דר' ניל ניית'ן - מתווה לשיקום רגישות לקרינה - מפגעי סביבה, תחלואה מודרנית וחזרה לבריאות

ניל ניית'ן הוא רופא סביבתי (MD) למעלה מ- 5 עשורים. במהלך עבודתו כרופא קונבנציונלי התענין במקרים המוזרים שלא מתאימים לאף אבחון ולא מצליחים להחלים כי המערכת הרפואית לא מבינה את מצבם ולעתים גם לא מאמינה להם. זה כולל רגישות לקרינה, שלהערכתו הופכת למגיפה ואינה מוכרת ולא מוערכת בממסד הרפואי.

מאז הפך מומחה למחלות מוזרות, כרוניק פאטיג ופיברומיאלגיה, הרעלות ורגישויות סביבתיות (כולל קרינה וכימיקלים, עובש), מחלת ליים ועוד.

ראיון בכנס מקוון ב- 2024 עם ניק פינו (EMF GUY)

להלן סיכום דבריו של דר' ניית'ן:

בשנים שדר' ניית'ן עובד כרופא הוא הבחין כי כמות רגישי הקרינה עולה בהדרגה ממיעוט קטן ביותר למספרים לא מבוטלים. ממה שהוא רואה במרפאה, במעבר מדור 4 לדור 5 בסלולר חלה קפיצה בכמות רגישי הקרינה שפונים עם תסמינים קשים. זה הפך מתסמונת נדירה להפרעה רפואית שכיחה למדי.

סטרס אלקטרומגנטי מהסביבה יחד עם מצב פנימי או ליקויים בגוף (כתוצאה מחשיפות לגורמי סיכון נוספים) גורמים יחד לרגישות לקרינה.

לטענתו, ניתן להחלים מרגישות לקרינה EHS, אבל .. רק אם מרפאים את כל המערכות הפגועות בגוף ומתחזקים אותן. יש להבין מה גורם לרגישות כלשהי, הוא מסביר. המערכת הלימבית במוח שולטת בחושים וברגשות.

כל רגישות ממוקמת במערכת הלימבית, שמגורה והופכת תגובתית יתר על המידה.

זה לא פסיכולוגי אלא נוירולוגי.

תפקיד המערכת הלימבית להגן עלינו ואם נחשפים למשהו שאינו בטוח – זיהוי של המערכת הלימבית, היא מגיבה כדי להגן. המערכת מודיעה שמשהו לא בטוח ויש להתרחק ממנו והיא עושה זאת בתסמינים לא נעימים (כאבי ראש, הפרעות נוירולוגיות, טנטון, תשישות ועוד) שירחיקו אותנו ממקור האיום. זו השפה שיש לגוף ליידע אותנו.

לכן, כל רגישות שמתפתחת דורשת בדיקה של המערכת הלימבית, שפועלת עם המערכת הוגאלית במוח. יחד הן סוקרות את הגוף ואת הסביבה בחיפוש אחר איומים וגורמי סיכון – פנימיים וחיצוניים – כדי לנטר, לווסת ולהגן.

כשמשהו פוגע במערכות אלו מתחילים תסמינים, יחד עם התפרצויות רגשיות (כי המערכות שולטות גם על רגשות) כמו חרדות, זעם, דיכאון, תחושת לחץ שנובעים ממצב נוירולוגי. אלו חרדות ללא בסיס פסיכולוגי, אלא נוירולוגי. זו פציעה מוחית. והרגישות עלולה להתבטא בחולי קשה רק כתוצאה מחשיפה לקרינה סלולרית, או וויפיי, מונה חכם או כל זיהום אלקטרומגנטי.

כשהתקינו בארה"ב מונים חכמים הופיעו במרפאה אנשים ונשים בדרגה מקצועית בכירה, עם תפקוד גבוה ומיומנויות מקצועיות ואקדמיות גבוהות. אלה אנשים רציניים שלפתע החלו לסבול מתסמינים קשים וחוסר יכולת לתפקד – ערפל מוחי קשה, קושי להתרכז או לזכור מה הם עושים, תחושת לחץ וחרדה, תסמינים נוירולוגיים, טינטון, תשישות (ועוד) בלי לדעת מה הסיבה. רק אחרי תקופה כשהופיעו כאבים הם החלו לקשר את זה לשימוש או חשיפה למכשירים פולטי קרינה. זה לא פסיכולוגי כלל. זו פציעה נוירולוגית.

חלקם פיתחו רגישות בדרגה חמורה וחייהם נהרסו. רבים נאלצו לברוח מביתם ולחפש מקומות נמוכי קרינה הרחוקים מאנטנות ומבתים אחרים וללא חיבור למערכות חשמל ותקשורת, איבדו את עבודתם ואת היכולת לתפקד או להתקרב לכל מכשיר חשמל או אלקטרוני.

מונים חכמים שמשדרים כל 10 שניות ומשגעים את תאי הגוף והפכו אותם למוגבלים וחולים. תוספת הקרינה הזו גרמה לאנשים עם פרדיספוזיציה (נטייה מוקדמת או פציעות קודמות שחושפות לרגישות כזו) לפתח תסמינים בתגובה לחשיפה לקרינת רדיו ולחלות. זה בפירוש לא פסיכולוגי ולא נובע מחרדות ופחדים. מדובר באנשים ונשים מצליחים, בתפקוד מאד גבוה, בדרגות ניהול רציניות שאיבדו את היכולת לתפקד עקב חשיפה לקרינה שרווחת היום בסביבה. לא כולם נפגעים, כולל לא משפחות מי שנפגעו.

הראשון הדהים אותו, השני עורר תשומת לב והשלישי גרם לו להיבהל .. ואז הגיעו עוד ועוד.

… ……. ………………….. ….

בצילום – ספרו החדש של דר' ניל ניית'ן שריכז מומחים בתחום הטיפול ברגישויות סביבתיות ותחלואה כרונית מורכבת כתוצאה מהדלקתיות הנקשרת לחשיפות למפגעי סביבה (כולל קרינה בלתי מייננת)

…………… …………………….. …… …

נוסבו, הפחד מקרינה, הוא הסבר שמנסים "להלביש" על רגישות לקרינה. הסבר זה שגוי כי במקרים אלה (וברוב המקרים של רגישות לקרינה) התסמינים מופיעים לפני ההבנה של הקשר למכשירים סלולריים ואלחוטיים או התיחסות לקרינה (כפי שנמצא במחקר איכותני שבחן את השערת הנוסבו). מדובר באנשים שתפקדו היטב ולא התיחסו לקרינה. לא היו להם חרדות, הם לא חשבו על הטלפון ולא קראו כלום על קרינה, זה לא ענין אותם כלל. הם פשוט החלו להרגיש ממש רע. בדרך כלל לוקח להם זמן לזהות שהמקור הוא הטלפון או הוויפיי או המונה החכם ולעשות את הקישור. זה קל יותר כשהתסמינים כוללים כאב מיידי אבל זה לא תמיד כך. התסמינים מגיעים לפני החרדות וההתיחסות לקרינה ולא הפוך. רובם לא התענינו כלל בקרינה.

בתחילת שנות ה- 90 במאה הקודמת עבד דר' ניית'ן עם נוירוכירורג (נשמע לי כמו דר' נועם שיני או שלי אבל, לצערי, לא קלטתי את השם) שהחל להבחין במקרים של תסמינים כתוצאה משימוש טלפונים סלולריים שהחלו להתפשט. הוא כינה זאת דיסתימיה אלקטרומגנטית, שם שלא תפס. ב- 1992 ערך אותו נוירו-כירורג, דר' נועם שיני, בדיקה שנקראת מיפוי מוח, בה נרשמים בדקו גלי מוח בעזרת כובע אלקטרודות ב- 21 נקודות בגולגולת. אותו נוירולוג קירב באיטיות לראש הנבדקים שעון חשמלי בלי שהם יראו אותו. אצל אלה שדיווחו על רגישות לקרינה החלו להימדד שינויים בגלי המוח לפני שהשעון נגע בראש, אצל האחרים – לא.

גלי מוח נחלקים לגלי אלפא (רגיעה), גלי בתא (מיקוד), גלי תטא (יצירתיות) וגלי דלתא ("האור דולק אבל אין איש בבית" כדברי דר' ניית'ן, אלה גלי מוח בתדר נמוך המופיעים בשינה עמוקה/ פציעה/ חוסר הכרה, כשאין צורך בתפקוד קוגניטיבי). אצל מי שדיווחו על רגישות לקרינה, ככל שהשעון החשמלי התקרב לראש השתנו הגלים הנמדדים ממצבי רוגע ופוקוס (גלי אלפא ובתא) לגלי דלתא. כלומר, "אין עם מי לדבר", ערפל מוחי, בדומה למוות מוחי, מסביר דר' ניית'ן. זה לא פסיכולוגי – זה מתועד בגלי המוח – שינוי בגלי המוח בעת חשיפה לתדרים אלקטרומגנטיים (EMF). אצל מי שאינם רגישים לקרינה לא נרשם שינוי כזה. זה נובע ממצב רפואי ופציעות קודמות למערכת הלימבית והמערכת הוגאלית.

גורמי סיכון שמביאים א.נשים מסוימים לפתח רגישות לקרינה , בעוד אחרים לא – דלקתיות. בדרך כלל דלקתיות שהתפרצה בגוף בגלל חשיפה לעובש, ליים, קוביד 19, מיקרואורגניזמים נוספים, כימיקלים רעילים. תהליכים דלקתיים שנגרמו כתוצאה מגורמים אלה מפעילים את המערכת הלימבית והמערכת הווגאלית . אם נמצא את הטריגרים ניתן לתקן ולהרגיע את הדלקת ולרפא את

רגישות לקרינה היא תוצאה של מה שקרה לאדם לפני כן – חשיפות ופציעות קודמות, כגון הרעלות כימיקלים סינתטיים או הרעלת עובש – יש לצאת מהסביבה הבעייתית. כנ"ל לגבי חשיפה לקרינה- חובה להפחית את החשיפה לקרינה.

הפחתת הדלקתיות תוריד את הרגישות.

לרוב מתפתחות עוד רגישויות – למזונות, עובש, אור, כימיקלים/ ריחות וכדומה. אם נפחית דלקתיות כל הרגישויות יתמתנו ויפחתו.

באותו בית יהיו מי שיגיבו ויחלו ואחרים לא – לגבי כל רעלן ומזהם. יש נטיות פנימיות כתוצאה מחשיפות קודמות. זה לא פסיכולוגי – כך הגוף הספציפי הזה מגיב למזם הסביבתי הזה. הבעיה היא שיש משפחות שלא מוכנות לשנות את אורחות חייהם והרגליהם ולהשקיע סכומים גבוהים בהתאמת מגורים וצורת חיים לפגיעה מוזרה זו. הם חושבים שזו הבעיה של מי שנפגע (הרי עובדה שהם לא נפגעו). אבל זו טעות. יש להתיחס בחמלה ובאהבה ולהבין שזה הופך למגיפה.

בבריטניה נמצא כי 1% מהאוכלוסייה בנכות מוגבלות מוחלטת בגלל רגישות לקרינה ולכימיקלים, בעוד 30-40% מגיבים לקרינה בדרגה כלשהי שמשפיעה על תפקוד מערכות בגופם באופן קבוע. מדובר במיליוני אנשים.

אנחנו חיים בעולם מאד רעיל ומזוהם ("מרק טוקסי"). ב- 50 השנים האחרונות הוכנסו 350,000 חומרים שהונחתו על האוכלוסייה ומתוכם נבדקה רעילות רק ל- 500. כמות הרעלנים בסביבה כיום ובכל בית ומשרד היא מטורפת. ובנוסף לכך – חשיפה לקרינה שהולכת ומתגברת. הקרינה אז היתה אפסית והיום יש אנטנות בכל מקום ובכל מקום קרינה. בכל כפר נידח יש גישה אלחוטית לרשת האינטרנט – יש קרינה בכל מקום.

והחשיפה הספציפית של כל אדם, עומס הרעלים והמזהמים אליו נחשפים בנוסף לגנטיקה ולהיסטוריה האישית משפיעות על איך זה יתבטא.

אלה שנפגעו כבר ופתיחו רגישות לקרינה ולכימיקלים הם הקנריות (כמו במכרות), הם הראשונים, המבשרים של מה שיפגע בכולם. זו לא "בעיה שלהם" אלא של כולנו, מדגיש דר' ניית'ן.

אז ..

איך לשפר את התפקוד וההרגשה כשיש רגישות לקרינה?

1- הימנעות מחשיפה לקרינה – לרכוש מד קרינה וללמוד איך למדוד את סוגי הקרינה השונים ולסדר סביבת מגורים נקייה מקרינה כדי להרגיע את הגוף. לעתים יש לעבור למקום מגורים מוגן ובטוח יותר כדי לא להיפגע מקרינה המגיעה מציוד של שכנים או מונים חכמים או אנטנות בסביבה. וליישם מיגון אם צריך.

2- לבדוק חשיפה לריבוי-רעלים – עובש, ליים (בורליה) וקוביד, כימיקלים ועוד גורמים שמגבירים דלקתיות. יש מעבדות שבודקות נוכחות רעלים בשתן ויש בדיקות דגימות אוויר בבית לזיהוי מזהמים (עובש). ואז לטפל בזה. הכרחית הימנעות מחשיפה לגורמי הסיכון שגרמו לדלקתיות.

ואז הפחתת דלקתיות, דיטוקס.

3- "ריבוט למערכת" – לאתחל את המערכות שנמצאות בתגובתיות יתר בגלל החשיפה לגורמי הסיכון. הכרחי לטפל בו-זמנית גם במערכת הלימבית (אמיגדלה) וגם במערכת הווגאלית (עצב הוואגוס). טיפול רק באחת מהן ישאיר את השנייה בעוררות ולא יהיה ריפוי.

מעבר לאימון/ חיווט מחדש למערכת הלימבית, חשוב גם להפחית גירוי ותגובתיות במערכת הווגאלית – תרגילים לעצב הואגוס, טאפינג מוחי, קרניו-סקרל אוסטיאופתיה, תדרי מיקרו שמתאימים להרגעת הוואגוס, מכשיר גירוי לעצב הוואגוס כדי להחזיר איזון – כדי לאזן ולהרגיע את המערכת.

______________________________________

אציין כי יש עוד גישות ועוד דברים שיש לטפל בהם, גם בכנס אינטרנטי זה הציגו רופאות ומומחים אחרים הדגשים אחרים ועוד דברים לטיפול (כמו .. דר' ג'ק קרוז על חשיפה לשמש וייצור מלנין שחוסן קרינה וחשיבות מים טובים. דר' הרלינג שלנו מדגיש תנועה וחשיפה לקור לחיזוק המערכת החיסונית ועוד)

מניסיוננו .. מה שמציג דר' ניית'ן חשוב ומרכזי בשיקום, אך אין זה הכל .. עוד מידע וקישורים מועילים ..

שלבי התמודדות אם רגישות לקרינה וכיווני טיפול שעבדו לרבים מאיתנו

חיווט מוחי מחדש: (גל וייס כלומר, אני המצאתי לעצמה שיטה והתגברתי על הכאבים הקשים) וכפי שמיידע דר' ניית'ן שתי שיטות מוכרות הן DNRS, גופטה (היו מקרים שהצליחו להשתפר בעזרת אייפאק ומעטים שהשתפרו לפי שיטתו של ג'ו דיספנזה) – בשיטות אלו הושג שיפור רק לאחר צמצום חשיפה לקרינה (כדרך ללמוד לנהל את התסמונת והבריאות)

מידע על עצב הוואגוס ותרגילים לאיזון והרגעת המערכת הווגאלית

התמודדות עם רגישות לקרינה – כמה מסעות שיקום מהקהילה שלנו

דר' אריקה מאלרי בליית' על רגישות לקרינה – הסבר למערכות רפואה ולקהל הרחב

___________________________________________

דר' ניית'ן ענה לשאלות ..

הימנעות חשובה יותר מכל דבר. לגבי קמעות ותליונים , הוא ענה שאם זה עוזר להפחית תסמינים בעת חשיפה בתקופת הטיפול – תשתמשו, הוא לא מכיר ולא יודע מה לומר עליהם. אבל מדגיש כי זו לא התשובה ולא ריפוי. יש לנקות את הסביבה ממזהמים, לצמצם חשיפה ולחזק את המערכות בגוף. דברים חיצוניים להפחתת תסמינים זה זמני יכול לעזור אבל זו לא התשובה. גם מיגון אישי – יש להשתמש בזהירות

גראונדינג – הליכה יחפים על האדמה מסייעת לבריאות והרגשה טובה (רווחה ושלומות). זה אכן מפחית תסמיני רגישות לקרינה בעזרת "הארקה". אבל זה לא ריפוי, לדבריו, זה מאפשר ליונים שליליים מהסביבה להיכנס לגוף ולהרגיע את המערכת בגוף. זה חלק מהרגעת הדלקתיות באופן קבוע, זה טוב אבל זה לא כל הפתרון.

דר' ניית'ן מדגיש – EHS היא בעיה רב-מערכתית ולא תהיה תרופת פלא

מדובר בפתרון רב-מערכתי סיסטמתי ותחזוקה של כל המרכיבים שהביאו לתגובתיות יתר זו של המערכת הלימבית של והמערכת הווגאלית. זה לא פסיכולוגית אלא בעיה ביו-כימית מורכבת ועבודה הוליסטית. על הבסיס הנוירולוגי ביו-כימי עלולה להתפתח תגובה פסיכולוגית בגלל הכאבים, הסבל והקשיים לתפקד, כולל ניכור ושינויים שנכפים באורח החיים.

רבים חושבים שזו תסמונת שלא ניתן לרפא וזה רק יחמיר, מציין ניק פינו. עונה דר' ניית'ן שאם לא עושים כלום זה אכן יחמיר. צריך לקבל שזה המצב כעת ולקבל את העצמי החדש – יש רגישות וצריך לשנות את הרגלי החיים, אבל צריך לטפל וניתן לטפל. צריך לחקור ולמצוא אנשים שיכולים לסייע בריפוי. לפעול לפי השלבים שצוינו.

ניק פינו מסכם כמה מחמם לב לפגוש רופא שמאמין לפונים ומכיר ברגישות לקרינה כי כל כך הרבה מאיתנו עושים גזלייטינג ו"ביריונות רפואית", חוסר אמון וביטול של התסמינים או הסיבה להם, חוסר כבוד. זה נכון, למרבה הצער, המגע של רובנו עם מערכות רפואה וטיפול הן קשות מאד. ולצערנו, רופאים ורופאות שמכירים ברגישות לקרינה וניסו לדבר ולהעלות מודעות – ברוב המקרים הושתקו ואף פרשו מהמערכת.
תקשיבו להם, אומר דר' ניית'ן, הם אומרים את האמת ומתארים מה קורה להם. תקשיבו.

(קישורים בהמשך)

_____________________________________________

מנגנון התפתחות רגישות יתר לקרינה – מידע מכנס רפואי

מנגנון התפתחות רגישות יתר לקרינה – מידע מכנס רפואי

ומה אומרות ואומרים עוד רופאות ורופאים על רגישות לקרינה?

רגישות יתר לקרינה EHS – מודלים והסברים של רופאות ורופאים סביבתיים

_________________________________________

דר' נייתן פרש לגמלאות לפני כשנתיים, אך עוסק בייעוץ וליווי תהליכי ריפוי. ניתן לפנות אליו בזום עם הרופא/ה המטפלת. יש לו גם תוכנית הכשרת למטפלות ומטפלים. בארץ דר' דלית דרימן מטפלת לפי הגישה שלו.

הוא גם כתב ספרים בנושא וניתן להעמיק את הידע (באנגלית)

לשאלה על מכשירים שמפחיתים קרינה בסביבה, מציין דר' ניית'ן מכשיר מחברה ספרדית בשם פראנן , שטוענים כי הוא חוסם קרינה ברדיוס מסוים סביב הגוף וזה טוב כשיוצאים למקום מוקרן, כאשר נמצאים עדיין בתהליך החלמה (כאשר תסמינים כחשיפות עלולים להימשך ימים ואף שבועות -ערפל מוחי וכו'). הוא אישית לא ניסה ולא מאמין בכאלה מוצרים, אבל ציין כי דר' רוג'ר ביליקה שהיה רופא בנאס"א בדק מכשיר זה וטוען כי זה עובד. דר' ניית'ן מציין כי כמה מטופלים שלו השתמשו בזה. אבל זה רק להקלה זמנית ולא פתרון. בקישורים למטה זה מופיע. אך אין זו המלצה.

Links Mentioned: