וועדת התלונות על פסיכולוגים חזרה לתלונת כזב מכפישה על ד"ר יעקב אופיר מלפני 6 שנים, שהוגשה על ידי פרופסורית בתחום הפרעת הקשב עם ניגודי אינטרסים בתחום.
דר' יפה שיר רז העלתה מכתב זה.
אז .. 6 שנים תלונת שווא זו ריחפה מעל ראשו של יעקב, פסיכולוג קליני וחוקר באקדמיה, כדי לפגוע בשמו ובמוניטין המקצועי שלו, ללא הליך וללא החלטה.
הוועדה, שמתכנסת מדי חודש, הואילה באופן מפתיע אחרי 6 שנים "לזכות" אותו מכל אשמה, והודיעה שלא עבר כל עבירת משמעת.
אבל .. הזיכוי הפך לכתב השחרה נוסף.
הזיכוי לווה באזהרה: "ככל שתתקבל תלונה נוספת", כתבו חברי הוועדה, "אף תלונה והחלטה זו יילקחו בחשבון".
כלומר, לא עברת כל עבירה, אבל נרשמת. לא עשית דבר פסול, אבל בפעם הבאה שלא תעבור שום עבירה אבל מישהו יגיש נגדך תלונת כזב נוספת – זה לא יעבור בשקט.
יעקב פנה לוועדה וביקש הבהרה. הוא נענה כי חבריה "עומדים מאחורי" האמירה, שמטרתה "ליידע ולהזהיר".
וואו !
זה מנגנון השתקה.
מנגנון שמוכר לחוקרי אסטרטגיות של השתקה ממוסדת, כולל במערכת הרפואה ובמדע.
יפה שיר רז חקרה זאת עם הקרימינולוגים פרופ' Natti Ronel ד"ר Josh Guetzkow ד"ר Ety Elisha ופרופ' בראיין מרטין – שימוש בהליכי פיקוח ורגולציה פורמליים לא כדי להגן על הציבור, אלא כדי לייצר הרתעה נגד ביקורת מדעית.
ולכך לא נדרשת הרשעה.
בשלב הראשון מוגשת תלונה.
תלונה לא חייבת להיות מבוססת. אין צורך להשקיע בבחינת הטיעונים המדעיים של החוקר/ איש מקצוע נגדו מוגשת התלונה. קיומה מספיק.
בשלב השני – עינוי דין.
ברוב המקרים, ההליך נגרר שנים, מתמשך ומתיש ומרחף כעננה שחורה מעל מושא התלונה. הפעלתו מייצרת כמה דברים:
– הראשון – אזהרה: "ראה סומנת. אתה תחת פיקוח. יש עליך עין".
– השני – להטריד בהתגוננות ובשימור עצמי, שלא יוותרו לו משאבים להמשיך להשמיע את קולו המקצועי המבקר.
– השלישי – להבהיר לקהילה המדעית ולציבור ש"שיש נגדו תיק". פרקטיקה בזויה של יחסי ציבור – Smear campaign, שנועדה להשתיק ביקורת באמצעים אלימים של זריקת בוץ והשחרה, במדיה או בדרכים אחרות.
מטרתה לאותת לאנשי מקצוע אחרים ולהזהירם: שימו לב מה עלול לקרות למי שחורג.
בשלב הבא מגיע פסק הדין.
החוקרים הראו שוב ושוב במחקר על צנזורה והשתקת מדענים, לעתים התוצאה עלולה להיות הרשעה והליכים פורמליים נוספים, לרבות שלילת רישיון ואף הליכים פליליים.
לעתים רחוקות יותר, כמו במקרה של יעקב, כשלא ניתן למצוא שום סעיף שניתן להרשיע בגינו, זה נגמר בזיכוי. אך גם אז, מלווה הזיכוי באיום, גם לאחר שנקבע במפורש שהחוקר לא עבר כל עבירה. זה לא זיכוי שמנקה, אלא זיכוי שמסמן. כזה שמשאיר את התלונה כחלק מההיסטוריה הרגולטורית, לא כראיה אלא כצל.
זיכוי שמטרתו להשחיר.
בשפה המקצועית זה נקרא "אפקט מצנן".
אפקט מצנן שמרחיק לכת עד כדי היפוך מסוכן – לא רק שעל האדם להקפיד שלא לעבור עבירה, אלא שמרגע זה הוא נדרש לוודא שאיש לא יתלונן נגדו שוב. גם אם שוב לא יעבור כל עבירה. גם אם התלונה הבאה שוב תהיה תלונת שווא זדונית, גם אם תוגש על ידי אדם עם ניגודי עניינים. גם אם בסופה ייקבע שוב שלא נפל פגם בהתנהלותו.
זה כלל בלתי אפשרי ובלתי אנושי, שמשדר לקהילה המקצועית שמי שיעז להביע עמדה מנוגדת לזו שסימנו בעלי הכוח בקהילה כ"קונצנזוס", גם אם יצאו זכאים, זה לא ייגמר שם.
במקרה של ד"ר יעקב אופיר, התלונה נגדו הוגשה על ידי דמות בכירה ורבת השפעה בתחום שהוא ביקר. היא בעלת ניגודי עניינים מובהקים ועמוקים. היא בכירה בעמותת קווים ומחשבות, בחברה הישראלית להפרעת קשב, עומדת בראש יחידה להפרעות קשב ומנהלת רשת פרטית לאבחוני ADHD, העורכת (לפי האתר שלה) אלפי אבחונים וטיפולים – בהפרעה שאת ההגדרה והאביוז שלה ביקר יעקב.
יש לה ניגודי עניינים כלכליים עם חברות תרופות, כגון יאנסן, טבע, אלקוברה, נוברטיס ועוד – חברות המייצרות תרופות להפרעות קשב – משפחת תרופות שעומדת במרכז הביקורת של יעקב במאמרים ובספרים.
דבר מניגודי העניינים שלה לא נחשף במכתב התלונה, לא היה גילוי נאות ולא היתה לכך התייחסות מצד הוועדה, למרות שיעקב העיר את תשומת ליבם של חבריה במכתב התשובה שלו. כאילו מדובר בעניין פעוט, לא רלוונטי.
ניגודי אינטרסים משמעותיים של חוקרים והכרח לחשוף אותם מטרידה את יפה שיר רז, כי זה מהותי להבנת הדינמיקה במנגנון ההשתקה.
הבעיה החמורה בסוגיה זו היא שבמערכת בה ניגודי עניינים נורמלו עד כדי כך שחדלו להיראות כבעיה, אפילו חובת ההצהרה עליהם נתפסת כ"המלצה" בלבד – הם לא רק 'נסבלים'. אלא הופכים למשאב.
כך נורמל מצב אבסורדי, כשחוקרים ובכירים עם ניגודי עניינים משמעותיים יכולים לפרסם בכתבי עת מובילים, לשמש בתפקידי מפתח בארגונים מקצועיים וברשויות בריאות, לעצב קונצנזוסים מדעיים, ולהרשות לעצמם להפעיל מנגנונים מוסדיים נגד חוקרים שמביעים עמדה ביקורתית כלפי התאגידים עימם הם בקשרים הדוקים.
כשזה קורה – המערכת לא רק לא מגינה משימוש כזה בכוח, אלא כמעט שאינה מזהה אותו כבעיה.
וכך, תלונה אתית באמת חדלה להיות כלי לבירור האמת ולהגנה על הציבור, והופכת לאמצעי לדריסת ביקורת.
מנגנון זה לא ייחודי לפסיכולוגיה, ולא למקרה של יעקב.
באותו אופן, זה מתרחש בשדה הרפואה. הוועדה למניעת הטעיית הציבור, מפעיל פרקטיקות דומות כלפי רופאים שמביעים עמדות ביקורתיות וספקות, שחורגות מהנרטיב הרשמי.
רופאים רבים טורגטו בהליכים כאלה לאורך השנים, חלקם לפני תקופת הקורונה, וחלקם במהלכה. זה כולל רופאים בכירים. וזה כולל גם התיחסויות לנזקי הקרינה הבלתי מייננת.
יש הבדלים בפרטים, אבל הלוגיקה, המטרה והמנגנונים – זהים. כך מדגישה דר' יפה שיר-רז, שחשפה לפני זמן מה רשימת רופאות ורופאים כאלה, שניסו לאיים ולהשתיק אותם.
(בתחום נזקי הקרינה ההשתקה חמורה מאד, רופאים שמכירים בנזקי הקרינה וברגישות לקרינה לא מעיזים לדבר. וזאת, בעקבות תגובות בתוך מערכת הרפואה ומשרד הבריאות. חלק מאותם רופאות ורופאים אף נאלצו לעזוב את המערכת, אחרי איומים וטכניקות השתקה כלפיהם (כולל סגירת המרפאה המחקרית לרגישות לקרינה שפעלה בתוך מרפאת הכאב בהדסה עין-כרם). מעטים מהם ותיקים וחזקים כמו פרופ' אליהו ריכטר ודר' יעל שטיין שממשיכים לדבר על הנושא. מספר רופאות ורופאים שמדברים על רגישות לקרינה – בפוסט זה).
המקרה של ד"ר יעקב אופיר לא חריג.
במחקרים ובמציאות הודגמו אסטרטגיות אלימות שהפכו לתופעה גוברת.
מקרה זה שקוף ומספק הצצה למנגנון ולפעולת המערכת כדי להשתיק את חופש הביקורת המדעית.
תגובתו של יעקב אופיר למנגנון הבריוני שהופעל נגדו היא נקודת תקווה.
דר' אופיר לא נבהל ולא התקפל ועשה מה שמנגנון זה מתקשה להתמודד איתו יותר מכל – הוא תיעד וחשף אותו, הוא דרש תשובות והצביע על הכשלים, הוא סירב לקבל ניסוחים עמומים והפך את ההליך למקרה בוחן.
הוא עשה מה שהמחקר על צנזורה ודיכוי מדענים הראה כאסטרטגיה היעילה ביותר מול מנגנוני השתקה – הוא לא וויתר על קולו המקצועי וסירב להיכנע להשתקה הבריונית. הוא לא שתק והמשיך לחקור לעומק את הנושא. בשנים שחלפו כתב שני ספרים:
– ספר אקדמי באנגלית – ADHD is Not an Illness and Ritalin is Not a Cure
– ספר בעברית "הפרעת קשב היא לא מחלה וריטלין הוא לא תרופה".
המחקר של יפה שיר רז עם פרופ' בראיין מרטין, שחוקר שנים רבות אסטרטגיות צנזורה והשתקה, הראה כי הכוח של מנגנונים כאלה אינו נובע רק מסנקציות פורמליות, אלא בעיקר מהשתיקה שהם מצליחים לכפות.
כשהשתיקה נשברת, ומרגע שההליך עצמו הופך לנושא לדיון ציבורי, מאזן הכוחות משתנה. לא מיד ולא בלי מחירים, אבל באופן משמעותי ולא הפיך.
יפה שיר רז מכנה זאת אפקט ברברה סטרייסנד – כשניסיון ההשתקה גורם ליותר תשומת לב ציבורית, ומתהפך על מי שהפעיל אותו.
למרות ניסיונות ההשתקה, ואולי דווקא בגלל תחושה בציבור ש"הרשויות הגזימו" בשנים האחרונות – אפקט ברברה סטרייסנד בקרב הציבור הולך וגובר.
בארצות הברית, לא מעט מהחוקרים והרופאים שרואיינו במחקר אחרי שנים שניסיונות השתקה דומים הופעלו כלפיהם, הם היום דמויות מרכזיות ומשפיעות במערכת הבריאות.
זה קרה, לכאורה, בניגוד לכל הסיכויים. מה שאיפשר זאת היא העובדה שהם לא ויתרו על קולם המקצועי, גם כשהובהר להם המחיר וגם כשאוימו.
הסיפור של דר' אופיר לא רק חושף מנגנון בעייתי, אלא מחזק את מסקנתה של הסוציולוגית מרגרט מיד – אין להמעיט בכוח של בודדים מחויבים לשנות מציאות. לא כי הם חזקים מהמנגנון, אלא כי הם מסרבים לאפשר לו לפעול בשקט.
הפרעת קשב היא לא מחלה וריטלין הוא לא תרופה.
אבל מנגנוני הפחדה ממוסדים, המוזנים מניגודי עניינים, הם מחלה ממאירה.
ואור השמש הוא התרופה היחידה שהם לא שורדים.
כך מסכמת דר' יפה שיר רז.
נזכיר כי .. 6 שנות עינוי דין עברו גם על דר' גיל יוסף שחר (המרכז לרפואת הרמב"ם), שהעז לתהות ולחקור את נושא בטיחות החיסונים. (הוא לא קרא לא להתחסן רק שאל איך בדקו את בטיחותם).
גם הוא אוים וגם הוא סירב לשתוק ולאחרונה הגיש את כתב ההגנה, שמפרט גם את אופן פעולת משרד הבריאות. לקרוא ולהתחלחל.
האמת ובריאות הציבור אינם הענין במערכות כוחניות אלו, שמשרתות אינטרסים כבדים ובעלי הון. מאד מצער וחשוב לדעת
דר' יפה שיר רז ודר' יעקב אופיר בפודקאסט ציפורי דרור על קונצנזוס מדעי ממומן
כתבות של דר' יפה שיר רז ב'זמן אמת'
בקישור – כתב ההגנה שדר' גיל יוסף שחר ביקש שכולנו נקרא
דוגמאות של רופאות ורופאים בישראל שמדברים, ולפחות דיברו בעבר, על נפגעות ונפגעי קרינה
זריעת ספק ובלבול בדעת הציבור – אסטרטגיה של תעשיות שנזקיהן מוכחים
ענקיות התרופות חותרות להדחת קנדי והשתקת ביקורת רפואית – חושף מסמך שהודלף.
סיפור מרתק של השתקה והרבה בתי משפט והכפשות בנושא תוספי העופרת הרעילים והחוקר קלייר פטרסון שסירב לשתוק
דר' ג'ורג' קארלו שסירב לשתוק על הספינים והשקרים בתעשיית הסלולר והתקשורת
בעקבות משבר האופיואידים, שכולל הרבה מוות, דור שלם שנמחק במדינות רבות בגלל תעשיית פארמה תאבת בצע והרבה שקרים בבתי משפט … חשוב להתיחס לעובדה שבעקבות המלחמה אצלנו עלה מאד השימוש במשככי כאבים ממכרים
