האם הסמרטפונים הרסו דור?

שאלה ב- 2017 ג'ין טווינג'  Jean M. Twenge – פרופסור לפסיכולוגיה ומחברת הספר Generation Me ואת הספר IGen.

(איור – Jasu Hu בכתבה באטלנטיק)

 

"אנחנו לא מכירים חיים בלי סמרטפונים וטאבלטים, ואנחנו אוהבים מכשירים יותר מאשר בני אדם", אמרה צעירה.  לשאלה איך הם מבלים, התשובה.. בסנאפצ'ט – זה נקרא יחד עם החברים, ובלי יכולת מעקב אחריהם.לקניון הולכים עם ההורים, לא עם חברים, לא סתם לרוץ, לשחק, להשתולל בחוץ.. את זה בכלל לא מכירים.

הפרופ' היא פסיכולוגית החוקרת פערי דורות מזה 25 שנים. לטענתה, השינויים תמיד היו הדרגתיים, על רצף. אמונות והתנהגויות שהופיעו בשוליים, ואט אט התבססו והפכו לנורמה.  ילדי המילניום מאד אינדיבידואליסטיים. אינדיבידואליזם החל לצמוח עם הבייבי בומרס והתפשט.

ב- 2012 החוקרת הבחינה בשינויים חדים בהתנהגויות ובמצבי רוח של נוער.

הגרפים שהיו משופעים בהדרגתיות ותיארו שינוי הפכו להרים מחודדים. מאפייני דור המילניום נעלמו. בכל הניתוחים של שינויים דוריים משנות ה- 30 לא נמצאו שינויים כה קיצוניים.

השאיפה לעצמאות שאיפיינה דורות קודמים, כבר לא מאפיינת נוער עכשווי.

בהתחלה זה נראה כסטיות מקריות, אך לאחר כמה שנים הסתבר כמגמה חוזרת בסקרים שונים. ההבדלים אינם רק בדרגה/ עוצמה, אלא גם בסוג ואופי.

הצעירים שונים מקודמיהם לא רק בדעותיהם, אלא גם באופן ניצול הזמן. חוויות היומיום השתנו בקיצוניות תוך שנים ספורות.

 

מה קרה ב- 2012?

סיום המיתון שנמשך רשמית בשנים 2007-2009 והשפיע על צעירים שהתקשו למצוא מקום בכלכלה הנאבקת.

אך .. גם הנקודה בה 50% מהאמריקאים הפכו לבעלי סמרטפונים.

 

סקרים ומחקרי עומק בקרב נוער, הבהירו כי סמרטפון והתמכרות למדיה החברתית עיצבו את עולמם יותר מכל. החוקרת מכנה אותם iGen – הדור שנולד 1995- 2012 וגדל עם סמרטפונים. רובם בעלי חשבון אינסטגראם לפני תחילת בי"ס, ואינם מכירים חיים ללא אינטרנט.  3 מתוך 4 בעלי אייפון.

החיים השתנו מבחינת זמן מסך, הסמרטפונים שינו את חיי הנוער לחלוטין, החל מאינטראקציות חברתיות לבריאות מנטלית. וזה קיים בכל שכבות האוכלוסייה, ללא הבדלים אתניים ומעמדיים, איזורי מגורים. כולם חיים על, עם ובתוך הסמרטפונים.

חלק מהשינויים הדוריים חיוביים, אחרים שליליים.  וחשוב לזכור – מחקר אינו נוסטלגי ולא מעונין לחזור אחורה, אלא מתעד תהליכים.

נוער כיום מוגן יותר פיזית, כי הם מעדיפים להיות במיטה מאשר במסיבה או במכונית, הם פחות חשופים לתאונות דרכים ולנזקי אלכוהול מקודמיהם. אך פסיכולוגית הם חשופים יותר ופגיעים יותר, שיעורי הדיכאון וההתאבדויות קפצו באופן קיצוני מ- 2011.  משבר הבריאות הנפשית לדור זה הולך ומחמיר. הסיבות נעוצות בטלפונים שבידיהם.

ארועים יוצאי דופן – מלחמה, קפיצה טכנולוגית, קונצרט חינמי בבוץ – יכולים להשפיע, אך גורם אחד אינו מגדיר דור. דפוסי הורות, תרבות בית ספרית משתנים ומשפיעים אף הם. אך צמיחת סמרטפונים ומדיה חברתית יצרו רעידת אדמה שעוצמתה לא נראתה מעולם לפני כן. המכשירים שניתנו לידי הצעירים, השפיעו על חייהם, והפכו אותם אומללים, לדעת חוקרות וחוקרים רבים.

בתחילת שנות ה- 70, צילם ביל ייטס בנות ובני נוער שהתנסו בסיגריות ושתייה ותרגלו התנהגויות בוטות של מחאה ובגרות מתריסה נגד הוריהם. בני נוער מדור X כבר לא עישנו, אך העצמאות היתה חשובה, כמו גם רישיון נהיגה ולברוח מהבית וממגבלות הלחזור בשעה מסוימת.  הנוער כיום פחות עסוק בעצמאות, פחות עוזב את בית ההורים.  בני 12 ב- 2015 יצאו פחות מבני 8 ב- 2009.  פחות  מבלים מחוץ לבית. פחות יוצאים לדייטים. מעדיפים טקסטים על דיבור ומאבדים כישורי שיחה.

56% מבוגרי תיכון ב- 2015 היו בדייטים, בעוד בקרב בייבי בומרס ודור X זה היה 85%.

בפעילות מינית חלה ירידה של 40% בקרב נוער מ- 1991. הגיל הממוצע של תחילת פעילות מינית עלה בשנה שלמה. נהיגה, שהיתה סמל לחופש בני נוער בארה"ב, איבדה מקסמה. בדורות הקודמים בימי התיכון כמעט כולם השיגו רישיון נהיגה, וכיום ל- 25% אין רישיון בסיום הלימודים. ההורים נהגים כה טובים ומחויבים, שאין לצעירים צורך להשיג רישיון (הם גולשים כשההורים מסיעים אותם). וזה כך גם בשנות ה- 20. רבים מתחילים ללמוד נהיגה רק כשההורים מסרבים להסיעם יותר. רבים ציינו "נדנוד" מצד ההורים שישיגו רישיון, מצב בלתי סביר בדורות הקודמים.

עצמאות אינה בחינם, נדרש כסף לשלם על דלק, שתייה ובילויים. בעבר בנות ובני נוער עבדו כדי לממן את החופש שלהם ולהשתחרר מתלות בהורים. ההורים רצו שיבינו ערך כסף. אך נוער דור iGen לא עובד, לא מנהל כסף אישי.  בשנות ה- 70 77% מבוגרי תיכונים עבדו בשנת לימודיהם האחרונה, ובעשור שהחל ב- 2010 רק 55%.  נוער עובד באמצע התיכון צנח לחצי. הירידה קפצה במיתון, אך המספר לא חזר אחרי סיום המיתון, למרות היצע המשרות שחזר לשוק.

בני דור X היו הראשונים שדחו את סימני הבגרות, הם התנהגו כנוער סוער מבחינת נהיגה, סמים, שתייה, מין ודייטים, כמו הבומרס לפניהם, אך החלו לעבוד ולהתחתן מאוחר יותר. הם מתחו את ההתבגרות שהחלה מוקדם והסתיימה מאוחר.

כיום ההתבגרות מתאחרת כי היא מתחילה מאוחר יותר – שתייה, נהיגה, דייטינג, מין, זמן ללא השגה הורית – בני 18 כיום מתנהגים כמו בני 15 דור לפניהם. ובני 15 כמו בני 13 בדור הקודם. הילדות נמתחת לתוך התיכון.

הצעירים מתמהמהים באימוץ אחריות והנאות של בגרות והתבגרות. שינויים בכלכלה, בהורות חשובים. הכלכלה דורשת השכלה וההורים מעודדים להישאר בבית וללמוד במקום לצאת לעבודה. הצעירים מרוצים מההגנה בבית הוריהם כי חיי החברה שלהם מתנהלים בסמרטפון ולא בחוץ. אין להם צורך לצאת כדי לבלות עם חברות וחברים.

הנוער כיום נהנה מיותר זמן פנוי – פחות שיעורי בית ופחות עבודה והתנדבות מקודמיהם. סגורים בחדריהם, מול המסך, לבד, ללא השגחה. ולעתים קרובות מוטרדים.

למרות שהן והם זמן רב יותר בבית הוריהם, הקירבה פחותה. פחות שיחות ושיתוף, ההורים פחות יודעים מה קורה, אפילו האזנה לשיחות הטלפון האינסופיות עם החברים כבר לא אפשרית כי היא בחדרים סגורים או בטקסט, הם עונים "בסדר, בסדר, שיהיה" תוך כדי עיסוק במכשיר בידיהם, בלי לשים לב מה נאמר להם בעודם מרוכזים במסך. הם מעודכנים במה שקורה עם חבריהם, אך בעיקר בטקסטים בסנאפצ'ט. שוהים עם הסמרטפון יותר מאשר בני אדם, בלי לזוז הרבה שעות.

מספר בנות ובני נוער ששוהים עם חברים מדי יום צנח ב- 40% מ- 2000 ל- 2015. כל המקומות בהם בני נוער שהו, כמו מגרשי כדורסל, חוף הים, קניונים, בריכות, שטחי החלקה וקולנוע הוחלפו בוירטואליה. ניתן היה לצפות שמבלים זמן כה רב במקומות חדשים אלה כי הם משמחים אותם, אך הממצאים הפוכים. צעירים שמבלים זמן רב יותר בפעילויות מסך נוטים להיות פחות מאושרים, ואלה שמבלים בפעילויות ללא מסכים שמחים יותר.

אין יוצאים מהכלל – כל פעילויות המסך נקשרות לפחות שמחה ואושר, וכל הפעילויות ללא מסך ליותר שמחה ואושר.  ככל שמדווחים על יותר שעות מסך, כך יש יותר סימני דיכאון.

מסקנה – כדי לשמור על אושר יש לכבות מכשירים ולעשות משהו, לא חשוב מה, ללא קשר למסך.

כמובן, קשר לא מעיד על סיבתיות ואולי נוער לא מאושר מבלה יותר מול המסך. אולם, המחקר מציע כי זמן מסך, ובעיקר במדיה חברתית, תורם לחוסר אושר.

נמצא במחקר שככל ששהו יותר בפייסבוק כך דרוג האושר שחשו היה נמוך יותר. אך תחושת אומללות לא הביאה ליותר שעות פייסבוק.

שתות חברתיות מבטיחות לחבר, אך הנתונים מעידים על נוער מבודד. אלה שמבקרים ברשתות מדי יום אך רואים את חבריהם פחות נוטים לדווח על תחושות בדידות, הימצאות בשוליים ודחייה, ורצון ביותר חברים.  שיא דיווח על תחושות בדידות נמצא ב- 2013 ונותר גבוה מאז.

זה לא מעיד כלום לגבי יחידים מסוימים. נוער פעיל חברתית, נוטה לפעילות רבה יותר ברשתות ובחיים מחווץ למסך, אך ברמת הדור, ככל שמבלים יותר עם הסמרטפונים ופחות במפגשים בינאישיים, תחושת הבדידות גוברת.וכך גם הדיכאון.  ככל שמבלים יותר בסמרטפונים, מדווחים על יותר תסמיני דיכאון. בקרב משתמשי מדיה חברתית כבדים, עלה הסיכון לדיכאון ב- 27%, בעוד ספורטאים, פעילים בטקסי דת ותנועות נוער ואף אלה שעושים יותר שיעורי בית, מראים סיכון מופחת.

נוער המבלה 3 שעות ומעלה בעיסוק במכשירים אלקטרוניים בסיכון מוגבר ב- 35% להתאבדות, מחשבות אובדנות ותכנוני התאבדות (יותר מהתבוננות בטלוויזיה).

מ- 2007 שיעורי רצח קטינים פחתו, אך שיעור ההתאבדויות עלה. נוער מבלים פחות יחד ופחות יהרגו זה את זה, אך יש יותר סיכון שיהרגו את עצמם.  ב- 2011, לראשונה ב- 24 שנים עלה שיעור ההתאבדות על שיעור הרציחות של נוער.

לדיכאון והתאבדות סיבות רבות. טכנולוגיה רבה אינה הסיבה היחידה. שיעור ההתאבדויות היה גבוה ב- 1990, הרבה לפני הסמרטפונים.  היום פי 4 אמריקאים לוקחים נוגדי דיכאון לטיפול בדיכאון חמור, הנקשר להתאבדויות.

 

מה הקשר בין סמרטפונים למצוקה הפסיכולוגית שחווה הדור הצעיר?

המדיה החברתית מושכת וממכרת, אך בעלת כוח אדיר לממש פחד ותיק של נוער לחוות דחייה ושוליות – להישאר בחוץ, בשוליים.  נוער כיום הולך פחות למסיבות ופחות מבלים יחד, אך הם עסוקים בלתעד כל מעשה ומפגש בכל מדיה אפשרית, כל הזמן. אלה שלא הוזמנו לפעילויות מודעים לכך כך הזמן. כך שרבים יותר מתמיד חשים דחייה ושוליות.

48% יותר בנות אמרו שהוזנחו ונדחו ב- 2015 לעומת 2010. בהשוואה ל- 27% בנים.

בנות משתמשות במדיה החברתית לעתים תכופות יותר, מה שמגביר הזדמנויות לתחושות בדידות ושוליות אם לא השתתפו בפעילויות חברתיות. כשהן מעלות תכנים הן במתח לראות איך יתקבלו וכמה לייקים ימשכו.

תסמיני דיכאון עלו בקרב בנים ב- 21%, בעוד אצל בנות 50%, מ- 2012 ל- 2015. יותר מכפול.

גם העלייה בהתאבדויות בולטת יותר בקרב בנות. פי 3 בנות, לעומת פי 2 בנים הורגים את עצמם. שיעור ההצלחה והמוות גבוה יותר אצל בנים, עדיין, כי אמצעי המיתה יותר קטלניים, אך הבנות מצמצמות את הפער.

בנים גם נוטים להציק פיזית, בעוד בנות נחשפות לבריונות רשת וחרמות.

חברות הרשתות החברתיות מודעות לבריונות אך העיסוק בה ובמניעתה נובע מאינטרסים מורכבים, הכוללים גם ניצול תחושות קשות על ידי כלים שונים. ודבר לא נעשה.

הנהלות הרשתות החברתיות יודעות כי האלגוריתם מגביר תופעות שליליות כפגיעה בדימוי גוף/ דימוי עצמי ועלייה בהפרעות אכילה, חרדות והתאבדויות, כמו גם אלימות מילולית וגילויי שנאה וחוסר סובלנות – אך לא עושות דבר. השיקול היחיד הוא רווח.

ביוני 2014 נערה בת 13 התעוררה בגלל ריח שרוף כשהסמרטפון עלה באש ונמס. הרוחות סערו מחשש למכשירים ולציוד. אך מדוע שנערה תישן עם המכשיר? האם היא גולשת בשנתה? האם כך איכות השינה טובה יותר? ליד מכשיר שמצפים לרטט וצלצוליו?

במחקר עלה כי כמעט כל בנות ובני הנוער ישנים עם המכשיר, לרוב מתחת לכרית, הוא גם השעון המעורר, יד מושטת מיד בהתעוררות. סמרטפון הוא הדבר האחרון שרואות העיניים לפני הירדמות והראשון בהתעוררות. נערות ונערים שמתעוררים באמצע הלילה, מתבוננים במסך, גם ולמרות ידיעה שזה לא רצוי או "אסור".

 

רבים תיארו את הטלפון כחלק מגופם, או כאהובים.

קירבת הנייד תוארה כמעניקה בטחון, נחמה.

הרוב ישנים פחות מ- 7 שעות, בשעה שעליהם לישון 9 שעות. 57% מהנוער כיום יותר בחוסר שינה לעומת 1991. בין השנים 2012 ל- 2015 22% יותר בני נוער ישנים פחות מ- 7 שעות.  חסך בשינה קפץ סביב השנה בה חלק ניכר מהנוער קיבל סמרטפון.

סקרים מצאו כי בני נוער שמבלים 3 שעות ויותר מול מסך, ב- 28% יותר סביר כי ישנו פחות מ- 7 שעות, לעומת אלה שפחות שעות מול מסכים.

נוער שנמצאים ברשתות חברתיות מדי יום, חשופים לחסך בשינה ב- 19% יותר. גם בקרב ילדות וילדים נמצאה תופעה דומה. ילדים שמשתמשים במכשירי המדיה לפני השינה ישנים פחות משהם צריכים, איכות שנתם גרועה יותר ונוטים להיות ישנוניים משך היום.

מכשירים אלקטרוניים מפריעים לשינה, בעוד ספרים ועיתונים סמוך לשינה נקשרים לפחות חסך בשינה. גם טלוויזיה נקשרת לפחות שינה רק פעם בשבוע. אך לסמרטפונים קשה להתנגד.

חסך בשינה נקשר לבעיות רבות – בעיקר קוגניטיביות כריכוז וחשיבה, מועדות למחלות, השמנה, יתר לחץ דם. ונקשר לירידה במצב רוח.  כשלא ישנים מספיק גדל הסיכון לדיכאון וחרדה. קשה לקבוע סיבתיות, במצבים מורכבים. אך יתכן שסמרטפונים והאור הכחול גורמים לחסך בשינה וזה תורם לדיכאון, שפוגם עוד יותר באיכות השינה. הקשר בין סמרטפונים לדכאון חזק מספיק כדי להציע שהורים ידרשו לכבות ולהרחיק את המכשיר. חלק ממדעני עמק הסיליקון נוהגים כך. גם סטיב ג'ובס הגביל את השימוש של ילדיו במכשירים ששיווק לעולם..התבגרות היא זמן לתרגל כישורים חברתיים. אך יש להם פחות שעות פנים אל פנים.

חוקרים מנבאים שהנוער ידעו היטב מהו האימוג'י הנכון אך לא יזהו את הבעת הפנים המתאימה.

הגבלת שעות השימוש אינה מציאותית, כנראה, לצעירים שנולדים וגדלים עם המכשיר. זאטוטים שבקושי הולכים, מפעילים אייפד ואייפון בלי בעיה. צריך ללמוד יחד איזון ומתינות בשימוש. השפעות משמעותיות על בריאות מנטלית וזמן שינה מופיעות כבר אחרי שעתיים ויותר שימוש באלקטרוניקה. ריסון יכול לשפר את החיים.

חלק מהנוער, טוענת החוקרת, מגלה מודעות לקשר בין בעיותיהם לטלפון הנוכח תמיד. חברות וחברים מתבוננים במסכיהם כשמנסים לשוחח איתם, הוריהם לא נהגו כך,  רבים מהנערות והנערים מציינים כי חברותיהן וחבריהם לא מקשיבים גם כשמדובר במשהו חשוב.

קישור לכתבה באטלנטיק

 

 

שר החינוך הבריטי, גאווין וויליאמסון, ביקש לאסר טלפונים ניידים בבתי הספר באנגליה, עקב בעיות משמעת.

ההצעה היא שעות לימוד ללא סלולריים במתחם בתי הספר “mobile-free” כדי להרגיע את התלמידים ולהתגבר על הסחות הדעת.

שימוש שגוי או שימוש יתר בסלולריים עלול להשפיע על הבריאות הנפשית והשלומות (wellbeing) אמר השר וסיכם  “I want to put an end to this, making the school day mobile-free.”

מצד הנהלות בתי הספר עלו התנגדות מתוך רצון לשמור על עצמאות בית ספרית.

 

 

בקפריסין מתיחסים חלקים בממשל ברצינות רבה לנזקי קרינה ומעונינים לצמצם חשיפה של ילדות וילדים.

קמפיין בלי וויפיי וצמצום חשיפה לקרינה בבתי ספר וגני ילדים בקפריסין אינו חדש.

היוזמה ממשלתית – מטעם הועדה הלאומית לבריאות ילדים וסביבה  National Committee on Envrironment and Children’s Health

 

לאחרונה,

עודכן הקמפיין גם לדור 5 (5G), אבל בקפריסין יודעים היטב שהקרינה המזיקה החלה עוד לפני הדור החמישי בסלולר (וגם הפגיעות הבריאותיות).

הקמפיין המחודש הועלה גם על אוטובוסים. הגנו על הילדות והילדים !

 

בקפריסין מסבירים צוותי נוירולוגיה של ילדים מה ההשפעה של שימוש יתר במדיה אלקטרונית על תפקודים בסיסיים של מערכת העצבים של ילדים, ילדות ונוער

ומתיחסים לעוד נזקים לפעוטות – מקרינה (סלולרית, אלחוטית) ומעישון

 

בבית החולים לילדים מאקרלו, בניקוסיה, הופחתה חשיפה לקרינה מטלפונים סלולריים ומ- WI-FI ומקדמים שימוש בטכנולוגיה בטוחה.

 

גם בארה"ב רופאים מקדמים טכנולוגיה בטוחה ומתיחסים לרגישות לקרינה (EHS)

וזה חמור שבעתיים לצעירים .. כי ..

מוח של ילד/ה סופג יותר קרינה (סלולרית, אלחוטית)

 

באיור הדגמה כמה קרינה סופגים פעוטות מסביבתם 24/7  (וזה עוד לפני דור 5)

 

הנקה, האכלה, מנשאי תינוקות ואפליקציות – הגנו על הפעוטות (היכנסו לקישור)

 

תקנות למניעת שכחת פעוטות ברכב – כפיית חשיפה לקרינת רדיו מזיקה

 

ואכן, לא מעט ילדות וילדים נפגעים מקרינה

מספר ילדות וילדים נפגעי קרינה המוכרים לנו בישראל

מה אומרים רופאות ורופאים בישראל על רגישות לקרינה ועל ילדים נפגעי קרינה

 

שנת לימודים קשה וכואבת לילדות וילדים נפגעי קרינה

 

כאבי ראש ודימום מהאף – שילוב תסמינים הדורש בדיקה

כאבי ראש בקרב ילדות וילדים ותחלואת צעירים – מה לבדוק

 

 

בהרצאה על קרינה והתנהלות בטוחה עם מסכים, הגיבה ילדה "לכל הילדים יש מיגרנות, אז למה אתם אומרים שזה מהסלולרי?"

מה אומר?  כשהייתי צעירה, לילדים לא היו כאבי ראש, ודאי שלא מיגרנות וגם לא מחלות שאינן מחלות ילדות (ויראליות).   

ממתי יש לילדים מיגרנות?   תמהו גם הורי הזקנים, כששמעו על מה אני כותבת.  אמא שלי היתה מורה שנים רבות ואבי רופא 60 שנה – שניהם לא נתקלו בילדים עם מיגרנות וגם לא כאבי ראש "סתם כך בלי חום או מחלה".    שאלתי גם כמה מחבריהם, רופאות ורופאים פנסיונרים.  לא!   בעבר כמעט לא שמעו על ילדים עם מיגרנות ועם כאבי ראש, "זה הופיע רק בשנים האחרונות במימדים מבהילים" אמר אחד הפרופסורים, יועץ בכיר למשרד הבריאות וקופ"ח כללית.

 

בצעירותי, מחלות "של זקנים" לא הופיעו לפני גילאי 60-70. היום יש ילדים עם סרטן, עם הפרעות קשב וריכוז, יש עלייה תלולה במקרי אוטיזם (שבחלקו דומה לדמנציה מסוג מסוים ונמצאו קשרים בין התופעות ותגובות דומות לתרופות), אפילפסיה, מחלות אוטואימוניות, הפרעות מטבוליות טרום סוכרת, אלרגיות ורגישויות. והמון המון כאבי ראש. המון.

מחלות של זקנים מופיעות היום בגילאים צעירים, לעתים בגילאי 20-30 – קוצבי לב (וגם דום לב), סרטן מסוגים שונים (כולל שנחשבו "נדירים"), שבצי מוח ומחלות ניווניות של המוח כמו דמנציה ואלצהיימר, פרקינסון, אפילפסיה וטרשת נפוצה, מחלות אוטואימוניות ו"סתם" בעיות זיכרון לחלקים נרחבים באוכלוסייה.    ..  בצעירותי, גם היה עלינו להיזהר לא להיכנס להריון – מרפאות פוריות לא היו כי בעיות פריון היו נדירות.    (על דמנציה סביבתית)

זה מתחבר להגדרת "תסמונת ההזדקנות המואצת" שנותנת דר' מגדה חבס לרגישות לקרינה, להשפעת הקרינה על תאי הגוף. ככל שגוברת החשיפה לקרינה סלולרית ואלחוטית, מופיעות מחלות זקנה בשלבי חיים מוקדמים יותר ויותר.

שכיחות המחלות גוברת וגילאי התחלואה יורדים – אני עדה לשינוי במהלך חיי (בחצי מאה בה אני מבינה מה קורה בסביבתי).  בעשורים אלה לא הגנטיקה השתנתה – זו הסביבה, טמבלים (אמירה של דר' ברוס ליפטון).

 

בהעדר מודעות ציבורית (וגרוע מזה, רפואית וממסדית) – אין מי שיציעו "דיאטת קרינה" לפני:

• בדיקות מורכבות ויקרות, שחלקן עלולות לפגוע בבריאות.
• נטילת משככי כאבים ותרופות פסיכיאטריות (שלא יועילו לאורך זמן אם הבעיה היא רגישות לקרינה).

 

---

קישור – "דיאטת קרינה" – בדיקה ראשונית, פשוטה וקלה

---

 

נציין כי רבים מהילדים דיווחו גם על דימומים מהאף.

ואכן, מבירור עולה כי ..

ילדים רבים מגיעים למרפאות עם שתי תלונות  – כאבי ראש קשים ודימום מהאף.

כל תסמין לחוד שכיח מאד, אולם השילוב (שהופך יותר ויותר שכיח) עלול להצביע על סינוסיטיס, או נזק מוחי – ובמערכת הרפואה מדגישים כי יש להתייחס לשילוב התסמינים ברצינות.

כתבות מתפרסמות בנושא ברחבי העולם על ידי רופאות ורופאים.

 

שילוב תסמינים זה מוכר היטב גם לנפגעי הקרינה, לרגישים לקרינה.

 

כבר ב- 1998 מצא דר' אלן פריי קשר בין כאבי ראש לסלולר, והוא לא היה היחיד, כפי שפורט בתיזה של ג'סמין גיי מ- 2002.   סקירות רבות נעשו מאז .. כמו זו מ- 2017

 

 

אבל ..

לרופאות ולרופאים בארץ (וברוב העולם) אין מושג כי:

• "דיאטת קרינה" היא הבדיקה הראשונה שיש לבצע כשהתלונה היא כאבי ראש (בעיקר כשהתלונות חוזרות) – בדיקה קלה ולא מזיקה.
• בחלק מהמקרים, אם לא ברובם, יעלמו התסמינים כלא היו (ויחזרו כשתחזור החשיפה לקרינה – שימוש אישי, ביתי ו/או בית ספרי בסלולר וויפיי).

 

---

עדכון – כנס רפואי על נזקי הקרינה – 28-31 ינואר 2021  https://emfconference2021.com/

---

 

בסביבה עתירת הקרינה כיום, קשה מאד להבחין בקשר בין קרינה לתסמינים כי מכשירים/ סביבות/ שימוש הקשור בקרינה קשור לתסמינים, כיון שלרוב אין מצב ללא קרינה.

זה לא היה המצב ב- 1998, כאשר דר' קייל מילד, חבר המוסד הלאומי השבדי לרפואה תעסוקתית, מצא כי שימוש גובר בטלפון דיגיטלי לווה בעלייה בשכיחות כאבי ראש, עייפות והתחממות איזור האוזן. עובדי ממשל דיווחו על ריבוי כאבי ראש, ולכן, ב- 1995 הוחלט על החלפת הטלפונים. כשהוחלפו טלפונים דיגיטליים (קרינה בפעימות) באנלוגיים (קרינה מתמשכת) נעלמו התופעות הגופניות ותסמינים אלה.  בעקבות זה, נערך מעקב אחר 15,000 איש בשבדיה ובנורבגיה. ככל שמספר שיחות הטלפון שביצעו (ומשך השיחות) עלה כך גברה שכיחות כאבי ראש, סחרחורות ותסמינים נוספים (לפי דיווח של דר' ג'ורג' קארלו בספרו מ- 2001).

דר' ברוס הוקינג בחן 40 משתמשי טלפון סלולרי ששהתלוננו על תחושת שריפה או כאב באיזור האוזניים, עורף או רקות, לאחר תחילת שיחה (לרוב אחרי מספר דקות ולעתים יותר). התסמינים התפוגגו לאחר כשעה מהפסקת השיחה, אך אצל חלקם נותרו מספר שעות. תסמינים אלה לא הופיעו לאחר שימוש במכשיר טלפון קווי (בחיבור חוטי/ כבל). הנבדקים תיארו כאבי ראש שונים מכאבי ראש "רגילים".

 

אבל היום, כאמור, גם לצוותי רפואה/ חינוך/ רווחה יש מכשירים מכל עבר ונושא הקרינה "שקוף" להם. אין מודעות ואין הבנה שזה יכול לתרום לתסמינים, ההולכים והופכים שכיחים יותר ויותר, ושכדאי לבדוק את זה לפני שמתחילים בהליכים משמעותיים ומייסרים יותר.

 

 

לפי שירותי בריאות כללית,

הסיבה הראשונה לכאבי הראש השכיחים בילדים – מיגרנות:

 

 

חיפוש בגוגל מעלה תמונה מבהילה – הרבה מאד אתרים מתיחסים לכאבי ראש ומיגרנות בילדים כתופעה שכיחה מאד.

 

התסמינים המפורטים באתר קופ"ח כללית לאותה "מיגרנה" (שמקורה לא ידוע ושהיא הסיבה השכיחה ביותר לכאבי הראש המאד שכיחים בילדים) – הם תסמינים, שלצערנו, מוכרים מאד לרגישים לקרינה. באוכלוסיית נפגעי הקרינה תסמינים אלה (ואחרים) נעלמים כלא היו בסביבה נמוכת קרינה וחוזרים ותוקפים עם חשיפה לקרינה.

זו אפשרות שכדאי לבדוק באופן מיידי, כי:

• "דיאטת קרינה" היא בדיקה קלה ולא מזיקה. כיבוי כל מקורות הקרינה והפסקת שימוש אישי (כן.. בעייתי למכורים, אבל מה לא עושים בשביל הבריאות? עדיף על לרוץ לקחת כדורים, לא?)
• סקרים ברחבי העולם, בשנות ה- 2000, מצאו כי 3-13.5% מהאוכלוסייה רגישים לקרינה וחווים תסמינים בעקבות חשיפה לקרינה בלתי מייננת (סלולר, וויפיי ועוד). ההערכות המעודכנות עומדות על 20-30% מהאוכלוסייה הכללית. מדובר ברבים מאד.

אולם, מערכת הרפואה בארץ לא מכירה בסיבה אפשרית זו לכאבי ראש, השכיחים יותר ויותר, גם בקרב ילדים.   

 

יותר מזה, בכתבות לא מעטות מצאתי צילומים כאלה, ילדים כאובים עם סלולר ביד. לצערנו, רבים מהילדות והילדים מתוודים על התגברות כאבי ראש בעת שימוש בנייד, אך חוששים ש"יקחו להם" את הסלולר. ההתמכרות גוברת על הסבל, בשלבי פגיעה ראשונים (מניסיון של רוב נפגעי הקרינה).

ללא התיחסות לעובדה שכדאי לבדוק קשר בין התסמינים לחשיפה למסכים ולקרינה. רק לבדוק, לשלול שלא זו הבעיה.

 

זה חשוב במיוחד בקרב ילדים ..

בצילומים חדירת הקרינה למוח בוגר ומוח של ילדה, משך החשיפה זהה –  יותר אדום-צהוב מראה מצב יותר גרוע (נזק לרקמות הרכות).

במוחות של ילדים הקרינה נספגת עמוק יותר..

הנה השוואה נוספת, שתועדה בהדמיה מוחית.

אבל ..

במערכת הרפואה הישראלית אין הכרה בסיבה אפשרית זו. למרות שבמחקרים נמצא כי קרינה סלולרית מרחיבה כלי דם (זו הסיבה לתחושת "חימום" שרבים חווים בעת שימוש בנייד).

הימנעות וצמצום חשיפה לקרינה לא מוצעים כבדיקה הראשונה המתבקשת כדרך למנוע או לטפל בבעיה שכיחה, שתהיה יעילה מאד עבור חלק מהסובלים – בכל גיל.

כדאי שיקשיבו במערכת הרפואה לדר' יעל שטיין מהדסה עין כרם וגם לרופאים רבים אחרים.

או ל"רופאים למען טכנולוגיה בטוחה" שהתארגנו כדי ליידע שיש נפגעי קרינה וכי הם מתרבים במהירות, ברחבי העולם. הם נותנים גם הנחיות קליניות לטיפול ברגישות וברגישים לקרינה.

אבל לא, במקום לבדוק אם חשיפה לקרינה יכולה להיות הסיבה לתסמינים, בארץ רופאים ורופאות מכוונים מיד לתת תרופות (חלקן מזיקות ועם תופעות לוואי, במיוחד לנפגעי קרינה שרבים מהם גם רגישים לכימיקלים)

סיכום מאמר בשם "מדוע ילדים סופגים יותר קרינה"

רופאים שמכירים ברגישות לקרינה ומעיזים לדבר, למרות לחצי הממסד שמשתיקים רבים

 

 

חשוב ליידע את הרופאות והרופאים שלכם בפירוט תסמינים שכיחים ברגישות לקרינה (לא כולם מופיעים אצל כולם). וכדאי להפנות למחקר של בלפום 2015 (ביומרקרים לרגישות לקרינה ולכימיקלים)

כמה רגישים לקרינה יש – הרצאתה של דר' יעל שטיין מהדסה עין כרם, והרחבות של פרופ' אולה יוהנסון

 

הקרינה (סלולרית, אלחוטית) הסביבתית גוברת בהתמדה ועימה גדל מספר נפגעי הקרינה, כולל ילדים.

עדיין אין בארץ הכרה בנפגעי הקרינה הבלתי מייננת (אפילו כנס מדעי בנושא השפעות בריאותיות של קרינה באונ' תל-אביב ביטלו ברגע האחרון ללא הנמקה, בגלל לחצים "עלומים")

חשיפה לקרינה, שהוכחה כמזיקה וכמסרטנת, פוגעת כמעט בכל מערכות הגוף.

אבל..

במערכת הרפואה בארץ מתעלמים מפגיעות סביבתיות. בארץ אין רפואה סביבתית, המקובלת במדינות נאורות.

בארץ מתעלמים מנזקי הסביבה בלחץ התעשייה – כמו שבעבר גויסו רופאים לשקר שעישון "מרחיב ריאות" ומועיל לבריאות תוך התעלמות עשרות שנים מנזקי עישון, מנזקי עופרת בדלק/ צבעים/ צעצועים/ צנרת מים, מנזקי תלידומיד, אסבסט, הזיהום בקישון וזיהומי אוויר ומים.. הדוגמאות רבות ומצטברות.

מדי יום מקבלים רופאים ורופאות פרסומים כמו הפלייר הבא – למה? כי הטיפול התרופתי אכן לא מספיק ולא יעיל. ודאי לא לנזקי קרינה/ זיהום סביבתי.

באדום מסומנים תסמינים שעלולים להיגרם מחשיפה לקרינה ו/או לזיהום סביבתי. ואת זה הכי קל לבדוק – לפני בדיקות וטיפולים מסובכים, יקרים ולעתים מסוכנים.

על נזקי קרינה והשפעות בריאותיות – מחקרים

 

מוחות של רגישים לקרינה מגיבים אחרת ממוחות של מי שאינם רגישים לקרינה – כפי שנראה במחקר של הוזר מ- 2017

סיכום מאמר בשם "מדוע ילדים סופגים יותר קרינה"

 

הפרת עיקרון הזהירות המונעת הנדרש בחקיקה סביבתית, משתיקה בעיות בריאות, כאילו התעלמות תבטל את השלכותיהן.

דוגמא עדכנית היא התנהלותו של יועז הנדל, שר חדש שנכנס "בכל הכוח" לקדם טכנולוגיות, מיד ובלי ללמוד את השלכותיהן, בלי להקשיב לאזהרות המדענים.

התקשורת מגויסת לקדם פריסת טכנולוגיה נוספת שהשלכותיה הבריאותיות לא נבדקו, שתוסיף עוד תדרים ועוד קרינה (היא לא מחליפה דורות קודמים אלא מתווספת עליהם)

ומה קרה עם הילדים עליהם כתבתי לפני שנה.. מה איתם?

לילדים המפורטים לא נמצא עדיין כל פתרון וסיוע, אין מקום, הם רדופים, הוריהם מעורערים

ונוספו אליהם עוד ילדים.

ילדים רבים סובלים גם, אך כלל לא יודעים מה מקור הסבל (כי הסביבה הביתית, הבית-ספרית ובכל מקום כל כך מוקרנת שקשה להבחין בהקלה כשמתרחקים ממקור קרינה – בהעדר סביבה נמוכת קרינה) – נשלחים לבדיקות מיותרות (חלקן מקרינות ומזיקות), מקבלים המון משככי כאבים ולעתים כדורים פסיכיאטריים, מתויגים כ"בעייתיים" ו"תשומי".. חלקם מתאבדים, מאבדים רצון לחיות, נסגרים..

ולפחות לחלקם דיאטת קרינה היתה מסייעת לעלות על מקור הבעיה ..

כי..

בסקרים משנות ה- 2000 נמצא כי 3-13.5% מהאוכלוסייה הכללית רגישים לקרינה (סובלים כאבים ומתסמינים בחשיפה לקרינה בלתי מייננת – סלולרית/ אלחוטית/ וויפיי וכו'). זה הרבה ולפי הערכות עדכניות מדובר ב- 20-30% מהאוכלוסייה (זה כבר המון). כלומר, במינימום 350 מיליון ברחבי העולם, ובארץ 300,000 שסובלים מקרינה. רובם ללא מודעות למקור "הכאב הכרוני" או ה"מיגרנה", ה"פיברו" ועוד תוויות שגויות שניתנות, כשלא מצליחים לאבחן מה הסיבה (פרופ' יוהנסון מתייחס לכך כמנגנון העלמת הבעיה של רגישות לקרינה).

וכאמור, קשה בסביבה עתירת הקרינה של ימינו לאבחן, להבחין – במיוחד כשאין מודעות, כי לא שמעו על זה.  ו.. למה לא שמעו?  כי יש מי שרוצים שלא תשמעו על זה, ויש גם מי שליבם גס בסובלים.

אבל.. בכל כיתה בממוצע 1-3 ילדים סובלים.

בבתי ספר קרובים לאנטנות יש יותר – כמו בי"ס אורט חולון, או בי"ס נגבה בראשל"צ שאת 60% הילדים הנפגעים, שהפכו רגישים לקרינה והגיעו עם תסמינים, גילה דר' בוריס בלר ז"ל, רופא ילדים חד הבחנה ואמיץ, שלחם לחשיפת האמת.

 

אנחנו מקבלים פניות מצד נפגעי קרינה קשים (מדובר ברצף – מרגישות קלה ומעט תסמינים ועד מוגבלות תפקודית קשה מאד).

במקרים הקשים נפגעי הקרינה גמורים, ללא יכולת לתפקד בעולם המוקרן ולהתפרנס, ללא מגורים, ללא תמיכה וסיוע. רבים מהם רעבים, ללא יכולת לרכוש תוספי תזונה הכרחיים ולעבור טיפולים נחוצים. חסרי כל סיכוי הם פונים אלי ולמעט הפעילים, מבין נפגעי הקרינה שהצליחו מעט להתאושש ומסייעים למתמוטטים, במקום המדינה – מחליפים רשויות טיפול ורפואה, חינוך ורווחה..

איך? איך נעזור להם (ללא שכר) כשגם אנחנו פגועים? ולמה?

למה?

זה קשה במיוחד כשמדובר בילדים .. הנה כמה דוגמאות

 

ילד בן 10 מקליפורניה מעיד על בעיות הלב שלו כתוצאה מחשיפה לקרינה אלחוטית מלאכותית (בארץ הורים חוששים שילדיהם ייחשפו, עקב התנכלויות ואיומים, כולל איומים בהוצאת הילדים מחזקתם)

 

ולמכחישים ולמתעקשים על "חרדה" ו"פסיכולוגי" .. כאילו שילדים אלה ידעו משהו על קרינה, הרי נולדו לעולם מלא בסמרטפונים וויפיי וכלל לא ידעו אחרת..

מוחות של רגישים לקרינה מגיבים אחרת ממוחות של מי שאינם רגישים לקרינה – כפי שנראה במחקר של הוזר מ- 2017

 

והנה מה שכתבה אם, שגילתה כי שלל התסמינים של הבן שלה נעלמו. אם זו מכה על חטא כי בהתחלה לא האמינה לבן שלה שמדובר בתסמינים כתוצאה מחשיפה לסלולר ולציוד אלחוטי.  לאחר שהתחילו להאמין לילד, שידע לומר בדיוק היכן ומתי כואב לו, ולצמצם חשיפה לקרינה נעלמו התסמינים וחל שיפור ביכולת התקשורת שלו – מדובר בילד "על הספקטרום".

(קודם דחפו לו כדורים פסיכיאטריים כי הפסיכיאטרית קבעה שאלו "הזיות" – מצבו הורע. ורק אז החלו ההורים לחפש אם יש השפעות לחשיפה לקרינה וגילו – יש ויש).

כאבם של ההורים נורא אף הוא, מול הסבל הקשה של הילדות והילדים רגישי הקרינה