בתקופה זו בכפרי הבלקן נערמות חבילות קש בשדות התירס של סרביה, אבטיחים עסיסיים נמכרים בשולי הדרכים, בבתים נרקחות ריבות פטל, אפרסקים ושזיפים לקראת החורף. אך שלוות גן העדן הכפרי מאוימת על ידי תעשיית כלי הרכב החשמליים של האיחוד האירופי.
עם סיום מלחמות הבלקן, ענקית המכרות האנגלו־אוסטרלית ריו־טינטו הגיעה לאיזור עתיר המינרלים והמתכות – אלומיניום, ברזל, נחושת וזהב. ב- 2004 התגלה בעמק יאדאר גם ליתיום (כמינרל ייחודי בשם יאדאריט). תעשיית המכוניות החשמליות רק החלה באותם ימים, אבל כבר היה ביקוש רב לליתיום בתעשיית המחשבים והטלפונייה.
הנהלת ריו־טינטו ידעה כי ליתיום הוא העתיד – מסוללות לשעונים חכמים וטלפונים ניידים, ועד סוללות לכלי רכב חשמליים. לפי סקרים גיאולוגיים.
כמויות הליתיום בעמק יאדאר יכולות לספק יותר מ־90 אחוזים מהצרכים של תעשיית הרכב החשמלי האירופי.
החברה הבינה איזו בוננזה היא סרביה – מדינה קטנה שהיתה חבולה מעשור של מלחמות. קל לפתות ממשלה חסרת ניסיון ליצור אלפי מקומות עבודה חדשים בפרויקט לכריית ליתיום. ובניגוד למכרות ליתיום מרוחקים כמו בסין, צ'ילה ואוסטרליה, סרביה ממוקמת באירופה, במרחק שעות ספורות של נסיעה ממרכזי ייצור תעשיית הרכב בגרמניה.
סרביה נמצאת בין מזרח למערב ותעשיית כלי הרכב החשמליים הופכת למוקד משמעותי במאבק. מלחמת רוסיה־אוקראינה הרסה את שרשרות האספקה של חיטה, גז ומוצרים אחרים, ויצרה סכנת ביטחון תזונתי ואי יציבות פוליטית במקומות רבים. וכך גם המרוץ אחר הליתיום.
תושבי סרביה התנגדו שעמק יאדאר יהפוך מגן עדן כפרי לאזור מכרות תעשייתי. החל חשש כי הממשלה, שנדרשו שנים ארוכות עד שהחלה לתפקד, לא תעמוד בלחצי חברת ענק כמו ריו־טינטו, שרווחיה 10 מיליארד דולר בשנה, ובלחצים פוליטיים וכלכליים מבריסל.
לחברת ריו־טינטו יש היסטוריה עכורה של זיהום מקורות מים ואוויר, החרבת אזורי מורשת, נטישת מכרות והשארת אדמה חרוכה ברחבי כדור הארץ משך 150 שנות פעילותה. החל באוסטרליה, דרך מדגסקר, עבור בפפואה ניו־גינאה וברזיל, ואפילו במדינה חזקה ומתקדמת כמו אריזונה, ארה"ב.
הסרבים, שסיימו את המלחמה בבלקן בתחושת השפלה עקב הבאתם לבית הדין לפשעי מלחמה בהאג, לא רצו לשתף פעולה עם "אויבים", גם אם מדובר ברווח משמעותי לממשלה.
אבל ..
חברת ריו־טינטו מנוסה בפיצוח התנגדויות אוכלוסייה (כמו עוד תאגידים בינלאומיים מזהמים). לאורך שנים רכשה החברה מאיכרים בודדים באזור עוד ועוד חלקת – הבתים הוזנחו, השדות התיבשו וחלקים מגן העדן החקלאי נהרסו. ריו־טינטו דיווחה כי בשנים האחרונות השקיעה 600 מיליון דולר ברכישת קרקעות בעמק יאדאר, וביצעה 500 קידוחי ניסיון באתרים שונים ברחבי העמק.
הממשלה בבלגרד עברה שכנוע יסודי מצד ריו־טינטו והאיחוד האירופי בתמיכה אמריקנית. הפרלמנט הסרבי הצביע בעד אישור ראשוני של פרויקט כריית הליתיום בעמק יאדאר לפני כ- 5 שנים.
בסרביה החלה מחאה נרחבת ומפגינים התריעו מהשפעה מזיקה של כריית ליתיום שתביא להרס החקלאות, זיהום הקרקע ומקורות המים, ייבוש ערוצי הנהרות והנחלים ועוד.
לקראת הבחירות לפני שנתיים, נאלצה הממשלה בבלגרד לבטל את האישור הראשוני לפרויקט מחשש לתבוסה בבחירות. מאז נערך סבב בחירות נוסף. אבל .. ב־16 ביולי השנה קבע בית המשפט לענייני חוקה בסרביה כי הממשלה פעלה באופן אנטי־קונסטיטוציוני כשביטלה את האישור הפרלמנטרי הראשוני לפרויקט הענק לכריית ליתיום בעמק יאדאר. בבריסל הריעו לפסיקת בית המשפט וקבעו כי זהו "יום היסטורי לסרביה ולאיחוד האירופי".
תוך 3 ימים מפסיקת בית המשפט, נפתחה בבלגרד פסגה משותפת לממשלת סרביה ולאיחוד האירופי. הפסגה דנה בכריית "חומרי גלם קריטיים" ונציגיה חתמו על "מזכר הבנות לשותפות אסטרטגית" בין ממשלת סרביה ובין האיחוד האירופי, "להקמת רשתות אספקה לחומרי גלם וסוללות לתעשיית המכוניות החשמליות".
(צילום מסך מאתר חברת ריו-טינטו)
.
קנצלר גרמניה, אולף שולץ, אמר כי "כריית ליתיום, מינרל מפתח בייצור סוללות לכלי רכב חשמליים, מחשבים וטלפונים ניידים, חיונית לאירופה כדי שהיא תוכל להמשיך להישאר ריבונית בעולם משתנה, ולא להיות תלויה באחרים". מילים יפות בשירות תעשיית הרכב הגרמנית. שולץ התחייב כי "תהליך הכרייה ייעשה תוך שמירה על הסטנדרטים הסביבתיים הגבוהים ביותר", וכי "גרמניה תעזור בכך".
תושבי סרביה שונאים את גרמניה מתקופת הכיבוש הנאצי ובגלל תמיכת גרמניה באויביהם הקרואטים והבוסנים במלחמות בשנות ה-90. סמיכות הזמנים בין החלטת בית המשפט החוקתי למה שנתפס כמחטף ממשלתי 3 ימים אחרי כן, העירה מחאה סוערת ברחבי המדינה. בבלגרד פרצו הפגנות שהשביתו את תנועת הרכבות. המפגינים נשאו שלטים "ריו־טינטו החוצה" ו"סרביה לא למכירה". שר הפנים וראש הממשלה נקטו יד קשה כלפי המפגינים והשתמשו במונחים כמו "טרור של מיעוט נגד הרוב". נעצרו גם מפגינים זרים שבאו להזדהות עם ההתנגדות המקומית לכריית ליתיום בעמק יאדאר.
האיחוד האירופי נתפס כמקריב במודע את סרביה למען אינטרס כלל־אירופי לאספקת ליתיום לייצור מכוניות שרוב תושבי סרביה לא יוכלו לרכוש
כדי לייצר עוד ועוד מכוניות חשמליות, שנחשבות לא מזהמות, יש להשתמש בתהליכים סביבתיים דורסניים עתירי פליטות פחמן, זיהום אוויר ומקורות מים וסביבה, שלא לדבר על המחיר האנושי – פגיעה בבריאות ופליטים סביבתיים.
ולמה?
פליטות פחמן תומחרו על ידי האיחוד האירופי כמחיר גבוה במיוחד. המרוץ ל"ניטרליות אקלימית" ו"איפוס פליטות פחמן" נכנס לחישובים כלכליים סביבתיים. וזה בסיס דורסנות האיחוד האירופי כלפי סרביה. יצרני המכוניות החשמליות האירופיים יזדקקו לעוד ועוד סוללות ליתיום, ככל שיתקרב מועד המעבר המוסכם לאפס פליטות פחמן באירופה. עד 2030 מוערך כי מדינות האיחוד יצרכו פי 18 יותר ליתיום, עד 2050 – פי 60. לאיחוד האירופי יהיה נוח להפוך את עמק יאדאר למקור הליתיום.
ההשקעה של חברת ריו־טינטו בפרויקט מוערכת ב־2.5 מיליארד דולר. בקישור – הפרויקט בעמק יאדאר באתר החברה
אולם ..
מחיר הזיהום הכולל של תהליך הכרייה, הייצור והשינוע, והשפעתו על הסביבה ועל הקהילות – אדיר.
נעשה שימוש עתיר אנרגיה וזיהום של דלק פוסילי כדי להפיק ליתיום, שמיועדלהנעת מכוניות "לא מזהמות". כמו כן, ישתמשו בכמויות אדירות של מים להפקת ליתיום – וזה צפוי לדלל ולייבש מקורות מים בעמק. יווצרו אזורי ענק מזוהמים של מרבצים רעילים, שיזהמו את מי התהום ויהפכו שטחים אלה לא מתאימים למגורי אדם. ובנוסף, יהיה צורך לקבור פסולת כרייה בכמויות אדירות, שתזהם את הסביבה ואת מי התהום עוד יותר.
האמנם תעשיית כלי הרכב החשמליים באמת טובה לסביבה?
לא.
יש הטוענים כי זו רק תעשיית מעבר כי הדרך לגיהינום אקולוגי רצופה כוונות טובות, הממ לא – הצהרות טובות בשירות אינטרסים פוליטיים וכלכליים, כותבת פזית כהנא ב"מקור ראשון"
.
ועוד על רכב חשמלי, בטריות, זיהומים וסיכונים סביבתיים של מכוניות חשמליות
בטריות כלי רכב חשמליים מזהמות את האוויר, הקרקע והמים – PFAS כימיקלים בלתי פריקים שמזיקים למערכות ביולוגיות
כלי רכב חשמליים ומוצרים "חסכוניים"- זוהה נזק לא צפוי
כביש חשמלי בתל אביב מטעין רכבים תוך כדי נסיעה
רכבי טסלה נשרפים, לווינים ואנטנות נפרשים, דור 5 זולל אנרגיה – מי מרוויחים מכל זה?
