דילול אוכלוסייה ?

דוח של האו"ם קבע כי אוכלוסיית העולם תחל להצטמצם החל מ-2080.

אולם, אוכלוסיית ישראל תמשיך לגדול גם לאחר סיום המאה ויש לכך השפעה על הסביבה ועל איכות החיים.

על מושג דילול האוכלוסייה התחלתי לכתוב מזמן, אבל עקב הרעש הרב של מתנגדי חיסונים ומאמיני תיאוריות קונספירציה, לא השלמתי.
השבוע כתבתי על בחירה לסיים את החיים מרצון במצבים קשים (על דיגניטס ועל מה שקורה בקנדה – סיוע רפואי לסיום החיים מרצון שנשאלתי לגביו ושלחו לי קישורים שקנדה "רוצחת את אזרחיה") ונושא זה חזר להיות רלבנטי, אז הנה אני מתיחסת גם לדילול אוכלוסייה.
בהמשך גם על ביל גייטס והשמועות והפרשנויות של תוכניותו השטנית לדלל אוכלוסייה בעזרת חיסונים וכן הלאה.

בנובמבר 2022 חצתה אוכלוסיית העולם את רף 8 מיליארד בני האדם, כתב מתן לאור ב"זווית".
ביולי 2024, הציג דוח אוכלוסין של האו"ם תחזיות דמוגרפיות ובמרכזו ההערכה כי אוכלוסיית העולם, שעמדה אז על 8.2 מיליארד בני אדם, תגיע לשיא סביב שנת 2080 (כ- 10.3 מיליארד). החל משנה זו תחל אוכלוסיית העולם להצטמצם. התחזית לשנת 2100 היא של 10.2 מיליארד בני אדם (כ-700 מיליון פחות מצפו לפני עשור).

במדינות מסוימות, שיעור הילודה נמוך ממה שצפו בעבר, ונצפות ירידות מהירות יותר בילודה באזורים עם פריון גבוה. שיא מוקדם ונמוך יותר הוא סימן מעודד מבחינת הפחתת לחצים סביבתיים הנובעים מהשפעת האדם, בשל צריכה כוללת נמוכה יותר.
פחות אנשים בעולם היא בשורה משמחת לנוכח השפעות הרסניות של האדם על כדור הארץ ושל משבר האקלים בחלקים הולכים וגדלים של כדור הארץ.
זה יסייע להפחתת פליטות מזהמים ולמזער נזקים נוספים שפוגעים בסביבת החיים בכדור הארץ. פחות בני אדם משמעו נזק סביבתי, פחות ביקוש למזון, פחות צריכת מים ומשאבים אחרים, פחות פליטות גזי חממה.

הדוח סקר מצב דמוגרפי של 237 מדינות וטריטוריות ברחבי העולם.
שינויים דמוגרפיים מתרחשים על רקע שינויים מדינתיים, כגון עלייה בתוחלת החיים, הגירה וקידום מעמד האישה, פריון (מספר לידות של תינוק בריא לכל אישה) ועוד. לפי הדוח, ב-2024 עמד הפריון העולמי על 2.25 לידות לאישה, נמוך ביותר מילד אחד לאישה מהמצב ב-1990, אז היה 3.31 לידות לכל אישה.

ישראל נכללת ברשימת המדינות שימשיכו בגידול אוכלוסייה משמעותי עד שנת 2100 לפחות. העריכו אז שישראל צפויה להגיע ל- 15 מיליון תושבים עד 2050, שזה גידול של כ-5 מיליון אנשים ב-30 שנה. בתקופה זו עלה הפריון בישראל, בעוד ברוב המקומות בעולם הוא ירד. חלק מזה הוא תוספת ילודה רצויה הודות למצב כלכלי שהשתפר באותן שנים (כעת המצב שונה בעקבות המלחמה), וחלק הוא המשקל הגדל של קבוצות אוכלוסייה עם הרבה ילדים (החיים בעוני ברובם, נסמכים על קצבאות ותמיכה ממשלתית ואחרת וללא לימודי ליבה לא משתתפים במעגל העבודה בצורה משמעותית).

ב- 2024 חישבו כי רבע מתושבי העולם חיים במדינות שאוכלוסייתן מתכווצת. בין 63 המדינות שעברו את שיא האוכלוסייה נמצאות סין, גרמניה ורוסיה. בראש רשימת המדינות שאוכלוסייתן הולכת וקטֵנה נמצאות ספרד, איטליה ויפן. במדינות אלו, אלמלא הגירה אליהן, הירידה בגודל האוכלוסייה הייתה מתרחשת בקצב מהיר יותר.

צמצום אוכלוסייה עשוי להשפיע באופן משמעותי על יציבות ופיתוח כלכלת המדינה. אובדן ידיים עובדות במקביל לעלייה בתוחלת החיים וגידול בהוצאות על בריאות וטיפול במבוגרים פוגעים ביכולת ההתפתחות הכלכלית של המדינות. בחלק מהמקרים מהגרי עבודה ממדינות מוחלשות מחליפים את האוכלוסייה המזדקנת בשוק העבודה המקומי. זה מלווה בעיות אחרות שקשורות בהגירה, שמהווה נושא מרכזי בשיח הציבורי בעשורים האחרונים.

קידום מעמד האישה

מול המדינות שגודל אוכלוסייתן פוחת, יש 126 מדינות שאוכלוסייתן צפויה להמשיך לגדול עד 2080 ואף לאחר מכן. ביניהן ענקיות כמו הודו, אינדונזיה, ניגריה, פקיסטן וארה"ב. המדינות בעלות גידול האוכלוסייה המהיר ביותר יהיו אנגולה, קונגו, ניז'ר, הרפובליקה המרכז אפריקנית וסומליה. חלקן אף יכפילו את אוכלוסייתן עד 2054.
יש התאמה בין מצב סוציו–אקונומי של כל מדינה לבין שינויים דמוגרפיים בה. תושבי מדינות מפותחות נוטים להביא פחות ילדים, בעוד במדינות נחשלות (עם נציגות משמעותית למדינות מדרום לסהרה) המצב הפוך.

בדוח מתיחסים לפיתוח מדיניות לעידוד צמצום האוכלוסייה העולמית. קידום מעמד האישה וחתירה לשוויון בין המינים הוא הנקודה החשובה. ניסיונות להעלאת גילי הילודה כמו חוקים המגבילים את גיל הנישואין, עידוד נשים ללמוד ולצאת לעבוד יתרמו לצמצום הפריון. כך ישתפר מעמדן הכלכלי, החברתי, והבריאותי של הנשים.

מקום ראוי לחיים

ישראל מאתגרת את הנחות היסוד של האו"ם. התכנסות לרמות נמוכות של ילודה היא הנחת הבסיס של האו"ם שלא לוקחת בחשבון קבוצות דתיות או אידאולוגיות שימשיכו להוליד הרבה ילדים, בדומה לחרדים. לא כולם יצטמצמו לשני ילדים, למרות שהשיקול הרציונלי של צמצום האוכלוסייה יתפוס בקרב קבוצות שגם הפריון בהן נמוך.

דוח זה נותן תקווה שהדורות הבאים יזכו לקיום סביר בעולם בו צפיפות האוכלוסין תצטמצם, לראשונה מאז המגיפה השחורה במאה ה-14. צמיחה איטית יותר של האוכלוסייה לא תבטל צורך להפחית השפעה מזיקה של פעילות אנושית על הסביבה. כיחידים וכחברות, יש לדאוג לכך שהעולם יהיה מקום ראוי לחיות בו.

עד פה על דו"ח האו"ם מכתבה של זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה

לקריאת הכתבה בווינט https://www.ynet.co.il/environment-science/article/bjezsgsa0#google_vignette

___________

בפועל יש תחלואה גוברת, הרבה תופעות חברתיות שליליות, אלימות ופשיעה, התאבדויות, וחרדות ודיכאון. זה מביא לתמותה, ובעיקר לאיכות חיים גרועה.גורם משמעותי לאלה הם מזהמים סביבתיים ואורח חיים גרוע, שמאפיין את העולם המודרני. בהחלט.
ומי כמוני יודעת אלו פגיעות קשות יש ממפגעי סביבה – אני דוגמא לפגיעה קשה ולהזדקנות מואצת (אחד השמות שניתנו לתסמונת הקרינה האלקטרומגנטית שאני נפגעתי ממנה. מעט על המסע שלי בהרצאה בכנס "מוח בריא" 2018.
לאחר שנפגעתי נאלצתי ללמוד מהי בריאות ומה מזיק לי,
בהעדר תמיכה וסיוע ממערכות הרפואה, עשיתי זאת לבד, בניסוי וטעייה ולימוד ממקרים דומים. והמסע היה קשה. אבל זה נובע מאי ידיעה והעדר התעדכנות של המערכת, קושי לשנות פרדיגמות ותפיסות. המערכת הרפואית מאד מקובעת ושמרנית, וקושי לשנות תפיסות במדע מוצג ב"מבנה של מהפכות מדעיות" של תומאס קון.
זה תהליך ארוך, ואילו הסביבה משתנה במהירות, עם גורמים שהשפעתן לא מוכרת. התהליך איטי למי שלא חוו זאת בעצמם. לרוב, זה לא נובע מכוונת זדון אלא מראייה צרה ועייפות.
וכן, לזה מצטרפים גם אינטרסים כלכליים ושיחתות. אבל לא כוונות זדון להזיק בכוונה ולחסל, זו יותר אדישות לנזקים והתעלמות מהם.
במסע שלי לשיקום הבריאות שנפגעה בגלל קרינה וכימיקלים מתועשים, למדתי מהי רפואה סביבתית (ושבארץ לא קיימת התמחות כזו) – והנה המודל המוביל שמסביר את התחלואה "החבית העולה על גדותיה". החשיפות המצטברות (בשילוב גנטיקה בסיסית) גורם להתפתחות תסמינים, מגבלות ומחלות מסוימות – שונות מאדם לאדם.

האם גופים שאחראיים לזיהומים אלה, או לרגולציה, לא יודעים זאת? בוודאות חלקם יודעים היטב כי מוצריהם גורמים לנזקים. כמו שהיה בחברות הטבק שהסתירו את נזקי העישון וכמו דוגמאות רבות אחרות, כך מטייחים ומסתירים נזקים מחיסונים (בעיקר האדג'ובנטים ועומס חיסונים על גוף קטן של תינוקות) ושאר תוצרי פארמה או קרינה והתמכרות לסלולרים, כימיקלים מתועשים שנמצאים בכל דבר כיום, פלסטיק ותוצרי נפט ועוד .. האם הם מסתירים ומטייחים נזקים ובפועל גורמים נזק? כן, וודאי. אבל זו לא דרך לדילול אוכלוסייה מכוון, זה לא יעיל כך לחסל אוכלוסייה, זה רק עומס על מערכות הרפואה ואובדן הכנסות – מנוגד לאינטרסים של החברות שרוצות צמיחה ורווחים.

אז ..

מבחינה דמוגרפית העולם מתקדם בכיוון חיובי של צמצום הגידול באוכלוסייה ויותר השקעה בכל ילד ובקידום שוויון לנשים, ואילו ישראל נעה במסלול הפוך (ובעייתי)

מה באמת עומד מאחרי "דילול אוכלוסייה", ולמה ביל גייטס מואשם ב"דילול אוכלוסייה באמצעות חיסונים"?

קולו אור כתב ב- 2021 כי קלישאה שגויה טוענת שהיום חיים יותר אנשים משמתו אי פעם ("The Living Outnumber the Dead").
כ-108 מיליארד אנשים נולדו לאורך ההיסטוריה, לעומת כ-8 מיליארד החיים היום. מספר המתים גדול פי 12 ממספר החיים. קביעה שגויה זו נשמעת הגיונית כי היום חיים יותר אנשים משחיו בכל רגע אחר בהיסטוריה.
ב-12 אלף השנים האחרונות, צמחה אוכלוסיית העולם­ פי 3,000. ורוב הצמיחה התרחשה ב-250 השנים האחרונות.

לפי הערכות, אוכלוסיית העולם היתה יציבה לאורך רוב ההיסטוריה האנושית.
משחר ההיסטוריה המתועדת עד המאה ה-18 קצב הגידול השנתי היה 0.04% בלבד.

הגידול המהיר במספר בני האדם החל במאה ה-18. הכלכלן והכומר תומאס מלתוס פירסם אז חיבורו בשם "על עקרונות האוכלוסין" וקבע את "העקרון המלתוסיאני", לפיו יכולת ייצור המזון של האנושות גדלה בקצב קבוע ואילו ריבוי האוכלוסין גדל בקצב מעריכי (גבוה בהרבה). לכן, לא ניתן להימנע מגידול בשיעור עוני, מצוקה, מחסור ורעב עד למצב של תמותה המונית. נראה היה שהעולם שועט לסוף מלתוסיאני מר.
גרף אוכלוסיית העולם תמך, לכאורה, בתפיסת הגידול המעריכי. משנת 0 לספירה הוכפל מספר האנשים בפעם הראשונה תוך 1,200 שנה, הוכפל שוב תוך 550 שנה, ואז תוך 150 שנה, תוך 60 שנה, ובפעם האחרונה תוך כ-35 שנה. הכפלת אוכלוסיית האדם מתרחשת בפרקי זמן שהולכים ומתקצרים.
סביר היה להניח שנגיע להתפוצצות אוכלוסין, צפיפות, רעב, מלחמות על משאבים וחורבן.

"מודל התמורה הדמוגרפית" הביא להבנת הטעות של מלתוס. מודל זה Demographic Transition Model נחשב לאחת התיאוריות המבוססות ביותר כיום במדעי החברה. לפי מודל זה, יש ארבעה שלבים דמוגרפיים מובהקים שדרכם עוברת כל חברה מודרנית במהלך התפתחותה.

שלבי המודל מוצגים בגרף – ציר X מתאר זמן, ציר Y מתייחס לשלוש עקומות שונות: קצב ילודה (ירוק), קצב תמותה (כחול) וסך כל האוכלוסייה (צהוב).

השלב הראשון מאופיין בקצב ילודה גבוה שמאוזן על ידי קצב תמותה גבוה. כך גידול האוכלוסייה אטי, אם בכלל. הממצאים מראים כי האנושות היתה בשלב זה לאורך כל ההיסטוריה האנושית עד 200 השנים האחרונות. במאה ה-18 עברו בהדרגה מדינות העולם משלב 1 לשלב 2. כיום אף מדינה בעולם לא נמצאת בשלב הראשון.

השלב השני מתאפיין בגידול חד באוכלוסייה. קצב הילודה גבוה כמו בשלב הראשון, אך בזכות שיפורים בטכנולוגיה, בסניטציה, ברפואה, בתרבות ובאורח החיים יורד קצב התמותה (בעיקר בקרב ילדים). הילודה נשארת גבוהה בגלל סיבות שונות, כגון אינרציה תרבותית, כשיש שפע בחברה חקלאית יתרונות של יותר ידיים עובדות גדולים מחסרונות של עוד פיות להאכיל וסיבות תרבותיות ודתיות שקשורות לדיכוי נשים.
מדינות אירופה היו הראשונות שעברו לשלב הדמוגרפי השני באמצע המאה ה-18, עם המהפכה התעשייתית. עם התפשטות שיפורי המדע והטכנולוגיה בעולם, עברו עוד מדינות משלב 1 לשלב 2, התהליך הואץ מאמצע המאה ה-20, כשנפוצו בעולם חידושים כמו פניצילין, חיסונים, חומרי הדברה, תרופות חדשות, אמצעי מניעה וטכנולוגיה רפואית. רוב מדינות העולם כבר התקדמו מעבר לשלב השני, אך לא מעט מדינות עדיין נמצאות בו, כולל תימן, אפגניסטן, עיראק ומדינות אפריקה שמדרום לסהרה.

בשלב השלישי הפער בין קצב התמותה לקצב הילודה מתחיל להיסגר וקצב הגידול באוכלוסייה פוחת. קצב הילודה יורד בגלל סיבות שמתעדפות השקעה במספר קטן יותר של ילדים ועליית ערך זמן של נשים:

• תמותה נמוכה יותר בילדות דורשת פחות ילודה כדי להגיע למספר צאצאים מבוקש.
• ככל שהחברה יותר טכנולוגית, חינוך הופך קריטי בחשיבותו וההשקעה בגידול ילד גדלה מאד.
• ככל שהחברה פחות חקלאית, העסקת ילדים פחות לגיטימית ואף לא אפשרית ותרומת ילדים לקיום המשפחה פוחתת והם צורכים יותר.
• מעבר לערים עם מרחבי מחייה ומגורים צפופים, איכות מועדפת על כמות ביחס לגודל המשפחה.
• נגישות לאמצעי מניעה מאפשרת תכנון משפחה. העיור מאיץ זאת יותר, מבחינת נגישות ומבחינת אנונימיות – בעיר בית המרקחת קרוב והרוקח אינו מכר של המשפחה.
• זכויות נשים מרכזית – ככל שחברה מתקדמת ונשים משתחררות מבחינה תרבותית ודתית, הן חופשיות לרכוש השכלה, להשתתף בשוק העבודה וליזום עסקים, במקום להתחתן בגיל צעיר כשתפקידן מקסימום לידות וגידול ילדים.

עדויות לכך שההיבט החברתי-תרבותי-דתי דומיננטי, עולות מהשוואות בין מדינות שונות בהיבט זה, אך דומות בהיבטים משמעותיים אחרים. למשל, השוואה בין אנגליה וצרפת בתחילת המאה ה-20. וכן מבחינה של מדינות בהן היתה חלוקה פנימית ברורה מבחינה תרבותית-דתית, כמו בין בלגיה הפלמית ובלגיה הוואלונית בעשור השני של המאה ה-20, כשתנאי החיים בשני חלקי המדינה היו דומים כמעט בכל היבט למעט דתיות מוגברת וקצב ילודה מוגבר בחלק הפלמי. גם בתוך מדינות ניכרת התאמה בין אזורים דתיים יותר לאזורים עם ילודה מוגברת, אפילו כשיתר תנאי החיים דומים.
מדינות רבות נמצאות בשלב 3, עם קצב גידול אוכלוסייה גבוה ,שהולך ופוחת. בשלב 3 נמצאות מדינות כמו אינדונזיה, מלזיה, מקסיקו, הפיליפינים, רוב מדינות צפון אפריקה וחלק ממדינות המזרח התיכון. מדינות "מפותחות" חלפו דרך שלב 3 בין החלק השני של המאה ה-19 לחלק השני של המאה ה-20, וכיום נמצאות בשלב 4.

בשלב הרביעי קצב הילודה הנמוך תואם לקצב תמותה נמוך. הגידול באוכלוסייה אפסי ואף שלילי. שלב זה מונע על ידי מעבר גובר לערים ושוויון לנשים, שזוכות ליותר הזדמנויות לחינוך ולמעורבות מלאה בשוק העבודה ויכולות לבחור אם ומתי ללדת. רוב המשפחות לא מעונינות בריבוי ילדים.
רוב העולם המפותח נמצא בשלב 4. בשנת 2011  ביותר מ-50 מדינות גידול האוכלוסייה היה שלילי – כל אישה ילדה פחות ילדים מהנדרש כדי להגיע ל"קצב ההחלפה", בו האוכלוסייה נותרת קבועה ..(כ-2.1 ילדים לאישה – קצב ההחלפה מעט יותר מ-2 ילדים לאישה כיוון שיש מעט יותר בנים מבנות ובגלל תמותת ילדים לפני הגעה לגיל הפריון).

שלב חמישי אינו מוסכם. יש המשערים שהמדינות המפותחות היום יגיעו לשלב בו גידול האוכלוסייה יחזור להיות חיובי, בעוד אחרים סבורים שיימשך הגידול השלילי שיוביל לבעיות כמו יחס גבוה מדי בין מספר הקשישים למספר האנשים בגילי העבודה, אם לא תהיה הגירה של צעירים.
רוב העולם עדיין רחוק מכך וקשה לחזות התפתחויות עתידיות לגבי שוק העבודה, חידושים ברפואה, כניסת רובוטיקה/ מכונות ובינה מלאכותית ואלו עבודות יידרשו לאור התפתחות הטכנולוגיה ועוד.

במאה ה-18 כל העולם היה בשלב הראשון, ואירופה היתה אז במצב גרוע יותר ממה שכיום נחשב העולם השלישי מבחינת סניטציה, תזונה, בריאות, תוחלת חיים, חינוך וכדומה. אישה אירופאית ילדה אז בממוצע חמישה ילדים במהלך חייה, אבל רק שניים הצליחו לשרוד.
סביב שנת 1750 עבר העולם ה"מפותח" לשלב 2 – מאה שנה לפני העולם המתפתח. לדוגמא, אוכלוסיית בריטניה הוכפלה בין 1750 ל-1850, בעוד מדינות כמו מלזיה, אתיופיה או הודו עברו לשלב 2 רק במאה ה-20. פערי הזמן נגררו גם למעבר משלב 2 לשלב 3.
המדינות המתפתחות באיחור, אך הן מתקדמות מהר וקצב השינוי בהן מאיץ. למדינות אירופה נדרשו בממוצע כ-80 שנה להפחית את מספר הילדים הממוצע לאשה מ-6 ל-3. מלזיה ודרום אפריקה עשו זאת ב-34 שנה, בנגלדש ב-20 שנה ואיראן תוך 10 שנים. קצב גידול האוכלוסייה באיראן היה 4.2% לשנה בשנת 1983, וב-1993 צנח ל-1.5%.

ככל שעוד מדינות מתקדמות לאורך מודל התמורה הדמוגרפי, מאט קצב גידול האוכלוסייה בעולם, כמוצג בגרף קצב גידול האוכלוסייה העולמי.

עד שנות ה-60 חלה לעתים ירידה בקצב גידול האוכלוסייה – לתקופות קצרות של שנים בודדות עד עשורים, בגלל אסונות טבעיים או אנושיים, כמו המגיפה השחורה במאה ה-14, מלחמות העולם או "הקפיצה הגדולה קדימה" בסין עם עשרות מיליוני מתים. מלבד אסונות זמניים אלה, קצב גידול האוכלוסייה עלה באופן קבוע לאורך ההיסטוריה האנושית המתועדת. עד 1962 האנושות גדלה וקצב הגידול הלך והאיץ – גידול מעריכי. אולם, בשנות ה-60 התהפך הגלגל. מדינות רבות עברו משלב 2 לשלב 3, ומדינות שהיו בשלב 3 הבשילו לשלב 4.
בשנת 1962 קצב הגידול השנתי של האנושות הפסיק לעלות לראשונה בהיסטוריה המתועדת, התיישר למשך כמה שנים ואז החל לרדת. קצב הגידול העולמי הגיע אז לשיא של 2.2% לשנה. כעת הוא מחצית מכך – 1.1% לשנה. האנושות עדיין גדלה, אבל קצב הגידול פוחת.

מלתוס חשש מהתפוצצות אוכלוסין שתגרום למחסור ועוני, אך בלימת התהליך יחד עם התקדמות טכנולוגית העבירו את העולם למגמת שפע ולירידה חדה בעוני. ב- 1990 היו 36% מאוכלוסיית העולם במצב המוגדר "עוני קיצוני" (מתחת לקו העוני הבינלאומי), ובשנת 2017 השיעור ירד ל-9.2% בלבד.

בהתבסס על מודלים שונים של האו"ם, אם נתעלם מהירידה בקצב הילודה ונניח שמספר הילדים הממוצע לאישה יישאר קבוע מעתה והלאה, נגיע להתפוצצות האוכלוסין שמלתוס הזהיר ממנה. אולם, מדינות העולם המתפתח ממשיכות להתקדם לאורך המודל, סביר שקצב הגידול יפסיק לרדת. בחלק מהתחזיות קצב הגידול צונח במהירות ובחלק לאט יותר, אך לפי התחזית החציונית, הסבירה ביותר, לא יוולד האדם ה-12 מיליארד.

דרך נוספת היא בחינת פרק הזמן הנדרש לתוספת מיליארד אנשים לאוכלוסיית העולם. אף שמספר האנשים הולך ועולה, החל משנות ה-70 הירידה בקצב הילודה מקזזת זאת. יותר נשים יולדות, אך הגידול באוכלוסייה לא מאיץ אלא מתחיל להאיט.

דילול אוכלוסייה?

מתנגדי חיסונים רבים טוענים כבר מספר שנים (בעיקר מאז הקורונה) כי החיסונים משמשים כלי בידי קבוצות אליטה ל"דילול" אוכלוסיית העולם באמצעות חיסול מוחלשים למיניהם – תיאוריית "חיסון הוא חיסול". אינספור אתרים, קבוצות, סרטונים ומשפיענים מנסים "להעיר את הכבשים" שלא מודעות לתוכנית מפלצתית זו. סרטון בשם "היטלר, רק בענק! הפסיכופט המטורף ביל גייטס ימ"ש מודה בפה מלא שהוא מעוניין לדלל את האוכלוסייה", לדוגמא, גזר קטע מהרצאת TED מ-2010, בה התייחס גייטס למשבר האקלים ועל הצורך לצמצם את אוכלוסיית העולם ב-10%-15%. גייטס לא דיבר על 10%-15% ממי שכבר חיים, אלא על צמצום אוכלוסייה עתידית, שעוד לא נולדה – הפחתת קצב גידול האוכלוסייה. הוא הדגיש צורך בסיוע שיאפשר ליותר מדינות לעבור משלב שני לשלב השלישי במודל התמורה הדמוגרפי.

חיסונים לא פותחו כדי לדלל את האוכלוסייה על ידי המתת ילדים, כפי שטוען "היטלר, רק בענק!". בדיוק להיפך! –
הכוונה היא הפחתת תמותה בילדות, כדי שילדים ישרדו והילודה תפחת מ-6-7 ילדים לאישה ל-2-3 ילדים. ואז תהיה יותר השקעה בכל ילד/ה ובבריאות הנשים.
וכל זאת, מתוך תפיסה רפואית מקובלת שהחיסונים מועילים. זו נקודת המוצא של ביל גייטס ורבים אחרים. (ואני יודעת, גדלתי בעולם זה של רפואה, עבדתי בו, אני מכירה היטב את התפיסות והכוונות טובות הן. רק כאשר נפגעתי ועולם הרפואה הקונבנציונלית לא סייע למצבי, התחלתי ללמוד על נזקים ומורכבות תפיסות אלו).

גייטס מכיר את מודל התמורה ויודע שהטבת חיים של יותר אנשים באמצעות שיפור הישרדות, בריאות, נגישות לרפואה וקידום תרבות וחינוך (בעיקר לנשים), תפחת הילודה והאוכלוסייה העתידית תצטמצם והשקעה בכל ילד/ה יגדלו. בבנגלדש ב-1971 מתו 25% מהילדים ואישה ילדה 7 פעמים בממוצע. ב-2015 תמותת הילדים בבנגלדש צנחה ל-3.8% וכל אישה ילדה רק 2.2 ילדים בממוצע. וכך גם נשים יותר בריאות ושרדו יותר.

המפתח הוא במדינות המתפתחות. העולם נע בכיוון הנכון, אך לא כולו באותו קצב. מספר הילדים הממוצע לאישה בעולם ירד מ-5 בשנת 1950 ל-2.5, אך באפריקה מדרום לסהרה הוא ירד מ-6.6 ילדים לאישה ל-5. ובמדינות אלה יש להתמקד ולעזור לבצע את המהפך. ולכן, קרן גייטס משקיעה מיליארדים בקידום בריאות ושיפור החיים במדינות מתפתחות. לא כדי לעשות על ילדיהם ניסויים לטובת המערב, לא לגנוב להם איברים (כן, גם זה שמעתי כבר) ולא כדי לחסלם, כפי שאומרים מאמיני הקונספירציות. אלא מתוך הבנה שהאצת התקדמות של מדינות לאורך מודל התמורה הדמוגרפי תסייע לכדור הארץ כולו. מדובר על השקעות בחינוך לנשים, מבצעי חיסון גלובליים שמורידים תמותת ילדים או צמצום תחלואה בשיפור מערכות ביוב ונגישות למים. השקעות הקרן מופיעות בגרף של מגזין Fortune  בכתבה שהוקדשה לפעילות קרן גייטס.

מעריכים כי יותר מ-820 מיליון איש בעולם סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, וכי יותר ממיליארד איש חסרי נגישות לתשתיות ראויות של דיור, מים, ביוב ועוד. מצוקה המונית זו שקופה, כי לעוני אין ביטוי בפעילות כלכלית. מחיר החיטה משפיע על כמות אוכלוסיות רעבות ומצוקתן, אבל לא להיפך.
שיפור המצב רצוי לא רק לאזרחי המדינות המתפתחות, שרוצים חיים טובים יותר. מעבר לשיקולים מוסריים ואמפתיה, האינטרס של אזרחי מדינות מפותחות צריך לכלול שיקולים אקולוגיים של הקטנת אוכלוסיית העולם והפצת טכנולוגיות בנות-קיימא, הקטנת לחצי הגירה ממדינות עניות ומרובות אוכלוסין ויצירת שווקים חדשים ואמצעי ייצור נוספים. זו לא תחרות ונדרשת שותפות של כל האנושות.

נתוני העיור ותחזיות מעבר לערים בעולם בשנים 1500 עד 2050 מעלים כי בשנת 2000 התגוררו באזורים עירוניים וכפריים בערך אותו מספר אנשים – 3 מיליארד בכל אחד. בשנת 2050 מספר התושבים באזורים הכפריים לא ישתנה הרבה, אבל הערים יכפילו את אוכלוסייתן ל-6 מיליארד תושבים. 3 מיליארד איש יתווספו לערים במדינות עניות, גידול המקביל לבניית עיר של מיליון תושבים כל חמישה ימים, מהיום עד שנת 2050. זה צפוי לקרות במדינות מעוטות משאבים. ללא סיוע ונקיטת צעדים אקטיביים, מיליארד האנשים החיים כיום בלי תשתיות מספקות של מים, חשמל וביוב יהפכו לארבעה מיליארד איש שמצבם רע. ואת זה ארגונים רבים, כולל קרן גייטס, רוצים למנוע.

אגב, גם אג'/נדה 21 והגרסאות המתקדמות שלה לא מדברות על הכחדת אנשים קיימים, אלא צמצום ילודה כדי למנוע צפיפות יתר ובעיות חברתיות. זו הצהרת כוונות של האו"ם, שהוקם כדי לשתף פעולה במטרה לפתור בעיות גלובליות.

על עכברים ואנשים

ב- 1962 פירסם האתולוג האמריקאי ג'ון קאלהון  מחקר דמוגרפי שערך במכרסמים, שנכלל מאז ברשימת "40 המחקרים ששינו את ההיסטוריה של הפסיכולוגיה", לצד פרויד, פאבלוב, סקינר, מילגרם ואושיות אחרות.
המכרסמים של קאלהון הפכו לחיות אייקוניות, מודלים פסיכולוגיים שמחקרים רבים השתמשו בהם כדי לנתח התנהגויות אנושיות ולהפיק תחזיות משוערות.
קאלהון ניסה להבין איך תתנהג אוכלוסייה של מכרסמים ב"יקום גן עדן" – סביבה ללא סיכונים חיצוניים, ללא מחלות, עם מזון ומים ללא הגבלה ועם שפע של חומרי ומקומות קינון – כל מה שמכרסם זקוק לו כדי להיות מאושר ולהתרבות. בהתאם למשאבים שהעמיד לרשותם, אוכלוסיית המכרסמים יכלה להגיע ל- 4,000 פרטים לפני התחלה של מחסור. המגבלה היחידה היתה המרחב, ובניגוד לטבע, כשהצפיפות עלתה מעל לערך מסוים לא התאפשרה הגירה החוצה.
קאלהון הכניס 4 זוגות של עכברים בריאים לאותו "יקום אוטופי" והמתין לראות מה יקרה כאשר מספר הפרטים יגיע ל-4,000. להפתעתו, אוכלוסיית העכברים הגיעה בשיאה רק למחצית מערכה המקסימלי האפשרי, ומנקודת המקסימום הזו כמות העכברים הלכה ופחתה במהירות עד שהאוכלוסייה כולה נכחדה לחלוטין.
קאלהון ואחרים חזרו על הניסוי פעמים רבות, ביקומים אוטופיים שונים, והתוצאות חזרו על עצמן פעם אחר פעם. הגדילה נעצרה לפני מיצוי המשאבים, ואז חל היפוך המגמה, עד לכליה.

גרף האוכלוסין בניסוייו של קאלהון הזכיר את מודל התמורה הדמוגרפי.
מצב הבסיס היה שלב 1 של המודל, בטבע שומרות קהילות עכברים על גודל קבוע פחות או יותר כי יש תמותה גבוהה בגלל טורפים, מחלות וכו׳. הפחתת גורמי התמותה ביקום המלאכותי, גרם לאוכלוסייה לעבור לשלב 2 והחל גידול מעריכי. מספר העכברים הכפיל את עצמו כל 55 ימים בממוצע – 20 עכברים, 40, 80, 160, 320 ועד 620 עכברים ביום 145.
סביב היום ה-150, למרות שרק כ-15% מהמשאבים נוצלו, החל קצב גידול האוכלוסייה להאט. האוכלוסייה עברה לשלב 3 של המודל הדמוגרפי. אחרי 560 יום קצב ההכפלה נעצר והדמוגרפיה הפכה דומה לשלב 4 למשך כמה מאות ימים, כשגודל אוכלוסייה נשאר יציב עם ירידה קלה.
בשלב 5, הירידה הלכה והאיצה, ובסופה לא נותר אף עכבר בחיים, למרות שהיו מזון, מים ומקומות קינון מספקים גם לקהילה גדולה הרבה יותר.

מה קרה שם, שנמצא שוב ושוב בכל חזרה על הניסוי?

בחינת התנהגות העכברים לאורך זמן, הראתה כי מגבלת השטח, יחד עם העליה המעריכית בכמות העכברים, הפכה את "גן העדן" לגיהנום. ככל שהצפיפות עלתה הפכו הזכרים הדומיננטיים תוקפניים יותר כלפי עכברים סביבם.
מרגע שהצפיפות חצתה סף מסוים, החלו חלקם לנוע בקבוצות ולתקוף אפילו נקבות וצעירים. הזדווגויות הופרעו תדיר, מהלכי החיזור הרגילים לא התאפשרו וזכרים רבים ניסו להזדווג עם כל חיה שנתקלו בה ללא הבחנה. כגנופיות זעם.
בקרב הנקבות גרמה עליית הצפיפות לשיבוש ההתנהגות התקינה. אמהות הזניחו את ולדותיהן, כשלו בבניית קינים נאותים, נטשו ולבסוף אף תקפו את גוריהן. לקראת סוף שלב 3 תמותת הוולדות עלתה עד כדי 96% ואפילו קניבליזציה של גורים מתים הפכה רווחת, למרות שפע המשאבים שסביב.
התנהגות האוכלוסייה השתבשה כל כך, עד שאבדה היכולת להתרבות. ההמלטה האחרונה היתה 560 יום אחרי תחילת הניסוי. שאר הזמן עד לסיום הניסוי כלל רק תמותה הדרגתית של שורדים, שאיבדו באופן בלתי-הפיך את יכולתם לתפקד חברתית.  במחקרי שחזור, כשהוצאו בשלב זה חלק מהמכרסמים והועברו לקהילת עכברים מתפקדת, הם נותרו במצב לא מתפקד למרות בריאות פיזית.

מחקריו של קאלהון הדהימו את הציבור, בשנות ה- 60 שהתאפיינו בגידול אוכלוסייה שהלך והאיץ. הצפיפות בערים נתפסה כפתולוגיה עם בעיות חברתיות וכלכליות מחריפות, מהומות ומחאות גזעיות ואידיאולוגיות.
בשנות ה-70 הואט הגידול באוכלוסיית העולם ועלתה שאלה אם האנושות הולכת בעקבות המכרסמים של קאלהון. שלב 4 האנושי תאם את שלב 4 אצל המכרסמים, עם גודל אוכלוסיה קבוע שאפילו ירד באיטיות במדינות מפותחות. ההתנהגות החברתית האנושית נראתה כמשתבשת ועלה החשש שתגיע להכחדה עצמית כמו בניסויי העכברים. וכמו שטען מלתוס.
בספרים ובעיתונות. בקרב אנשי המדע לעומת זאת, כולל קאלהון עצמו, צמחה תפיסה שייתכן שמבחינה דמוגרפית, בין מכרסמים לאנשים, רב השוני על הדמיון.

אוכלוסיית המדינות המפותחות בשלב 4 כיום הפסיקה לגדול הודות לאיזון בין ילודה לתמותה, ולא עקב היעדר ילודה טוטלי ואובדן יכולת רבייה (אם כי המונים לא מסוגלים לפיריון טבעי ונזקקים לטיפולי פיריון חוזרים – בעיות הפיריון קשורות גם לחשיפה לקרינה). האנושות לא איבדה יכולת לשתף פעולה ולתפקד חברתית גם במקומות שבהם הילודה פחתה, אם כי האלימות הולכת וגוברת.

במחקרים מאוחרים הראה קאלהון אינדיקציות לכך שגם אצל מכרסמים ניתן לבנות יקומים שיסייעו לאוכלוסייה לשמור על אינטראקציה תקינה ואיזון חברתי, גם כשהצפיפות עולה. התגבש קונצנזוס מדעי כי אין להקיש ממחקריו של קאלהון לאנשים, אך הרעיון היכה שורש בתרבות הפופולרית בעוצמה כזו שהיו מחקרים שציינו שייתכן ש"היקף ההשפעה של מחקריו של קאלהון הינו תופעה מסתורית לא פחות מהמחקרים עצמם".

לקריאה נוספת על מחקריו של קאלהון, השפעתם העצומה בעולם המדע ומעבר לו ואיך הפרסום הפופולרי היה בעוכריו של קאלהון, שנתפס כמקדם תפיסות לא מבוססות מבחינה מדעית שאפפו אותם, רק שזה לא הוא שהפיץ אותן.

ברור כי אוכלוסיית העולם בעשורים הקרובים תגדל, קצב הגידול יפחת, היא תזדקן ותהיה עירונית יותר.

ניתן גם לקבוע שמעבר לשיפור בריאות, חינוך ותשתיות לאוכלוסיות המתפתחות, מפתח עיקרי לעצירת גידול האוכלוסין נמצא בהפסקת דיכוי נשים על ידי גברים.
צמיחה באוכלוסיית העולם יכולה להיעצר לפני שנת 2100, אם העולם יעניק לנשים הזדמנות שווה לחינוך, בלי אילוצי חתונה בגיל צעיר, הזדמנויות שוות לאשראי ליוזמות עסקיות וגישה לאמצעי מניעה ותכנון משפחה.
עצירת הגידול באוכלוסייה אינה מספיקה.
האתגרים רבים.
מודל התמורה הדמוגרפי מראה שיקולים אקולוגיים מורכבים ומספר בני האדם אינו הפרמטר היחיד בחישוב טביעת הרגל הסביבתית של האנושות. ככל שחברה מתקדמת היא נוטה לצרוך יותר משאבים ולהגדיל את טביעת הרגל האקולוגית שלה. מפת צריכת האנרגיה לנפש היא תמונת המראה של מפת הגידול באוכלוסייה ובזה הכרחי לטפל במחשבה על עתיד האנושות.

ורק מדינה מזרח תיכונית אחת סותרת את מודל התמורה שחל בשאר העולם.

מקור – כתבה של קולו אור ב"שיחה מקומית"