דר' יעל שטיין נתנה השבוע הרצאה בזום לחברות וחברי עמותת "תעצומות – פוגשי סרטן"
הנושא – השפעות קרינה אלקטרומגנטית על מערכות שונות בגוף
בקישור https://youtu.be/UvfB5jHX-x8
.
בשנת 2020 ..
נתנה דר' יעל שטיין הרצאה בפורום מומחים באוניברסיטת תל-אביב על שיעור רגישי הקרינה ועל רגישות לקרינה (סיכום ההרצאה בעברית)
זאת, בעקבות הפעלת מרפאה מחקרית ספציפית לתחום זה בבית החולים האוניברסיטאי "הדסה עין כרם"
קישור להרצאה של דר' שטיין באתר פורום המומחים באוניברסיטת תל-אביב 2020 (אנגלית)
.
ביולי 2020 פרסמו דר' יעל שטיין ודר' איריס יודסין סקירה מחקרית על מנגנוני רגישות לקרינה בכתב עת מכובד Environmental Research
בקישור זה – תרגום המאמר לעברית
באותה שנה (2020) נתקלתי במקרה בהתיחסות של פרופ' קרסו לרגישות לקרינה וגיליתי שהוא מכיר (אף ומטפל) רגישי קרינה.
תהיתי אז ..
כמה רופאים ורופאות מכירים נפגעות ונפגעי קרינה ו.. שותקים?
פרופ' רפי קרסו נשאל ב- 2015 בתוכניתו ב- 103FM על רגישות לקרינה בלתי מייננת
ותשובתו למאזינה בתוכניתו
ניכר כי ..
פרופ' קרסו מכיר נפגעי קרינה, מכיר בתסמונת הרגישות לקרינה EHS, יודע שאינה קשורה לדיכאון ולחרדה ושזה לחלוטין לא פסיכולוגי.
פרופ' קרסו ממליץ על הימנעות מחשיפה לקרינה ומפנה אלינו – לקהילה ולאתר שלנו.
גם ..
דר' מיכאל הרלינג מכיר כבר שנים ברגישות לקרינה
(כשהגעתי אליו התפלא שרופאים אחרים אינם מכירים). בסדרת הכתבות שלו על קרינה הוא מזכיר אותנו.
והנה ..
דר' איתי גל הביא בטור שלו ב-YNET מקרה של רגיש לקרינה מבריטניה
דר' גל התיחס לרגישות לקרינה
גם ..
דר' צחי לוטם דיווח בספטמבר 2019 על כנס רפואי על השפעות קרינה בלתי מייננת ורגישות לקרינה.
דר' לוטם נסע לכנס כדי ללמוד לטפל ברגישי קרינה שהגיעו למרפאתו – קישור
דר' יעל שטיין, מבית החולים האוניברסיטאי "הדסה עין כרם", מסבירה על רגישות לקרינה בתוכנית הבוקר בערוץ 2, בשנת 2012
בהרצאתה בפורום המומחים בנושא קרינה בלתי מייננת באוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020 ציינה דר' יעל שטיין:
״בכלל לא מעניין אותי אם מי שנחשף מסוגל להרגיש את הקרינה. מה שמעניין אותי זה האם הגוף מגיב לקרינה, אפילו אם קוגניטיבית הפציינט לא יודע אם יש או אין קרינה״.
כדוגמא, הביאה דר' שטיין מחקר שבו הנבדקת לא ידעה אם יש או אין קרינה אבל הגוף שלה הגיב לקרינה בזמן החשיפה וזה מה שחשוב. זו רגישות פיזיולוגית. זה לא פסיכולוגי ולא מודע.
כפי שלא נגדיר רגישים ללקטוז רק אם יידעו להבחין אם יש או אין חלב במוצר שהם טועמים, אי אפשר להגיע למסקנה ש״אין כזה דבר רגישות לקרינה״ על בסיס יכולתם של רגישי קרינה להבחין בקרינה בזמן אמת.
זכור לטוב ..
דר' בוריס בלר ז"ל זיהה כי מטופליו הצעירים, שהגיעו עם תסמינים חריגים של רגישות לקרינה, לומדים מול אנטנה ויצא להילחם.
וגם ..
דר' דני וולף זיהה כי מטופליו הצעירים, עם התסמינים החריגים, גרים באותו איזור מוכה קרינה והחל להעלות מודעות לנזקי הקרינה הבלתי מייננת.
ידידנו המוערך ..
פרופ' אליהו ריכטר נאבק להכרה בנזקי קרינה ופעל רבות למען רגישי הקרינה,
כולל תצהירים לבית המשפט
פנייתו של פרופ’ אליהו ריכטר, מנהל היחידה רפואה תעסוקתית וסביבתית בהדסה- האוניברסיטה העברית בירושלים, לועדת חינוך בכנסת בנוגע לילדים רגישים לקרינה שאינם יכולים לשהות במוסדות חינוך עתירי קרינה (וויפיי, סמרטפונים)
נציין כי ..
פרופ' מאיר ברזיס הזהיר באתר רופאי בריאות הציבור מהתקנת מונים חכמים והגבררת הקרינה הסביבתית.
בדבריו, הזכיר את רגישי הקרינה, שחייהם גיהנום. הוא הדגיש כי יש לשמור על זכויות האדם של הנפגעות והנפגעים וכי יש ללמוד מהחלשים, ה"קנריות"
ויש עוד ..
(על העצומה באתר דוקטורס אונלי – האתר של רופאי בריאות הציבור בישראל)
כתבה קצרה של דר' שולמית לוריא על נזקי הנתב האלחוטי
יש עוד רופאות ורופאים שמספרים לנו שהם והן עצמם (או חלק מקרוביהם) סובלים מרגישות לקרינה. אבל .. אבל .. רובם שותקים. רובם חוששים ("כי אין כזו מחלה במערכת").
כשרופאים שמחפשים מזור למטופליהם, שמגלים כי הם רגישי לקרינה (לאחר שבדיקות לא מגלות דבר ותרופות לא מסייעות), מגיעים אלינו ולומדים את דרכי השיקום שלנו, שעוזרות למטופלים שסובלים להתאושש, חלקם מתעמקים, נוסעים לכנסים, מבטיחים לפעול להעלאת מודעות, להרצות ולכתוב ו .. לפתע נעלמים. לצערנו, חלקם הודו כי קיבלו איומים על מעמדם והמשך קידומם במערכת ה"בריאות".
אז למה מערכת הרפואה בישראל לא מכירה ברגישות לקרינה?
למה עובדי רפואה וסיעוד, טיפול, חינוך ורווחה בישראל "לא שמעו על זה"?
למה עלינו להתווכח ולדרוש רישום של תלונותינו אך מסורבים, תוך ניכור ולעג?
מדוע אין במערכת קוד והנחיות לערוך "דיאטת קרינה" כאשר התסמינים מתאימים לרגישות לקרינה, לפני ששולחים לבדיקות מיותרות (שחלקן מזיקות) ומעמיסים במשככי כאבים ותרופות אנטידפרסנטיות/ אנטיפסיכוטיות שלא מועילים (ואף מזיקים לרגישי הכימיקלים בינינו)?
כאשר יש:
- קוד אבחון רפואי (ICD-10-CM W90.8XXA),
- הכרה בארגון הבריאות העולמי (ללא הסכמה על הסיבה לחולי),
- הכרה של האיחוד האירופי שהתסמונת נגרמת מחשיפה לקרינה ודורשת התיחסות וליווי ספציפיים, הצהרת בריסל 2015,
- במדינות רבות אירופה הנחיות לצוותי רפואה איך לאבחן ולטפל בנפגעי קרינה וברגישות לקרינה .. .. למשל, אגודת הרופאים האוסטרית שהגדירה בשנת 2012 דרכים לאבחון ולטיפול ברגישות לקרינה. וגם פרוטוקול רפואי אירופי 2016, מדריך האגודה האירופית למחלות סביבתיות בענין קרינה בלתי מייננת, ובארה"ב "רופאים למען טכנולוגיה בטוחה" נותנים הנחיות לאבחון וטיפול ברגישים לקרינה.
- בדיקות מעבדה וסמנים ביולוגים (ביומרקרים אוביקטיביים המאפשרים אבחון במעבדה ללא הסתמכות על דיווח עצמי): פרופ' בלפום, Metabolic and Genetic Screening ,
- הדמיות מוחיות שמראות מעבר לכל ספק כי מדובר בשונות מוחית (מחקר של הוזר והוזר 2017)
סקירת מנגנוני רגישות לקרינה שפורסמה ביולי 2020 – דר' יעל שטיין ודר' איריס יודסין
מנגנון התפתחות רגישות יתר לקרינה – מידע מהכנס הרפואי על השפעות בריאותיות של קרינה לא מייננת, ינואר 2021
בהרצאתה בפורום המומחים בנושא קרינה בלתי מייננת באוניברסיטת תל אביב' פברואר 2020 ציינה דר' יעל שטיין כי:
- קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת היא המזהם הסביבתי הגדל בקצב הגבוה ביותר.
- בשבדיה יש הכרה ברגישות לקרינה בלתי מייננת כנכות תפקודית. הסיבה לחלוציות של שבדיה היא שמפעלי הסלולר הגדולים הראשונים היו בה (אריקסון, נוקיה וכו') והעובדים נפגעו ראשונים, פיתחו תסמיני רגישות לקרינה ועוד מחלות.
- שיעור ההיארעות (שכיחות) של רגישות לקרינה EHS, כפי שנמצא בסקרים בעולם בשנת 2006 נע בין 3% ל- 11%. שיעור זה הולך ועולה ככל שהחשיפה לקרינה גוברת (בעולם רמת הקרינה וכמות התדרים בעלייה מתמדת וזה עוד לפני פרישת דור 5 בסלולר).
- בישראל לא מאמינים לנפגעי הקרינה ולרגישי הקרינה, דוחים את תלונותיהם ואת חוויתם הקשה, בטענות שזה "פסיכולוגי", "פסיכיאטרי" או "נוסבו".
שקף מתוך ההרצאה
בניגוד למצב בישראל – העדר הכרה, ואף התנכרות ולעג במערכות רפואה, חינוך ורווחה – שבדיה ומדינות נאורות אחרות מסייעות לנפגעי קרינה ולרגישי קרינה, מבטיחות תנאי קיום וזכויות אדם כמו לכל אדם, בהתאם לאמנת זכויות האדם עם מוגבלויות של האו"ם מ- 2007.
מתוך החלטת מועצת אירופה משנת 2011 – הכרה בתסמונת הרגישות לקרינה ובצורך להגן על נפגעי קרינה ורגישים לקרינה ומתן טיפול הולם.
- סעיף 8.1.4 – הדגשת היחס והטיפול ברגישים לקרינה, בצרכיהם המיוחדים ודאגה לאיזורי מגורים ועבודה ללא קרינה ורשתות אלחוטיות.
- בפרק 4, סעיף 22 מתואר מחקרו של פרופסור בלפום וקביעה כי לפי ממצאים מדעיים מכירה הועדה ברגישות לקרינה כתופעה רפואית בריאותית, הנגרמת באופן ישיר מחשיפה לקרינה ואינה ממקור פסיכולוגי.
פרופ' אולה יוהנסון, ממכון קרולינסקה בשטוקהולם, נדהם כששמע שביטלו את הכנס "קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה" באוניברסיטת תל אביב ונדהם אף יותר שלא מכירים בארץ ברגישות לקרינה כנכות תפקודית ואין סיוע רפואי ותפקודי מותאם ולא נגישות ולא זכויות אדם בסיסיות.
(גם אפשרויות לימוד וחינוך אין לילדים רגישי קרינה – הפרת חוק כבוד האדם וחירותו וחוק שוויון זכויות למוגבלים).
פרופ' יוהנסון כתב לי שבטייואן מצאו אפילו 13.5% רגישי קרינה בסקר באוכלוסייה הכללית. כלומר, הטווח שנמצא ברחבי העולם הוא 3- 13.5%. זה המון.
לפי החישובים של פרופ' יוהנסון בערך 350 מיליון ברחבי העולם רגישים לקרינה – חישוב צנוע יחסית לפי השיעור שנמצא בשבדיה (3% ב- 2006).
מדבריו עולה דרך לטשטש את הנתונים בעזרת קטלוג כ"נכות תפקודית" (עם עוד נכויות תפקודיות) ולא כ"רגישות לקרינה" – מה שמוריד את השכיחות באופן מלאכותי בנתונים היבשים.
לצד זה, בכל העולם רגישי קרינה מתייאשים מהמאבק להכרה ומוכנים "להתאים" תלונות כדי לקבל עזרה כלשהי תחת כל תיוג מקובל (במקומות בהם אין הכרה ברגישות לקרינה). כך הם מאובחנים תחת "שחיקה" (burn-ou), "כאב כרוני", "מיגרנה", "פיברומיאלגיה" או "פוסט-טראומה" ואפילו "דיכאון" (שאף אחד מהם לא ניתן "להוכיח" – כל אלה מתבססים על דיווח עצמי ללא אבחנה אוביקטיבית, שעדיין נדרשת רק מרגישות לקרינה המותקפת כל כך).
ואל תתבלבלו – כל אלו "תסמונות" ולא "מחלות", כלומר, שמות אלה הם בעצם פח זבל אבחנתי שאומר "אין לנו מושג".
אבל.. זה גורם לירידה מלאכותית בנתוני "רגישות לקרינה" ועלייה באבחונים אחרים, כך "מועלמת" הבעיה.. כאילו הטכנולוגיה בטוחה.
רשימת מקורות לסקרים והתיחסויות ששלח פרופסור אולה יוהנסון
סיכום הרצאתה של ד' יעל שטיין – עמיר בורנשטין
תקצירי ההרצאות בכנס על רגישות לקרינה ולכימיקלים – EHS , MCS – בכנס בפריז
תרגום סקירת מנגנוני רגישות לקרינה שפורסמה ביולי 2020 – דר' יעל שטיין ודר' איריס יודסין
ישראל היא מדינה מפגרת ורעה למוחלשים ופגועים רבים, ובמיוחד לנפגעי הקרינה המתרבים מדי יום וסובלים מאד בעולם של היום. עולם בו הקרינה גבוהה מאד בכל מרחב ציבורי ופולשת למרחב הפרטי – ללא הסכמה.
אין הכרה ברגישות לקרינה ואין סיוע באופן מוחלט. וזה מגיע למצבים קיצוניים.
להלן אחד מפוסטים רבים לגבי תלאות רישום תלונות (לא אבחון) של רגישות לקרינה ולכימיקלים. חמש וחצי שנים סירבה רופאת המשפחה בקופ"ח כללית לרשום את תלונותי בתיק האישי שלי. אף לא מילה נכתבה על תלונותי החוזרות (ודרישתי לתעד) כי חשיפה למכשירים מקרינים (ולכימיקלים מתועשים) גורמת לי לתסמינים קשים המגבילים את תפקודי. רק לאחר למעלה מ- 5 שנים, לאחר מכתבים חריפים בתפוצה נכבדת ואיומי תביעה, הסכימה מנהלת המרפאה לרשום את תלונותי באופן רטרואקטיבי (תלונות ולא אבחון – הכל משפט חזרה ההסתייגות)
https://www.facebook.com/gal.weiss.739/posts/10156145170055893
דוגמא אחת לתלאות רגישה לקרינה במערכת ה"בריאות"
רגישות לקרינה אינה מחלה, הסביבה היא שחולה (ובמילותיו של ילד בן 9 מקהילת נפגעי הקרינה "אני לא חולה – האנטנה חולה, האנטנה רעה ומכאיבה לי"). אנחנו בריאים לגמרי כאשר אין קרינה מסביב. אנחנו נכים ומוגבלים כאשר חושפים אותנו לקרינה – סלולר, אלחוטי, וויפיי.
(כאשר ביקשה רופאת המשפחה מילד, שהתלונן על כאבים ותחושות צריבה, לצייר היכן כואב לו, הוא שרטט מפה של בית הספר ושל בית מגוריו. אז סימן את החדרים והאיזורים בהם הכאב מופיע או מתגבר. היא נדהמה כי מעולם לא שמעה על תופעה כזו. גם הוריו לא. באותם חדרים היה ציוד אלחוטי, ראוטרים ומכשירים אלקטרוניים וחשמליים רבים מבוססי וויפיי.
ילד זה נולד לעולם בו קיים שימוש נרחב במכשירים ניידים ובציוד אלחוטי. הוא מעולם לא שמע על קרינה או על נזקיה. גם הוריו לא. הם לא האמינו לו בהתחלה, אמרו "תשומי" ו"דימיונות". גם רופאיו לא האמינו לו. לקחו אותו לפסיכיאטרית. הוא קיבל תרופות פסיכיאטריות בגלל "הזיות". תרופות שלא הועילו. גם משככי הכאבים לא עזרו. כאביו הלכו והתגברו עד שנעל עצמו בממ"ד, לאחר שהשליך ממנו כל ציוד חשמלי ואלחוטי וסירב לצאת עד שיכבו את כל הציוד הסלולרי והאלחוטי האישי והביתי. רק אז ערכו הוריו חיפוש ברשת וגילו כי יש תופעה כזו – רגישות לקרינה.
מאז צמצמו את החשיפה לקרינה בלתי מייננת מצבו של הילד השתפר).
זיהום אלקטרומגנטי ורגישות לקרינה – דר' מגדה חבס
לשאר ההרצאות בפורומים המומחים באוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020
