המוות של קימברלי מילנה היה נקודה בה אלימות בבית/ במשפחה (מצד בני זוג) הפכה לאפשרות שתוקף יהיה אחראי פלילית להריגה גם במקרה של התאבדות הקורבן.
דיווחו Geraldine McKelvie and Hannah Al-Othman בתחקיר בגרדיאן
ביולי 2023 קפצה קימברלי מילנה מגשר. התאבדותה הגיעה אחרי חודשים של משבר נפשי, לצד דיווחים על אלימות מצד בן זוגה לשעבר. הרשויות ראו בזה עוד סיפור מוכר עד ייאוש.
אולם, מקרה זה חולל שינוי בפסיקה שהגיעה לאחר 3 שנים. פסיקה ששינתה את ההיסטוריה המשפטית הבריטית.
הבעל המנוכר, לי מילנה, נחקר בתחנת משטרה קרובה. הסתבר כי דקות לפני התאבדותה, הוא עקב אחריה לעבר הגשר. באותה עת הוא היה משוחרר על תנאי באשמה של אלימות ביתית ונאסר עליו ליצור עימה קשר. מספר עדים דיווחו כי ראו אותם יחד בערב מותה. היא היתה מכווצת ומפוחדת והוא צעק עליה ולכד אותה אל הקיר.
מצלמות קלטו אותו נוהג בפראות, כשהיא ברכב לצידו, ואז צועק עליה בחניון הסופרקמרקט. לאחר כחצי שעה היא עלתה על גשר מעל כביש מהיר. הוא סיפר שרץ אליה כדי לעצור אותה אך היא קפצה אל מותה.
בגרדיאן חקרו מקרים רבים של נשים שהתאבדו בעקבות אלימות מתמשכת בזוגיות.
מחקרים אקדמיים מראים כי קורבנות אלימות ביתית בהסתברות גבוהה יותר למות בהתאבדות מאשר להירצח על ידי בני הזוג.
אולם, ברוב המקרים בני הזוג לא נחקרים על תפקידם בקידום התאבדות כזו.
חקירות אלימות משפחתית נסגרות זמן קצר אחרי ההתאבדות, ללא הסבר.
האם ניתן להאשים בן זוג באחריות פלילית למות קורבן שנטלה את חייה בעקבות אלימות מתמשכת בבית? שאלו בפרקליטות הסקוטית.
המשפט היווה נקודת שינוי – לי מילנה נמצא אשם באחריות להתאבדותה של קימברלי בהתנהגותו האלימה.
הוא האדם הראשון שהורשע בבריטניה בהריגת בת זוג לשעבר אחרי אלימות ממושכת, למרות שלא גרם למותה באופן פיזי ממשי.
מילנה הורשע ונגזרו עליו 8 שנים בבית משפט בגלזגו. השופטת כתבה כי זה לא ישיב את קימברלי ולא ינחם את משפחתה, אולם עליו לשלם על האלימות שהפגין כלפיה שהדחפה אותה למותה.
קימברלי התמודדה עם הפרעת אישיות וכילדה אושפזה מספר פעמים, לאחר שניסתה לשכך כאב פנימי בעזרת סמים. היו נציגי בריאות הנפש שהעריכו כי לא תגיע לגיל 21. קימברלי רצתה להיות נורמלית, אבל חייה היו רוויים כאב פנימי.
ופה נזכרתי בדיווחים על "טרנד" חיפוש נשים "קצת אוטיסטיות" או עם נכויות/ הפרעות נפשיות באפליקציות היכרויות, כאשר זה לא ממש מבשר "אנושיות" וכוונות טובות. תופעה שקשורה גם לאלימות ומקרי אונס רבים יותר כלפי מתמודדות נפש ונשים על הרצף האוטיסטי.
קימברלי שרדה ניסיון התאבדות ב- 2020. שנה לאחר מכן הכירה את לי מילנה, שהציג את עצמו כאביר המושיע.
קימברלי רצתה אהבה. בהתחלה היו היחסים טובים, הזוג נישאו.
ב-2022 החלה האלימות. היא צעק וקילל, השתולל, החל לתקוף אותה פיזית והיה מקרה בו כלא אותה בבית ומנע ממנה לצאת. לדברי אחותה, הוא הסית אותה נגד המשפחה ושכנע אותה שהם לא אוהבים אותה.
כבר בערב שאחרי החתונה היתה מריבה וקימברלי היתה במצב לא טוב. הוא זרק אותה מהבית. היא התנשמה מאד וביקשה מאחותה שתגיע לקחת אותה. האחות ראתה כי יש עליה סימני חבלה ונשיכות.
אחות בריאות הנפש שטיפלה בקימברלי ציינה כי היא תיארה את מילנה כמניפולטור שניסה לגרום לה להרגיש שהיא מאבדת את שפיותה.
קימברלי ניסתה לעזוב אותו מספר פעמים, אך הוא איים בהתאבדות, כפי שמוכיחות התכתבויות רבות. בפברואר 2023, במהלך פרידה, הוא שלח לה צילום שלו עם מזרק בגרונו וכתב שהיא אחראית למותו.
כשכתבה לו שחנק אות והיכה אותה עד אובדן הכרה, ענה שהוא מתבייש ומצטער.
אחרי ניסיון התאבדות במאי 2023, סיפרה לצוות הטיפול כי בעלה אלים כלפיה פיזית ומתעלל בה רגשית למעלה משנתיים. אז גם התלוננה במשטרה ותיארה את השתלשלות ההתעללות בה עד אותו אשפוז. זה כלל ניסיונות מצידה לחסום את הדלת עם שולחן לאחר שחנק אותה. הוא נכנס בכוח והמשיך לתקוף ולהכות אותה, כשהיא מתחננת שיפסיק. היא ישנה עם סכין מתחת לכרית והחליטה לעזוב.
הבעל נחקר במשטרה והוצא צו הרחקה. אבל הוא הפר אותו שוב ושוב בשבוע שלפני מותה.
תחילה הגדירה המשטרה את מותה כמקרה לא מוסבר, כמו מקרי התאבדות רבים.
אולם, העדים שנחקרו תיארו את הזוג מתווכח בשעות שלפני הקפיצה מהגשר.
לאחר הבנת התמונה המלאה החלו לבדוק אפשרות לתביעה על אחריות פלילית להתאבדות (הריגה פלילית).
בסקוטלנד החוק שונה מאשר באנגליה ובווילס ויש עבירה של הריגה פלילית culpable homicide, אשר דומה להריגה Manslaughter. (הריגה מתיחסת לגרימת מוות ללא כוונת זדון מוקדמת, בשונה מרצח, כגון המתה מתוך רשלנות, פזיזות או בגלל אובדן שליטה).
עם זאת, מעולם לא הורשע אדם בעבירה זו.
היה מקרה דומה בבית משפט בריטי ב- 2017, כאשר סטוקר הורשע בהריגת בת זוגו, שהתאבדה לאחר 6 חודשי איומים והטרדות. אך עדיין מושבעים בבריטניה לא הרשיעו בתביעה כזו.
הדעות היו חלוקות אם התביעה תצליח להוכיח אחריות להתאבדות. על החוקרים הוטל לחפש עדויות לקשר סיבתי בין האלימות הביתית והמוות של קימברלי כדי להצליח בתביעה של הריגה פלילית culpable homicide.
מילנה הואשם בהריגה פלילית ואלימות ביתית בספמטבר 2023. בעודו ממתין למשפט הוא תקף מינית שני קטינים. הוא קיבל מעקב והוכנס לרשימת תוקפים מיניים לאחר משפט של 3 ימים. זה פורסם ב-the Courier אחרי שהורשע במותה של קימברלי.
כצפוי, ההגנה התיחסה לבעיות הנפשיות הממושכות של קימברלי כסיבה להחלטתה לקפוץ למותה.
אולם, התובע ביקש מהמושבעים להתיחס להשפעת האלימות ההמושכת שחוותה קימברלי, שמלכתחילה היתה במצב שביר. הוא אמר שאנשים מניחים שאלימות בבית "קורית" ושואלים מדוע לא עזבה, אבל הדגיש שלא כל כך פשוט "לעזוב" בן זוג אלים.
מילנה הורשע בהריגה פלילית ובאלימות ביתית. מהכתבה עולה כי כל הגורמים חשים שתוקף כזה ימשיך לפגוע בקורבנות נוספים. (אבל במקרים רבים החוק כובל את ידיהם, צדק וחוק אינם זהים)
השופטת התיחסה לאי הכרתו בחומרת מעשיו, שהביאו לייאוש כה רב שגרם לקימברלי לטפס על גשר ולקפוץ למותה.
נציגי התביעה מקווים כי מעתה בחקירת מקרי התאבדות יבחנו גם היסטוריה של אלימות ביתית. אולם הזהירו כי אלה מקרים סבוכים ויש לבחון את העדויות בזהירות רבה.
קראתי את הכתבה בגרדיאן, זמן קצר אחרי שקראתי כי על הרוצח של יהודית מרדכי, שהיכה אותה למוות באגרופיו בבית אביו בעפולה, נגזר אותו עונש בדיוק – 8 שנות מאסר (5 שנים בפועל כי סביר שישתחררו קודם על התנהגות טובה).
נחנקתי מההבדל בין מערכות המשפט והיחס לקורבנות וניסיון למנוע את המשך האלימות.
אני מקנאה במערכת המשפט הבריטית, את החשיבה הנאורה ואת הניסיונות להתמודד עם אלימות בתוך משפחות/ קשרים ועם השלכותיה.
צר לי לחשוב מה היה קורה אצלנו ובאיזו קלות היו דוחים כל מחשבה על אחריות של בן זוג אלים, במקרה בו הקורבן עם רקע של "בעיות נפשיות", אשפוזים וניסיונות התאבדות קודמים.
(מספיק הרעל ברשתות ובתקשורת והתנערות המערכת מחקירת מותה של שושנה, הבת של בטענה של "מחלת נפש", והתעלמות מכך שמצבה הנפשי ידוע כקשור להתעללויות מוקדמות ובעיקר התעללויות מיניות מוקדמות .. כדי להבין מה המצב פה ואיך מקרים כאלה מושתקים)
כולי תקווה שחשיבה נאורה זו תחלחל ותשפיע על תביעות ועל מערכות משפט נוספות בעולם, כולל אצלנו.
קישורים לכתבה בגרדיאן
