קיבלתי הבוקר מייל מדלית
הנושא: "מכתב שכתבתי שאשמח אם תפרסמו בניוזלטר"
והנה המכתב של דלית .. שכותרתו "מכתב חובה לשבת" ..
"אחיי ואחיותיי, תושבי לב הפארק בפרט ורעננה בכלל.
עזבתי את העיר, עירי האהובה.
אקדים ואומר שלא בשמחה ושהייתי שמחה להמשיך ולשכון בקרביכם.
הגעתי כלה טרייה לעיר הזו, שעתידה היתה להיות ביתי האהוב למשך מספר עשורים.
התרגשתי כמו עשרות אחרים להיכנס לדירה חדשה בלב הפארק. אהבתי את החיים ב-"שכונת חיים" של פעם ולימים גידלתי שם את בתי מיום הולדתה ועד עצם היום הזה, אופס…עצם היום ההוא.שלושה חודשים שאני מחוץ לעיר, נוטשת כל מה שאהבתי. משאירה מאחוריי את הרחובות הנקיים והפרחים המתחלפים, את השקיעות להם זכיתי מביתי שפונה אל הים, את החברים הרבים שרכשתי בדרך, את החברות מהגינה עם הקטנה, ההורים מהיסודי, מהחטיבה, מהתיכון, מאפרוחי רעננה, מהבריכה שמתחת לבית. מהמפגשים בכיכר בימי כיפור, מערבי השירה בימי הזיכרון. את ימי השישי בארקפה עם השלום החם של ביילסקי.
עשרים וארבע שנה של זכרונות.
שמונה עשרה שנה מול אנטנה בפארק.
לא ראיתי את זה בא, לא קראתי את הסימנים.
שש שנים קודם לכן, כאבו זרועות הידיים עד ששמתי קרח וחבשתי.
כשהתרחקתי מהמחשב, היתה הקלה, אז הרדמנו את הוייפיי וסללנו כבלים כמו פעם, בשלהי שנות התשעים.
אני צוחקת, כן – והבדיחה על חשבוני.
עברו שנתיים, ואז התחילו כאבים בכפות הידיים ובכפות הרגליים ומיד מיהרו לתייג אותי ב-"פיברומיאלגיה". אחרי בירור מעמיק באינטרנט, עזבתי את הסמארטפון, נפרדנו לצמיתות, המדיה ואני.עברתי ל-"טלפון כשר". אבל הטלפון הכשר משדר דור 2.5 והאנטנות מזמן בכיוון ה-4, אז הוא מתאמץ ומתאמץ ואני בינתיים "על האש". מבלי לדעת, בתמימות.
מי שמכיר אותי יודע, שאין שפוי ממני. שאני מבדילה יופי בין ימין ושמאל, בין טוב לרע.ואצלי, הכל כוונה טובה אחת גדולה.
התנדבתי המון בעיר הזו, נתתי לכל מה ומי שנקרה בדרכי, קיבלתי וגם נתתיו
בעיקר אהבתי.
יש אנשים שיפתחו רגישות לקרינה ויש אנשים שלא.
אני קרסתי.
יותר נכון, גופי קרס קודם.
כבר לא יכולתי לצאת לטייל בשכונה שאהבתי, כבר לא יכולתי לנסוע לנורית לעשות ציפורניים ולא לאורית לעשות צבע.
בעצם, בעיקר כבר לא יכולתי.
בן זוגי וילדתי חרשו את הרשת והגענו לאנשים טובים שמבינים יותר.
אחרי חצי שנה של סבל ואלפי מדידות של בתים ברחבי הארץ (הזיה!), מצאו לי בית נמוך קרינה, בין עצי פרי, מוקף בתים (שכן צמחיה וקירות, כך למדנו, עוצרים קרינה).
באתי לפה להחלים, כשאני מתפללת שהצרה הזו תעזוב אותי.
האוזניים שלי עדיין מתפוצצות מכאב, אבל הרבה פחות מקודם.
כל יציאה שלי מלווה ביומיים התאוששות וכל מפגש "טועה" ליד סלולרי מלווה בימים רבים של לילות בלי שינה.
ואני פה להעביר מסר…מסר אחד ויחיד.
נכון, אני רגישה לקרינה, אבל .. כולנו חוטפים אותה יחד!
אם תורידו אפילו שעה אחת מהילדים שלכם ומעצמכם מהחשיפה המטורפת הזוו, באתי על שכרי.
שבת מבורכת,
דלית"
.
הרבה בריאות לך, דלית. תודה על המכתב.
ושנה טובה של תפקוד ובריאות, שמחה והתמודדות פורייה לכל הרגישות והרגישים שהצטרפו אלינו לאחרונה, מוצפים בתחושות בלבול וכאב,
כשמתפתחת רגישות לקרינה לא תמיד קל להבין מה מקור הסבל, או איך להתמודד. זאת, בהעדר מידע נגיש לציבור שתופעה כזו קיינמת ("בחיים לא שמעתי על זה" היא התגובה השכיחה, גם מצד נציגי מערכת הרפואה).
(אני מתאמצת מאד להעלות מודעות בעזרת אתר זה ופעילויות נוספות, וכך גם עמיר בורנשטיין ופעילים נוספים, אבל לא כולם מגיעים לאתר זה או לאתר "ללא קרינה בשבילך").
הבעיה הקשה היא העדר מודעות במערכת הרפואה (לא בריאות, מערכת הרפואה אינה ממוקדת בריאות).
מערכת זו מתנגדת לקבל שיש מי שנפגעות ונפגעים מקרינה ולא מציעה את הבדיקה הפשוטה והזולה ביותר – "דיאטת קרינה" כבדיקה ראשונה, כאשר יש תסמינים אופייניים לרגישות לקרינה. תסמינים שמתויגים כשלל תסמונות אחרות.
אם אין הקלה בהימנעות מחשיפה לקרינה של יומיים-שלושה יש להמשיך הלאה לבירורים רפואיים כבדים יותר, הכוללים בדיקות מורכבות ויקרות.
אולם, כאשר יש הקלה בעת "דיאטת קרינה" (הימנעות מקרינה) – כלומר, זו רגישות לקרינה – משככי כאבים וטיפולים רפואיים אחרים לא יועילו ובדיקות וטיפולים יעבו את הפתרון האמיתי לפגיעה בבריאות ובתפקוד ועלולים לגרום להחמרת המצב.
.
התארגנות וטיפול – צעדים ראשונים בהתמודדות עם רגישות לקרינה
.
הבוקר העלתה דקלה, נפגעת קרינה, צילומי הודעות שהגיעו לגבי סגירת רשתות דור 2,3 בסלולר. דור 3 מקרין פחות ורבים מאיתנו (שחייבים סלולרי לתפקוד בעבודה) משתמשות ותלויים בו. סגירת רשת זו מהווה בעיה חמורו.
עבורנו, נפגעות ונפגעי הקרינה, ביטול רשת דור 3 הינה בעיה חמורה שמשמעותה הכרח להשתמש ברשת ובמכשירים מקרינים הרבה יותר ולסבול מתסמינים ופגיעה בתפקוד חמורים יותר.
.
תזכורת .. כמה רגישים לקרינה יש .. דר' יעל שטיין
דר' יעל שטיין, מבית החולים האוניברסיטאי "הדסה עין כרם".
שקף מתוך הרצאתה בפורום המומחים בנושא קרינה בלתי מייננת באוניברסיטת תל אביב' פברואר 2020
מדבריה..
- קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת היא המזהם הסביבתי הגדל בקצב הגבוה ביותר.
- בשבדיה יש הכרה ברגישות לקרינה בלתי מייננת כנכות תפקודית. הסיבה לחלוציות של שבדיה היא שמפעלי הסלולר הגדולים הראשונים היו בה (אריקסון, נוקיה וכו') והעובדים נפגעו ראשונים, פיתחו תסמיני רגישות לקרינה ועוד מחלות.
- שיעור ההיארעות (שכיחות) של רגישות לקרינה EHS, כפי שנמצא בסקרים בעולם בשנת 2006 נע בין 3% ל- 11%. שיעור זה הולך ועולה ככל שהחשיפה לקרינה גוברת (בעולם רמת הקרינה וכמות התדרים בעלייה מתמדת וזה עוד לפני פרישת דור 5 בסלולר).
- בישראל לא מאמינים לנפגעי הקרינה ולרגישי הקרינה, דוחים את תלונותיהם ואת חוויתם הקשה, בטענות שזה "פסיכולוגי", "פסיכיאטרי" או "נוסבו".
ואני מוסיפה..
שבדיה ומדינות נאורות אחרות מסייעות לנפגעי קרינה ולרגישי קרינה, מבטיחות תנאי קיום וזכויות אדם כמו לכל אדם, בהתאם לאמנת זכויות האדם עם מוגבלויות של האו"ם מ- 2007.
פרופ' אולה יוהנסון, ממכון קרולינסקה בשטוקהולם, נדהם כששמע שביטלו את הכנס "קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה" באוניברסיטת תל אביב ושלא מכירים בארץ ברגישות לקרינה כנכות תפקודית.
פרופ' יוהנסון כתב לי שבטייואן מצאו אפילו 13.5% רגישי קרינה בסקר באוכלוסייה הכללית. כלומר, הטווח שנמצא ברחבי העולם הוא 3- 13.5%. זה המון.
לפי החישובים של פרופ' יוהנסון בערך 350 מיליון ברחבי העולם רגישים לקרינה – חישוב צנוע יחסית לפי השיעור שנמצא בשבדיה (3% ב- 2006).
מדבריו עולה דרך לטשטש את הנתונים בעזרת קטלוג כ"נכות תפקודית" (עם עוד נכויות תפקודיות) ולא כ"רגישות לקרינה" – מה שמוריד את השכיחות באופן מלאכותי בנתונים היבשים.
לצד זה, בכל העולם רגישי קרינה מתייאשים מהמאבק להכרה ומוכנים "להתאים" תלונות כדי לקבל עזרה כלשהי תחת כל תיוג מקובל (במקומות בהם אין הכרה ברגישות לקרינה). כך הם מאובחנים תחת "שחיקה" (burn-ou), "כאב כרוני", "מיגרנה", "פיברומיאלגיה" או "פוסט-טראומה" ואפילו "דיכאון" (שאף אחד מהם לא ניתן "להוכיח" – כל אלה מתבססים על דיווח עצמי ללא אבחנה אוביקטיבית, שעדיין נדרשת רק מרגישות לקרינה המותקפת כל כך).
ואל תתבלבלו – כל אלו "תסמונות" ולא "מחלות", כלומר, שמות אלה הם בעצם פח זבל אבחנתי שאומר "אין לנו מושג".
אבל..
זה גורם לירידה מלאכותית בנתוני "רגישות לקרינה" ועלייה באבחונים אחרים, כך "מועלמת" הבעיה.. כאילו הטכנולוגיה בטוחה.
רשימת מקורות לסקרים והתיחסויות ששלח פרופסור אולה יוהנסון
סיכום הרצאתה של ד' יעל שטיין – עמיר בורנשטין
יולי 2021 – עשרות חוקרים ומדעניות מובילים בדרישה להכרה ברגישות יתר לקרינה EHS כהפרעה נוירולוגית
.
ממצאי השנים האחרונות מראים כי הגוף מגיב לתדרי קרינת הרדיו גם ללא מודעות להשפעה – כלומר, בלי “להרגיש” קרינה.
מה בכלל משמעות היכולת “להרגיש” את הקרינה בזמן אמת? שאלה דר’ יעל שטיין בהרצאה בפורום המדענים באוניברסיטת ת”א בפברואר 2020
ובתרגום חופשי לדבריה:
‘בכלל לא מעניין אותי אם מי שנחשף מסוגל להרגיש את הקרינה. מה שמעניין אותי זה האם הגוף מגיב לקרינה, אפילו אם קוגניטיבית הפציינט לא יודע אם יש או אין קרינה’.
כדוגמה, הביאה דר’ שטיין מחקר שבו אשה לא ידעה האם יש או אין קרינה אבל הגוף שלה כן הגיב לקרינה בזמן החשיפה, שזה בעצם מה שמשנה.
כפי שלא נגדיר שמישהו רגיש ללקטוז רק אם הוא יודע להבחין אם יש או אין חלב במוצר מסויים שהוא צורך. כך אי אפשר להגיע למסקנה ש״אין כזה דבר רגישות לקרינה״ על בסיס יכולת של רגישים להבחין בקרינה בזמן אמת.
לכן, מחקרים ששוללים רגישות לקרינה אינם באמת שוללים את הרגישות אלא את יכולת הנבדקים להרגיש אותה בזמן אמת ולתפקד כמו ״מד קרינה אנושי״.
תגובה אישית למנהל אגף למניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה, פרופ' סטיליאן גלברג, לגבי רגישות לקרינה
.
בצילום הבא – תקציר דבריו של פרופ' אולה יוהנסון בכנס בפריז על רגישות לקרינה ורגישות לכימיקלים, בשנת 2015
תקצירי ההרצאות בכנס על רגישות לקרינה ולכימיקלים – EHS , MCS – בכנס בפריז
דר' יעל שטיין מסבירה על רגישות לקרינה בתוכנית הבוקר בערוץ 2, בשנת 2012
תרגום סקירת מנגנוני רגישות לקרינה שפורסמה ביולי 2020 – דר' יעל שטיין ודר' איריס יודסין
מנגנון התפתחות רגישות יתר לקרינה EHS – מידע מהכנס הרפואי על השפעות בריאותיות של קרינה, ינואר 2021
ישראל היא מדינת עולם שלישי מפגרת ורעה לרבים מתושביה הסובלים, ובמיוחד לרגישי הקרינה המתרבים מדי יום וסובלים מאד בעולם של היום. עולם בו הקרינה פולשת לכל מרחב ציבורי ופרטי – ללא הסכמה.
רגישות לקרינה אינה מחלה, הסביבה היא שחולה.
(ובמילותיו של ילד בן 9 מקהילת נפגעי הקרינה "אני לא חולה – האנטנה חולה, האנטנה רעה ומכאיבה לי").
אנחנו בריאים לגמרי כאשר אין קרינה מסביב. אנחנו נכים ומוגבלים כאשר חושפים אותנו לקרינה – סלולר, אלחוטי, וויפיי.
(כאשר ביקשה רופאת המשפחה מילד, שהתלונן על כאבים ותחושות צריבה, לצייר היכן כואב לו, הוא שרטט מפה של בית הספר ושל בית מגוריו. אז סימן את החדרים והאיזורים בהם הכאב מופיע או מתגבר. היא נדהמה כי מעולם לא שמעה על תופעה כזו. גם הוריו לא. באותם חדרים היה ציוד אלחוטי, ראוטרים ומכשירים אלקטרוניים וחשמליים רבים מבוססי וויפיי.
ילד זה נולד לעולם בו קיים שימוש נרחב במכשירים ניידים ובציוד אלחוטי. הוא מעולם לא שמע על קרינה או על נזקיה. גם הוריו לא. הם לא האמינו לו בהתחלה, אמרו "תשומי" ו"דימיונות". גם רופאיו לא האמינו לו. לקחו אותו לפסיכיאטרית. הוא קיבל תרופות פסיכיאטריות בגלל "הזיות". תרופות שלא הועילו. גם משככי הכאבים לא עזרו. כאביו הלכו והתגברו עד שנעל עצמו בממ"ד, לאחר שהשליך ממנו כל ציוד חשמלי ואלחוטי וסירב לצאת עד שיכבו את כל הציוד הסלולרי והאלחוטי האישי והביתי. רק אז ערכו הוריו חיפוש ברשת וגילו כי יש תופעה כזו – רגישות לקרינה.
מאז צמצמו את החשיפה לקרינה בלתי מייננת מצבו של הילד השתפר).
זיהום אלקטרומגנטי ורגישות לקרינה – דר' מגדה חבס
לשאר ההרצאות בפורומים המומחים באוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020
