במונשבאן, כפר הררי קטן בצרפת, חלו 16 תושבים במחלה הניוונית הנדירה והקטלנית – ALS.
כך דיווחה שיילה לאב ב'אטלנטיק'
לגרנז', נוירולוגית מבית החולים בגרנובל, קיבלה פנייה מרופאת הכפר לגבי 4 מקרים, בשנת 2009. זה היה מוזר כי ALS היא מחלה נדירה מאד. ALS מכונה גם מחלת לו גריג, מופיעה בקרב 2-3 אנשים מכל 100,000 באירופה (בארה"ב השיעור מעט גבוה יותר). אבל מדי פעם יש מוקדים חריגים – שיעורים גבוהים של ALS התגלו סביב לגונה בצרפת, ליד אגם בניו המפשייר, בבניין מגורים בודד במונטריאול ובמדרון המזרחי של הר אטנה באיטליה.
מחקרים מתמקדים בעיקר בגנטיקה של ALS, אך ריכוזים מקומיים כאלה מעידים כי לגורמים סביבתיים תפקיד מרכזי. מוקד תחלואה מהווה הזדמנות נדירה לחפש השפעות סביבתיות, אם יפעלו במהירות מספקת, כיון שלא פעם מוקדים כאלה נעלמים כפי שהופיעו.
בעשור אחרי השיחה עם הרופאה, חקרה לגרנז' יחד עם צוות מדענים את ההתפרצות באלפים, שהגיעה ל–16 חולים באיזור — פי עשרה ממה שניתן לצפות באוכלוסייה כה קטנה.
כשמתחילה המחלה הקשה, בדרך כלל התסמינים הראשונים מופיעים בגרון — בליעת נוזלים הופכת קשה. אחרים מתקשים להזיז איברים ומדי יום מאבדים שליטה על עוד משהו – עוד איבר, צחוק, דיבור. תאי עצב תנועתיים במוח או בחוט השדרה מתים עד שיתוק הנשימה. לו גריג מת שנתיים לאחר שאובחן, בגיל 37. סטיבן הוקינג חי עם ALS עד גיל 76, אבל הוא חריג.
ל-5%-10% מהחולים ב-ALS יש רקע משפחתי של המחלה.
בשנות ה–2000 הוביל הריצוף הגנטי לגל מחקרים שהראו כי כשני שלישים מהמקרים המשפחתיים קשורים לקומץ מוטציות גנטיות. אך רק אחד מכל עשרה מקרים של ALS ללא רקע משפחתי ניתן לקישור לגורמים גנטיים.
לא ברור איך בהיעדר מוטציה גנטית, מגיעים לאותה רמת תחלואה.
הועלו השערות לגבי התפתחות ALS. רובן מורכבות וקשות למחקר יותר מהשערה של גורם גנטי יחיד.
אחת ההשערות היא כי המחלה נוצרת משילוב של נטייה גנטית וחשיפה סביבתית מתמשכת.
תיאוריה אחרת טוענת שהמחלה מתפתחת לאחר ספיגת 6 "פגיעות מצטברות" — שיכולות להיות מוטציות גנטיות, חשיפה לרעלים, גורמי אורח חיים כגון עישון ועוד. זהו בעצם מודל החבית העולה על גדותיה שמוביל בתפיסת הרפואה הסביבתית.
.
אחרי מלחמת העולם השנייה התפשטה מחלה ניוונית דמוית ALS באי גואם, בקהילה הילידית הצ'אמורו. כרבע מהתושבים בכפר מתו מ-ALS. מקרים כאלה הם הזדמנות לחקר מזהמים. ההשערה היתה שמדובר בצמח ציקס ובזרעיו הרעילים, שנטחנו לקמח להכנת טורטיות. חשדו כי הגורם למחלה הוא תרכובת בשם BMAA שנמצאת בצמח. חוקר אחר, שמתמחה בחקר מוח סביבתי באוניברסיטת אורגון למדעי הבריאות, טען שחומר אחר בזרעים — ציקסין — הופך בגוף לרעלן שפוגע בדנ"א וגורם לבסוף לניוון עצבי. כל תיאוריה התמודדה עם ביקורת ולא הושג קונצנזוס — למעט הסכמה כי לסביבה חלק בתחלואה. בסוף המאה ה–20 המוקד בגואם נעלם.
מוטציות גנטיות הן מדויקות, אבל העולם מבולגן, מבהירה החוקרת. בגלל הבלגן ריכוזי תחלואה מקומיים חשובים כל כך למחקר, כי לא מספיק להתמקד בגנטיקה.
מונשבאן היה כפר מכרות עד 1886, אז נסגר המכרה והכפר ננטש כמעט כליל. ב–1973 חובר מונשבאן לרשת אזורי תיירות חורף באלפים. מקרה ALS ראשון אובחן ב–1991, השני היה מדריך סקי ופנה לרופאה ב–2000 עם קושי בדיבור. רופא גרון לא מצא דבר, הוא הופנה לנוירולוג בגרנובל שאיבחן ALS. ב–2005 שמעה הרופאה כי בעלה של אחת מהמטופלות שלה חלה אף הוא וכמה שנים לאחר מכן ראתה במרכז הכפר מטופלת שלה, בת 42, והבחינה שידה שמוטה הצדה. היא ידעה מה תהיה התוצאה של הבדיקות.
לגרנז' גייסה צוות נוירולוגים וגורמים מממשלת צרפת כדי לחפש טריגר סביבתי במונשבאן. בדקו מתכות כבדות במי שתייה, רעלים בקרקע, זיהום אוויר. כאשר הפכה מונשבאן ליעד סקי בשנות ה- 70, השתמשו בעץ מקרונות רכבת ישנים לבניית ערוגות גינה. לכן נבדקה נוכחות קריאוזוט (חומר כימי שנמצא בעץ תעשייתי). נבדקו גם חומרים בשלג מלאכותי שהשתמשו בו בשנות ה–80, נבדקו גנים, בארות ונותח מוח של חולה ALS שנפטר. ולא מצאו דבר.
כולם אמרו ללגרנז' שזה גנטי, שכולם שם חיים יחד והם בטח קרובי משפחה, אבל היא בדקה את הגנום של 12 מהחולים — הם לא נשאו אף מוטציה הקשורה ל-ALS ולאף אחד מהם לא היו הורים, סבים או הורי סבים עם ALS.
מאידך, באורח חייהם היתה חפיפה. כמה מהחולים הראשונים היו מדריכי סקי שעבדו יחד והחזיקו בקתות באותו אזור מיוער. רבים מהם טיילו יחד ואהבו לבלות בחיק הטבע. לגרנז' פיתחה שאלון לחולי ALS, למשפחותיהם ולמאות אנשים שגרו באזור ולא סבלו מהמחלה. השאלון הארוך (כשלוש שעות לוקח למלאו) כלל שאלות בנושאי אורח חיים, תזונה, תחביבים, עבודה, מקומות מגורים ועוד. ניתוח הממצאים הראה כי חולי ALS אכלו בקביעות 3 מזונות שקבוצת הביקורת לא אכלה – בשר ציד, עלי שן הארי ופטריות בר. הם פחות התיחסו לפטריות, אבל פיטר ספנסר, נוירולוג סביבתי מאורגון, צפה בהרצאה על מונשבאן בכנס ב–2017. כיון שבעבר חקר את זרעי הציקס בהתפרצות בגואם, היה לו ידע לגבי חלק מהפטריות שמכילות רעלים עם השפעה עזה על מערכת העצבים.
ב–2018 הצטרף ספנסר לצוות והחל לראיין תושבים על התזונה של החולים לעומת אלה שלא חלו. חולי ALS לא היו היחידים שליקטו פטריות, אבל הם אכלו סוג פטריות שהמקומיים האחרים נמנעו ממנו – גמצוץ (מורל) מדומה. אחד המינים של פטריה זו, Gyromitra esculenta, גדל במונשבאן והיה נפוץ לאחר חורפים מושלגים. הגמצוץ המדומה מכיל גירומיטרין, רעלן הפוגע בחלק מהמלקטים ברחבי העולם מדי שנה. מחצית מחולי ה-ALS בכפר דיווחו שחוו הרעלת פטריות קשה בעבר. ספנסר חשד כי הגוף ממיר את הרעלן גירומיטרין לחומר שעם הזמן פוגע בדנ"א, באופן דומה לזרעי הציקס.
לא ידוע עדיין אם הגמצוץ המדומה גרם להתפרצות ה-ALS במונשבאן. לגרנז' מתכננת לבדוק את השפעת הפטרייה או הרעלן שלה על מודלים של בעלי חיים כדי להבין אם יש קשר סיבתי בינה לבין ניוון עצבי. ספנסר סבור שיש כאן קשר מובהק למקרה של גואם וכי ריכוז החולים במונשבאן הוא עוד עדות לכך שטריגרים סביבתיים עלולים להיות קשורים קשר הדוק למחלות ניווניות של המוח.
גורמים סביבתיים קשה לחקור
מגוון הגורמים הסביבתיים האפשריים ל-ALS עצום – חומרי הדברה, מתכות כבדות, זיהום אוויר, מקווי מים עם פריחת אצות רעילות (כחוליות). שירות צבאי קשור לסיכון מוגבר ל-ALS ,כמו גם מקצועות עם פוטנציאל חבלה מוחית כמו פוטבול מקצועני, צבעות, חקלאות או מכונאות ועוד.
טווח הממצאים הרחב מקשה על ניהול מחקר סביבתי יעיל.
הגורמים מגוונים מכדי לבנות סיפור ברור על ALS, וכל אחד מהם מוביל להתפרצות בדרך שונה.
יש טענות כמו של ג'פרי רותסטיין, נוירולוג מבית הספר לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, כי ההתפרצויות לא משמעותיות, הן פשוט סטיות סטטיסטיות נדירות. לעומתו, דר' אווה פלדמן, נוירולוגית מאוניברסיטת מישיגן, טיפלה בשלוש נשים עם ALS שגדלו באזור קטן וזיהתה קשר בין המחלה למזהמים אורגניים, ובמיוחד חומרי הדברה בהם השתמשו באיזור. פלדמן מאמינה כי חקירה מעמיקה של מוקדי תחלואה תבהיר את חשיבותם והיקפם של גורמים סביבתיים בהתפרצות ALS. לדבריה, יש לחייב דיווח על כל מקרה ALS לרשויות. היא מתכננת מחקר פרוספקטיבי על ALS בארה"ב, שיעקוב אחר 4,000 עובדי ייצור בריאים במישיגן. לטענתה, המוקדים חיוניים למחקר וכיון שהרפואה לא יודעת לעצור את המחלה לאחר התפרצותה, יש לחפש דרכים למניעתה.
אלה שאכלו את הפטריות ידעו שהן עלולות לגרום לתופעות לוואי לא נעימות, בעיקר בעיכול, אבל האמינו שבישול ממושך מבטל את הסכנה. לרוב, במשפחה היתה התנגדות ולא כולם השתתפו באכילתן (יותר בשטח). תושבי המקום מתקשים להאמין שהאשמה בפטרייה, שהם מייחסים לה בעיות בבטן. הם יודעים שמי שאכלו אותה חשו חולי והרעלה אחרי אכילתה וחלקם חלו מאוחר יותר ב- ALS.
החורפים האחרונים באלפים הצרפתיים היו חמים ויבשים — תנאים לא מתאימים לצמיחת פטריות הגמצוץ המדומה, שנעלם מאיזור מונשבאן. כך הכפר הצטרף שורת המוקדים שנעלמו. מ- 2019 לא אובחן אף מקרה חדש, וכבר מזמן לא נמצאה פטרייה טרייה ממין זה. הכתבה מסתיימת בכל שב–2023 זוהו שתי פטריות כאלו ליד מעלית הסקי.
פטריית הגמצוץ נראית כמו מוח כמוש ומקומט. יש מינים שלה גם בארץ, בעיקר בצפון (לא הסוג הרעיל, אבל בליקוט צמחים ופטריות יש לדעת היטב לזהות צמחים ולהכיר את מה שמלקטים כדי להימנע מהרעלות).
