זיהום אלקטרומגנטי ורגישות לקרינה – דר' מגדה חבס

דר' מגדה חבס הינה חוקרת קנדית, המתמחה בחקר מזהמים כימיים ואלקטרומגנטיים, השפעות קרינה בלתי מייננת ורגישות לקרינה.

בהרצאתה בכנס המכונים הלאומיים האמריקאיים לבריאות NIH שנערך במאי 2016, בחרה דר' מגדה חבס להתמקד ברגישות לקרינה.

זאת, מתוך צורך להעלות מודעות לבעיה חמורה ולא מובנת, שהיקפה מתרחב במהירות, אך לא מדברים עליה.

הכנס עסק בתחלואה כרונית ושלושה דוברים התמקדו ברפואה סביבתית.

מספרי הנפגעים שמביאה דר' חבס מבהילים (35% עם תסמינים, 3% עם תסמינים קשים ומוגבלות תפקודית חמורה).

דר' חבס שואלת האם יש בכלל אנשים שאינם מושפעים מזיהום אלקטרומגנטי (א-סימפטומטיים), גם כאשר רובם אינם "מרגישים" את הקרינה.

לתקציר הרצאתה באונטריו באפריל 2020 

 

זיהום אלקטרומגנטי גורם לבעיות בריאות רבות.

החשיפה של הציבור גדלה באופן קיצוני בעשורים האחרונים ל- 4 סוגי תדרים:

– תדר נמוך, שדה מגנטי וחשמלי

– תדרי רדיו/ סלולר/ מיקרוגל

– תדרי ביניים  (דר' חבס מתיחסת רבות גם לזיהום חשמלי)

– גלי קרקע

 

מפת הוויפיי בארה"ב – הפריסה הפכה מדלילה לצפופה מאד ב- 10 שנים (2002-2012)

ב- 2014 היו יותר מכשירי סלולר מבני אדם בארה"ב, מצב שונה מאד ממה שהיה עשור לפני כן.

.

אין באתרים ממשלתיים ורשמיים נתונים לגבי רגישות לקרינה (EHS) ומתעלמים מבעיה בריאותית זו.

ולמרות שקיימת הכרה של ארגון הבריאות העולמי בתסמונת משנת 2004 וקיימת התיחסות לסבל ולמוגבלות הקשה, (כמוצג בשקף), .מצוין באתר הארגון כי זה נגרם ברמות נמוכות בהרבה מהתקנים והסטנדרטים המקובלים ברחבי העולם.

זאת, כיון שהתקינה מבוססת על השפעות חימום בלבד וזה דורש עדכון והתאמה להתפתחות ולהתקדמות הידע בתחום.

תסמינים והשפעות הרגישות לקרינה ניכרים בכל הרקמות, האיברים והמערכות בגוף.

מערכת קרדיו-וסקולרית, נוירולוגית, עור, עיניים, נשימה, שמיעה, רמות סוכר בדם, עיכול ועוד.

מתוכם, התמקדה דר' חבס ב- 4 היבטים בלבד – חקר 4 מקרים, שפורסמו בכתבי עת לאחר ביקורת עמיתים.

במקרים אלה נבדקה השפעת גורם X – תדרי ביניים (הסבר):

– השפעות נוירולוגיות

– קצב לב

– מטבוליזם של סוכר

– התנהגות דם

 

דר' חבס סקרה 4 מחקרים שפרסמה:

1- שיפור ניכר בתסמיני טרשת נפוצה (MS) לאחר הפחתת תדרי ביניים בסביבת המגורים, כמו מסכי פלזמה (פילטר) – השינוי לא פסיכולוגי אלא נמצא גם תיקון הנזק המוחי בסריקות המוחיות MRI.

2- בחולי סוכרת פעילות גופנית (הליכה) של 20 מורידה רמות סוכר בדם. זה לא קורה כשההליכה ליד תדרי ביניים כמו על מכשיר ריצה.

3- בדיקת דם עצמית במיקרוסקופ אחרי חשיפה לתדרי ביניים מראה התקבצויות של תאי דם והעדר תנועתיות של הכדוריות ופחות תגובתיות – חשיפה למחשב רגיל, מחובר לחשמל, ללא וויפיי. התקבצות הכדוריות נקשרה לתחלואה כגון סוגרת, מחלות לב, שבצי מוח ולב, אלצהיימר ועוד.

בדיקת דם זו כנראה תוכל לשמש לאבחון רגישות לקרינה, עבור חלק מהרגישים.

4- חלק מנפגעי הקרינה חשים הפרעות בקצב הלב בחשיפה לקרינה.

במצגת ממצאי חשיפה למטען טלפון אלחוטי. נמצא הבדל מובהק:

• נבדק אחד – אין שינוי בדופק
• נבדק שני – עלייה משמעותית בקצב הלב, טכיקרדיה.

(אצל רבים ממוקם בסיס הטלפון האלחוטי, שהוא מטען, ליד המיטה ומקרין 24/7).

תדר 2.4 גיגה הרץ, כתדרי וויפי. משפיע על חלק מהילדים שהחלו להיות רגישים ולפתח תסמינים אחרי התקנת וויפיי בבתי הספר, כולל בעיות לב.

בנוסף, רווחת חשיפת תינוקות ועוברים לסלולר של האמהות, ראוטרים וייפי בבית, טלפונים אלחוטיים, חשיפה לתדרי רדיו/ מיקרוגל ממכשירי בייביסנס (מוניטור של ילדים), מודדים חום אלחוטיים שמשדרים, חיתולים עם משדרים,

(כל המקרים מפורטים בוידאו בהמשך)

הרחבה מדברי דר' חבס על תחלואה כרונית והקשר לקרינה – בעברית

לרשימת פרסומיה של דר' חבס באתר הספריה הרופאית של NIH

 

דר' חבס ציינה בקצרה כי קיימות השפעות שליליות נוספות (מוכחות) – סרטן, נזקים לזרע (ירידה בתנועתיות) ובעיות פיריון, בעיות נוירולוגיות, פגיעה ב- DNA,  (סיכום מחקרים על השפעות בריאותיות של קרינה בעברית)

 

ההרצאה של דר' מגדה חבס

לפרסומים של דר' מגדה חבס באתר הספריה הרפואית 

רגישות לקרינה – התיחסויות באתר של דר' חבס

 

מהם תדרי ביניים IF

על שכיחות רגישות לקרינה ותסמינים בקרב האוכלוסייה, לאחר חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת, דיברה גם דר' יעל שטיין, מבית החולים האוניברסיטאי "הדסה עין כרם".

להלן שקף מתוך הרצאתה בפורום המומחים בנושא קרינה בלתי מייננת באוניברסיטת תל אביב' פברואר 2020

מדבריה..

• קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת היא המזהם הסביבתי הגדל בקצב הגבוה ביותר.
• בשבדיה יש הכרה ברגישות לקרינה בלתי מייננת כנכות תפקודית. הסיבה לחלוציות של שבדיה היא שמפעלי הסלולר הגדולים הראשונים היו בה (אריקסון, נוקיה וכו') והעובדים נפגעו ראשונים, פיתחו תסמיני רגישות לקרינה ועוד מחלות.
• שיעור ההיארעות (שכיחות) של רגישות לקרינה EHS, כפי שנמצא בסקרים בעולם בשנת 2006 נע בין 3% ל- 11%.  שיעור זה הולך ועולה ככל שהחשיפה לקרינה גוברת (בעולם רמת הקרינה וכמות התדרים בעלייה מתמדת וזה עוד לפני פרישת דור 5 בסלולר).
• בישראל לא מאמינים לנפגעי הקרינה ולרגישי הקרינה, דוחים את תלונותיהם ואת חוויתם הקשה, בטענות שזה "פסיכולוגי", "פסיכיאטרי" או "נוסבו".

ואני מוסיפה..

שבדיה ומדינות נאורות אחרות מסייעות לנפגעי קרינה ולרגישי קרינה, מבטיחות תנאי קיום וזכויות אדם כמו לכל אדם, בהתאם לאמנת זכויות האדם עם מוגבלויות של האו"ם מ- 2007.

פרופ' אולה יוהנסון, ממכון קרולינסקה בשטוקהולם, נדהם כששמע שביטלו את הכנס "קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה" באוניברסיטת תל אביב ושלא מכירים בארץ ברגישות לקרינה כנכות תפקודית.

 

פרופ' יוהנסון כתב לי שבטייואן מצאו אפילו 13.5% רגישי קרינה בסקר באוכלוסייה הכללית. כלומר, הטווח שנמצא ברחבי העולם הוא 3- 13.5%.  זה המון.

לפי החישובים של פרופ' יוהנסון בערך 350 מיליון ברחבי העולם רגישים לקרינה – חישוב צנוע יחסית לפי השיעור שנמצא בשבדיה (3% ב- 2006). 

מדבריו עולה דרך לטשטש את הנתונים בעזרת קטלוג כ"נכות תפקודית" (עם עוד נכויות תפקודיות) ולא כ"רגישות לקרינה" – מה שמוריד את השכיחות באופן מלאכותי בנתונים היבשים.

לצד זה, בכל העולם רגישי קרינה מתייאשים מהמאבק להכרה ומוכנים "להתאים" תלונות כדי לקבל עזרה כלשהי תחת כל תיוג מקובל (במקומות בהם אין הכרה ברגישות לקרינה). כך הם מאובחנים תחת "שחיקה" (burn-ou), "כאב כרוני", "מיגרנה", "פיברומיאלגיה" או "פוסט-טראומה" ואפילו "דיכאון" (שאף אחד מהם לא ניתן "להוכיח" – כל אלה מתבססים על דיווח עצמי ללא אבחנה אוביקטיבית, שעדיין נדרשת רק מרגישות לקרינה המותקפת כל כך).

ואל תתבלבלו – כל אלו "תסמונות" ולא "מחלות", כלומר, שמות אלה הם בעצם פח זבל אבחנתי שאומר "אין לנו מושג".

אבל..

זה גורם לירידה מלאכותית בנתוני "רגישות לקרינה" ועלייה באבחונים אחרים, כך "מועלמת" הבעיה.. כאילו הטכנולוגיה בטוחה.

רשימת מקורות לסקרים והתיחסויות ששלח פרופסור אולה יוהנסון

סיכום הרצאתה של ד' יעל שטיין – עמיר בורנשטין

 

בצילום תקציר דבריו של פרופ' אולה יוהנסון בכנס בפריז על רגישות לקרינה ורגישות לכימיקלים, בשנת 2015

תקצירי ההרצאות בכנס על רגישות לקרינה ולכימיקלים – EHS , MCS – בכנס בפריז

 

דר' יעל שטיין  מסבירה על רגישות לקרינה בתוכנית הבוקר בערוץ 2, בשנת 2012

ישראל היא מדינת עולם שלישי מפגרת ורעה לרבים מתושביה הסובלים, ובמיוחד לרגישי הקרינה המתרבים מדי יום וסובלים מאד בעולם של היום. עולם בו הקרינה פולשת לכל מרחב ציבורי ופרטי – ללא הסכמה.

רגישות לקרינה אינה מחלה, הסביבה היא שחולה.

(ובמילותיו של ילד בן 9 מקהילת נפגעי הקרינה "אני לא חולה – האנטנה חולה, האנטנה רעה ומכאיבה לי").

אנחנו בריאים לגמרי כאשר אין קרינה מסביב. אנחנו נכים ומוגבלים כאשר חושפים אותנו לקרינה – סלולר, אלחוטי, וויפיי.

(כאשר ביקשה רופאת המשפחה מילד, שהתלונן על כאבים ותחושות צריבה, לצייר היכן כואב לו, הוא שרטט מפה של בית הספר ושל בית מגוריו. אז סימן את החדרים והאיזורים בהם הכאב מופיע או מתגבר. היא נדהמה כי מעולם לא שמעה על תופעה כזו. גם הוריו לא. באותם חדרים היה ציוד אלחוטי, ראוטרים ומכשירים אלקטרוניים וחשמליים רבים מבוססי וויפיי.

ילד זה נולד לעולם בו קיים שימוש נרחב במכשירים ניידים ובציוד אלחוטי. הוא מעולם לא שמע על קרינה או על נזקיה. גם הוריו לא. הם לא האמינו לו בהתחלה, אמרו "תשומי" ו"דימיונות". גם רופאיו לא האמינו לו. לקחו אותו לפסיכיאטרית. הוא קיבל תרופות פסיכיאטריות בגלל "הזיות". תרופות שלא הועילו. גם משככי הכאבים לא עזרו. כאביו הלכו והתגברו עד שנעל עצמו בממ"ד, לאחר שהשליך ממנו כל ציוד חשמלי ואלחוטי וסירב לצאת עד שיכבו את כל הציוד הסלולרי והאלחוטי האישי והביתי. רק אז ערכו הוריו חיפוש ברשת וגילו כי יש תופעה כזו – רגישות לקרינה.

מאז צמצמו את החשיפה לקרינה בלתי מייננת מצבו של הילד השתפר).

 

לשאר ההרצאות בפורומים המומחים באוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020

בחלק ניכר מההרצאות התיחסו לרגישות לקרינה, בעיה ההולכת ומתרחבת. בעיה המוכרת למדענים ולרופאים רבים.. אולם בארץ עדיין לא מוכרת רשמית ואין כל סיוע לנפגעים.