המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, CDC – Centers for Disease Control and Prevention , הודה השבוע ..
כי הטענה ש״חיסונים לא גורמים לאוטיזם״ לא התבססה על ראיות
וכי התעלמו מממצאים שהראו קשר ישיר בין חיסונים ואוטיזם
(לאחרונה פורסם גם קשר ישיר בין חיסונים לבין ההתפחות של מחלות כרוניות)
.ולפרטים ..
אחרי שני עשורים, CDC מודה כי המחקרים לא שוללים קשר אפשרי בין חיסוני תינוקות לאוטיזם, וכי שאלות מרכזיות ביחס לחיסוני תינוקות לא נבדקו כראוי.
מדובר בשינוי משמעותי בשיח רשויות הבריאות על בטיחות חיסונים, שמערער את נרטיב "הקונצנזוס המדעי" ומדגיש את מורכבות אי הודאות המדעית. כך מדווחת דר' יפה שיר-רז בקישור זה
ב-19 בנובמבר 2025 פורסמה הודאה באתר CDC הרשמי:
"הטענה כי 'חיסונים אינם גורמים לאוטיזם' לא מבוססת על ראיות".
הודאה זו עשויה להשפיע על אחת הסוגיות הטעונות ביותר ברפואה המודרנית ובפוליטיקה של הרפואה.
שנים רבות הוצגה קביעה זו כעובדה שאינה פתוחה לדיון.
כעת, CDC מודה שלא הייתה להצהרה זו תשתית מדעית.
המרכז הסביר את המפנה בעמדתו בכך שחוק איכות הנתונים (Data Quality Act – DQA) מחייב להבטיח שכל מידע המפורסם לציבור יתבסס על ראיות איכותיות, אובייקטיביות ושלמות. לפי חוק זה עודכן האתר לגבי ההצהרה הקטגורית "לפיה חיסונים אינם גורמים לאוטיזם – אינה טענה מבוססת ראיות. מחקרים מדעיים לא שללו את האפשרות שחיסוני תינוקות תורמים להתפתחות אוטיזם. עם זאת, הצהרה זו הופצה באופן עקבי על ידי CDC וסוכנויות פדרליות נוספות במסגרת HHS כדי למנוע הססנות חיסונים".
עדכון זה מבהיר כי עדיין יש אי-וודאות מדעית בסוגיה, בעיקר בנוגע לחיסונים הניתנים בשנה הראשונה לחיים. CDC מוסיף כי "מחקרים התומכים בקשר זכו להתעלמות מרשויות הבריאות".
במקביל, CDC הודיע כי משרד הבריאות האמריקאי (HHS) פתח בהערכה מקיפה של הגורמים לאוטיזם, הכוללת חקירה של מנגנונים ביולוגיים אפשריים וקשרים סיבתיים פוטנציאליים.
אתר CDC יעודכן "עם סטנדרט הזהב במדע, בהתאם לממצאי החקירה המקיפה של HHS לגורמים לאוטיזם, כפי שנדרש על ידי DQA". זו התחייבות רשמית של הממשל הפדרלי לבדיקה מחודשת של אחת הסוגיות המדעיות- רפואיות שהוגדרו במשך שנים כ"סגורות".
כרקע לשינוי, CDC תיאר מציאות בה רשויות הבריאות נמנעו מהכרה: "אחד מכל שני הורים לילדים על הספקטרום לערך, סבורים כי לחיסונים היה תפקיד בהתפתחות האוטיזם אצל ילדיהם". זאת, "לרוב תוך הצבעה על חיסונים שהילד קיבל בששת החודשים הראשונים לחייו (DTaP, HepB, Hib, IPV, PCV) ולחיסון שניתן בגיל שנה ומעלה (MMR).
מרכז CDC מציין כי "קשר זה לא נבחן בצורה מספקת ומעמיקה על ידי הקהילה המדעית".
אמירה זו משמעותית כיון שבמשך שנים מוסגרו טענות ההורים כ"פייק", כהטיה וכ"מיסאינפורמציה".
ב-1986 כללה תוכנית החיסונים המומלצת של CDC לתינוקות בגילאי שנה ומטה 5 מנות חיסון בלבד – 2 מנות של OPV (חיסון הפוליו החי מוחלש שניתן פומית), ו- 3 מנות בהזרקה של חיסון DTP (דיפטריה, טטנוס, שעלת).
ב-2025 המליצה תוכנית החיסונים של CDC על שלוש מנות אוראליות של חיסון רוטה-וירוס; שלוש מנות בהזרקה של כל אחד מהחיסונים הבאים: Hep B (חיסון הפטיטיס B), DTaP (חיסון דיפטריה, טטנוס, שעלת), Hib (המופילוס אינפלואנזה מסוג B), PCV (חיסון פנוימוקוק מצומד), ו-IPV (חיסון הפוליו המומת) – עד גיל שישה חודשים; שתי מנות IIV (חיסון שפעת מומת) – עד גיל שבעה חודשים; ומנות Hib, PCV, MMR (חיסון לחצבת, חזרת ואדמת), VAR (חיסון לאבעבועות רוח), ו-HepA (חיסון להפטיטיס A) – בגיל 12 חודשים.
ב-1986 כללו ההמלצות לתינוקות בארה"ב עד גיל שנה 5 מנות חיסון,
ואילו ב- 2025 מקבל תינוק ממוצע עד גיל שנה 16 מנות חיסון שונות.
סוכנות CDC לא טוענת כי העלייה במספר החיסונים גרמה לעלייה בשכיחות האוטיזם, אך מודה כי "עלייה בשכיחות האוטיזם מאז שנות ה־80 נמצאת במתאם [סטטיסטי] עם העלייה במספר החיסונים הניתנים לתינוקות",
וכי "אף שהסיבה לאוטיזם ככל הנראה מרובת גורמים, התשתית המדעית הנדרשת כדי לשלול לחלוטין תרומה של גורם אחד טרם הוקמה".
לדוגמא, אחד המחקרים שמצטט ה-CDC מצא כי אדג'ובנטים מבוססי אלומיניום (חומרים שמוסיפים לחיסונים כדי לחזק תגובה חיסונית) היו במתאם הסטטיסטי הגבוה ביותר עם העלייה בשכיחות האוטיזם, מבין גורמים סביבתיים חשודים שונים שנבדקו.
המרכז מסביר כי מתאם לא מוכיח סיבתיות, אך מדגישה כי "זה מצדיק המשך בדיקה".
והחלק הדרמטי ביותר הוא סקירת הראיות – ומה שחסר בהן.
ביחס לתוכנית החיסונים של החודשים הראשונים לחיים (DTaP, HepB, Hib, IPV, PCV) – קובע כעת CDC שהמחקרים הקיימים לא מספיקים כדי לשלול או לאשר קשר סיבתי. וזה השינוי המרכזי.
אתר CDC מציג סקירה היסטורית של ועדות מחקר רשמיות ביחס לחיסוני DTP ואוטיזם:
- 1991 – המכון לרפואה (IOM) קבע: לא נמצאו נתונים העוסקים בשאלה האם חיסוני DPT או רכיב השעלת קשורים לאוטיזם. אין נתונים מחקריים על מנגנון ביולוגי אפשרי".
- 2012 – המכון לרפואה (IOM) קבע: "הראיות אינן מספיקות כדי לקבל או לדחות קשר סיבתי בין חיסוני דיפתריה, טטנוס או שעלת לבין אוטיזם." הוועדה מציינת כי המחקר היחיד שמצא קשר – נשען על נתוני VAERS ולכן נפסל.
- 2014 – סוכנות המחקר והאיכות (AHRQ) קבע: "אין ראיות לקבל או לדחות קשר סיבתי בין DTaP לאוטיזם".
- 2021 – עדכון AHRQ: "אין מחקרים חדשים. הראיות נותרו בלתי מספקות".
בהודעה באתר כתוב כי "סקירת AHRQ משנת 2014 התייחסה גם לחיסון הפטיטיס B ולאוטיזם.
מחקר חתך אחד עמד בקריטריונים לאמינות, והוא מצא סיכון גבוה פי שלושה לדיווח הורי על אוטיזם בקרב תינוקות שקיבלו את חיסון ההפטיטיס B במהלך החודש הראשון חיים, בהשוואה לתינוקות שלא קיבלו אותו כלל, או שקיבלו אותו רק לאחר החודש הראשון. לאחר בחינת המחקר קבע AHRQ כי הראיות אינן מספיקות כדי לבסס קשר בין חיסון הפטיטיס B לבין אוטיזם".
"למעשה, עד היום אין מחקרים התומכים בטענה שאף אחת מ-20 המנות של שבעת החיסונים לתינוקות המומלצים לילדים בארה"ב לפני גיל שנה אינה גורמת לאוטיזם. חיסונים אלה כוללים DTaP, הפטיטיס B, PCV, IPV, Hib, רוטה וירוס ושפעת".
באשר לחיסון MMR, התמונה מורכבת יותר. CDC מסביר כי סקירות של IOM ושל AHRQ קבעו בעבר כי אין קשר בינו לבין אוטיזם – אך קביעות אלה התבססו על מחקרים תצפיתיים בלבד, שהם בעלי יכולת מוגבלת לבחון סיבתיות או לזהות אוכלוסיות פגיעות.
באתר CDC מודגש כי המחקרים שעליהם התבססו הסקירות אופיינו במגבלות מתודולוגיות מהותיות. בסקירת IOM מ-2012, לדוגמא, נכתב שכל המחקרים שנבחנו, למעט ארבעה, היו בעלי "ליקויים מתודולוגיים חמורים". גם הארבעה שנותרו, וכן מחקרים מאוחרים יותר שנוספו מאז, הם מחקרי עוקבה רטרוספקטיביים, שלא יכולים לבחון מנגנונים ביולוגיים אפשריים, לא בחנו תתי-אוכלוסיות, ולא יכולים לשמש כבסיס למסקנות סיבתיות.
ב-2012 בחן IOM מחקרים קיימים וקבע שכולם, מלבד ארבעה, סבלו מ"ליקויים מתודולוגיים חמורים", וגם ארבעת הנותרים ומחקרים דומים שנוספו מאז ספגו ביקורת נרחבת:
- כולם מחקרי עוקבה רטרוספקטיביים שלא יכולים להוכיח סיבתיות
- לא בוחנים תת־אוכלוסיות שעלולות להיות פגיעות
- לא מתייחסים למנגנונים ביולוגיים אפשריים
המחקר על חיסוני MMR לכאורה רחב יותר והעדויות בו עקביות יותר, אך הוא מבוסס על שיטת מחקר שלא יכולה לבחון את כל התרחישים האפשריים.
סוכנות CDC לא חוזרת בה מהקביעה שאין ראיה לקשר בין MMR לבין אוטיזם, אך הוא מסיר את הילת הוודאות המוחלטת סביבה.
מנגנון נזק אפשרי – אדג'ובנט האלומיניום
רבים מהמחקרים נעשו מחוץ לארצות הברית, עם תוכניות חיסונים שונות. בדו"ח IOM מ-2013 נכתב במפורש כי "כמעט אין מחקרים השוואתיים על בטיחות תוכניות חיסונים שונות", וכי תזמון החיסונים והרכב האדג'ובנטים יכולים להשפיע על הסיכון.
מנגנון נזק אפשרי שעולה מהודעת CDC הוא חשיפה לאלומיניום.
"חיסון MMR אינו מכיל אלומיניום, אך חיסוני הינקות האחרים מכילים בין 0.25 ל-0.625 מ"ג למנה (DTaP מכיל את הכמות הגבוהה ביותר). אחת האנליזות מצאה כי תוכנית החיסונים של CDC בשנת 2019 חשפה תינוקות ל-4.925 מ"ג אלומיניום עד גיל שנה וחצי".
בארה"ב נמצא גם מתאם חיובי בין חשיפה לאלומיניום דרך חיסונים ובין אסתמה כרונית.
מחקר דני רחב מצא שאין עלייה בסיכון להפרעות נוירו־התפתחותיות, אך בנספחים למחקר נמצאו שיעורים גבוהים יותר של חלק מההפרעות בקבוצות חשיפה בינונית, ועלייה של 67 אחוז בסיכון לתסמונת אספרגר לכל תוספת של 1 מ"ג אלומיניום, בקרב ילדים שנולדו בין 2007 ל-2018.
"נתונים אלה מצדיקים מחקר נוסף בחשיפה לאלומיניום (גבוהה, נמוכה וללא חשיפה) בהקשר למחלות כרוניות בילדות, כולל אוטיזם", קבע CDC בהודעה.
במסגרת ההערכה החדשה, HHS יבחן מנגנונים ביולוגיים אפשריים שמקשרים בין חיסוני ילדות מוקדמים לאוטיזם. לפי CDC, מנגנונים אלה כוללים השפעת אדג'ובנטים המבוססים על אלומיניום; סיכונים לילדים עם הפרעות מיטוכונדריאליות; פגיעות שנגרמות מתהליך דלקתי במוח ועוד.
רגישים לקרינה פעמים רבות סובלים מהצטברות מתכות כבדות ברקמות הגוף ובמוח. זה נחשב אחד הגורמים לרגישות לקרינה. וכך גם אוטיסטים רבים. אלה ואלה חשים שיפור בתסמינים ובתפקוד לאחר קילציה (ספיחת מתכות). זה נושא שדורש זהירות רבה.
איך למדתי אני על הקשר של מצבי לאלומיניום ולמתכות – בהרצאה בכנס "מוח בריא" 2018
המהפך בעמדת CDC נמצא בהקשר פוליטי
מבקרי שר הבריאות רוברט קנדי ג'וניור, כמו הסנאטור ביל קסידי, יו"ר ועדת הבריאות של הסנאט, טענו כי הוא מחזיק בעמדות לא שגרתיות לגבי בטיחות חיסונים, וכי המדע בנושא חיסונים ואוטיזם הוכרע לפני שנים. כעת, CDC מודה שהטענה כי "חיסונים אינם גורמים לאוטיזם" לא עומדת בסטנדרטים של ראיות מדעיות. הערה בסוף ההודעה ציינה כי הכותרת עצמה ("חיסונים אינם גורמים לאוטיזם") לא הוסרה מהאתר רק בשל "הסכמה עם יו"ר ועדת הבריאות, החינוך, העבודה והפנסיות של הסנאט".
לפי ד"ר מריאן דמאסי הערה זו לגבי הותרת הכותרת היא פשרה פוליטית ולא מדעית והיא צפויה לעורר בדיקה מחודשת בקונגרס.
הטיית אי-הוודאות והכחשת מחלוקות מדעיות – טיעון הקונצנזוס המדעי
על נטייה של קובעי מדיניות להכחיש מחלוקות מדעיות ומצבים של אי-ודאות מדעית הצביעו ד"ר ענת גסר אדלסבורג ודר' יפה שיר-רז בספר על תקשורת מגיפות בעידן המדיה הדיגיטליים – Risk Communication and Infectious Diseases in an Age of Digital Media. את הנטייה הזו כינו הכותבות "הטיית אי ודאות", או "הטיית מחלוקת" – מצב בו אי וודאות או מחלוקת מוכחשות כליל. קובעי המדיניות מנסים להעלימן, תוך מיסגורן במונחים מוטים ושימוש בטיעון של "קונצנזוס" בין מומחים וכאילו המדע "חד משמעי" ביחס ליעילות ולבטיחות.
למחלוקות מדעיות תפקיד קריטי בהתפתחות המדע.
פילוסוף המדע קרל פופר, אבי תורת ההפרכה, הצביע על עיקרון ההפרכה כעל הכלי היחיד של המדע בגילוי האמת. המדע, מתקדם רק על ידי הפרכות ולא על ידי אישושים. תיאוריה מדעית היא כזו הניתנת להפרכה.
אבל בניגוד לעיקרון חשוב זה, רשויות הבריאות מנסות לבלום מחלקות מדעיות הנוגעות לרפואה ואף להכחישן כליל באגרסיביות רבה. זה נכון גם לגבי נזקי קרינה.
הטענה כי "המדע מיושב" – The science is settled – הפכה למנטרה ונשלל צורך בהשך דיון, לא בשאלת היעילות ולא בשאלת הבטיחות. זאת, גם כשיש ראיות שמצביעות על כך שמדובר לכל הפחות במחלוקת לא פתורה.
"המדע מיושב" מצהירים קובעי המדיניות, תוך התעלמות מנתונים מחקריים ומדעיים קיימים. כך הם דוחים ומכחישים את המחלוקת וכל שיח מדעי או אזרחי בנושא. אולם, דיכוי השיח המדעי בסוגיה מסוימת וטענה ש"המדע כבר מיושב" וכי "יש קונצנזוס", הופכים אותה לתיאוריה לא מדעית, כי אינה מוכנה לעמוד בפני מבחן ההפרכה.
דוגמא מובהקת להטיית אי־הוודאות היא האופן בו גויסה פרשת וייקפילד לנטרול כל דיון בנושא אוטיזם וחיסונים.
לא משנה מה הייתה השאלה, לאיזה חיסון התייחסה, או אילו נתונים הציגו הורים וחוקרים, התגובה המוסדית הייתה אוטומטית – הפניה לאירוע מ- 1998. כך הפכה הפרשה לכלי רטורי, לא מדעי, שביטל את השאלה כלא לגיטימית.
ההתנהלות סביב הפרשה הייתה מורכבת בהרבה מהנרטיב הפשטני שהתקבע בתודעה הציבורית. שנים אחרי שהמאמר נמשך מכתב העת Lancet , ממשיכים לעלות ממצאים וניתוחים המעלים שאלות קשות על האופן בו טופלה הביקורת ועל פוליטיקה, אינטרסים מוסדיים ולחצים של תעשיית התרופות בטיפול זה. מעבר לשאלה המדעית, המשמעות התקשורתית ברורה – פרשת וייקפילד שימשה כסימן הסברתי מוכן מראש כדי לסגור כל שאלה וכל דיון.
כך הפכה הטיית אי־הוודאות ממנגנון תיאורטי לפרקטיקה יומיומית. במקום להכיר בשאלות פתוחות, ביחס לתזמון החיסונים, למספר המנות, למרכיבים לא פעילים כמו אדג'ובנטים, למנגנונים ביולוגיים אפשריים או לתתי אוכלוסיות פגיעות – הרשויות השתמשו בפרשה היסטורית כתחליף לדיון.
ההשלכה הייתה כפולה – מניעת בחינה מחקרית אמיתית של שאלות מורכבות וקריטיות, ויצירת אשליה של קונצנזוס מדעי במקום שלא היה כזה.
עדכון CDC מודה כי הטענה "חיסונים אינם גורמים לאוטיזם אינה מבוססת על ראיות" וכי חלק מהמחקרים התומכים בקשר זכו להתעלמות. זה חושף עד כמה עמוק מנגנון ההכחשה.
למרבה הצער, במשך שנים שימשה פרשה זו "חומת אש" נגד כל דיון בנושא וכאיום נגד כל רופא או חוקר שיעז להעלותו.
ההודאה מסמנת תזוזה ממסגור של ודאות מדומה להכרה מחודשת באי-ודאות – מקום בו המדע אמור להתנהל.
הגיע הזמן.
אכן, שינוי חיובי ומשמח.
מומלץ לבחון מחדש אמונות ישנות שלא תואמות את העולם שמשתנה בקצב כה מהיר.
אז .. בבקשה להתקדם למהלך דומה גם לגבי נזקי קרינה ורגישות לקרינה (תסמונת אלקטרומגנטית).
הנפגעות והנפגעים רבים, המחקרים רבים ומצטברים עשרות שנים, אולם באופן דומה סוגרים כל דיון וסותמים פיות עם הפניה לניסויים השגויים של דר' ג'יימס רובין, כאילו לא קרו דברים מאז וכאילו לא הוכיחו כמה היה הניסוי הזה מוטה ושגוי. אותן פרטיקות השתקה חלות גם בתחום זה והגיע הזמן להודות בהן ולשנות את הגישה, להכיר ברגישות לקרינה, בנזקי קרינה ובמי שנפגעו.
(ותודה רבה לדר' יפה שיר-רז)
.
המידע שלא מתעדכן בעניני בריאות מתמיה, קביעת "מדע מיושב" שהיא סגירת דיון, קיימת רק בתחום הבריאות, בשאר התחומים רוצים פיתוחים והתקדמות בלתי פוסקת. מוזר.
למרבה הצער, מידע שמוצע ברשויות הבריאות פעמים רבות מקובע ולא עוקב אחר הגילויים בשטח בקרב מי שנפגעו – עד שמושג קונצנזוס מדעי לאחר שנים רבות של ויכוחים ומשפטים (כפי שראינו במאבקי הכרה של נזקי עישון, אסבסט, זיהומי מים, עופרת, כורים גרעיניים, הקישון, משבר האופיאטים ועוד .. וכפי שתיאר תומאס קון ב"מבנה של מהפכות מדעיות")
ובמידה רבה מושפעים ארגוני הבריאות הממוסדים מתעשייה עתירת ממון, כמו בנושא הפגיעה מקרינה ומזיהום סביבתי). תופעות השתדלנות (וגם שוחד), דלתות מסתובבות וקשרים בין אנשי התעשייה ורשויות הבריאות מביאים לעיוות המידע המגיע לציבור. ובשנים האחרונות זה מקצין כיון ש- AI כבר מעורב בצנזורה לפי מילות מפתח ומשכפל מידע מקובע שלא התעדכן (או הוטה במכוון בגלל אינטרסים זרים כפי שנמצא בפרשות רבות). וזה לא לטובת הציבור.
