לפני שבועיים ..
פרסמנו תודות לבית ספר נהדר.
איחלנו הצלחה לילד, שכל כך רצה לחזור ללימודים, אחרי שנה של בידוד, עקב תסמינים קשים בכל חשיפה לקרינה (סלולרית ואלחוטית, וויפיי וחשמל), שקיימת היום בכל מקום ובכל מרחב – ציבורי ופרטי.
היה קשה מאד למצוא בית ספר לילד רגיש לקרינה בדרגה קשה.
אחרי שנה של חיפושים ודיונים, חוו"ד ודחיות נמצא בית ספר. כל הקהילה שמחה על התחייבות צוות המוסד לשמור שלא ייחשף לקרינה. והמשפחה עברה מקום מגורים לצורך זה.
"ניסיון בן שבועיים שהיה נפלא – התמוטט בשבריר של רשעות צרופה", סיכמה הבוקר אימו בצער.
"הילד החזיק מעמד שבועיים בבי"ס שהיה נקי ללא קרינה. כל הצוות והילדים נרתמו, ורק יועצת בית הספר לקחה אותו לחדר סגור והפעילה סלולרים עד שהקרקפת שלו בערה והילד הגיע ממוטט לרכבי.".
קשה לשמוע על עוד התעללות בילד המוכשר הזה (מוזיקאי וגאון), שרצה ללמוד עם חברים .. ובאכזריות הוקרן. שוב.
על פי החוק, אכזריות היא "גרימת מצוקה גופנית או נפשית". על אחת וכמה וכמה כשמדובר בילד צעיר, ילדים עם צרכים מיוחדים, ילד חסר ישע.
https://www.facebook.com/gal.weiss.739/posts/10156928615980893
לצערנו,
רבים עושים עלינו "ניסויים" ("בוא נראה מה זה עושה לה")
כי .. רגישים לקרינה זה "נורא מצחיק", לדעתם.
מעבר לכך שלביצוע ניסויים בבני אדם יש נוהל ברור. אלה אינם ניסויים, אלא התעללות.
ובמקרה זה – ילד עם צרכים מיוחדים – התעללות בחסר ישע.
פשע שיש לתת עליו את הדין (5 שנות מאסר בחוק) !
בפעם הקודמת זה היה מפקח משרד החינוך ש"בדק" אותו ולפני כן "יועץ" ולפניו "רופא" – כולם ניסו.. כולם הקרינו בכוונה, כולם צריכים "הוכחה" בלי טיפת התחשבות ומחשבה על השלכות.
כולנו – נפגעות ונפגעי הקרינה – חווים את זה.
(לצד ניכור מהסביבה, ממערכות רפואה/ חינוך/ רווחה וגילויי שנאה מהציבור ואף מהמשפחות)
הילד הוקרן (בכוונה) וכתוצאה מכך, סובל כאבים ותסמינים קשים.
בעקבות חוויות רעות אלו, הופך הילד פוסט-טראומטי וחסר אמון במבוגרים, בבעלי תפקידים, בעולם שמכאיב לו. ובמקרה זה – בכוונה.
כן, מכאיב בכוונה.
(הוא ילד, לעזאזל, הוא לא יכול "להבין" למה בכפייה וללא הכנה מקרינים אותו, לאחר שהבטיחו שלא יהיו סלולרים – אחרת אינו מתקרב. כואב לו !! הוא סובל !! הוא רגיש לקרינה !!)
מדובר בילד שזיהה בעצמו מה מכאיב לו, בתהליך "בלשי".. והיה עליו לשכנע את הוריו, מוריו ורופאיו.. שלא האמינו לו, לא האמינו שזה קיים.
כן, זה קיים – רגישות לקרינה
וזה נורא ממוות במקרים הקשים, מדובר בסבל פיזי קשה מאד.
לאיזה צורך לערוך עליו ניסוי ולקבל "הוכחה" אישית? למה?
לא מספיקות האבחנות וההנחיות הברורות ממספר רופאים?
לביצוע מבחני רגישות לקרינה יש נוהל ופרוטוקול ברור.
ועושים את זה רק על מתנדבים.
למי שרוצים ניסויים – חובה להקפיד על פרוטוקול רשמי וברור איך עושים זאת !
ניסויים ומחקרים אינם מבוצעים בהונאה ובכפייה, אלא מתוך הגנה וצמצום פגיעה במשתתפות ומתנדבים – רק על מי שהסכימו והתנדבו,לאחר אישור מערך הניסוי בועדות אתיקה לביצוע ניסויים בבני אדם.
בחשיפת רגישים לקרינה לקרינה (ועוד בהונאה ובכפייה) נגרם נזק, הדורש התאוששות ממושכת במקרים קשים. מדובר בסבל רב ולא "רק" סבל חולף.
מתענינים במחקרים?
רוצים "הוכחות"..
תמצאו כמה דוגמאות בדף המחקרים
לדוגמא, צילום הדמיות מוחיות (fMRI) ממחקרו של הוזר (2017) המראה הבדלים ברורים בין מוחות של רגישים לקרינה ומוחות של לא רגישים לקרינה – בעת חשיפה לקרינה סלולרית
ממשיכה האם בתיאור קורע הלב:
".. על גופו מד קרינה מצפצף. חשבתי למגן ולצייד בעוד…לא. אין טעם. אי אפשר לצאת בגיל 11 לעולם ולהתמודד עם שנאה שכזו. חייב פילטר…מזעזע !
התוצאה: הילד שבור. ציני, זועם. לא רוצה לצאת כי העולם הוא אנשים רעים.
הרופא לא מאשר חזרה לבית ספר
הילד ממוטט ומנותק
ככה חייו מותרים בידי כל זב חוטם עם נייד ביד!
והפעם…זו לא אחרת מיועצת בית הספר!!!!! "
כואב
גם על שאר הילדים נפגעי הקרינה, כולל אלה שלא מאמינים להם ועוד לא מוכרים לנו.
(כי בהתחלה, גם חלק מההורים לא מאמינים, מתקשים להבין ולהאמין שקיימת תופעה כזו – כאבים ותסמינים כתוצאה משימוש ו/או חשיפה לקרינה בלתי מייננת מהנייד, או המראוטר הביתי, או בחדרי מחשבים בבתי הספר. נדרשת ערנות כמו של דר' בוריס בלר ז"ל שהבחין שילדים רבים מגיעים עם תסמינים דומים והחל לחקור – כולם תלמידי "נגבה" בראשון לציון)
ילדים שסובלים מכאבים ותסמינים, כלואים בבידוד, מציירים כאבים וסבל:
כותבת הבוקר האם למפקח משרד החינוך באיזור, שעברו אליו בגלל בית הספר. בית ספר שלקח שנה למצוא. בית ספר שהיה מוכן לקבלו ולשמור שלא ייחשף לקרינה: ואלה דבריה:
"בוקר טוב,
בדיוק כפי שאירע בביקורך בביתי, בדיוק כמו ת' היועץ מ…גם היועצת בבית הספר הנפלא.החליטה לבדוק מה קורה לילד אם מדליקים סלולרי בניגוד להוראות הכתובות.אז מה שקרה לו זה כוויות נוראיות על הראש, רעד, הפזילה החמירה, הראש כואב, לא ישן כי כואב לו להניח את הראש על הכרית.
אבל הכי נורא זו הציניות – בחוץ יש אנשים רעים. זה מה שחושב הילד. אחרי חוויה מכילה ומתקנת אצל אשת חינוך משכמה ומעלה – גב' …. – שמנהלת צוות מסור ותומך. עם אקלים אופטימלי בבית ספר.לא ייאמן !!!!
אופססס …בשבריר של רשעות מתפרצת….הבידוד חזר.תודה לכם על שאתם עושים נסיונות אכזריים בילד רך.
בושה שלא תיאמן!!!!
שבריר של רשעות=שבועות של סבל גופני ואובדן זיכרון !
ועכשיו שוב לנסות לרפא ולתקן ולהחזיר את האמון בסביבה… משימה חדשה.
רוב תודות למשרד החינוך על יועצת המשמרת את מורשת … " (היישוב הקודם ובית הספר הקודם ומפקחיו שרק דחו, לעגו, הקרינו בכוונה כ"ניסוי" – ללא הסכמה וללא טיפת אנושיות. פגיעה בגוף הילד, באמונו ותקוותו, ברצונו לחיות ולקבל סיוע, עוד שריטה בנשמתו הדואבת, בקיומו הנורא, המבודד כנפגע קרינה בעולם של היום).
יום ה"אהבה" היום – מנגנון שיווקי ריק מתוכן, שנועד לסחוט כספים על בונבוניירות ופרחים, יהלומים ונופשונים.. אבל גם להזכיר לאהוב
ולא רק את מי שמתחכך בגוף שלכם ושלכן
אהבה זה לחבק חריגים ולנסות להבין את הקושי, ובראש וראשונה להימנע מגרימת סבל לאחרים
ואם כבר.. עוד כמה ילדים..
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10156378809925893&set=a.10151432141090893&type=3
ילד בן 8 (ממרכז הארץ) בוכה,
איפה כואב לך? הוא נשאל,
בראש ובידיים, ובבטן לוחץ וגם בחזה, מדמם מהאף, תסמינים רבים וקשים ("לא ספציפיים" בלשון הרפואה)
תצייר בדיוק היכן כואב, מגישה לו הרופאה דפים מהמדפסת,
ילד בן 8 מסוחרר, מתאמץ להתרכז, משרטט מפות .. כואב באיזור הזה והזה בבית הספר, ובחדר הזה וגם בסלון בבית ובמטבח, וליד השכנים כואב נורא, ובכיוון ההוא כשהולכים ברחוב הכאב נהייה ממש חזק
ילד בן 8 (ממרכז הארץ) – רגיש לקרינה.
סובל נורא.
ילד נוסף, בן 10 (מיישוב קטן במזרח המדינה),
תלש את המטענים מהשקעים והשליך את הניידים הרחק. הסתגר בממ"ד – לא מוכן לצאת לעולם המכאיב)
בדרכים מול האנטנות הוא גם מאבד הכרה
ילד בן 10 הבין בעצמו מה מקור הסבל שלו – הוריו לא האמינו (לא ידעו שזה קיים).
הילד צורח .. "למה אומרים שאני חולה? אני בריא. רק כשמתקרבים עם טלפונים כואב לי, האנטנות חולות, לא אני, הן מכאיבות לי, כשאני לא לידן אני בריא".
נערה בת 12 בוכה.. הנייד ביד מכאיב,
בכיתה היא בולעת (בחשאי) משככי כאבים ש"לא עוזרים בכלל", לא מצליחה להתרכז וחוששת מנידוי חברתי "מה אני שווה בלי ווטסאפ? אני לא אדע מה קורה".
.רגישות לקרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת
(סלולר, וויפיי, כל ציוד אלחוטי, מיקרוגל, וגם חשמל)
כן.. היא מזיקה
וכן.. יש נפגעים, גם ילדים, שלא שמעו מעולם על קרינה (ואהבו את הטלפונים, כמו כולם)
כי נזקי הקרינה אינם רק "פיזיקליים" (כמו בתקנים – אפקט חימום).. אלא "ביולוגיים". תאי הגוף פועלים על אותות חשמליים ומשתבשים בהדרגה מהתדרים המשודרים ממיכשור אלחוטי. והתחלואה גוברת ומתחילה בגילאים צעירים יותר ויותר.
רגישות לקרינה אינה "פסיכולוגית" אלא פיזית וכואבת נורא !
ילד נפגע קרינה, ממש צעיר. לפני הקיץ התעצב..
סגור בבית ממוגן מקרינה, עטוף בגדי מיגון
לא יכול לצאת לקייטנה, או לבלות בחוץ,
ילד רגיש לקרינה
לא יכול ללכת לסרטים ולהצגות, לא ללונה פארק ולא לפארק מים …
ילד, שהקרינה נכפית עליו, פולשת לגופו ומכאיבה, לא נהנה בשום מקום,כי בכל מקום בו הנייד שלכם קולט (כל מקום !!) הוא, חבריו וחברותיו הרבים והמתרבים מדי יום לא יכולים לשהות, חלקם גם לא לזמן קצר.
ולא, זה לא "פסיכולוגי"הוא ילד.ילד.לא היה לו מושג שיש סיכונים, הוא הרי נולד צמוד לניידים ולציוד אלחוטי
ילד.
ילד שמאד אהב לשחק בנייד של אמא, ואח"כ בשלו.
ילד שאהב להשתולל בגינה, קרוב מאד למונה המים ה"חכם".
ילד.
ילד שלא שמע אף פעם על קרינה, או על נזקים.אבל אז החלו הנימולים בידיים, הכאבים בראש, הבלבול, הזעם, בעיות הריכוז והזיכרון, הפרעות העיכול, הדימומים מהאף, הגירודים בעור, רעד, ניתוקים ואובדן הכרה .. וכיון שגם אמא ואבא שלו לא שמעו, לא ידעו על הנזקים.. הם לא האמינו לו בהתחלה
"בשנה אחת קיבל הילד 3 אבחנות שגויות" כתבה לי אימו, "הפרעת אכילה/בחילה/ אובדן תיאבון, אוטיזם/נכון או לא התסמינים ברוך השם דועכים, צליאק… טירוף, כי הכל זה מהקרינה ונעלם כשהחשיפה לקרינה הופסקה"
וממשיכה.. "איך אפשר לאבחן ילד עם הפרעת אכילה לצליאק? הוא לא אכל דבר למעט פירות ירקות וממתקים. אי אפשר. רק גנטית. אז שניידר קבעו שזה צליאק בלי שום בדיקה, ככה סתם.
וכעת הוא כבר כמעט לא אוטיסט בכלל, התסמינים מתחילים להיעלם.וכבר חודש וחצי הוא אוכל בהנאה גלוטן.בלי שום בעיה…עוד חודש וחצי נוכל לעשות בדיקה .אבל אין הפרעת אכילה .. ולא כואבת הבטן… לא מהגלוטן בכל אופן"
וממשיכה..
"ותשמעי את ההברקה שלו מהבוקר:
'אמא את זוכרת שבכיתה ג הייתי מבקש הביתה בהפסקת אוכל כי כאבה לי הבטן בארוחה? זה לא היה צליאק. היה מותר סלולרי בהפסקת 10 !!!!'
מה פתאום? למי היה מותר סלולרי? שאלתי אותו
"למורה…"
"החלק הנורא", כתבה בהזדמנות אחרת, "זה שהרשויות (חינוך ומועצה) עושות הכל כדי שיבודד מילדים אחרים, שלא יצוצו עוד ילדים חכמים (כאלה שיודעים שהכאבים שלהם נובעים מהציוד האלחוטי בבית הספר). כי כשהוא סיפר לחבר שהוא לא מוכן להיכנס לכיתה מסוימת, ענה מיד החבר 'מה גם לך כואב שם?'"
נער רגיש לקרינה נאלץ לעזוב את בית ספר – כתבה ברדיו דרום
סיכום מאמר בשם "מדוע ילדים סופגים יותר קרינה"
הורים לילדים נפגעי קרינה סובלים מאד לראות את ילדיהם בכאב כה רב – פיזי ורגשי (בגלל הבידוד הנכפה עליהם). לדוגמא:
וזה פוסט התודה – אינשאללה יצליח בפעם הבאה
https://www.facebook.com/gal.weiss.739/posts/10156928615980893
Howdy very nice site!! Guy .. Excellent .. Wonderful .. I'll bookmark your blog and take the feeds additionallyKI am happy to find so many useful information right here in the submit, we want work out extra techniques on this regard, thanks for sharing. . . . . .