אחת החברות בקהילת רגישי הקרינה, שנמצאת בטיפול אצל דר' דלית דרימן, דיווחה לי כי אובחנה כסובלת (גם) מתסמונת תאי מאסט.
במקרים הקשים של רגישות סביבתית, אשר מגיעים למוגבלות חמורה, מדובר במורכבות של מצבים רפואיים. מצב שיש לפתור צעד צעד, להתיר את התסבוכת הרפואית בשכבות, כפי שהסבירה דר' אריקה מאלרי בליית' וגם פה בסיכום הכנס הרפואי בו הוצג מנגנון הרגישות לקרינה.
.
תסמונת תאי הפיטום היא מחלה ישנה חדשה, אשר חזרה למודעות בתחום רפואי העוסק באלרגיה. כך כותב דר' קובי שדה.
תאי הפיטום הם תאים של מערכת הדם, שאינם נמצאים בזרם הדם אלא ברקמות הגוף – עור, דרכי עיכול, דרכי נשימה.
תא פיטום – מקור הצילום ויקיפדיה
תא פיטום נקרא מאסטוציט, Mastocyt ובאנגלית – Mast cell, תא מאסט.
השם "תאי פיטום" מגיע מכך שבמיקרוסקופ הם נראים מפוטמים בבועיות רבות, שמכונות "גרנולות". הגרנולות מכילות חומרים רבים עם השפעות ביולוגיות. תאי פיטום יכולים לשחרר חומרים אלה בבת אחת לתוך רקמות הגוף.
לרוב, מתרחש שיחרור כזה באופן מתון, כדי לסייע לגוף במלחמה נגד זיהומים, חבלות ומחלות אחרות.
.
תא פִּיטוּם הוא תא דם לבן שמהווה חלק מרקמות חיבור בגוף. תא זה מכיל מספר רב של גרנולות עשירות בהיסטמינים ובהפארין.
תאים אלה ידועים עקב תפקידם באלרגיה ובתגובות אנפילקטיות, אולם יש להם תפקיד חשוב בהגנה על הגוף – מעורבים בריפוי פצעים ובהגנה מפני פתוגנים.
לעיתים, הופכים תאי הפיטום משופעלים יתר על המידה ומשחררים את תוכן הגרנולות בכמות גדולה ולא מבוקרת. כך עלולות להיגרם תגובות קשות בגוף.
מצב זה נקרא תסמונת שיפעול תאי פיטום MCAS – ראשי תיבות Mast cell activation syndrome.
מומחה לנושא הוא Dr. Afrin, שניתן למצוא הרצאות ומאמרים רבים שלו, כמו בקישור זה.
.
ברפואת אלרגיה מקובל לחשוב כי אחד הגורמים העיקריים לשפעול תאי הפיטום היא תגובה אלרגית (למזון, לתרופה או לגורמים סביבתיים).
קיימים אנשים, אשר שפעול תאי הפיטום חל בגופם ללא גורם מזוהה. זאת, עקב מוטציה או שינויים אחרים המתרחשים בתוך התאים עצמם.
תסמונת שפעול יתר של תאי פיטום יכולה להתבטא בדרכים שונות ומגוונות. זו הסיבה שהאבחנה קשה.
רבים חולים וסובלות מתסמונת זו, בלי אבחנה וללא טיפול הולים.
התסמינים קשורים למיקום תאי הפיטום. זו הסיבה שביטויי החולי עלולים להתרחש במערכת העיכול (התקפי כאבי בטן ושלשול פתאומיים), בדרכי הנשימה (אירועי חנק וקוצר נשימה), בעור (פריחה וסומק) ואפילו במערכת העצבים והמוח (עילפון או פרכוסים).
בתסמונת זו יש תת קבוצות, לפי חומרת הבעיה וסוג השיבוש בתאי הפיטום.
לעיתים, תאי הפטום משופעלים יתר על המידה ומתרבים באופן לא מבוקר. זה עלול להביא למצב של הסננה ברקמה במיליוני תאי פיטום עד התפתחות מחלה ממארת (לוקמיה או מסטוציטוזיס).
אבחון וטיפול
אבחון נעשה ברובו על בסיס קליני. לא קיימות בדיקות אבחנתיות חד משמעותיות. ניתן לנסות למדוד את רמות החומרים שתאי הפיטןם משחררים (ביסטמין וטריפטז בעיקר), לבצע ביופסיה כדי להדגים שפעול או ריבוי של תאי פיטום ופעולות דומות.
חשוב לשלול בעיות בריאותיות אחרות, שעלולות לחקות תסמונת זו (כגון אלרגיה, מחלות לב, אסתמה, מחלת אפילפסיה ועוד).
טיפול תלוי בחומרת התסמינים ודומה לטיפול במחלות אלרגיות. התיעצות עם אלרגולוג יכול להתאים.
תסמונת שפעול היתר של תאי הפיטום חשודה במצבים בהם יש התקפים פתאומיים ולא צפויים (ויחסית קצרים – דקות שעות או ימים בודדים) של חולשה פתאומית, דופק מהיר, פריחה או הסמקה, כאבי בטן ושלשול, קוצר נשימה ואפילו עלפונות לא מוסברים.
מקרה של שפעול וריבוי תאי פיטום, פורסם בכתב העת "הרפואה" על ידי קובי שדה, איריס דותן ויורם לבוא. "הרפואה" – כרך 139, חוברת ה'-ו', ספטמבר 2000.
.
לפי אתר 'שירותי בריאות כללית' תאי פיטום נחשבו ברפואה כתאים הפעילים המרכזיים בהתחוללות תגובה אלרגית. מפגש נוגדני IgE, המצפים באלפיהם תא פיטום, עם אלרגן ספציפי יגרום לשפעול תאים אלה להפרשת מתווכים כימיים, שפעילותם הביולוגית תתבטא בתופעות אלרגיות. אולם, מאז נמצא כי ניתן לשפעל תאי פיטום בדרכים שאינן "אלרגיות" וכי לתאים תפקיד נוסף בתהליכים דלקתיים, חיסון מולד, תהליכים נאופלסטיים וכד'.
קבוצת מחלות שהן ביטוי לשפעול תאים אלה, לא במנגנון האלרג,יכולל האורטיקריות הספונטניות והפיזיקליות ותסמונת שמכונה "תסמונת שפעול תאי הפיטום" הכוללת התקפי הסמקה, תפרחת, גרד, אנגיואדמה, נזלת, קוצר נשימה, שלשול, נפילת ל.ד. וכד' (הרשקו ומקורי "הרפואה" 151:178,2012).
קבוצה נוספת של מחלות, הנובעות משגשוג/ריבוי תאי פיטום, היא מסטוציטוזיס בצורות שונות. במחלות אלו נצפו ריכוזים גבוהים בדם של תוצרי הפרשה של תאי פיטום (בעיקר אנזים טריפטאז המהווה סמן מקובל לאבחון המחלה), מוטציות בקולטן (c-kit) לגורמי הגידול של תאים אלה, הסננה אופיינית במח העצם וכד'.
בביה"ח מאיר יש מרכז בין-תחומי לאבחון, שכולל מומחי אלרגיה, המטולוגיה, דרמטולוגיה, פתולוגיה ומעבדות לבדיקות (טריפטאז, מוטציות ב c-kit וכד'). ניהול המעקב במרפאת האלרגיה.
.
שאלתי את דרור פירר, שמתמחה בבריאות טבעית, מה דעתו וזו תשובתו:
"הרפואה לא יודעת מה הגורמים. וכשהרפואה לא יודעת מה הגורמים (כי לא חיפשו וכי יש להם הנטיה להפיל את זה על מערכת החיסון שטועה בתגובות כי אין כלום) זה אומר שמדובר בזיהום אקולוגי כל שהו – מתכות ויתר רעלים, או קרינה, אור, רעש וכו'). הפתרון הוא תזונה עתירה בנוגדי חמצון. החשוב ביניהם – גלוטתיון שיודע לצמצם נזקים של כל הזיהומים התעשייתיים. הוא גם היחיד שיודע לחזר נוגדי חמצון שחומצנו".
מאמר של דרור פירר על גלוטתיון – שאר מאמריו של דרור באתר superfoodvegan.co.il
גלוטתיון הוא מוצר שמשפחתו של דרור פירר צורכת ברמה יומית. לדעתו, יתכן שכולם צריכים אותו בעולם המתועש של היום. הם משתמשים במוצר שנעשה בטכנולוגיה שנקראת ננו הידרוסטאט, פטנט ייחודי של חברת NEUMI. הצטרפו ומשווקים את המוצרים דרך זיכיון (שיווק רב שכבתי). מאמינים שמוצר זה צריך להיות בכל בית. ליהי אשתו הביאה את המוצר ונותנת את המידע על המוצרים ועל הדרך להתפרנס מזה. https://neumi.com/drorfirer ניתן לפנות אליה ישירות 0545451708 בקישור עוד מידע של חברה זו Neumi
וזו לא המלצה שלי, אני רק מצטטת את דבריו של דרור פירר !
"דברים נוספים שידועים כמווסתים תאי מאסט קוורצטין, לוטאולין, קאמפרול, ויטמין סי, אומגה 3" – כתב לי דרור פירר.
.
תאי פיטום תוארו לראשונה על ידי פאול ארליך ב-1878 על בסיס תכונות הצביעה הייחודיות שלהם והגרנולות הגדולות שהם מכילים. ארליך חשב בטעות כי הן נועדו להזנת הרקמה סביב התאים וכינה אותם "תאי פיטום".
תאי פיטום נחשבים חלק ממערכת החיסון
תאי פיטום דומים לבאזופילים (סוג של תאי דם לבנים הנמנים עם משפחת הגרנולוציטים) בדם. הדמיון בין שני סוגי התאים העלה השערה כי תאי פיטום הם בזופילים ש"התיישבו" ברקמה. אולם, עדויות עדכניות מציעות כי הם נגזרים מתאי מוצא שונים במח העצם. תאי פיטום כמו גם בזופילים נחשבים כנגזרים מתאי אב במח העצם שמבטאים סמן CD34. בזופיל עוזב את מח העצם בצורתו הבשלה, בעוד תא הפיטום נע בצורתו הלא בשלה ואת ההבשלה הסופית הוא מבצע לאחר ש"התיישב" ברקמת היעד. אתר המטרה ברקמה, בו בוחר תא פיטום לא בוגר להתיישב, קובע ככל הנראה את התכונות המדויקות של תא הפיטום הבוגר.
מוכרים 2 סוגים של תאי פיטום:
- אלה שנמצאים ברקמת חיבור,
- אלה שמתמקמים ברקמות המצפות את דרכי הכניסה לגוף (כגון אפיתל דרכי הנשימה). פעילות סוג זה תלויה בתאי- T.
תאי פיטום נוכחים ברקמות עשירות בכלי דם, אשר מגנות על הסביבה הפנימית בגוף מפתוגנים שמחוץ לו – ברקמות חשופות לעולם החיצוני כגון עור, רירית דרכי הנשימה, רירית מערכת הרבייה, רירית מערכת העיכול, רירית עיניים.
תאי פיטום חשובים בתהליך הדלקתי בגוף
כאשר מופעלת דלקת, משחרר תא הפיטום במהירות את תכולת הגרנולות ומספר מתווכים הורמונליים, אל התווך הבין-תאי. תהליך שחרור הגרנולות בתאי פיטום מואץ במצב של פציעה (פיזית או כימית), קשירת נוגדני IgE או בקשירת משלים.
תאי פיטום מבטאים קולטנים בעלי זיקה גבוהה לאימונוגלובולין IgE. קולטן זה הוא בעל זיקה גבוהה וקשירת מולקולות IgE למעשה בלתי הפיכה. לכן, תאי פיטום מכוסים ב-IgE ואז . IgE מסונתז על ידי תאי-B (תאים מייצרי נוגדנים במערכת החיסון). מולקולות IgE, בדומה לכל הנוגדנים, הן ספציפיות לאפיטופ מסוים אחד.
.
בתגובות אלרגיות, תאי פיטום נשארים לא פעילים עד שאלרגן נקשר לתצמיד של תא-IgE. אלרגנים הם בדרך כלל חלבונים או פוליסכרידים. האלרגן נקשר לחלק Fab של מולקולות ה-IgE על שטח הפנים של תא הפיטום.
נראה כי להפעלת התא דרושה קשירה של שתי מולקולות IgE (או יותר) לתא הפיטום. שינויים מרחביים מובילים להפרעה במבנה של ממברנת התא, הפרעה זו גורמת לרצף תגובות בתוך התא, אלו מובילות להפעלת התא. ריאקציה זו מוכרת במיוחד במקרי אלרגיה, אך נראה כי היא התפתחה כמערכת הגנה נגד הדבקה בתולעים טפיליות מסוימות.
המולקולות המופרשות אל התווך הבין-תאי כוללות:
- מתווכים ראשוניים
- היסטמין (2-5pg/cell)
- פרוטאוגליקוגנים, ובעיקר הפארין (פעיל כנוגד קרישה)
- סרין פרוטאזות
- מתווכים ליפידיים טריים (מוגדרים גם כמתווכים שניוניים)
- פרוסטגלנדין D2
- לויקוטריאן C4
- ציטוקינים
היסטמין מרחיב את הצינורות הבתר-נימיים, מפעיל אנדותל, ומגדיל את חדירוּת כלי הדם. זה מוביל לבצקת מקומית (נפיחות), חום, אדמומית, ולמשיכת תאים גורמי דלקת אחרים לאתר השחרור.
היסטמין מגרה קצות עצבים (וכך גורם לגירוי או כאב). הסימנים העוריים של שחרור היסטמין הם תגובת "פריחה ונפיחות". נפיחות ואדמומיות בעקבות עקיצת יתוש הן דוגמה של ריאקציה זו, המתרחשת שניות לאחר עירור תא הפיטום על ידי האלרגן.
פעילויות פיזיולוגיות נוספות של תאי פיטום פחות מובנות. מספר מחקרים מראים כי לתאי פיטום תפקיד בסיסי בחיסון מלידה – הם מסוגלים לייצר מגוון רחב של ציטוקיני מפתח ומתווכים דלקתיים אחרים. הם מבטאים מספר רב של "קולטנים מזהי תבנית אנטיגנית". נראה כי עכברים חסרי תאי פיטום יותר פגיעים למגוון של זיהומים.
גרנולות של תאי פיטום נושאות מגוון כימיקלים ביו-פעילים. גרנולות אלו מועברות לתאים סמוכים של מערכת חיסון ולנוירונים באמצעות טרנסגרנולוזציה דרך שלוחות ממברניות שהם יוצרים.
צורות רבות של אלרגיות הקשורות לעור מתוּוכות בחלקן הגדול על ידי תאי פיטום; הן ממלאות תפקיד מרכזי באסתמה, אקזמה, עקצוץ (ממגוון סיבות), נזלת אלרגנית ודלקת עיניים אלרגנית.
ברפואה נותנים במצב זה תרופות נוגדות היסטמין, אשר פועלות על ידי חסימת הפעילות של היסטמין או קצות העצבים. תרופות מבוססות כרומוגליקט (נתרן כרומוגליקטי, נדוכרומיל) חוסמות את תעלת הסידן החיונית לשחרור הגרנולות על ידי תא הפיטום, מייצבות את התא ומונעות שחרור של היסטמין ומתווכים הקשורים אליו. אנטגוניסטים של לויקוטריאן (כגון מונטלוקאסט וזאפירלוקאסט) חוסמים את פעילות המתווכים הלויקוטריאניים, ומשתמשים בהם יותר ויותר במחלות אלרגניות.
תגובה אנפילקטית
באלרגיה חריפה (תגובה מערכתית חזקה לאלרגנים, כגון אגוזים, עקיצות דבורים וסמים), מתרחש שחרור גרנולות מסיבי ברחבי הגוף מתאי הפיטום המוביל להרחבת כלי דם רבים, ואם חמור מספיק, לסימפטומים של הלם אנפילקטי המסכן את החיים.
תגובת חיסון
תאי פיטום מהווים חלק מהפתולוגיה המקושרת עם ההפרעות האוטואימוניות דלקת מפרקים שיגרונית, אבעבועות עור פמפיגואידיות וטרשת נפוצה.
הוכח כי הם מעורבים בגיוס תאים מעוררי דלקת למפרקים (בדלקת המפרקים השיגרונית) ולעור (אבעבועות) ופעילות זו תלויה בנוגדנים ורכיבי משלים. כמו כן, תאי פיטום מהווים חלק חשוב בתגובת החיסון של הילוד וחשובים לטיהור מחיידקים ומנגיפים.
הפרעות בתאי פיטום
מסטוציטוזיס היא מצב נדיר שבו מתבצעת חלוקת תאים מהירה בתאי פיטום. זה נמצא בצורה עורית ומערכתית, כאשר הצורה הראשונה מוגבלת לעור והשנייה יכולה לכלול מספר איברים.
מאסטוציטומה הוא גידול של תאי פיטום, הנראה לעיתים קרובות בכלבים וחתולים.
