בסרטון שהופץ אתמול ברשתות נראה שליח וולט, עומר אבו חליפה, עוצר לשוחח עם נהג מונית. הוא העיר לו על פראות נהיגתו ואמר "כמעט דרסת אישה".
בתגובה פנה נהג המונית לכיוונו והאיץ כדי לדרוס אותו.
השליח נפצע בכל חלקי גופו ופונה לבית חולים.
לידיעה https://www.ynet.co.il/news/article/r12gtbxx3
הבוקר – נגזר דינו של הנהג שדרס למוות (ביום כיפור) את הילד המוכשר והמקסים ברק חורי, ילד מחונן ומיוחד מאד, אוטודידקט גאוני שנגזל למשפחתו ולחברה כולה.
בסוף דצמבר 2022 התפרסמו צילומי הדקירה של יורי וולקוב, שחצה את הכביש עם אשתו במעבר חצייה מרומזר בחולון. רצח באמצע צומת סואן והומה אדם, באופן סתמי, ללא כל סיבה ממשית. למחרת נקבר וולקוב, בגיל 52, קרניותיו נתרמו כי היה זה אדם שעבד ונתן הכל לזולת.
יומיים לאחר מכן, צעיר השתולל ותקף נהג אוטובוס בעת נסיעה, אחר יצא מרכבו ותקף עם מוט ברזל נהג אחר, אתמול נערים היכו נהג אוטובוס ושברו בסלע את החלונות, בשבוע שעבר נוסע ביקש לרדת לא בתחנה והנהג שסירב הגיע חבול קשות לבית חולים, שבועיים קודם נדהמה המדינה מצילומי רוכב אופנוע שחבט עם קסדה בראש זולתו באיילון, נהג תקף בכביש בחולון והיה זה שתקף הורים וילדים במצ'טה.
זה רק מעט מהמקרים שאני זוכרת .. והיו עוד, בזמן האחרון, וכל הזמן .. יש דוגמאות רבות ..
אלימות בכבישים הפכה תופעה יומיומית.
מדווחת עלייה של 10% במספר התיקים שנפתחו מתחילת השנה על אלימות פיזית בכבישים (1367) לעומת התקופה המקבילה אשתקד, אבל התיקים הם נתון חלקי בלבד. רוב המקרים כלל לא מדווחים ולא מגיעים לידיעת המשטרה.
בסקר של עמותת "אור ירוק" מאוגוסט 2022, נמצא כי 1 מכל 2 נהגים נתקלו לפחות בקטטה אחת בכביש בשנה החולפת.
80% נתקלו באלימות מילולית ותנועות מאיימות.
יותר מרבע הנהגות והנגים נתקלו ביותר מ- 6 מקרים אלימות בכבישים בשנה זו.
רוב הנשאלים והנשאלות דיווחו על רכב שחתך רכב אחר, נצמד או צפר בכוונה ובאגרסיביות. כך זה מתחיל ולעתים זה מוביל לאירועים עם אלימות קשה ואף קטלנית, כפי שדיווחה הדס גרינברג בכאן 11.
זה נקרא "זעם כבישים". (הנה הסבר של מכון טמיר).
אבל .. לא רק בכבישים גוברת האלימות. גם ברחובות מתרבות הקטטות המדווחות.
עוד ועוד כותרות על מלצר שתקף סועדת שרצתה קפה חם יותר – בשבר בקבוק, חוגגי חיי שרה תוקפים חיילות, אתמול מישהו תקף ספר ושבר את המספרה כי המים לא היו חמים, השיח ברשתות החברתיות ובכנסת מאד אלים, במועדונים ומטוסים, תורים וחופים קטטות אכזריות, דר' הגר גורן בת 70 מאושפזת שבוטרת עצמות לאחר שהוכתה באלות ואבנים ע"י מתנחלים צעירים כשיצאה ללוות פלסטיני למסיק במטע שלו, ילדים נפגעים באלימות ביישובים הערביים וזה מה שנשלף מזכרוני מהתקופה האחרונה, זרם בלתי פוסק.
כן, האלימות גוברת.
גם כלפי נהגי אוטובוסים, צוותי הוראה, צוותי רפואה, מוכרים בחנויות ושאר נותני שירות. וגם בתורים בסופרמרקטים.
גם ברחובות ובבתים. במשפחות, בכל מקום
.
הפילוסוף דר' שמעון אזולאי מעיד על עצמו כמי שגדל בשכונה בחדרה, שגדל בתודעה אלימה ככל תושבי השכונה. האלימות מהווה כלי להשבת צדק, בהעדר אמון במערכות החוק ותחושת עוול וקיפוח. לו עצמו לקח שנים להיפטר מהאלימות שהיתה טבועה בו. הוא גידל את בנו ללא תודעה אלימה, אך המציאות כיום מעלה בפניו שאלה אם נכון לגדל כך ילדות וילדים, כי אולי זה מסוכן להם,
"מדובר במגיפה וכולנו יכולים להידבק בה " אומר דר' אזולאי. כל אחת ואחד יכולים לפרוץ באלימות. על מערכת החינוך ובחירת הציבור לבחור בתודעת חוק ולדחות את התודעה האלימה. כלומר, להבין שהמערכת גדולה מאיתנו ומבוססת על חוק שנועד להגן עלינו, מעטפת הוגנת שהיא יצירה שגדולה מאיתנו כיחידים. האם החוק מתכופף אלי או שאני מתרומם אליו – זו השאלה, אומר דר' אזולאי. כשמקדשים הרגשה פנימית ולא את המעטפת הכללית יש התפרצויות, זו הטעות. הוא מתאר שחתכו אותו בכביש ראשי ועד כמה זה מקומם וההרגשה המיידית היא של עוול ורצון לנקום, בסוף העלייה היו ניידות ועצרו את כל מי שעקפו בפראות. כל המכוניות שנסעו לפי החוק הריעו מסביב בתחושה טובה שהחוק שומר עלינו, המערכת משתדלת להיות הוגנת ולעטוף.
(בתוכנית "נפלא פה" של הרב שי פירון וענבל גזית בגל"צ, שישי 2.2.2022 בערך בשעה 10:30).
.
למה גוברת האלימות בשנים האחרונות?
בכל העולם גואה האלימות. מה קורה?
בקיץ כתבתי כי האלימות הגוברת אינה (רק) בגלל החום, שזה תירוץ קבוע. ומה כעת? החל דצמבר וגשום ודי קר, אז גם כעת זה בגלל ה"חום"?
"אה, הפקקים" עונים לי.
כן, לפקקים ולצפיפות על הכבישים יש תפקיד בלחץ, גם ליוקר המחייה.
וגם למתחים הבטחוניים ולריבוי מקרי הפוסט טראומה אצלנו.
אבל האלימות גואה בכל מקום, בכל העולם, גם בחופים, מועדונים ובאתרי נופש כשאמורים להיות נינוחים בחופשה, בלי "לחץ" – האם גם שם זה בגלל "הפקקים"?
לא, ה"סטרס" הוא גם פיזי.
לחץ סביבתי פיזי. כזה שמעיק על הגופנפש, מקשה על החיים ועל יכולת הכלה, מבטל את הסבלנות.
קרינה בלתי מייננת (הכוללת את הסלולרי, הוויפיי ושאר משדרי קרינת רדיו RF) עלולה להשפיע גם על הנוירופסיכיאטריה, כולל זעם ואלימות ..
(ובמחקרים מצאו גם השפעות של דיכאון, חרדות, הפרעות קשב ולמידה, בעיות זיכרון וקוגניציה והפרעות שינה – לאחרונה נתקלתי במקור הזה לגבי נוער וגם בקישור הזה)
גם כשלא "מרגישים" את הקרינה יתכן שמגיבים אליה.
יש תדרים הגורמים לכך, לפחות בקרב 3-10% מהציבור (שכיחות רגישות לקרינה באוכלוסייה הכללית).
אצטט בעל מקצוע מפורדיס, שהגיע לבצע אצלי עבודה: "לא שמעתי אף פעם על רגישות כזאת (לקרינה), אבל אני לא אוהב את הטלפון, הוא עושה לי הרבה לחץ בראש ובלב, עושה אותי עצבני ואני גם לא זוכר בדיוק מה אמרו לי ועושה טעויות הרבה הרבה. אני חייב בשביל העבודה אבל זה לא טוב לי, אני יוצא לרוץ הרבה כי זה גורם לי להרגיש טוב יותר, אבל הטלפון לא טוב, אני עצבני וצועק הרבה הרבה"
כן, רגישי הקרינה מכירות ומכירים מצב זה היטב – תחושת לחץ פנימי. תחושה המתעצמת בגוף ובראש כשיש שימוש בציוד אלחוטי או חשיפה לקרינה מהסביבה. זה כולל עצבנות, שיכולה להיות מלווה גם בתוקפנות. אצל חלק זה מביא להשתתקות, הסתגרות וקיפאון, או חרדה ודכדוך עם הרבה בלבול וערפל מוחי ואף איבוד מילים וקושי להתבטא. ויש שמתעוררות אצלם מחשבות פרננואידיות, כאילו רודפים אותם, מקרינים ומכאיבים להם בכוונה (אלה נקראים TI – ממוקדם – TARGETED INDIVIDUALS) וכפי שמראה דר' זמיר שליט"א – זה תלוי בתדר הפוגע, התדר אליו רגישים יותר..
אז …
הנה (שוב) תדרי RF והשפעותיהם שנמצאו במחקרים – צילום מסך נזקי קרינה מהאתר של דר' זמיר שליט"א
הוא מסכם מחקרים בשידור מכוון וממושך, אולם אולי גם המכשירים והקרינה בה רוב הציבור מוקף 24/7 גם משפיעה כך?
(סיכום דבריו – השפעות קרינה על הגוף החי)
ואני יודעת שאכן כך
כי לי חשיפה לקרינה גורמת לזעם ואלימות, להתפרצויות בלתי צפויות וחסרות שליטה.
זה לא קורה מיד, בהתחלה אני בסוג של מאניה – עליצות וחוסר שיקול דעת, דברנות, וכחנות, בזבוז וזלילה. יש לי תחושת אנרגיה כי הגוף מפריש אדרנלין כחלק ממצבי "מלחמה/ בריחה/ קפיאה" FIGHT OR FLIGHT – ועם החשיפה מתארכת כמה שעות הופכת העליזות לזעם ותוקפנות קשה.
בהעדר חשיפה לקרינה אלחוטית מלאכותית אני רגועה.
(ואילו קרינת השמש מרגיעה אותי ומיטיבה את מצב רוחי, שכיבה על האדמה או שהייה בטבע משפרים זאת עוד יותר)
כי, כפי שמראים מחקרים ומציין גם דר' זמיר שליט"א .. התדרים המלאכותיים בציוד אלחוטי וסלולרי קרובים לתדרי המוח
"תדרי הפעימות, או קרינות משניות בשידור הסלולרי, קרובים לגלי המוח הטבעיים, לכן הם משבשים אותם, וגורמות שתאי עצב יוציאו יוני סידן, וניגרם קושי בזיכרון קצר מועד. הנזקים במערכת העצבים, ניכרים בירידת בכושר הלמידה והזיכרון, עייפות, חוסר תיפקוד, דיכאון, זעם, והתקפים אפילפטיים באנשים רגישים." כך כותב דר' זמיר שליט"א בפרק על נזקי קרינת רדיו
.
זעם כבישים? – מכון טמיר
זעם כבישים הוא מצב בו מי שעל ההגה מבצעים עבירות תנועה המסכנות נהגות ונהגים, הולכי רגל או רכוש; תקיפה ברכב מנועי או בכלי נשק מסוכן אחר על ידי נהג או נוסעים כלפי נהגות ונהגים או נוסעות ונוסעים בכלי רכב אחרים.
נהיגה אגרסיבית מסוכנת ונחשבת לעבירת תנועה, ואף לעבירה פלילת, כשיש כוונה לגרום נזק.
צעקות, צפירות, הבהוהים, אי-שמירת מרחק ועקיפות אלימות הן אירועי כעס תדירים ושכיחים.
זעם כבישים מתפרץ כתוצאה מאירועים בעת הנהיגה. לרוב, מתוך נקמנות על "עוול" בעת הנהיגה. הכעס משתלט והתוקפנות נועדה להתחשבנות עם אחרים בדרך. זעם זה עלול להוביל למריבות מילוליות, קטטות פיזיות, נזק לרכוש, תקיפה והתנגשויות הגורמות גם לפציעות גופניות חמורות ואפילו קטלניות.
הטריגרים יכולים להיות עומסי תנועה כבדים, איחור צפוי, התנהגות מסוכנת של נהג אחר, ״צורך לחנך״ ועוד.
גם בתור בסופרמרקט יש קטטות, אולם העומדים בתור נראים כ״בני אדם״. ואילו בכביש רואים מכוניות. מי שבתוכן ״מוחפץ״, אין תחושה של סובייקטיביות, אלא תפיסה כאובייקטים שמפריעים לזמנים ולתפקוד שלנו. זה לא אישי. אפקט ההחפצה מאיץ את הצתת הדחף התוקפני, בלי לשקול את השלכות ההתנהגות. כך מסבירים הכותבים ממכון טמיר.
סקר לאומי מ- 2019 בארה"ב, חשף כי 82% מהנהגים הודו כי לפחות פעם אחת במהלך שנה האחרונה התמודדו עם התקף זעם בכביש או שנהגו בפראות עקב כעס. 59% מהנהגים האמריקאים דיווחו כי צפרו כביטוי של כעס כלפי אחרים בכביש. 7% עצרו את המכונית כדי לרדת ולהתעמת. 6% השליכו חפץ על נהג אחר ו-5% חתכו רכב שנהג בצורה פרובוקטיבית.
רבים מדווחים כי בניגוד להתנהגותם בהקשרים אחרים, נהיגה מעוררת בהם לעיתים אנוכיות, רעב לכוח, כעס סדיסטי ונקמנות.
מחקרים שבדקו את המאפיינים האפידמיולוגיים של המתמודדים עם זעם בכביש.מלמדים כי מדובר לרוב בבוגרים צעירים (גיל 33 בממוצע) ורובם גברים (מעל 90%).
גורמים לזעם בכבישים כוללים משתנים סביבתיים, כמו עומסי תנועה, כבישים צפופים ופקקים, לצד גורמים פסיכולוגיים, כמו כעס עצור, ייחוס חיצוני ומתח נפשי גבוה.
אולם, זה מעבר לצפיפות בכביש.
נהג זועם עלול להיות אלים גם באזורים נוספים בחיים. הזעם בכביש עלול גם להחמיר התנהגות אלימות שמפגינים במקומות אחרים, למשל בבית.
נהג גם עלול להיות ״מוצת״ עקב נהיגה פזורת דעת של אחרים בכביש (למשל, עקב שיחה בטלפון תוך כדי נהיגה).
מכון טמיר מציע:
- מנוחה מספקת – מחסור בשינה קשור לאיבוד שליטה
- יציאה מוקדמת יותר אל היעד, כך שעיכובים קטנים לא יצרו לחץ גדול – קחו טווח ביטחון וסעו ברוגע
- האזנה למוזיקה מרגיעה
- מתן תשומת לב לדפוסים – מה מכעיס אתכם בנהיגה? כמה זמן נמשך הכעס? אם אתם כועסים על הנהג שלפניכם, אמרו לעצמכם ״זו לא הייתה אשמתו אלא אשמת הנהג שלפניו״.
- הדביקו תמונות משפחתיות על לוח המחוונים, אותם אנשים אליהם אתם רוצים לחזור בריאים בסוף היום
- התבוננו במחשבות, ברגשות ובדחפים מבלי להגיב אליהם, לשפוט אותם או להסיק מסקנות לגבי משמעותם. נשמו עמוק כדי להרגיע את מערכת העצבים ומיד לאחר הפאוזה הזו, אחרי הנהיגה, רשמו את מה שעברתם בטלפוןן הניד. כעס הוא לרוב רגש שניוני, שמכסה על רגשות עמוקים ופגיעים יותר, כך שהנהג המעצבן הוא רק טריגר לבעיה לגמרי שונה.
- אם מישהו מחפש אותך, תן להם להמשיך, הימנע מקשר עין וסגור את החלון.
ואם תוקפים אתכן ואתכם בכביש .. כדאי .. להחליף נתיב במקרה של אי-שמירת מרחק; לא להגיב במחוות תוקפניות דומות; להישאר עם הרכב מאחורי הנהג הזועם, בכל מחיר – מה שמפחית את תרחישי הנזק האפשריים; במידת הצורך יש לרדת מהכביש או לפנות ביציאה כלשהי לשם התחמקות; לא ליצור קשר עין.
ברמה הרגולטורית, מדובר על סלילת כבישים והרחבת שירותים בתחבורה הציבורית, שינוי מודולרי בתזמון הרמזורים, הגברת כמות כיכרות התנועה והתקנת מצלמות וידאו במכוניות, שתתעדנה את כל מהלך הנסיעה, מתחילתה ועד לדימום המנוע.
אך ברמה האישית, מציעים טיפול לשליטה וניהול כעסים, לצד פיתוח גישה חיובית ואימוץ תרבות נהיגה מתחשבת.
.
ואני שוב חוזרת – יש תדרים (אולי תדר 11HZ) בקרינה הסלולרית, אשר משפיע על חלק מהאוכלוסייה בצורה בעייתית, מעורר זעם.
אצלי זה כך, בוודאות. וקשה מאד לשלוט בהתפרצויות הזעם.
ממצאי השנים האחרונות מראים כי הגוף מגיב לתדרי קרינת הרדיו גם ללא מודעות להשפעה – כלומר, בלי “להרגיש” קרינה.
.
.
מה בכלל משמעות היכולת “להרגיש” את הקרינה בזמן אמת?
כך שאלה דר’ יעל שטיין בהרצאה בפורום המדענים באוניברסיטת ת”א בפברואר 2020
ובתרגום חופשי לדבריה:
‘בכלל לא מעניין אותי אם מי שנחשף מסוגל להרגיש את הקרינה. מה שמעניין אותי זה האם הגוף מגיב לקרינה, אפילו אם קוגניטיבית הפציינט לא יודע אם יש או אין קרינה’.
כדוגמה, הביאה דר’ שטיין מחקר שבו אשה לא ידעה האם יש או אין קרינה אבל הגוף שלה כן הגיב לקרינה בזמן החשיפה, שזה בעצם מה שמשנה. כפי שלא נגדיר שמישהו רגיש ללקטוז רק אם הוא יודע להבחין אם יש או אין חלב במוצר מסויים שהוא צורך.
כך אי אפשר להגיע למסקנה ש״אין כזה דבר רגישות לקרינה״ על בסיס יכולת של רגישים להבחין בקרינה בזמן אמת.
לכן, מחקרים ששוללים רגישות לקרינה אינם באמת שוללים את הרגישות אלא את יכולת הנבדקים להרגיש אותה בזמן אמת ולתפקד כמו ״מד קרינה אנושי״.
.
תגובה אישית למנהל אגף למניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה לגבי רגישות לקרינה
כמה רגישים לקרינה יש – דר' יעל שטיין
ונזכיר את ..
דר' מגדה חבס, חוקרת קנדית, המתמחה בחקר מזהמים כימיים ואלקטרומגנטיים, השפעות קרינה בלתי מייננת ורגישות לקרינה.
בהרצאתה בכנס המכונים הלאומיים האמריקאיים לבריאות NIH שנערך במאי 2016, בחרה דר' מגדה חבס להתמקד ברגישות לקרינה.
זאת, מתוך צורך להעלות מודעות לבעיה חמורה ולא מובנת, שהיקפה מתרחב במהירות, אך לא מדברים עליה.
הכנס עסק בתחלואה כרונית ושלושה דוברים התמקדו ברפואה סביבתית.
מספרי הנפגעים שמביאה דר' חבס מבהילים (35% עם תסמינים, 3% עם תסמינים קשים ומוגבלות תפקודית חמורה).
דר' חבס שואלת האם יש בכלל אנשים שאינם מושפעים מזיהום אלקטרומגנטי (א-סימפטומטיים), גם כאשר רובם אינם "מרגישים" את הקרינה.
לתקציר הרצאתה באונטריו באפריל 2020
זיהום אלקטרומגנטי גורם לבעיות בריאות רבות.
החשיפה של הציבור גדלה באופן קיצוני בעשורים האחרונים ל- 4 סוגי תדרים:
– תדר נמוך, שדה מגנטי וחשמלי
– תדרי ביניים (דר' חבס מתיחסת רבות גם לזיהום חשמלי)
– גלי קרקע
מפת הוויפיי בארה"ב – הפריסה הפכה מדלילה לצפופה מאד ב- 10 שנים (2002-2012)
ב- 2014 היו יותר מכשירי סלולר מבני אדם בארה"ב, מצב שונה מאד ממה שהיה עשור לפני כן.
.
אין באתרים ממשלתיים ורשמיים נתונים לגבי רגישות לקרינה (EHS) ומתעלמים מבעיה בריאותית זו.
ולמרות שקיימת הכרה של ארגון הבריאות העולמי בתסמונת משנת 2004 וקיימת התיחסות לסבל ולמוגבלות הקשה, (כמוצג בשקף), .מצוין באתר הארגון כי זה נגרם ברמות נמוכות בהרבה מהתקנים והסטנדרטים המקובלים ברחבי העולם.
זאת, כיון שהתקינה מבוססת על השפעות חימום בלבד וזה דורש עדכון והתאמה להתפתחות ולהתקדמות הידע בתחום.
תסמינים והשפעות הרגישות לקרינה ניכרים בכל הרקמות, האיברים והמערכות בגוף.
מערכת קרדיו-וסקולרית, נוירולוגית, עור, עיניים, נשימה, שמיעה, רמות סוכר בדם, עיכול ועוד.
מתוכם, התמקדה דר' חבס ב- 4 היבטים בלבד – חקר 4 מקרים, שפורסמו בכתבי עת לאחר ביקורת עמיתים.
במקרים אלה נבדקה השפעת גורם X – תדרי ביניים (הסבר):
– השפעות נוירולוגיות
– קצב לב
– מטבוליזם של סוכר
– התנהגות דם
דר' חבס סקרה 4 מחקרים שפרסמה:
1- שיפור ניכר בתסמיני טרשת נפוצה (MS) לאחר הפחתת תדרי ביניים בסביבת המגורים, כמו מסכי פלזמה (פילטר) – השינוי לא פסיכולוגי אלא נמצא גם תיקון הנזק המוחי בסריקות המוחיות MRI.
2- בחולי סוכרת פעילות גופנית (הליכה) של 20 מורידה רמות סוכר בדם. זה לא קורה כשההליכה ליד תדרי ביניים כמו על מכשיר ריצה.
3- בדיקת דם עצמית במיקרוסקופ אחרי חשיפה לתדרי ביניים מראה התקבצויות של תאי דם והעדר תנועתיות של הכדוריות ופחות תגובתיות – חשיפה למחשב רגיל, מחובר לחשמל, ללא וויפיי. התקבצות הכדוריות נקשרה לתחלואה כגון סוגרת, מחלות לב, שבצי מוח ולב, אלצהיימר ועוד.
בדיקת דם זו כנראה תוכל לשמש לאבחון רגישות לקרינה, עבור חלק מהרגישים.
4- חלק מנפגעי הקרינה חשים הפרעות בקצב הלב בחשיפה לקרינה.
במצגת ממצאי חשיפה למטען טלפון אלחוטי. נמצא הבדל מובהק:
- נבדק אחד – אין שינוי בדופק
- נבדק שני – עלייה משמעותית בקצב הלב, טכיקרדיה.
(אצל רבים ממוקם בסיס הטלפון האלחוטי, שהוא מטען, ליד המיטה ומקרין 24/7).
תדר 2.4 גיגה הרץ, כתדרי וויפי. משפיע על חלק מהילדים שהחלו להיות רגישים ולפתח תסמינים אחרי התקנת וויפיי בבתי הספר, כולל בעיות לב.
בנוסף, רווחת חשיפת תינוקות ועוברים לסלולר של האמהות, ראוטרים וייפי בבית, טלפונים אלחוטיים, חשיפה לתדרי רדיו/ מיקרוגל ממכשירי בייביסנס (מוניטור של ילדים), מודדים חום אלחוטיים שמשדרים, חיתולים עם משדרים,
(כל המקרים מפורטים בוידאו בהמשך)
הרחבה מדברי דר' חבס על תחלואה כרונית והקשר לקרינה – בעברית
לרשימת פרסומיה של דר' חבס באתר הספריה הרופאית של NIH
דר' חבס ציינה בקצרה כי קיימות השפעות שליליות נוספות (מוכחות) – סרטן, נזקים לזרע (ירידה בתנועתיות) ובעיות פיריון, בעיות נוירולוגיות, פגיעה ב- DNA, (סיכום מחקרים על השפעות בריאותיות של קרינה בעברית)
ההרצאה של דר' מגדה חבס
לפרסומים של דר' מגדה חבס באתר הספריה הרפואית
רגישות לקרינה – התיחסויות באתר של דר' חבס
מהם תדרי ביניים IF
על שכיחות רגישות לקרינה ותסמינים בקרב האוכלוסייה, לאחר חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת, דיברה גם דר' יעל שטיין, מבית החולים האוניברסיטאי "הדסה עין כרם".
להלן שקף מתוך הרצאתה בפורום המומחים בנושא קרינה בלתי מייננת באוניברסיטת תל אביב' פברואר 2020
מדבריה..
- קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת היא המזהם הסביבתי הגדל בקצב הגבוה ביותר.
- בשבדיה יש הכרה ברגישות לקרינה בלתי מייננת כנכות תפקודית. הסיבה לחלוציות של שבדיה היא שמפעלי הסלולר הגדולים הראשונים היו בה (אריקסון, נוקיה וכו') והעובדים נפגעו ראשונים, פיתחו תסמיני רגישות לקרינה ועוד מחלות.
- שיעור ההיארעות (שכיחות) של רגישות לקרינה EHS, כפי שנמצא בסקרים בעולם בשנת 2006 נע בין 3% ל- 11%. שיעור זה הולך ועולה ככל שהחשיפה לקרינה גוברת (בעולם רמת הקרינה וכמות התדרים בעלייה מתמדת וזה עוד לפני פרישת דור 5 בסלולר).
- בישראל לא מאמינים לנפגעי הקרינה ולרגישי הקרינה, דוחים את תלונותיהם ואת חוויתם הקשה, בטענות שזה "פסיכולוגי", "פסיכיאטרי" או "נוסבו".
ואני מוסיפה..
שבדיה ומדינות נאורות אחרות מסייעות לנפגעי קרינה ולרגישי קרינה, מבטיחות תנאי קיום וזכויות אדם כמו לכל אדם, בהתאם לאמנת זכויות האדם עם מוגבלויות של האו"ם מ- 2007.
פרופ' אולה יוהנסון, ממכון קרולינסקה בשטוקהולם, נדהם כששמע שביטלו את הכנס "קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה" באוניברסיטת תל אביב ושלא מכירים בארץ ברגישות לקרינה כנכות תפקודית.
פרופ' יוהנסון כתב לי שבטייואן מצאו אפילו 13.5% רגישי קרינה בסקר באוכלוסייה הכללית. כלומר, הטווח שנמצא ברחבי העולם הוא 3- 13.5%. זה המון.
לפי החישובים של פרופ' יוהנסון בערך 350 מיליון ברחבי העולם רגישים לקרינה – חישוב צנוע יחסית לפי השיעור שנמצא בשבדיה (3% ב- 2006).
מדבריו עולה דרך לטשטש את הנתונים בעזרת קטלוג כ"נכות תפקודית" (עם עוד נכויות תפקודיות) ולא כ"רגישות לקרינה" – מה שמוריד את השכיחות באופן מלאכותי בנתונים היבשים.
לצד זה, בכל העולם רגישי קרינה מתייאשים מהמאבק להכרה ומוכנים "להתאים" תלונות כדי לקבל עזרה כלשהי תחת כל תיוג מקובל (במקומות בהם אין הכרה ברגישות לקרינה). כך הם מאובחנים תחת "שחיקה" (burn-ou), "כאב כרוני", "מיגרנה", "פיברומיאלגיה" או "פוסט-טראומה" ואפילו "דיכאון" (שאף אחד מהם לא ניתן "להוכיח" – כל אלה מתבססים על דיווח עצמי ללא אבחנה אוביקטיבית, שעדיין נדרשת רק מרגישות לקרינה המותקפת כל כך).
ואל תתבלבלו – כל אלו "תסמונות" ולא "מחלות", כלומר, שמות אלה הם בעצם פח זבל אבחנתי שאומר "אין לנו מושג".
אבל..
זה גורם לירידה מלאכותית בנתוני "רגישות לקרינה" ועלייה באבחונים אחרים, כך "מועלמת" הבעיה.. כאילו הטכנולוגיה בטוחה.
רשימת מקורות לסקרים והתיחסויות ששלח פרופסור אולה יוהנסון
סיכום הרצאתה של ד' יעל שטיין – עמיר בורנשטין
בצילום תקציר דבריו של פרופ' אולה יוהנסון בכנס בפריז על רגישות לקרינה ורגישות לכימיקלים, בשנת 2015
תקצירי ההרצאות בכנס על רגישות לקרינה ולכימיקלים – EHS , MCS – בכנס בפריז
דר' יעל שטיין מסבירה על רגישות לקרינה בתוכנית הבוקר בערוץ 2, בשנת 2012
ישראל היא מדינת עולם שלישי מפגרת ורעה לרבים מתושביה הסובלים, ובמיוחד לרגישי הקרינה המתרבים מדי יום וסובלים מאד בעולם של היום. עולם בו הקרינה פולשת לכל מרחב ציבורי ופרטי – ללא הסכמה.
רגישות לקרינה אינה מחלה, הסביבה היא שחולה.
(ובמילותיו של ילד בן 9 מקהילת נפגעי הקרינה "אני לא חולה – האנטנה חולה, האנטנה רעה ומכאיבה לי").
אנחנו בריאים לגמרי כאשר אין קרינה מסביב. אנחנו נכים ומוגבלים כאשר חושפים אותנו לקרינה – סלולר, אלחוטי, וויפיי.
(כאשר ביקשה רופאת המשפחה מילד, שהתלונן על כאבים ותחושות צריבה, לצייר היכן כואב לו, הוא שרטט מפה של בית הספר ושל בית מגוריו. אז סימן את החדרים והאיזורים בהם הכאב מופיע או מתגבר. היא נדהמה כי מעולם לא שמעה על תופעה כזו. גם הוריו לא. באותם חדרים היה ציוד אלחוטי, ראוטרים ומכשירים אלקטרוניים וחשמליים רבים מבוססי וויפיי.
ילד זה נולד לעולם בו קיים שימוש נרחב במכשירים ניידים ובציוד אלחוטי. הוא מעולם לא שמע על קרינה או על נזקיה. גם הוריו לא. הם לא האמינו לו בהתחלה, אמרו "תשומי" ו"דימיונות". גם רופאיו לא האמינו לו. לקחו אותו לפסיכיאטרית. הוא קיבל תרופות פסיכיאטריות בגלל "הזיות". תרופות שלא הועילו. גם משככי הכאבים לא עזרו. כאביו הלכו והתגברו עד שנעל עצמו בממ"ד, לאחר שהשליך ממנו כל ציוד חשמלי ואלחוטי וסירב לצאת עד שיכבו את כל הציוד הסלולרי והאלחוטי האישי והביתי. רק אז ערכו הוריו חיפוש ברשת וגילו כי יש תופעה כזו – רגישות לקרינה.
מאז צמצמו את החשיפה לקרינה בלתי מייננת מצבו של הילד השתפר).
לשאר ההרצאות בפורומים המומחים באוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020
בחלק ניכר מההרצאות התיחסו לרגישות לקרינה, בעיה ההולכת ומתרחבת. בעיה המוכרת למדענים ולרופאים רבים.. אולם בארץ עדיין לא מוכרת רשמית ואין כל סיוע לנפגעים.
