק עד שנפגעתי מקרינה ומאד חסר לי המוסד המופלא הזה שהיה חלק חשוב בחיי החברה והתרבות שלי.
היום איני יכולה להתקרב לעיר, לא רק למוסדות עמוסי סמרטפוני וויפיי. האולמות של הסינמטק נפלאים, הם מבני בטון מתחת לאדמה ולגמרי מוגנים מקרינה .. כל עוד אין עשרות ומאות סמרטפונים בכיסי הצופות והצופים.
בעבר ביקשתי מהנהלת הסינמטק לא פעם שיאפשרו לצפות ברשת, כי אני לגמרי כלואה בבידוד וכלל לא יכולה להגיע. הסברתי להם על נפגעות ונפגעי הקרינה שמוגבלים תפקודית. הם הביעו אמפתיה (חלקם מכירים אותי) אך התנגדו. זה היה לפני הקורונה ו .. אז הגיעה השנה שהכריחה את כולם להתחבר לזומים ולהמציא מנויים וירטואליים .. נולד סינמטק VOD ופסטיבלי הקולנוע היו אונליין וכך גם הצגות והרצאות וקונצרטים .. היה נהדר, שוב יכלתי לצפות בסרטים מיוחדים מהעולם, סרטי איכות.
מאז בוטלו המגבלות .. שוב חזרו להקרנות וההיצע אינו זהה ומאכזב.
העדר ההנגשה לרגישות ורגישים לקרינה מאפיין כל תחום ומוסד. וזה כולל צורך בקוד לסלולר (סמס או ווטסאפ) כמעט בכל אתר – פרטי, ציבורי וממשלתי. אפילו להזמין אוכל ממשק קטן כיום לא ניתן ללא סלולר, שלא לדבר על ביצוע פעולות באתרי בנקים.
זה חלק מכך שאין התגייסות בקרב נפגעות ונפגעי הקרינה בארץ למאבק להכרה .. לא ברור לי למה אתןם ממתינים? מי ייאבק עבורנו? חברות הסלולר?
יאללה .. במיוחד רגישי הקרינה בדרגה קלה/ קשה שמגדלות ומגדלים צאצאים .. תחשבו על עתיד דור ההמשך ותתחילו לפעול
התיחסותי לנושא העדר הנגישות האינטרנטית בדף הפייסבוק של נגישות ישראל ב- 2018, עם כמה תגובות של נפגעות ונפגעי קרינה נוספים (כל פניותי לגוף זה ואחרים לא נענו).
מדובר במגבלה קשה והעדר יכולת לתפקד, עלויות גבוהות (בהעדר הכנסות עקב קשיי פרנסה) כי לצאת פיזית למוסדות ודאי איננו יכולים בעולם עתיר סמרטפונים וויפיי.
מנגנון התפתחות רגישות לקרינה EHS – מהכנס הרפוא בינואר 2021 (שזכיתי לראות בזכות הזום)
רגישות יתר לקרינה – רופאות ורופאים מסבירים
כמה רגישים לקרינה יש – דר' יעל שטיין מהדסה עין כרם ופרופ' אולה יוהנסון ממכון קרולינסקה
בסגר הראשון כתבתי על ההקלה בחסות הקורונה, חוויה של רגישי קרינה (סלולר, וויפיי) פרחנו בימי הסגר כי ..
1- בידוד – דבר רגיל לנו,
אני כבר 7 שנים כלואה בבידוד מוחלט.
2- לימודים מרחוק – מסייעים מאד לסטודנטים ולתלמידים בינינו.
הסבל שלהם פוחת והיכולת ללמוד – ריכוז וזיכרון – גוברת.
כמובן אנחנו לא מתחברים בוויפיי, אלא בחיבור קווי יציב ומהיר, בלי בעיות וניתוקים. יש לנו כבלים והוויפיי כבוי. ואז אין כאבים ותסמינים ואין ערפל מוחי והפרעות קוגניטיביות.
ולגבי.. עבודה מהבית.. רגישי הקרינה בכל העולם מצפים לפתרונות אלה, כמה שיותר. בהנחה שהצליחו למצוא בית נמוך קרינה – שקשה יותר ויותר למצוא. השכנים הופכים את חיינו לבלתי אפשריים, הקרינה פולשת למרחב הפרטי, ללא הסכמה (תדמו את זה לחיידקים – האויב השקוף שלכם ואולי תתחילו להבין את סיוט חיינו. מסיכה לא עוזרת.. הקרינה הסלולרית והאלחוטית הגבוהה שלכם חודרת לבית שלנו, ביתנו אינו מבצרנו בעולם היום).
3- הכל ריק ואין סמרטפונים בכל מקום, ההנחיה לשמור מרחק 2 מ' (למשל בתור) מעולה.
הרבה פחות כואב לנו מהסמרטפונים של כולם.. וכל קנייה מסתיימת הרבה יותר מהר ובלי ערפל מוחי.
4- איכון .. חחח.. תנסו לעקוב אחרי מי שאין להם סמרטפונים בכיס.
לפני 6 שנים הבנתי מה מקור התסמינים הקשים שלי. באותו רגע כיביתי את הנייד ומאז השתמשתי בו בדיוק 4 פעמים במקרי חירום רציניים ממש (תאונות דרכים וחילוץ במצב קשה מבית אליו עברתי – היה שם מפגע שלא זוהה בזמן המדידות לפני כניסתי, והיה צריך לחלץ אותי עוד לפני שהותקן בו טלפון קווי).
ברגע שרגישים לקרינה נמנעים מחשיפה לקרינה ומשימוש בציוד אלחוטי נעלמים התסמינים והכאבים האיומים.
5- אורח חיים בריא ותחזוקה קבועה של הגוף – אנחנו מאד בריאים (כל עוד לא מקרינים אותנו).
הסיכון שנפתח מחלה קשה אם נידבק ממש נמוך, ממש ממש נמוך.
6- אנחנו רגילים לטיפול ביתי ולמציאת פתרונות לבד, נמנעים מקופ"ח ובתי חולים שמפוצצים קרינה באופן קיצוני.
אפילו גבס עשו לי בבית כשהעצמות שלי נשברו מעצמן בימי קריסת הגוף הקשים כשהקרינה פגעה בי.
7- יש מלא הרצאות והצגות ושיעורים וצחוקים והופעות ותרגולים ופעילויות אונליין, תכנים נהדרים שחסומים בפנינו בשגרה עמוסת הסמרטפונים והקרינה בכל מקום (כי אינם משודרים למוגבלים כמונו). פתאום עולמנו מתעשר בזכות הסגר שהוטל על כולם.
אבל..
נפגעות ונפגעי קרינה יקרים,
יתכן שאנחנו שוב בתחילת התפרצות וריאנט (דלתא או "ההודי") .. אז ..
אם אין ברירה ונקלעים למצב של פינוי/ בידוד/ רפואי/ בדיקות קורונה ..
אם צריך אז צריך .. בלי פאניקה, לחץ מזיק יותר מהכל
לברר בשקט איך להסתדר ולהתאים לצרכים. תמיד כדאי לברר ולהעדיף בידוד/ טיפול ביתי על אשפוזים ושהמשפחה תצא מהבית במקרה הצורך. מניסיוני, ניתן לבקש התחשבות בבתי חולים פרטיים, בסציבוריים קשה יותר.
הרבה בריאות לכולנו
בצילום, אגב, זו אני בימים הקשים של קריסת הגוף בגלל רגישות קיצונית ל:
- כימיקלים (נאלצתי להיות כל הזמן עם מסיכה כבדה זו שחוסמת חלקיקים וגזים והכל. גם חיידקים חוסמת המסיכה המצוינת הזו, אבל זו ממש לא הבעיה שלי, אני בריאה לגמרי ולא נדבקת בכלום ולא מתקררת עשרות שנים. הבעיה שלי היא רק כימיקלים סינתטיים – הסביבה המזוהמת היא שפוגעת בי).
- קרינה (נאלצתי לחבוש כובע וללבוש בגדי מיגון מהבד הכחול, שרשת נירוסטה שזורה בו. בד שפותח עבור הצבא כבר לפני עשרות שנים – הם יודעים על קרינה ושימושיה, נזקיה וסכנותיה. בד זה ובדי מיגון נוספים הצילו ומצילים רגישי קרינה רבים בכך שהם מפחיתים כאבים. מאידך, לא בריא להיות איתם כל הזמן. כיום איני יכולה להשתמש בהם כי הגוף מתנגד להם ומופיעים כאבים, בגלל חסימת השדה האלקטרומגנטי של הגוף שלנו, שפעולתו אלקטרומגנטית).
(הקביים – שלבי שיקום בעקבות שבירת עצמות ספונטנית, ללא מכה, כתוצאה מאובדן סידן ומינרלים נוספים, כתוצאה ממנגנוני פגיעה של קרינה וכימיקלים. תופעה זו נמצאה בקרב חלק מהרגישים לקרינה – בעיקר נשים אחרי המנפהאוזה. הימנעות מחשיפה לקרינה ולכימיקלים היתה השלב הראשון בשיקום הגוף מכשל רב מערכתי/ קריסת מערכות. הגוף השתקם די מהר בסביבה נמוכת קרינה וזיהום)
צילומי כנס המומחים בנושא קרינה בלתי מייננת באוניברסיטת תל אביב בחודש שעבר
