פרצטמול (אקמול)
ב- 2010 מילאו צעירים מדי יום במשך 3 שבועות "שאלון עלבון", שפותח כדי לאמוד כאב שמקורו בדחייה חברתית. הסתבר כי סטודנטים חשים רגש זה, בממוצע, פעמים רבות. מחצית משתתפי המחקר נטלו פעמיים ביום גלולת פרצטמול (המוכר בארץ כאקמול, דקסמול, פרמול). השאר לא נטלו משככי כאבים.
בקבוצה שנטלה פרצטמול, שיעורי הדיווח על כאב מדחייה חברתית פחתו ככל שעבר הזמן. בקבוצה שלא נטלה תרופות, לא נמצא שינוי כזה. הנבדקים נבדקו במכשיר MRI בעת מענה על שאלון הקשור לדחייה חברתית. השאלון הפעיל את אזורי הרגש והמצוקה במוח של קבוצת הביקורת, ובמוחם של הנבדקים שנטלו פרצטמול פחות.
מחקרים נוספים בדקו השפעת פרצטמול, תרופה שנמכרת ללא מרשם אפילו בחנויות נוחות, על תהליכים רגשיים כמו אמפתיה, נטילת סיכונים והנאה מהחיים. הממצאים מראים כי פרצטמול הוא בעצם תרופה פסיכואקטיבית אשר משנה רגשות והתנהגות ולא רק על חווית כאב. זה מעלה שאלות לגבי משככי כאבים נוספים.
המחקר ב־2010 נערך על ידי סי ניית'ן דוול (C Nathan Dewell) מאוניברסיטת קנטאקי בארה"ב, בהשתתפות חוקרים נוספים, בעקבות מחקרי נוירולוגיה שהראו כי מסלולי הכאב במוח ומסלולי הכאב הנפשי חופפים. "כאב נפשי" לא רק מרגיש כמו כאב פיזי, הוא נראה כמוהו בסריקות מוחיות.
כשחווים דכדוך, כל חבלה מקרית כואבת יותר – זה מוכר לרובנו. וכאשר יש כאבים, העולם נראה מדכא וקשה יותר. עד פיתוח מכשירי סריקה מוחית, שיערו כי מנגנוני כאב והרגשות השליליים משפיעים אלה על אלה, אך לא היה ידוע שמדובר בפעילות מוחית דומה.
בסיכום המחקר מ- 2010, כתבו החוקרים כי יתכן שמערכת החיברות האנושית התפתחה בהישענות על מנגנוני הכאב.
כאב הוא מנגנון הישרדות. כאב מלמד להתרחק ממה שעלול לסכן את שלומנו. יכולת לקרוא גירויים חברתיים חשובה להישרדות, כשמדובר בחיות חברתיות. תחושת כאב בגלל דחייה חברתית תניע פעולה שתימנע חוויה כזו שוב. כך יגברו הסיכויים לשרוד.
מחקרי המשך איששו את ממצאי המחקר מ־2010 והרחיבו אותם. ב־2015, ד"ר ג'ף דורסו הראה כי נבדקים שנטלו פרצטמול הגיבו פחות לגירויים נעימים ולא נעימים. נשללו השערות לגבי השפעות של קשב או של יכולת לשים לב לפרטים. הנבדקים הצליחו להבחין בין כמויות שונות של צבע בציורים דומים, כלומר יכולת ההבחנה לא נפגעה. נפגע רק מה שקשור לתגובה רגשית – חיובית או שלילית.
צילום מסך – גלובס https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001503345
בניסוי נוסף שדורסו השתתף בו, נמצא כי פרצטמול הפחית כאב חרטה, רגש שנקשר לעולם החברתי. נבדקים התבקשו להיזכר באירוע שהם מתחרטים עליו. הסבל שמעורר הזיכרון הזה נמוך יותר אצל מי שלקחו לפני כן פרטצמול.
ד"ר ענבל בן־עמי ברטל, מבית הספר לפסיכולוגיה ובית הספר למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, הסבירה כי אלו תופעות עדינות יחסית. בנטילת אקמול, לרוב אין מודעות לשינויים במצב התודעה. אולם, דורסו טען בראיון כי אחרי פרסום המאמרים, החל לקבל פניות מאנשים שדיווחו שהם משתמשים בפרצטמול כדי להתמודד עם אתגרים רגשיים. אלו אנקדוטות ולא ממצא מחקרי, אבל מסתבר כי יש מי שמשתמשים בתרופה זו כדי להתמודד עם תהליכים שקשה להם לשלוט בהם.
ב־2015 נערך מחקר בקרב אנשים שמטפלים בהורים מבוגרים עם דמנציה פורגרסיבית. 93% מהם משתמשים במשככי כאבים לפחות אחת לשבוע, שיעור גבוה משמעותית משיעור השימוש בהם בקרב בני אותו גיל באוכלוסיה הכללית. בתחקור עומק, דיווחו המשתתפים על כאב פיזי ועל כאב נפשי. התברר שהשימוש במשככי כאבים, כמו גם הדיווח על כאב פיזי, גוברים ככל שהכאב הנפשי נחווה כעוצמתי יותר. הנבדקים לא טענו שהם נוטלים אקמול כדי להתמודד עם סבל נפשי, וגם לא טענו שהסבל הפיזי שלהם הושפע מהסבל הנפשי. הם ידעו רק שהם סובלים ושהתרופה עוזרת.
איאן רוברטס ערך ניסוי בפרצטמול על אנשים עם הפרעת אישיות גבולית, שנוטים לחוות חוסר אמון, סיפר דורסו בראיון. הם חווים חשדנות כואבת ביחס לאנשים, אולי בגלל ניסיון עבר. בניסוי נמצא כי פרצטמול הפחית את חוסר האמון והם קיבלו החלטות יותר נכונות, מבוססות על אמון.
ב־2013 פורסם מאמר, בהובלת דניאל רנדלס מאוניברסיטת בריטיש קולומביה שבקנדה, שהראה כי אקמול מפחית כאב הנובע מערעור על תחושת המשמעות בחיים. מתנדבים התבקשו לכתוב פסקה המתארת את מותם העתידי, או צפו בקליפ סוריאליסטי – שני אירועים שמחקרים קודמים הראו כי הם מערערי משמעות. לאחר מכן מילאו שאלון שבדק עמדה לגבי ענישה של מפירי חוק. נבדקים נוטים להגיב לאירועים מערערי משמעות בתמיכה בעונשים מחמירים. מסקנת צוות המחקר היתה כי זו דרך להחזיר את תחושת הסדר לעולם. זה קרה בניסוי זה גם לנבדקים שלא נטלו פרצטמול. אלה שנטלו פרצטמול לא התערערו מהמשימה, תגובתם לשאלת העונש הייתה דומה לזו של קבוצת הביקורת.
זו לא הדרך היחידה, בה פרצטמול יכול להשפיע על התנהגות. מחקר בקרב 545 סטודנטים מצא ב- 2020 כי פרצטמול הפחית תפיסת סיכון מדווחת והגביר התנהלות מסוכנת. ייתכן שמנגנון פעולתו הוא הפחתת הכאב המדומיין, שנבדקים חוו כשחשבו על תוצאות אפשריות של החלטתם.
ב- 2023 פרסמה קבוצת חוקרים, בהובלת מגדלנה בנווינקלר (Magdalena Banwinkler), מאוניברסיטת וינה, מחקר שמצא כי מי שדיווחו על צריכת משככי כאבים בכמות גבוהה דיווחו על פחות התנהגויות של מתן עזרה. ההשערה היא שזה בגלל ירידה בחוויית האמפתיה.
בבדיקת השפעות אלו במשככי כאבים ממשפחת NSAIDS, שמוכרים כאספירין, אדוויל ונורופן, נמצאה התופעה גם בהם, אבל פרצטמול נתן אפקט יותר חזק במישור הרגשי־חברתי. נראה כי משפחת האיבופרופן פועלת באופן ישיר יותר על הדלקת באיבר הכואב, בעוד פרצטמול פועל יותר על מנגנונים מוחיים שקשורים לחווית הכאב.
פרצטמול פועלת על מספר מנגנונים במוח ולא ידוע איזה מהם חשוב להפחתת כאב. הממצאים מהמחקרים הרגשיים מעידים שיש התערבות באופן בו אנחנו מעבירים רגשות מהמוח אל התודעה.
אקמול היא תרופה ותיקה שסונתזה ונכנסה לשימוש בסוף המאה ה־19. משערים שהיא מפעילה שתי מערכות טבעיות של שיכוך כאב במוח, עם השלכות לגבי התנהגות חברתית:
- המערכת האופיאטית, שעליה פועלים גם סמים אופיואידים (משככי כאבים חזקים ומשרי אופוריה – בעיה בקרב פצועי המלחמה)
- המערכת האנדו־קנבינואידית, עליה פועלים חומרים מצמח הקנאביס, שמשפיע על כאב.
נמצא כי מערכות אלו קשורות זו בזו. הן גם חופפות חלקית למערכת האוקסיטוצין, המתווכת רגשות חברתיים – אהבה, שייכות ואמפתיה.
משערים כי פרצטמול גורם גם לייצור סרוטונין בכמות קטנה. מוליך עצבי זה הוא חומר עליו מבוססים גם נוגדי דיכאון וסוגים שונים של סמי הזיה. אולם, פרצטמול לא נחשב סם הזיה. פעולת חומרים כימיים במוח היא תלת־ממדית ומושפעת מהחומר, מהתאים הספציפיים עליהם הוא פועל במוח ומהמינון.
פרופ' יאק פנקספ, חוקר אסטוני־אמריקאי שהיה מאבות המחקר של הבסיס הנוירולוגי של רגשות, העריך כי המסלול האופיואידי במוח קשור לכאב ולעצב שגורים או תינוקות חווים כשהם מופרדים מאימם. לטענתו, הכאב הוא קודם כול רגש, אמוציה, יותר משהוא חוש. כמו הסיפור על הילד שמקבל מכה אבל בוכה רק כשהוא רואה את אמא. אותה מערכת פועלת כשמרגישים כאב פיזי, כשחווים כאב נפשי, או כשרואים מישהו אחר עובר כאב פיזי או נפשי.
גם עכברים חווים מצוקה רבה כשמפרידים אותם מאמא שלהם, וגם אצלם אקמול משפיע לרעה על התגובה לכאב של אחרים. זה מראה שמדובר במנגנון מאוד בסיסי.
במחקרי MRI ניכרה ירידה בקישוריות באזור שנקרא ACC, שמקושר לאמפתיה ולעוררות רגשית שלילית. ממצא זה עלה במחקרים שלא התכוונו לבדוק השפעה של אקמול על אמפתיה. אקמול נמצא פעיל באזורים במוח שקשורים ספציפית ברגשות מכל הסוגים, כמו האינסולה והאמיגדלה.
קראתי שאלות שהעלו חוקרים, למשל .. אם אקמול לפני ראיון עבודה עלול לפגוע בקריאת סימנים חברתיים מהמראיינת ובהצלחת הראיון. .. או חוסר סבלנות לילדים קשור לאקמול שנטלו הורים .. זה ראוי לתשומת לב. סביר כי אם ההשפעות היו מאוד עוצמתיות היו כבר מבחינים בזה. ההשפעות, מן הסתם,אינדיבידואליות. ובטוח יש מי שיגיבו יותר ומי שפחות. כדאי לשים לב .. ומומלץ עוד יותר ..
לוותר לחלוטין על חומרים אלה ולהפחית כאב בדרכים טבעיות , כגון צמחי מרפא ותוספי תזונה (כמו גאבא), פעילות גופנית עדינה (צ'י קונג או יוגה), תרגילי נשימה, אקופרסורה (נקודות לחיצה), יציאה לטבע וגראונדינג, שינה, מדיטציה וחיווט מוחי. וממש מומלץ .. להתרחק מהמסכים ולהימנע מחשיפה לקרינה, שגורמת לרבים לכאבים.
אבל .. למי שסובל מדכדוך בעקבות פרידה או עלבון, אולי אקמול יסייע? זה עדיף על אלכוהול. ואם הייתם לוקחים ליד בקבוק אלכוהולי, או כדור חמור יותר מאקמול .. אולי שווה ניסיון.
יש לזכור כי יש תופעות לוואי, כגון כשל כבד, בנטילת מינונים גבוהים באופן ממושך. לעתים נדירות, אחד לכמה מיליונים, בצריכה שמוגדרת כ"נורמה" תיתכן פגיעה בכבד. במינונים גבוהים, יש סיכון לדימומים במערכת העיכול ולעלייה בלחץ דם. במינון גבוה מאוד יש סיכון לכליות.
כעת בוחנים אם פרצטמול משפיע באופן שונה על מבנה אישיות שונה. הממצאים הראשונים מראים שכן.
זה מעניין כשדנים בקשר בין אישיות לבין פעילות המוח. פרצטמול גם נמצא כמשפיע על המידה בה אנשים מרגישים מועילים. ומחקר נוסף יבחן השפעה של פרצטמול על האופן בו מסווגים דברים לקטגוריות. המחקר בתחום רק החל.
אופטלגין
אופטלגין היא תרופה פופולרית לשיכוך כאבים ולהורדת חום.
אבל .. רוב הציבור לא מודע לכך שהחומר הפעיל באופטלגין, דיפירון, אסור לשימוש בהרבה מדינות בעולם.
במשרד הבריאות הדגישו שהתרופה בטוחה לשימוש, ויש מעט מאוד תופעות לוואי. אבל לא מעט גולשים סיפרו על תופעות לוואי שחוו בעקבות השימוש. ויש תופעת לוואי שפוגעת אנושות במח העצם – היא נדירה (אחת למיליון) אבל מסכנת חיים.
לכתבה המלאה בכאן 11 "חדשות השבת":
לכל משכך כאבים יש תופעות לוואי, אבל רק אופטלגין נאסר לשימוש בארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה ועוד. ברוב מדינות אירופה נאסר לשימוש או נמכר תחת אזהרה.
https://www.kan.org.il/content/kan-news/local/230397
ב- 2022 צעירה בת 19 התמוטטה ומתה בבית החולים וולפסון, לאחר נטילת כדור אופטלגין, שגרם לה לתופעת לוואי נדירה. אופטלגין נקשר מדי פעם למקרי מוות נדירים. לכן, נאסר שיווקו במדינות רבות.
בישראל נמכרת התרופה ללא צורך במרשם.
דיפירון, החומר הפעיל, יעיל להפחתת חום (אנטיפירטיקה) וכאבים (אנלגטיקה). אופטלגין פועלת במנגנון NSAID כלומר, non steroidal anti inflammatory drug – התערבות בתהליכים מעכבי דלקת באמצעות עיכוב אנזימים שגורמים לתגובה דלקתית. התרופה גם חוסמת תעלות יונים שקשורות לתהליכי כאב.
תופעת הלוואי הקשה שהתרחשה פעמים לא מעטות בארץ ובעולם נקראת אגרנולוציטוזיס. גרנולוציטים הם קבוצת תאי דם לבנים מסוימים, שהם מערכת החיסון וחיוניים להישרדות ולמאבק בזיהומים.
"אגרנולוציטוזיס" (Agranulocytosis) – מצב מסכן חיים שמתאר ירידה אקוטית בסוג אחד של תאי דם לבנים אלה ופגיעה קשה במערכת החיסון. מעבר לזיהומים חיצוניים, שהגוף לא מצליח להילחם בהם, חיידקים אופורטוניסטים שחיים בגוף הופכים מסוכנים כשמופר האיזון החיסוני.
אגרנולוציטוזיס יכולה להיות ללא תסמינים, או להתבטא במחלה זיהומית עם חום, כאבים, כיבים בריריות (חניכיים, מערכת עיכול וכו'). תיתכן התפשטות מהירה של זיהום בגוף, עד התפתחות אלח דם שעלול לגרום למוות.
מחקרים רבים קשרו את התופעה לנטילת אופטלגין, אך התקשו לזהות מי בציבור בסיכון לפתח אותה.
מחקר גרמני מ-2019 בדק אנשים שנטלו אופטלגין באופן קבוע לתקופה ארוכה והשווה בין מי שפיתחו תגובה בעייתית, לבין מי שלא. נבדקו נטילת תרופות נוספות במקביל, ונוכחות מחלות אוטואימוניות או אלרגיות. במחקר לא הצליחו לבודד גורמי סיכון להופעת אגרנולוציטוזיס.
הסיכון לפתח אגרנולוציטוזיס כתוצאה משימוש באופטלגין מוערך כ–1:20,000 בשנה, אך יש קושי במציאת השכיחות האמיתית של התופעה. רוב האנשים שנוטלים אופטלגין לא מבצעים בדיקות דם לפני ואחרי. רק כאשר המצב קריטי ופונים לרפואת חירום, מזוהה בעיה. תרופות רבות נוספות עלולות לגרום לאגרנולוציטוזיס, כמו אנטיביוטיקות, כימותרפיות, תרופות אנטי אפילפטיות ותרופות פסיכיאטריות.
משוער כי שימוש אקראי ולא קבוע בתרופה לא יביא להתפתחות תופעות לוואי משמעותיות.
מדובר בתרופה יעילה נגד כאבים שאינה אופיאטית ולא ממכרת (תופעות לוואי מוכרות ומסוכנות של אופיואידים).
https://healthy.walla.co.il/item/3539722
מה שקרה לצעירה בת ה-19 הוא מקרה של אחד למיליון, בו אופטלגין גורם לתופעה פיזיולוגית שמובילה לדיכוי מח העצם (אגרנולוציטוזיס). זה עלול להוביל למוות. התרופה מובילה לירידה בייצור תאי דם, במיוחד תאים מקבוצת כדוריות הדם הלבנות שמהווים חלק ממערכת החיסון. זוהי תופעה נדירה ומסוכנת ובעד 5% מהמקרים יכולה גם להיות קטלנית ולהוביל למוות.
בעקבות פרסום המקרה של הצעירה שמתה ב"וולפסון", רבים דיווחו על חוויות מסכנות חיים שחוו עקב נטילת אופטלגין, חלקם חוו תגובה אלרגית חריפה לתרופה, כולל הלם אנפילקטי, וגילו רגישות לתרופה שמונעת את נטילתה, לאחר שנטלו אותה משך שנים.
מצאתי בתקשורת פרסומים כי גם ב- 2012 אושפזו במצב קשה לפחות 3 (כנראה 4) מקרי סיבוכים שנגרמו מנטילת אופטלגין עם תסמינים זהים של פגיעה במח העצם וקריסת מערכות. גם ב- 2015 התמוטטה בת 15 ואושפזה במצב קשה, בעקבות נטילת אופטלגין.
אבל אחזור .. מה שמטריד הוא ש .. אופטלגין, או דיפירון, אסורה לשיווק בחלק ניכר ממדינות העולם בגלל חשש לתופעת הלוואי הנדירה והסיכון לדיכוי מוח העצם. אבל בישראל זה לא המצב. זו תרופה שנמכרת ללא מרשם רפואי.
תמיד עדיף .. לוותר לחלוטין על חומרים אלה ולהפחית כאב בדרכים טבעיות , כגון צמחי מרפא ותוספי תזונה (כמו גאבא), פעילות גופנית עדינה (צ'י קונג או יוגה), תרגילי נשימה, אקופרסורה (נקודות לחיצה), יציאה לטבע וגראונדינג, שינה, מדיטציה וחיווט מוחי. וממש מומלץ .. להתרחק מהמסכים ולהימנע מחשיפה לקרינה, שגורמת לרבים לכאבים.
במקרים של תגובות עוריות כמו כתמים אדמדמים, עור מתקלף, כיבים בפה, בגרון, באף, באיברי המין ובעיניים, וכן פריחות חמורות מלוות בחום וסימנים דמויי שפעת, כמו גם בלוטות לימפה מוגדלות, וכן במקרים של הופעת חום, צמרמורות, כאבי גרון, קשיי בליעה, חולשה – יש להפסיק להפסיק לקחת אופטלגין ולפנות לחדר מיון, אלה הם סימפטומים שאופייניים לפגיעה חריפה בכדוריות הדם הלבנות.
תופעות הלוואי הנדירות והמסוכנות לאופטלגין כוללות הלם אנפילקטי – תגובה אלרגית חריפה, ירידה בכדוריות דם לבנות ובטסיות הדם – דיכוי מח העצם.
מאחר שרכישת אופטלגין אינה מצריכה מרשם רופא, יש להקפיד על נטילה של המינון היעיל הנמוך ביותר ולפנות לרופא במקרים הבאים:
- חום שנמשך מעל 3 ימים.
- כאבים שנמשכים יותר מ-7 ימים.
- שימוש תכוף בתרופה ללא התייעצות עם רופא.
יש לדווח לרופא על שימוש תרופה או ליטול אותה תחת השגחה רפואית במצבים הבאים:
- רגישות למשככי כאבים, תרופות נוגדות דלקת או תרופות אחרות.
- נטייה לאלרגיות לגורמים סביבתיים, מזון, חומרי צבע ומשמרים.
- רגישות לאלכוהול.
- אלרגיה שגורמת לאסתמה או פריחה בעור.
אין להשתמש באופטלגין במקרים של רגישות לחומר הפעיל דיפירון, רגישות לתכשירי פירזולון אחרים, רגישות למשככי כאבים, הפרעות בייצור תאי דם, פורפיריה כבדי חריפה, ליקוי בתפקוד מח העצם.
אין להשתמש באופטלגין בזמן הריון, או הנקה, בלי ייעוץ רפואי הכולל הערכת תועלת-סיכון יסודית.
וכדאי לא ליטול יותר משלושה גרם אופטלגין – 6 קפליות ביום, ולא ליטול את התרופה למשך יותר מ-3-4 ימים ברצף.
משפחת התרופות שאליה משתייכת הדיפירון נתגלתה עוד במאה ה-19 ושווקה בצורה נרחבת עד שנות ה-70, אז נאסרה לשימוש בארצות הברית על ידי ארגון ה-FDA.
אסור להשתמש זה במצבי אסתמה ומחלות של נתיב האוויר, אנמיה, בעיות בכבד ובכליות, כיב פפטי ומחלות לב וכלי דם. אולם, בניגוד לתרופות אחרות,
אופטלגין ואגרנולוציטוזיס
כאמור, אגרנולוציטוזיס הוא מצב מסכן חיים, שבו יש ירידה חדה במספר תאי הדם הלבנים מסוג "גרנולוציטים". משפחת הגרנולוציטים כוללת בין השאר תאים "בזופילים" ותאים "אאוזינופילים", אך בדרך כלל מדובר על חסר בסוג התא הנפוץ ביותר: נויטרופיל. הנויטרופילים הם תאים של מערכת החיסון (תאי דם "לבנים") ומהווים סביב 50% ממספר התאים הלבנים הכולל. כאשר מספרם יורד – החולה חשוף לזיהומים כתוצאה מהידבקות בפתוגנים, והסימנים כוללים לרוב חום גבוה ופתאומי, חולשה, רעד וכיבים בריריות: פה, אף, נרתיק ורקטום.
החומר הפעיל באופטלגין, דיפירון, עלול לגרום לאגרנולוציטוזיס דרך פגיעה במח העצם (האתר שבו מיוצרות כדוריות דם) כבר לאחר שעה מנטילת התרופה לראשונה, גם אם נלקחה בעבר ללא בעיות. י
יש פער בהנחיות בין מדינות שונות בעולם. יש מדינות בהן השימוש אסור לגמרי – ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ואנגליה. יש מדינות בהן התרופה ניתנת במרשם רופא (גרמניה, אוסטריה ואיטליה) ומדינות בהן התרופה ניתנת OTC בדומה לישראל (ספרד, דרום אמריקה, רוסיה ומדינות שונות באפריקה).
סקירת ספרות שבוצעה על ידי משרד הבריאות העלתה שקיימת שונות רבה בין המחקרים לגבי הסיכון המיוחס לשימוש בתרופה אופטלגין. במחקרים שבוצעו במדינות בהן אופטלגין נמכר באופן חופשי (בדומה לישראל) נמצא סיכון נמוך לאגרנולוציטוזיס כתוצאה מהשימוש בתרופה: מחקר פולני מצא שאגרנולוציטוזיס כתוצאה משמוש באופטלגין מוערך בכמקרה אחד לכל שני מיליון ימים של שימוש). במחקרים אחרים נמצא קשר בין שימוש באופטלגין (לרוב יותר מפעם אחת) להופעת אגרנולוציטוזיס.
בארגון הבריאות העולמי (WHO) הדעות חלוקות ופרסומים סותרים פורסמו – במחקר אחד מברזיל הוצגה התרופה כיעילה ובטוחה. מספר חודשים לאחר מכן פורסם על ידי אותו ארגון שישנו סיכון גבוה לאגרנולוציטוזיס כתוצאה מהשימוש בתרופה אופטלגין.
הסיכון לסיבוך הקשה עולה מאוד לאחר שבעה ימי שימוש רצופים, ולכן אין להשתמש בתרופה מעבר ל- 3-4 ימים.
נתון מעניין מצביע על כך שדווקא בישראל, בה השימוש באופטלגין נפוץ יחסית, ההיארעות של המחלה נמוכה יותר. בנוסף, במחקר שהשווה בין אופטלגין, אקמול, וולטרן ואספירין – נמצא שדווקא וולטרן ואספירין גרמו ליותר מקרי מוות, כאשר אופטלגין הייתה בטוחה יחסית.
ב-2012 התכנסו במשרד הבריאות בעקבות מקרי אגרנולוציטוזיס בעקבות שימוש באופטלגין. נציגי המשרד המליצו להעביר את התרופה אופטלגין מתרופת OTC לתרופת מרשם, ובאותה נשימה הומלץ גם להפוך את שאר התרופות מאותה משפחה (משפחת ה-NSAID's) לתרופות במרשםבגלל חשש שאם אופטלגין תהיה תרופת מרשם יקנו תכשירים אחרים ממשפחת NSAIDS, שעלולים לגרום לאי ספיקת כליות.
המלצה זו הוחלפה בהמשך בהמלצה לפרסום הודעה מטעם משרד הבריאות להתייעץ עם רופא המשפחה לגבי כל נטילה של תרופות OTC ולא התיחסו לאופטלגין דווקא. זה נשמע שביקרו אותם תועמלנים מחברת התרופות .. מה שלא מפליא אם אכן היה כך, כי כך זה עובד. ובזה שר הבריאות האמריקני החדש, רוברט פ קנדי ג'וניור, נאבק ..
אז ..
תמיד מומלץ להימנע מנטילת שווא של משככי כאבים מכל סוג,
גם תרופה "תמימה" היא כימיקל סינתטי, עם רעלנים, ועלולה להוות סכנה, שעלולה לפגוע לאחר מספר שימושים ללא סיבוך.
תמיד יש להיוועץ באנשי מקצוע, במיוחד כאשר נוטלים תרופות אחרות או כשיש מחלות רקע.
חשוב ליטול כל תרופה באור ועם משקפיים ולהקפיד על הוראות בעלון מצורף.
ורצוי .. להימנע ככל האפשר ולחפש פתרונות טבעיים !!
כמו .. צמחי מרפא ותוספי תזונה (כמו גאבא), פעילות גופנית עדינה (צ'י קונג או יוגה), תרגילי נשימה, אקופרסורה (נקודות לחיצה), יציאה לטבע וגראונדינג, שינה, מדיטציה וחיווט מוחי. וממש מומלץ .. להתרחק מהמסכים ולהימנע מחשיפה לקרינה, שגורמת לרבים לכאבים.
לסיום, מצאתי עוד מקרה .. (סליחה שהמאמר לא ערוך טוב, איני במיטבי)
אסתי כהן, אשה בריאה ופעילה בת 76, נטלה אופטלגין בעקבות ניתוח ומתה ב- 2022. כשבועיים לאחר מכן התפתחה לה פטרייה בפה והיא נחלשה. בהמשך היא ביצעה בדיקת דם, בה נמצא שהיא הייתה במצב של כשל חיסוני וכמעט ללא כדוריות לבנות בדם. בבית החולים שבו אושפזה קבע הצוות הרפואי שמדובר בהרעלת אופטלגין, שגרמה להרס המערכת החיסונית. כעבור 13 ימים באשפוז, לאחר הנשמה והחייאה, היא נפטרה. ומשפחתה ביקשה לאסור את מכירתה באופן חופשי, ללא מרשם. באותה שנה נפטרה לירון ז'ז'טי, בת 19 מחולון, לאחר שנטלה את התרופה. כמה מקרים לא דווחו כללי? שואלת הבת שלה, "הרישום בתעודת הפטירה של אימי הוא זיהום ולא הרעלת אופטלגין. .. אימא שלי קנתה את האופטלגין על מדף בחנות נוחות. אני מבינה שיש אנשים שתלויים בכדור הזה, זה משכך כאבים שאינו ממכר, אבל אסור שיימכר באופן חופשי – זה בטוח".
מותה של הצעירה בת ה-19 לאחר שנטלה אופטלגין, נוסף למקרה של אסתי כהן מקיבוץ דפנה שבצפון, שנפטרה בעקבות נטילת טיפות אופטלגין. המשפחה טוענת כי הרופאים הסבירו שכהן מתה כתוצאה מהרעלת אופטלגין. נדגיש כי סיבת המוות הרשמית, על פי תעודת הפטירה, היא זיהום ולא הרעלה.
הנערה שנפטרה גם היתה בריאה, ללא מחלות רקע. היא לקתה בזיהום דלקתי והגיעה לטיפול בבית החולים וולפסון בחולון. שם המליצו על אופטלגין ושלחו אותה הביתה. אמרו לה שאם היא סובלת היא יכולה לקחת כל 4 שעות. במשך 5 ימים רצופים נטלה לירון טיפות אופטלגין, ואז מצבה הידרדר וכעבור כמה שעות נפטרה.
כאמור, שלושה מקרי סיבוכים שנגרמו מנטילת אופטלגין ב-2012 הביאו להקמת ועדת בדיקה במשרד הבריאות, שקבעה כי אופטלגין ימשיך להימכר בישראל ללא מרשם, והמליצה באופן כללי "להיוועץ ברופא מטפל לפני נטילת משככי כאבים". מאד מאכזב.
ובעית האופיואידים היא איום חמור .. (ופשע חמור) ..
והנה ..
כמה פרסומים בתקשורת הרחבה .. תמיד תקראו בספקנות ותשאלו מי מרוויח מהתנהלות זו ומה ניתן לעשדות כדי לקדם את הבריאות באופן טבעי
