לתת לסובלי תסמונות שונות מידע על נזקי קרינה?

אני חברה בקבוצות של פגיעות וחבלות ראש שונות (כי אני מאלה שחטפו בראש כהוגן כמה פעמים, בנוסף לעוד כמה מפגעים – מודל החבית העולה על גדותיה שמוביל ברפואה סביבתית)

בקבוצות אלו רבות התלונות על "מיגרנות", טינטון והפרעות שינה .. לא מפליא

רבם מדווחים על שינוי הרגלים – הפסקת עישון, שיפור תזונה, העשרה תזונתית, גראונדינג, פעילות גופנית, שיקום מחזורי שינה וכו' ומבקשים לדעת מה עוד יסייע לשיקום

(זה כך גם בקבוצות הכאב הכרוני והפיברומיאלגיה שבהן רבות ההצהרות על הנכונות "לעשות הכל" כדי להפסיק את הסבל)

ואני תוהה ..

להציע שוב לנסות "דיאטת קרינה"?

הרי .. לחלקם מאד יועיל לצמצם חשיפה לקרינה, להימנע משימוש עצמי במכשירים סלולרים ואלחוטיים – כמו שזה עזר לי ולעוד רבים ורבות שסבלו מהפרעות תפקודיות ו"מחלות" (שאובחנו, או לא לגמרי אובחנו וכונו כ"תסמונות" .. ולא זכו להקלה וסיוע אמיתי ממערכת הרפואה). עבורנו – כשאין חשיפה לקרינה/ זיהומי סביבה – התסמינים חולפים והחיים נעימים יותר.

(רבים מבין נפגעות ונפגעי הקרינה עברו תאונות וחבלות ראש, ו/או תסמונות אוטואימוניות שונות)

בערך רבע מהסובלים ומהחולות בקבוצות אלו יחושו הקלה בצמצום חשיפה לקרינה ולכימיקלים סינתטיים וניקוי הסביבה מעובש.

מאידך, הרוב ישללו את האפשרות, ידחו, אפילו יתלוננו עלי למנהלי הקבוצות ולאלגוריתמים של הרשתות ויבקשו לחסום אותי, יקללו אותי ויטיחו בי ביטויי שנאה, או סתם יתעלמו מהמידע בתיעוב. ניסיוני רב וכאוב, ואני תמיד כותבת שזו רק הצעה מתוך ניסיון אישי ותמיד מגבה בקישורים מחקריים והסבר.

אבל לא. אלה ימשיכו להיצמד לסלולרי ולא יבדקו כלל אפשרות זאת, לא יקראו מילה מהקישורים על נזקי הקרינה (המוכחים במדע טוב) .. זאת, למרות ההצהרות ש"מוכנים לנסות כל דבר" כדי להתגבר על התסמינים הקשים .. כל דבר, חוץ מפרידה מהנוחות האלחוטית.

לעתים, זה לוקח להם עוד כמה סיבובים, החמרת המצב וקריסה עד שיגיעו אלינו. אך הרוב יעדיפו תרופות ופתרונות מהירים ולא באמת שינוי הרגלים הכולל חזרה לקווי

כן, זה לא נוח להימנע משימוש בסלולרי ובציוד אלחוטי. נכון.

אבל .. הרבה פחות נוח כשזה נכפה עקב מוגבלות תפקודית המגיעה עם דרגת רגישות חמורה. כזו שעלולה להתפתח אם לא מצמצמים חשיפה לקרינה כשזה רק מתחיל.

(ויש כללים שלא קשה לעמוד בהם – כיבוי האלחוטי בלילה, הימנעות משימוש בסלולרי בבית, הפניית שיחות לחיבור קווי בבית, תוך מצב טיסה, כיבוי וויפיי, בלוטות' ונתונים)

.

איך עושים "דיאטת קרינה" ?

פירוט בקישור זה על אבחון עצמי

אבל ..

כולם היום כל כך מכורים לסלולרי, כל כך לא מצליחים להעלות על הדעת אפשרות שזה פוגע בהם (כי אין רגע ללא קרינה, שיאפשר השוואת מצב יחסית ל"מרק הקרינה" בו הציבור חי היום 24/7), וכל ענין הקרינה שקוף – לא מורגש בשום חוש .. מאד קשה, ובעצם כמעט בלתי אפשרי, להבין מהי קרינה ולהאמין שאפשר אחרת,

רוב הציבור שכח, או כלל לא ידע (כי נולד בעשורים האחרונים) שניתן גם לתקשר בחיבור קווי בבית, שקישור אלחוטי יש לשמור לחוץ, או לחירום

הם מעולם לא שמעו על קרינה, על נזקיה, או על מי שנפגעו (ברור, התקשורת בלחץ התעשייה צמצמה מאד כל סקירה של נזקי קרינה לבריאות, הפרסומים בשנים האחרונות הם רק להיפך – הכחשת נזקים, הגחכת הנפגעות והנפגעים, לצד דחיפת עוד ועוד שירותים ומוצרים מקוונים ואלחוטיים, המוגדרים "חכמים")

וזהו ,

אני .. אפילו אני, אחרונת הלוחמות, כבר מוותרת על ליידע

ממילא מצמצמים את חשיפת התכנים שלנו ברשתות החברתיות, מוחקים מסרים והסברים שלנו בגלל "מאבק במידע שגוי" – האלגוריתמים כוונו נגדנו

זה סוגר עלינו ומייאש כל כך

.

מודל החבית העולה על גדותיה – רפואה סביבתית

החשיפות והפגיעות איטיות, הדרגתיות,

תא אחרי תא נפגעים, אט אט ..

עד שהחבית מלאה, עולה על גדותיה – הגוף לא יכול עוד לתפקד תוך "תיקון" או גיבוי על הנזקים

ואז ..

מתחילים תסמינים, מתפתח חולי ..

סוג הפגיעה שיתפתח תלוי בגנטיקה אישית, בפרדיספוזיצה אישית (באיבר או רקמות חלשות, גנים בעייתיים .. לי, לדוגמא, חסרים גנים שמפרקים רעלים, ככה נולדתי, הסתבר לי כשהתחלתי לבדוק אחרי שכבר נפגעתי)

.

מיגרנה, טנטון, דופק לא סדיר, כאב כרוני, נימול ושלל תסמינים שכיחים – הבדיקה הראשונה שכדאי לעשות

.

אז .. להגיד או לא להגיד?
שאלתי
רבים שנפגעו לא עושים את זה, מבקשים מידע לעצמם, מבטיחים שיירתמו .. אך כשמשתפרים נעלמים לחייהם

ו .. למה אני ממשיכה .. ?
כ .. תשובה אביא אגדה אינדיאנית ..

התלקחה שריפה גדולה ביער.
כל החיות ברחו באימה לכל הכיוונים,
השריפה היתה אלימה מאוד.

לפתע, ראה היגואר יונק דבש
חולף מעל ראשו,
בכיוון ההפוך.
יונק הדבש עף לעבר האש !
לא משנה מה קרה,
הוא לא הפסיק.
כמה רגעים לאחר מכן,
ראה אותו היגואר חולף שוב,
הפעם בכיוון בו היגואר ברח.
הוא ראה אותו
בא והולך,
והחליט לשאול את הציפור על כך,
על התנהגותה המוזרה.

"מה אתה עושה, יונק דבש?" שאל.
"אני הולך לאגם," נד הראש של הציפור הקטנה,
"אני שותה מים עם המקור שלי
ומשליך אותם על האש כדי לכבותם."
צחק היגואר, 'אתה משוגע?
נראה לך שתוכל לכבות אש כה גדולה
לבד עם המקור הקטן מאוד שלך?'
'לא,' ענה יונק הדבש, לא.
'אני יודע שאיני יכול.
אבל היער הוא הבית שלי.
היער מאכיל אותי,
היער מגן עליי ועל משפחתי.
אני אסיר תודה על כך.
ואני עוזר ליער לצמוח
על ידי האבקת פרחיו.
אני חלק מסביבת חיים נהדרת זו.
היער הוא חלק ממני.
אז ..
אני יודע שלא אצליח לכבות את האש,
אבל אני חייב לעשות את שלי״.

באותו רגע
התרגשו רוחות היער,
שהאזינו לציפור הדבש,
מהמסירות המוחלטת ליער, לקיום החיים,
ובאורח פלא ..
שלחו גשם זלעפות,
ששם קץ לשריפה הגדולה.
.
הסבתות האינדיאניות
היו מספרות מדי פעם
סיפור זה למשפחותיהן
וסיכמו בשאלה אישית, כשהן מביטות בכל אחת ואחד ..
"כדי למשוך ניסים לתוך חייך
יש לעשות את החלק שלך."

"אין לך אחריות
להציל את העולם
או למצוא פתרונות לכל הבעיות,
אלא לטפל
בפינה האישית שלך
ביקום.

וכשכל אדם עושה זאת,
העולם מציל את עצמו".
.
נכתב לפי ..
לואיזה מורנדו

.

העלאת מודעות לפגיעה סביבתית – הדוגמא האישית