דמנציה ואלצהיימר פוגעות בנשים בשיעורים גבוהים יותר מאשר בגברים.
מתוך כ- 100 מיליון מבוגרים עם אלצהיימר בעולם, כשני שלישים הם נשים.
משך שנים הסבירו את הסיכון הגבוה יותר של נשים לדמנציה בכך שהן חיות יותר (ככל שהגיל עולה הסיכון לאלצהיימר גובר). אבל הגיל אינו הסבר מספיק ונשים רבות נפגעות מהמחלה בגילאים צעירים יחסית.
מחקר אמריקני מציע הסבר חדש – חלק מגורמי הסיכון המוכרים למחלה משפיעים על נשים בעוצמה גבוהה מאשר על גברים.
המחקר פורסם בכתב העת Biology of Sex Differences.
במחקר נותחו נתונים של למעלה מ- 17,000 מבוגרים ונמצא כי חלק מגורמי הסיכון לדמנציה ולאלצהיימר שנמצאו כשכיחים יותר בקרב גברים, כמו סוכרת וירידה בשמיעה, פוגעים בנשים בעוצמה גבוהה יותר.
ד"ר מייגן פיצהיו, מרצה למדעי המוח, וד"ר ג'ודי פא, פרופ' למדעי המוח, מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, הראו כי בקרב נשים, חלק מגורמי הסיכון לדמנציה משמעותיים יותר מכפי שחשבו.
ראשית, חלק מגורמי הסיכון המוכרים שכיחים יותר בקרב נשים.
ובנוסף, גורמים אחרים, ששכיחים יותר אצל גברים, משפיעים באופן משמעותי יותר על הפגיעה הקוגניטיבית בקרב נשים בהשוואה לגברים.
נשים נוטות לחיות זמן רב יותר מגברים, אולם תוחלת חיים ארוכה יותר לא מסבירה בפני עצמה את כל ההבדלים בשיעורי המחלה.
בשנים האחרונות נחקרים שילובים של גורמים ביולוגיים, חברתיים ואורח חיים אשר תורמים לחוסר איזון זה, בחיפוש הגורמים שניתן לשנות.
דמנציה אינה מחלה אחת, אלא תסמונת שיכולה לכלול תסמינים שונים, כגון ירידה מתמשכת ביכולות החשיבה, הזיכרון, שפה או ההתמצאות.
ד"ר איתמר גנמור, נוירולוג ומנהל השירות לטיפולים מתקדמים למחלת אלצהיימר במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, הבהיר כי התסמונת כוללת פגיעה הדרגתית בתפקוד קוגניטיבי, שמתחילה כליקוי קל ומחמירה עד לשלב הדמנציה, בו נפגעת העצמאות התפקודית.
לליקוי קוגניטיבי קל ולדמנציה יש סיבות רבות ומגוונות. מעבר למחלת אלצהיימר, יש סיבות כגון פגיעה בכלי דם, מחלות ניווניות שונות, דיכאון, ירידת שמיעה, חסר ב-B12 ועוד.
כ-45% מהסיכון לדמנציה באופן כללי וכ-40% אחוז מהסיכון למחלת אלצהיימר תלוי בגורמי סיכון ברי שינוי.
שאלת המניעה משמעותית, כאשר ניתן לזהות ולטפל בשלבים מוקדמים יותר של דמנציה ושל אלצהיימר.
"בשנים האחרונות אנחנו בעידן חדש מבחינת אבחון וטיפול במחלת אלצהיימר, בעיקר לאור אישורן של תרופות חדשות לשלבים המוקדמים במחלה. יש סיבות נוספות לירידה קוגניטיבית ולדמנציה. בכל התחומים אנחנו מנסים, גם במחקרים וגם בפרקטיקה בפועל, להביא לאיזון גורמי הסיכון ברי השינוי, על מנת להביא למניעה, דחיית התחלת התסמינים או האטת ההידרדרות".
על המחקר פורסם ב- YENT https://www.ynet.co.il/health/article/ry3ctw7ezx#google_vignette
החוקרות מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, בחנו 13 גורמי סיכון מוכרים לדמנציה, אשר ניתנים לשינוי.
הניתוח התבסס על נתוני Health and retirement Study – מחקר עוקבה מייצג ברמה הלאומית של מבוגרים בארה"ב בגילי אמצע החיים ובגילים מבוגרים יותר.
במחקר לאומי זה עוקבים לאורך זמן אחרי מבוגרים מעל גיל 50 ובני ובנות הזוג שלהם.
כך נאסף מידע רב על מדדים דמוגרפיים, רפואיים, קוגניטיביים, תפקודיים, תעסוקתיים וכלכליים.
גורמי הסיכון שנבדקו כללו רמת השכלה, הפרעות שינה, ליקויים בשמיעה, ליקויים בראייה, עישון (בעבר או בהווה), צריכת אלכוהול, השמנת יתר, דיכאון, בידוד חברתי, מיעוט פעילות גופנית ומצבים קרדיו-מטבוליים כמו יתר לחץ דם, רמות כולסטרול מוגברות וסוכרת.
ניתוח הנתונים חשף הבדלים ברורים בין נשים לגברים בשכיחות של 10 מתוך 13 גורמי הסיכון שנבדקו.
בקרב נשים נמצא שיעור גבוה יותר מגברים ב-7 מגורמי הסיכון.
דיכאון היה שכיח כמעט פי שניים בקרב נשים לעומת גברים – 17% לעומת 9%, חוסר פעילות גופנית היה שכיח יותר בקרב נשים – 48% לעומת 42% וגם בעיות שינה – 45% לעומת 40%
בנוסף, לנשים הייתה בממוצע רמת השכלה מעט נמוכה יותר (פחות שנות לימוד) – גורם סיכון מוכר לירידה קוגניטיבית בגיל מבוגר.
בקרב גברים נרשמו שיעורים גבוהים יותר של ירידה בשמיעה – 64% לעומת 50%, וכן סוכרת – 24% לעומת 21% וצריכת אלכוהול כבדה – 22% לעומת 12%.
יתר לחץ דם היה שכיח בשתי הקבוצות והשפיע על כ-6 מתוך 10 משתתפים.
מדד מסת הגוף הממוצע (BMI) בשני המינים נמצא בטווח של עודף משקל עד השמנה.
הממצאים מצביעים לא רק על הבדלים בשכיחות גורמי הסיכון, אלא גם על הבדל אפשרי בהשפעה שלהם אצל נשים לעומת גברים.
בקרב נשים נמצאו רמות גבוהות יותר של כולסטרול, כמעט פי 2 דיכאון, שכיחות גבוהה יותר של מיעוט פעילות גופנית, יותר עישון, יותר הפרעות שינה, יותר ליקוי ראייה ופחות שנות השכלה. בקרב הגברים מצאו יותר ליקויי שמיעה, סוכרת ושימוש באלכוהול.
למרות שליקוי בשמיעה וסוכרת נמצאו יותר אצל גברים, נמצא במחקר שההשפעה שלהם על סיכון לדמנציה גבוהה יותר בקרב נשים.
נמצא גם שהשמנת יתר (בגילאי 60-50) ויתר לחץ דם משפיעים יותר על סיכון אצל נשים מאשר אצל גברים.
מעבר לשכיחות של גורמי הסיכון, נמצא כי חלקם קשורים באופן חזק יותר לביצועים קוגניטיביים נמוכים יותר בקרב נשים. לדוגמא, מצבים קרדיו-וסקולריים ומטבוליים, כמו יתר לחץ דם ועלייה ב-BMI, היו בקשר שלילי תלול יותר עם מצב קוגניטיבי אצל נשים בהשוואה לגברים.
ירידה בשמיעה וסוכרת, שהיו שכיחים יותר בקרב גברים, נקשרו לציונים קוגניטיביים נמוכים יותר אצל נשים.
ממצאים אלה מראים כי לאותו גורם סיכון משמעות שונה אצל נשים ואצל גברים.
מצב רפואי שעשוי להיות קשור באופן מתון לירידה קוגניטיבית אצל גברים, משפיע יותר על נשים ומגדיל את תרומתו הכוללת לסיכון לדמנציה.
הבדלים אלה חייבים התייחסות למין כמשתנה מרכזי במחקרי דמנציה. הבדלים בין המינים זוכים להתעלמות עמוקה ברבות מסיבות המוות המובילות, כמו אלצהיימר, מחלות לב וסרטן.
מניעה מותאמת ואבחון מוקדם
משך שנים מיוחס הסיכון הגבוה יותר לדמנציה בקרב נשים לתוחלת החיים הארוכה יותר ולהבדלים הורמונליים.
אסטרוגן הוא גורם מגן מפני דמנציה. ירידה ברמת האסטרוגן אצל נשים לאחר גיל המעבר, מעלה סיכון לדמנציה. שינויים הורמונליים נמצאו כמשפיעים על תהליכים שונים הקשורים לדמנציה ולאלצהיימר.
(אדגיש, מניסיוני האישי ומהמחקר של דר' ברדסן, את חשיבות החשיפה למפגעים סביבתיים בהיארעות דמנציה ואלצהיימר – כימיקלים רעילים וקרינה אלקטרומגנטית מלאכותית. דר' ברדסן כינה זאת "אלצהיימר טוקסי". בקרב נשים הבעיה חמורה יותר כיון שרבים מהכימיקלים הרעילים בסביבה המודרנית ובעולם המתועש פועלים על קולטני אסטרוגן ופוגעים יותר בנשים. כמו כן, נשים רבות יותר חשופות לתמרוקים ולחומרי ניקוי בהם נעשה שימוש רבים בכימיקלים טוקסיים, שחלקם גם חוסמי קולטני אסטרוגן. זו יכולה להיות סיבה לשכיחות הגבוהה יותר של המחלה בקרב נשים).
בכתבה התיחס ד"ר גנמור גם להבדל באבחון. "ממחקרים עולה שלנשים יש יכולות מילוליות גבוהות יותר, ולכן, פעמים רבות הן מאובחנות בשלב מתקדם יותר. עד שלב האבחון, הנשים מצליחות לפצות טוב יותר על הליקוי המתפתח. לכן, במיוחד אצל נשים, כדאי לפנות לבירור, כבר כשמבחינים בליקוי קל".
תוצאות המחקר משתלבות במגמה של רפואה מותאמת אישית – פיתוח אסטרטגיות מניעה וטיפול המותאמות למאפיינים אישיים, כולל מין המטופל/ת.
במקום להתמקד רק בגורמי סיכון שכיחים באוכלוסייה הכללית, יש להתיחס לגורמים בעלי ההשפעה הקוגניטיבית החזקה ביותר בתוך כל קבוצה.
מאמצי מניעה עשויים להיות יעילים יותר אם יותאמו לא רק לשכיחות גורמי הסיכון, אלא גם לעוצמת ההשפעה של כל גורם על הקוגניציה בקבוצת השייכות.
בגילי 50 ומעלה, אם מרגישים שינוי קוגניטיבי, הפרעות בזיכרון, שינוי בשפה או בהתמצאות ועוד, יש לפנות למומחים בתחום, כיוון שהטיפולים החדשים למחלת אלצהיימר מתאימים לשלבים מוקדמים של המחלה ויעילים יותר ככל שמתחילים בשלב מוקדם יותר.
גורמי סיכון אלה ניתנים לשינוי ויש הזדמנויות מעשיות להתערבות.
בקרב נשים, חשוב ללמוד לנהל דיכאון, להגביר פעילות גופנית ולשפר את הבריאות הקרדיו-וסקולרית (כמו לחץ דם), כיון שגורמים אלה קשורים באופן משמעותי לבריאות הקוגניטיבית.
יש לשים לב לכל גורמי הסיכון הניתנים לשינוי, אולם חשוב לבחון לעומק גורמי סיכון משמעותיים לנשים ולגברים.
למרבה הצער, לא כולם פונים בזמן לאבחון. כמו כן, קיים קושי בזמינות הבירור. בכתבה צוין כי בשיבא מציעים שירות לאבחון מהיר של מחלת אלצהיימר.
נדרשים מחקרים נוספים שיבחנו לעומק מנגנונים ביולוגיים וחברתיים, שמניעים הבדלים בין נשים לגברים בגורמי הסיכון לאלצהיימר. השפעות הורמונליות, נטייה גנטית ופערים בגישה לשירותי בריאות עשויים כולם לשחק תפקיד, אך נדרש מחקר נוסף כדי להבין כיצד הם פועלים יחד לאורך זמן. הבנת ההבדלים תסייע לתכנן התערבויות חכמות, מותאמות אישית וממוקדות יותר, במיוחד עבור נשים, שנפגעות מהמחלה בשכיחות גבוהה.
אני דוגמא לאיך שינוי באורח חיים (רפואה פונקציונלית/ רפואת אורח חיים) שיקמה את מוחי והחזירה אותו לתפקוד אחרי דמנציה מוקדמת.
בעקבות שיקום המוח שלי יזמתי ותרגמתי את הספר "אלצהיימר ובעיות זיכרון – מניעה, טיפול ותקווה" מאת זוג הנוירולוגים שרזאי.
מעט על המסע שלי לשיקום המוח בכנס "מוח בריא" 2018 (צילום חובבני אבל ההרצאה אהודה על רבים והומלצה באופן נרחב)
