לפני שנים שמעתי על פגיעות ראש קשות לאבחנה, שנותרות שקופות. פציעות בלתי נראות שמשפיעות במידה רבה על יכולת התפקוד,
תופעות אלו החלו להתגלות בקרב לוחמים מצבא ארה"ב, שחזרו משירות בעיראק ובאפגניסטן, ובקרב ספורטאים בענפים בהם עלולים להיפגע כמו ראגבי, כדורגל, אגרוף והיאבקות. זה נובע מחבלה ישירה, אך יש פגיעות מחשיפה לגלי הדף ללא מגע ישיר בגוף (נקרא גם פגיעות פיצוץ).
זה מזכיר לי גם לפגיעות שקופות מחשיפה לרעש של טורבינות רוח, שמייצרות רעש בתחום השמיעה האנושית וגם רעש אינפרה- סאונד (לא בטווח השמיעה). לעוצמות גבוהות של אינפרה-סאונד יתכנו השפעות בריאותיות. חלק מהאנשים שטורבינות הוקמו בקירבת בתיהם החלו לסבול מכאבי ראש, תסמינים גופניים, בעיות שווי משקל, הפרעות שינה כרוניות ועוד. דומה לפגיעות קרינה/ פגיעות כימיקלים סינתטיים, פגיעת עובש, הדף מפיצוצים, חבלה ועוד מפגעים סביבתיים, ואפילו סטרס רגשי קיצוני – המוח נפצע וזועק. השפה שלו היא תסמינים נוירו-פסיכיאטריים, גופניים ותפקודיים שונים).
בהעדר מענה ויליווי שיקומי הולם, רבים מתאבדים. אחרים נופלים לנטל על משפחותיהם, או נסוגים לקיום דחוק ובעייתי, לעתים עם התפרצויות אלימות והידרדרות גופנית וחברתית.
הנושא ענין אותי כי אני עצמי חוויתי כמה חבלות ראש במהלך חיי. חלקן גרמו לי לבעיות תפקוד ממושכות, שלא קיבלתי להן מענה רפואי הולם (וגם לא פיצוי וסיוע שכלל לא ידעתי שמגיעים לי). כאשר נפגעתי מבדיקת fMRI והתפתחה לי רגישות קיצונית לקרינה ולכימיקלים, גיליתי כי רבים מקרב הסובלים מרגישות לקרינה חוו חבלות ראש שונות, ו/או טראומות רגשיות קשות בילדות. (אני חוויתי גם וגם).
חשבתי אז עד כמה בעיות התפקוד והיות הפציעות המוחיות הללו שקופות, מביא להתמודדות דומה עם ניכור ואי אמון.
ליבי עם ההמונים שמתקשים לתפקד כהלכה ללא ליווי הולם ומתאבדים מרוב ייאושו וסבל. זה קורה גם בקרב נפגעות ונפגעי קרינה ומפגעי סביבה בדרגה קשה. שהרי גם אלו פציעות מוחיות שקופות.
(הדימיון הוא גם בהעדר בדיקה שמראה את הפציעה המוחית בבירור ובקלות, וגם חלק ניכר מהתסמינים דומים.)
לאחר טבח 7.10, וביתר שאת כשהתרבו הפצועים ולוחמים שבו מהמלחמה הארוכה בעזה והתקשו להסתגל לחיי השגרה ולתפקד, כששמעתי דיווחים של נשים על הבעלים הישנים עם נעליים והופכים אלימים ועם בעיות קשב, חשבתי על הפציעות השקופות. בתקשורת עסקו אז בפציעות הקשות הנראות לעין ובמה שהוגדר כהלומי קרב.
רק כעת מצאתי מידע המתיחס לפצועי המלחמה האחרונה ביחס למה שנקרא פח"מ.
פמ"ח – פגיעה מוחית חבלתית (TBI כלומר Traumatic Brain Injury), הנגרמת מחבלה/ טראומה.
הפגיעה יכולה לנוע בין קלה (זעזוע מוח) לחמורה ביותר, ועלולה להשפיע על תפקוד המוח עם השלכות תפקודיות ושינויים קוגניטיביים, פיזיים ורגשיים.
פגיעת ראש אלו יתכנו בתאונת דרכים/ עבודה/ ספורט, פעולות איבה/ פשע, שירות בכוחות הביטחון וכדומה.
להלן סיכום מכנס המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות, שנערך השבוע.
הוצגו ממצאים, לפיהם רוב פגיעות הראש במלחמה לא נראה בהדמיית CT רגילה,
אלו פציעות מוחיות שקופות כי מבחוץ לא ניכרת פציעה. הנפגעים נראים "בסדר" ולכאורה מדברים ומתפקדים סביר, אבל בעצם לא מצליחים לתפקד כפי שתפקדו בעבר, חלקם לא יצליחו להתמודד עם דרישות השגרה.
מעריכים כי כ-20,000 צעירים, שחזרו למעגל העבודה והלימודים, סובלים מפגיעה מוחית בדרגות שונות, ללא אבחנה מסודרת וללא מענה שיקומי סביר להניח שתפקוד של רבים מהם יהיה לקוי.
המערכת הרפואית מתקשה לספק מענה ל"פציעה השקופה".
המחקר הוצג על ידי פרופ' רקל גרדנר מאוניברסיטת תל אביב והמרכז הרפואי שיבא,
נמצא כי 7 מכל 10 פצועים שהגיעו למיון עם סריקת ראש (CT) שהוגדרה "תקינה", סבלו בפועל מפגיעה מוחית. בדיקות דם ייעודיות העלו כי 60% מהלוחמים שפונו לבתי החולים הציגו מדדים המעידים על חבלה מוחית, גם כשלא הוגדרו כפצועי ראש.
בשיבא אובחנו עד כה כ-4,374 חיילים עם פגיעה מוחית נסתרת. נתונים אלה מצטרפים לדיווח אגף השיקום במשרד הביטחון מהשבוע, שלפיו מטופלים במערכת 82,400 פצועים. המספר צפוי להגיע ל-100 אלף עד שנת 2028.
בכירי מערכת הבריאות הודו כי המענה הקיים לוקה בחסר באופן חמור.
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר ספי מנדלביץ', אמר כי בהעדר מודעות אי אפשר להתקדם. אלפי נפגעים נמצאים בחוסר מודעות מוחלט, הם השקופים של המערכת. וכי עולם השיקום מוזנח כי הציבור לא מבין את עומק הפגיעה.
פרופ' נחמן אש, יו"ר הוועד המנהל של המכון הלאומי, אמר כי הנתונים משיבא ממחישים כי זו פגיעה מורכבת, רפואית וחברתית, שלא מקבלת עדיין את המקום הראוי.
פער בין מראה חיצוני תקין לתפקוד מוחי לקוי יוצר מלכוד עבור הפצועים (כמו בהרבה מחלות שקופות).
ד"ר אסנת גרנות מהמרכז הרפואי לוינשטיין הסבירה כי מטופלים שנראים כמתפקדים, אבל סובלים מפגיעה מוחית. וכשלא מזהים את זה לאורך זמן, הסיכון להידרדרות כרונית גדל.
המשפחות משלמות את המחיר.
הנפגעים נראים שלמים כלפי חוץ, אבל בפנים יש שינוי ביכולת הקשב, דיבור, חרדה, דיכאון, אפילפסיה, פגיעות שמיעה וראייה. ללא ליווי מקצועי ופגיעה בתפקוד עצמאי – משפחות קורסות בחחיפוש טיפולים וסיוע להשלמת התפקוד שנפגע.
גם זה קורה במשפחות שממשיכות לתמוך במי שנפגעו מהסביבה או ממחלות שקופות, ולא מקבלים סיוע.
ד"ר ירון סחר מאגף השיקום במשרד הביטחון הודה כי המערכת לא נערכה לתרחיש זה. מטופלים עם צורך סיעודי גבוה מגיעים למסגרות גריאטריות שאינה הולמת. נדרש רצף טיפול, מעורבות צוותי שיקום במחלקות האקוטיות, חיזוק אשפוז ושיקום אמבולטורי, וסטנדרטיזציה של אשפוזי יום.
במשרד הביטחון ציינו בחודש שעבר כי תקציב אגף השיקום גדל ב-53% ועומד על 8.3 מיליארד שקלים, בניסיון להרחיב מעטפת טיפולית.
מומחים מזהירים כי ללא שינוי מערכתי בתפיסת האבחון והטיפול בפגיעות ראש נסתרות, רבבות צעירים יישארו ללא מענה הולם.
כואב הלב על כל הנפגעות והנפגעים הרבים בעולמנו.
אסיים בברכת החלמה מהירה ומלאה.
