את איילת, שאני גאה לקרוא לה חברתי, הכרתי במפגש המיון למחזור י' בבית הספר למנהיגות חברתית וחינוכית של קרן מנדל.

התאהבתי בה מייד. ואז זכיתי ללמוד עימה שנתיים במקום המיוחד ההוא, שמימן לנו לימודים ואפשרויות לפתח חלומות לפרויקטים:

• איילת התמקדה ביצירת שינוי תודעתי-חברתי לגבי אנשים בעלי צרכים מיוחדים.
• אני עסקתי בעיצוב סביבתי ככלי לפיתוח דמוקרטיה השתתפותית ובניית הון חברתי.

.

היו לי חברים וחברות נכים ומוגבלים (למרות שהחביאו אותם בצעירותי),

אבל ..

מעולם לא נתקלתי מקרוב בנכה קשה כמו איילת, שאינה מוגבלת לחלוטין.

איילת היא מהות ונוכחות גדולה מהחיים ולמדתי ממנה המון. בתרגיל היכרות שעשו לנו, היתה איילת היחידה שזיהתה אותי בצילום מגיל 3 ואמרה "ברור, אלו העיניים של גל". את הצילום שלה לא אשכח לעולם, ילדה בלונדינית יפה.

כשהכרנו הבנתי ש ..

• איילת מתמודדת עם הלקות הכי נראית (ומחלה יתומה שחברות תרופות לא ישקיעו בה)
• ואני עם הלקות הכי בלתי נראית (תסמונת מוכחשת שהמערכת נאבקת ומונעת הכרה בה)

ובגלל המצב החברתי סביבתי כיום – אני מוגבלת הרבה יותר.

 .

בזכות איילת, הבנתי מהי מוגבלות ובמה היא שונה מ- לקות:

• לקות היא החלק הפיזי (במקרה של שתינו), שיכול להיות נראה או לא.  אך לקות (או פגיעה) יכולה להיות גם נפשית/ רגשית/ תקשורתית/ חושית/ קוגניטיבית וכו'.
• מוגבלות היא חברתית (ובמקרה שלי ושל שאר הקהילה שלנו המוגבלות גם סביבתית).

.

הלקות של איילת קשה מאד, הגוף שלה חסר תנועה וחישה בחלקו הגדול ומערכות רבות בו אינן מתפקדות. הלקות של איילת בולטת מאד ומקשה על פעולות היומיום.

הגוף שלי תקין חזק זריז גמיש ובריא ומאפשר כל דבר – כל עוד אני בסביבה טבעית, כזו שלא פוגעת בתפקוד מערכותיו. הלקות שלי סמויה והתגלתה רק כשהחשיפה לטכנולוגיה אלחוטית ולכימיקלים מתועשים וזיהום סביבתי גברה (הטריגר להתפרצות הקשה במקרה שלי).

אנסה להמחיש זאת גרפית  (סליחה על הביצוע)

זו איילת

וזו אני

לקות / פגיעה היא אישית, של האדם.

מוגבלות היא חברתית / סביבתית.

.

כל אדם צפוי לחוות מוגבלות מתישהו – בזקנה, כשאיברים נשברים או אחרי פציעות.

.

כולנו נחווה מוגבלות אם נהייה בסביבה שלא תואמת את צרכינו ויכולותינו ..

גוליבר בארץ הגמדים או הענקים, הוא דוגמה ספרותית.   וגם אליס בארץ הפלאות שמצאה מפתח זהב שהתאים לדלת קטנטנה המובילה לגן יפהפה. במידותיה הטבעיות לא יכלה להיכנס. המשקה בבקבוק שהיה כתוב עליו "שתה אותי" הקטין אותה לגודל שאיפשר לה לעבור, אך את המפתח שכחה על השולחן, שכעת היה גבוה מדי. נגיסה בעוגה שמצאה הצמיחה אותה לגובה 3 מטרים. אליס בכתה.

 

סביבה לא מתאימה מהווה מגבלה תפקודית.

לכן, נדרשת הנגשה.

.

לפני שני עשורים העלתה איילת הצגת יחיד נפלאה על התמודדותה והטיחה לנו בפרצוף מיניות של של צעירה נכה קשה. מעט שרירים פועלים בגוף של איילת, אבל היא רקדה על הבמה. הערצתי אותה. היא היתה האדם הכי אמיצה שהכרתי, הצעירה הכי נחושה ומודעת ומענינת.   נסעתי אז לצפות בהצגה ולצלם. התכוונתי לערוך ולהפיק סרט, אבל בגלל המוגבלות הקשה שלי באותם ימים, לא הצלחתי לממש אפילו את הדגימה למחשב. הקלטות ששמרתי מכל משמר בתקווה שיום אחד אשוב לזה, אבדו עם כל רכושי וכתבי ויצירתי בשריפה הגדולה ב- 2016.

כדי להגיע אז לצפות בהצגה הנהדרת, המטלטלת והמצחיקה, נאלצתי לגייס חבר שינהג, בקושי החזקתי מעמד וכשחזרנו הוא נשא אותי על הידיים במדרגות והשליך את גופי המעולף על המיטה. לא יכלתי לעמוד במאמץ של כמה שעות תפקוד, אבל נראיתי מיליון דולר והכי בריאה.  כי .. הלקות שלי שקופה.

באותם ימים גם לא ממש הבנתי שזו מוגבלות תפקודית סביבתית, שמה שפגע בי הם קרינה אלקטרומגנטית (מלאכותית) וכימיקלים סינתטיים.

ידעתי שמכאיב לי להתקרב למחשב/ סלולר/ חשמל ושאיני יכולה לשאת "ריחות" וחומרים .. אבל לא הייתי מודעת לקיומה של תסמונת כזו ולא זיהיתי שהכל קשור בטכנולוגיה מודרנית, בתוצרי תיעוש.

בהעדר שם לתופת, קראתי לזה אז פיברומיאלגיה וכרוניק פאטיג, בדרגה קשה במיוחד (גם זה היה מוכחש ונלעג אז) – כשל המערכות שלי הגיע לסף מוות ולקח לי שנים להתאושש. אחרי 5 שנות שיקום נחוש, גופי התאושש לגמרי. חשבתי שהבראתי, אבל מוחי המשיך להידרדר (דמנציה מוקדמת – סביבתית) והקריירה נהרסה.

ואז ..

אחרי 15 שנים, בעקבות בדיקת fMRI (לצורך טיפול בתא לחץ באלצהיימר שלי) שחשפה אותי לשדה מגנטי עצום ולחומר ניגודי גדוליניום (מתכת) הגוף שלי קרס .. חזר הכשל הרב מערכתי. ביגטיים חזר. אבל .. אחרי שנים של אורח חיים מאד בריא, הפעם לא היתה לי כל בעיה חיסונית, הגוף היה מאד בריא .. התסמינים הופיעו רק בחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית מלאכותית ולכימיקלים סינתטיים, ואני הפכתי מוגבלת לחלוטין. ושקופה לגמרי.

לא שהיה קל לאבחן רגישות לקרינה ולכימיקלים, לא,

בהעדר מודעות זה קשה. ויותר מזה .. לא האמנתי לעצמי בהתחלה בגלל העדר מידע. אבל זה זה, אין כל ספק. ואיני היחידה.

התסמינים הקשים והמאד מגבילים קיימים רק בחשיפה לקרינה ו/או כימיקלים סינתטיים.

מוגבלות תפקודית סביבתית שהיא מתוצרי העולם המודרני המתועש, הטכנולוגי. עולם שהייתי חלק פעיל בו, חלק נלהב, מנהלת ויועצת בתעשייה (כולל תעשיית התקשורת והסלולר, תרופות, כימיקלים .. ועוד ממה שפגע בלי וכלל לא ידעתי שעלול לפגוע. סמכתי על התקנים ועל המדינה ש"מגנה" עלינו).

בתקופה בה התמוטט גופי בפעם השנייה, איילת התחתנה עם גבר שנראה הכי וואו. איני מכירה אותו אבל אני בטוחה שהוא מדהים אם הוא זכה בה. ראיתי את הצילום שלהם יחד ועלו בי דמעות שמחה. (הנה עוד מוגבלות לא נראית שלי, אי יכולת לפתח זוגיות בריאה שמקורו בפגיעות מיניות בילדות ופוסט טראומה מורכבת, לעומת העדר המוגבלות שלה למרות הגוף שמחלתה עיוותה ושגברים רבים לא רואים מעבר לו. מוגבלות שלהם).

איילת שופטי הקימה את עמותת כיוונים, יחד עם גידי צור, ב- 2003.

חלק ניכר מעובדי העמותה עם מוגבלויות, כצפוי. הם מודל נכון יותר עבור החניכים והחניכות, המתמודדים עם מגוון מוגבלויות. איילת אמרה לי פעם שהיא רוצה שנכים ילמדו לחלום, צעירים נכים לא מעיזים לחלום ובלי חלומות אין מימוש.

בלי חלומות החיים הם מוגבלות.

עמותת כוונים מכשירה צעירים עם צרכים מיוחדים להשתלבות בחברה. אחד החלומות של איילת (היא תמיד חולמת ומממשת בגדול) הפך לעמותה עם מאות חניכות וחניכים שמתכוננים להשתלבות בקהילה. איילת זיהתה, כשהיינו במנדל, כי צעירות וצעירים עם צרכים מיוחדים, שמסיימים בתי ספר משולבים חוזרים להורים ולחוסר מעש והזדמנויות, בהעדר מסגרות כצבא או שירות לאומי. לילדות וילדים עם צרכים מיוחדים יש פחות התנסויות מתאימות לחיים בקהילה. איילת רצתה מכינה קדם צבאית לנכים עם לימודים, עבודה קהילתית וחיי שיתוף עם שכבת הגיל, עבודה והדרכה ונתינת שירותים לאחרים, הכנה ללימודים גבוהים ולחיים. שורשי המכינה צמחו ממאבקי ארגוני הנכים בעולם, שהחלו בשנות ה- 70. בשנות ה־90 החלה מגמה של יציאה לקהילה ושילוב במערכות רגילות. החלום היה מעין קומונה שיקומית, במטרה להשיג הגשמה ושיקום אישי, לצד הכנה לחיים משולבים בקהילה. וזה הוגשם בגדול, העמותה מתפתחת ומשגשגת ומסייעת לרבים ורבות לחלום ולממש.

איילת נפגעה מדיסאוטונומיה משפחתית, מחלה יהודית תורשתית הפוגעת במערכת העצבים האוטונומית ובתפקוד רוב המערכות בגוף, זה ניכר מאד במערכת התחושתית והמוטורית. בגלל נישואי קרובים בקהילות יהודיות קטנות במזרח אירופה משך מאות שנים, התפתח גן פגום, שהופץ בקרב יהודים ברחבי העולם. המחלה נדירה מאוד בעולם. זו מחלה של יהודים אשכנזים ובאוכלוסייה זו שכיחות המחלה כ-1:4000 לידות (כ-1:35 נשאים). כשליש מהחולות והחולים בעולם חיים בארץ. באוכלוסייה אשכנזית עושים בדיקות הריון לגילוי הגן והפסקות הריון. ואני מתחלחלת מהמחשבה שאיילת אולי לא היתה נולדת אם זה היה נעשה בתקופתה.

אני מעריצה אותה.

ובין השאר, בזכות איילת אני מבינה תהליכים בהתפתחות מאבק אנשים ונשים עם מוגבלויות, בניסיוני לגבש פעילות לטובת נפגעות ונפגעי קרינה, שפציעתם כה מוכחשת והיחס החברתי כה מתנכר וקשה.

אני מנסה לפצח ולנסח את נושא המוגבלות התפקודית סביבתית, כדי להבהיר למי שלעולם לא יחושו את מה שלא נקלט בחושים אנושיים מוגבלים (קרינה) ש- 3% מהאוכלוסייה נפגעים מאד, נפגעים נורא.

הבנה הנדרשת גם בקרב פעילי זכויות לאנשים עם מוגבלויות, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות והשיח האקדמי בלימודי מוגבלות.

ואת כל זה .. אני מנסה לבצע כשאיני יכולה לצאת מהכלא נמוך הקרינה, שלמזלי מצאתי (אחרי חיפוש ממושך ותלאות רבות), כשהקרינה הסביבתית מתגברת בהתמדה ויש פריצות קרינה גבוהות מאד מדי פעם (לא היו ידועות כשבחרתי בבית). ובכל רגע מצבי עלול להתהפך ואשוב להיות פליטת קרינה חסרת זכויות ויכולת תפקוד בעולם מוקרן ועוין.  במדינה בה חוק ההסדרים החדש מאפשר הצבת אנטנות בשכונות מגורים ללא צורך בהיתר וללא אפשרות להתנגד.  ברגע שוב עלולים להתהפך חיי ושוב תגרש אותי הקרינה הסביבתית הגוברת ותענה את גופי ותשבית את מוחי ותפקודי, שלי ושל חברותי וחברי מזה 8 שנים.

היום אני מאד מוגבלת וחלומי להביא להכרה בנזקי קרינה ובנפגעות ונפגעים,

היום אני מאד מוגבלת ורוצה להיאבק להנגשה הולמת (ובואו נתחיל בהנגשה דיגיטלית ללא קוד בסלולר לטובת מי שמחוברים קווית בלבד)

והחזרת זכויות האדם שנגזלו ולאפשר לנפגעות ולנפגעים המיואשים מאד, הקורסים במאבק לשרוד, שחלקם מתאבדים .. להתחיל לחלום ולשתף פעולה במאבק המסובך לנו .. כי איננו יכולים לצאת לרחובות להפגין ולא להגיע למוסדות ולוועדות או לבתי משפט וביטוח לאומי.

היום זה החלום שלי, חלום של מי שנפגעה, חלום שונה מאד מחלומותי באותם ימים, בהם הכרתי את איילת, שלימדה אותי כמה חשוב לחלום.

תודה, איילת

---

איילת ביקשה להימנע מציון שם משפחתה כי זה מביך אותה.  אבל היא מדהימה והיא מודל להתמודדות, מעוררת השראה והערצה בכל שתפנה.  אז בנוסף לדברי, הנה פוסט על איילת הבלתי נשכחת שכתבה מי שלמדה עימה. בפוסט זה יש הפניה לריקוד "ציפור.ים" שנוצר עם איילת.  בגופה של איילת, שתנועה עצמאית כמעט אין בו, שוכנת רקדנית, שחקנית, מחזאית ובמאית מחוננת.
(ולא יעזור לה, היא מוכרת להמונים שנתקלו בה, או נעזרו בזכותה)

איילת הצליחה מאד בלימודי משפטים ותיאטרון. היא כתבה ושיחקה בשתי הצגות יחיד אוטוביוגרפיות "מעשה מסע" ו"צעדים", המתארות במשחק, שירה ומחול את סיפורה כנכה וכאישה נכה.  ראיתי אחת מהן, שהיתה בלתי נשכחת. את ההצגה שהעלתה בלונדון, לצערי, לא ראיתי וגם לא ריקוד בשם ThisAbility שהשתתפה בו והועלה בפסטיבל עכו).  בנוסף, פרסמה "מכתב לגבר שעוד לא הגיע" ב- 2004.

---

.

 

הקרינה הסביבתית הולכת וגוברת, זה קורה יותר ויותר מהר.

בכל דור טכנולוגי נוספים עוד נפגעות ונפגעים מתרבים. ולצערנו, זה ימשיך.

לפחות 3% מהציבור עם פרדיספוזיציה גנטית (כנראה) החושפת לפגיעה תפקודית סביבתית זו.

ולצערנו,

הקרינה הסביבתית תמשיך להתגבר –  חוק ההסדרים 2021-2022 ידאג לזה.

מדובר בפגיעה בזכויות אדם 

ובחלק מהמקרים – במוגבלות תפקודית סביבתית קשה.

.

 

לאף אחד ואחת לא מגיע לחיות כמו רגישי הקרינה – אלה לא חיים ראויים. 

(לא פשענו, רוב רגישי הקרינה אזרחיות ואזרחים טובים, שומרי חוק, שירתנו בצבא, עבדנו, שילמנו מסים והועלנו מאד לחברה .. כשנפגענו הפכנו שקופים וללא זכויות היסוד).

כשנאלצתי לברוח מהדירה שבניתי בידי (בפרויקט השימור שיזמתי ועבדתי עליו בפרך 30 שנה) והפכתי פליטה סביבתית, בגלל קרינה מהשכנים ומהאנטנה שהוצבה בשכונה .. חייתי שנתיים וחצי כהומלסית נרדפת:

• תחילה העברתי ימים ולילות במרתפים נטושים ובשמורות נידחות, בנקיקים ובחורבות .. בשמש ובגשם, רועדת מרעב ומקור ומפחד (ומכאב וגם מעלבון)
• ואחרי כן תקופה ממושכת סגורה בצינוק ממוגן בבית הורי הזקנים שנגמרו מחוסר אונים מול סבלי שלא יכלו לפתור – בלי יכולת לצאת אפילו לשירותים ולמטבח
• שנתיים וחצי של חיפוש יומיומי בכל רחבי הארץ אחר מגורים הולמים למצבי (שיום אחד קרה – בגיל 51) – עם מד קרינה ומפות אנטנות ותחקור עמוק של מפגעים  (מדריך חיפוש מגורים לנפגעי קרינה)
• עברתי הרבה בתים, מחלקם חולצתי במצב קשה (למרות מדידות "טובות", למרות "מיגונים" יקרים להפליא)
• "אין איפה לגור" – על בעיית המגורים של נפגעות ונפגעי קרינה בדרגה קשה

הנה צילום של ש' האהובה שלנו, שהפכה פליטת קרינה מעט לפני והתגלגלה במצב קשה זמן ממושך יותר ממני

.

מעט מהמסע שלי – הרצאה בכנס "מוח בריא" 2018
https://youtu.be/c6ZJfqAL8FY

.

ומה לגבי מיגון מקרינה .. ?

מיגון עוזר מאד בהרבה מאד מקרים. אבל לא תמיד אפשרי מיגון וחסימת קרינה. לעתים המיגון גם מזיק.

ויש לא מעט חסרונות (חלונות סגורים, חסימת מעבר אוויר, כימיקלים שנפלטים מחומרי המיגון, עלויות גבוהות) ..

מעבר לכך שהקרינה הסביבתית גוברת בהתמדה ולא כל רמת קרינה ניתן למגן ..

הנה פריצות קרינה בבית החדש (שרכשתי ומאז רק מפגכעים יש בו והתאמות שעולות הון) – הקרינה הסביבתית הפורצת לבית "נמוך הקרינה" והמאד ממוגן הולכת וגוברת בהתמדה. וכבר קשה לחיות בו. אני במרחק יריקה מלהפוך שוב לפליטת קרינה. ואין לנו לאן ללכת

לגבי מיגון בפרט וטכנולוגיות הגנה ושיקום מפגעים בכלל  – אציין כי ..

אין לדעת אם המיגון המאד מאד יקר יסתדר עם הגוף הספציפי שלי, עם רגישותי המיוחדת לקרינה (והחזרים וחשמל) – גופי מגיב רע לחלק ניכר מהמיגונים לקרינה.   וודאי לדבקים ולחומרים של המיגונים.  כי אני מקרה קשה של תסמונת משולבת MCS/ EHS – רגישות קיצונית לקרינה ולכימיקלים סינתטיים.

וכך גם דניאל הדייר החדש שלי –

שנינו עם רגישות משולבת קרינה-כימיקלים בדרגה חמורה ביותר.  מקרי התסמונת המשולבת הקשים "נהנים" מפרוגנוזה גרועה ביותר וממוגבלות תפקודית כמעט מוחלטת, או .. חרא חיים.  את כל זה קשה מאד לניטור ול"תיקון", ובטח שלא לידיעה מראש.

במקרה שהמיגון יתגלה כבעייתי עבורנו – ההשקעה הגבוהה במיגון תרד לטימיון

(כמו הרבה מאד אמצעים ומכשירים וטיפולים ותוספים שנרכשו ונזרקו כי לא הועילו. לעתים אף הזיקו).  ..  ולמרות זאת, מיד ביקשתי הצעת מחיר למיגונים היקרים והאיכותיים ביותר .. אבל זה כי אני כזו  ורק כי אני יכולה. ..  למרות שאני "מגולחת" פיננסית ועם הלוואות (בגלל רכישת הנכס) והוצאה כה כבדה בהפתעה היא בעיה גם לי ..  כן ..  זה לא יהיה קל,

ועדיין ..  אני מאלה שיכולים.

אבל ..

מה עם מי שלא יכולים לממן מיגון מקרינה?

מיגון לבית (מכל הכיוונים) נע בין עשרות אלפים למאות אלפי ש"ח,

מדי קרינה ומיגון אישי (ביגוד חוסם קרינה) עולים לא מעט אף הם.

סינון האוויר והמים שדניאל ואני צריכים (רגישות חמורה לכימיקלים) עולה עשרות אלפים ויש להחליף פילטרים בעשרות אלפים כל שנה !

תוספי התזונה והטיפולים (אם עושים כל שנדרש) גם מגיעים לעשרות אלפים בחודש ..

כמה יכולות ויכולים לממן את זה?

ותוסיפו לזה את העובדה שנפגעות ונפגעי קרינה חסרי יכולת תפקוד בעולם – ללא מגורים הולמים, ללא יכולת פרנסה, עם כאבים ותסמינים מגבילים  (ללא שום קצבה, גם לא עלובה ביותר)

איך בדיוק זה מסתדר?

אז לעשות מיגון זה הפתרון?

(כן, למי שיש מגורים שניתן למגן – לעתים זה פתרון אישי למי שיוכלו לממן זאת, אבל זה לא "פתרון")

הענין הוא הכרה במוגבלות !

מוגבלות תפקודית סביבתית.  בעיה חברתית.

נדרשים – ליווי וסיוע במגורים/ מיגון/ תעסוקה/ טיפול רפואי הולם/ פתרונות חינוך ולימודים ..    כמו שיש בשבדיה ובקנדה ובמקומות נאורים אחרים .. !

כי ..   בישראל אין.

וכמה מאלה שהסביבה העכשווית (יעני החברה שלנו, הציביליזציה הדיגיטלית המתקדמת) תפגע בעתיד בתפקודם ובבריאותן יוכלו לממן את כל זה?

וללא מערכת אבחון הולמת .. כמה מהן ומהם ידעו שזו הבעיה ומה הפתרון לסבל?

ולמרגיעים מיד כי "זה בסדר .. ניתן למגן"  ..  אדגיש כי לנאמר יש משמעות במאבק להכרה.

בפוסטים שלי אני מראה כי לא רק שנאלצתי לברוח מביתי הנהדר ואיבדתי את פרנסתי ואת מעגלי התמיכה ואורח חיים וכי יש לא מעטים במצב דומה, אשר שנים מחפשים מגורים (ופרנסה ואפשרויות לימודים מונגשים) הולמים ולא מצליחות ולא מצליחים למצוא (ויש שמתייאשים ומתאבדים, רק לפני שבוע עוד אחד)

לצערי  .. להגיד .. "לא נורא .. ניתן למגן" מסמן את זה כבעיה אישית שניתן לפתור.

וזה לא המצב.

לא.

זו ..  מוגבלות תפקודית הנגרמת בגלל הסביבה – קרינה סביבתית פולשת למרחב פרטי (ולגוף) וגורמת לחולי ולקשיי תפקוד

ולא רק לי, גם לחברותי ולחברי מזה 8 שנים, מאז נפגעתי  (סליחה .. לקח לי זמן להבין מה מקור הבעיה ולמצוא את מי שנפגעו כמוני .. אז פחות מ- 8)   ..  כלומר, 3% מהאוכלוסייה.

זו הפרה של זכויות האדם שלנו – כמעט כולן.  וזה לא תקין.

להגיד "מיגון" מאותת למקבלי החלטות ולציבור שהכל בסדר .. שזו בעיה אישית.  לא.

לא.

זו לא בעיה אישית.  זו בעיה חברתית.

(אולי שיחייבו את תעשיות הסלולר ו"מזהמי הקרינה" למצוא מגורים הולמים ולמגן עבור מי שנפגעו .. וגם לספק תעסוקה/ פרנסה ואפשרויות לימודים)

לא סתם יש חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות – אסור להפלות, אסור לפגוע ולהזיק, אסור למנוע זכויות אדם (בריאות וכבוד ופרנסה ואוטונומיה ומרחב ותנועה ולימודים וצריכת שירותים ועוד)

וכאמור, רוב הנפגעות והנפגעים לא יכולים לרכוש שירותי טיפול ורפואה פרטיים, תרופות והעשרה תזונתית, מזון אורגני שכל כך נחוצים לשיקום גופנו שנפגע מהקרינה. רובם גם מסרבים להשמיע קול, גם עקב מאבק הישרדות וסבל קשה, אך גם מחשש מפני תגובת הסביבה העוינת.

בהעדר מענה ציבורי – רוב המקרים הקשים מידרדרים לעוני נורא ולחולי וקשיי תפקוד, ויש שמתאבדים. (בעיקר בתסמונת משולבת קרינה-כימיקלים שהיא קשה מנשוא, לא אפשרית במקרים הקשים).

בינינו, בתוך הקהילה חשוב להראות איך לשרוד, ללמד איך להתמודד ולתת תמיכה. ואני הרי עושה זאת.  אבל המקום לכך הוא בתוך קבוצות התמיכה – בדיון הפנימי. זה מאד חשוב.  תקווה זה חשוב.  ..  וכידוע, אני משתדלת לסייע, אני מהבודדים שמתנדבים לעשות זאת (ואני לא מתפרנסת מזה ולא מהכתיבה  באתר או מניהול העמותה, ואני בעד מי שכן מתפרנסים ומקבלים תמורה על השקעת זמן ומאמץ – מגיע להם וזה טוב) ..   אבל ..

בודדים אלה שמסייעים קורסים תחת עומס הפניות.  לא סביר ששני נפגעים (שבקושי מתפקדים עקב מוגבלות תפקודית כה קשה) יחליפו מדינה על כל שירותיה הנדרשים בבעיה כה רב-מימדית וסבוכה, שמקורה לחלוטין סביבתי חברתי

גם אם יש פרדיספוזיציה גנטית לחלק מהאוכלוסייה, בדומה לכל לקות.   דוגמא לצורך הבהרה – מי שמועדים לפגיעה ונשלחים לקרב וחוזרים הלומי קרב אמורים לקבל טיפול וסיוע.  באופן דומה.  מי שנפגעים ונפגעות עקב צרכי תקשורת ו"קידמה" חברתיים וכלכליים – צריכים סיוע הולם.

מדובר במאבק ציבורי להכרה בנזקים ובמי שנפגעו

וכל מילה צריכה להישקל !

חשוב להראות איך תוך כמה חודשים התרוממה הקרינה הסביבתית במקום שחשבנו שהוא "מוגן"

(ולכן רכשתי אותו כמקלט לסוף ימי) – וזה רק ילך ויגבר. וזה מה שחשוב פה.  ולא "הרגעה" ולא "תקווה"

תקווה?  כאשר לא עונים לפניותנו?  כאשר סותמים פיות ומבטלים כנסים על נזקי קרינה?   איזו תקווה?

זה קשור לחוק ההסדרים שעבר ומאפשר אנטנה בשכונות מגורים, לא צורך בהיתר וללא אפשרות להתנגד

כמה נפגעות ונפגעים יצטרפו בשנה הבאה לערימות השקופים הנרמסים?   מי יתנו להן ולהם מענה? איך ימצאו מגורים הולמים ופרנסה ולימודים מונגשים? איך יממנו מיגונים יקרים וטיפולים? איך יצליחו בכלל לאבחן מה היכה בהן ובהם כשמערכת הרפואה לא מודעת וגם לא הרווחה ולא מקבלי ההחלטות?

איך יבינו מה ומי גזלו את זכויותיהם ואת היכולת לתפקד ואת בריאותם?

---

נאמתי את כל זה בהתרגשות בטלפון ..

איך יש לעשירה כמוך כזו תפיסה חברתית? צחק קולו של חבר ותיק בצד השני.  לפני עשרות שנים, התחלנו יחד את דרכנו הבוגרת, הכרנו בקורס הנחיית קבוצות של ההסתדרות בתקווה למצוא עבודה. היינו סטודנטים ומצבו הכלכלי היה טוב משלי, היתה לו דירה ללא התחייבויות והלוואות. לי היו הרבה חובות.

גדלתי במשפחה שהדבר היחיד שהיה לה לתת לי זה טונות כשרון וחריצות, עניתי.

נכון, נזכר בשנות ההתכלבות הארוכות שלי, את הנחישות לחסוך בשביל פרויקט הענק שיזמתי. פרויקט שכולם אמרו שאין לו סיכוי (ואחרי 30 שנה הצטערו שלא הצטרפו) .. תמיד היית אצנית למרחקים ארוכים, הוסיף,

כן..  ומשך שנים מיהרתי כל יום לאימוני ריצה מפרכים במכבי. עקפתי את רוב החבר'ה בריצה (נהגתי לרוץ סביבם כשהלכנו ברחוב כי היה לי קשה הקצב המזדחל שלהם) ובפרנסה,  לא התפנקתי, עבדתי במערכות נוקשות סביב השעון, עבדתי מאד קשה, בניתי מוניטין כמומחית ייחודית בתחומי. אך לא שכחתי מהיכן באתי – תמיד ראיתי את מי שיש להן ולהם פחות, מעולם לא השוויתי את עצמי למי ש"יש להם", לא רציתי יותר, רציתי מספיק לחלומותי (שתמיד היו צנועים כלכלית ומלאי אמנות ואקולוגיה והגשמה אישית וחברתית), וראיתי תמיד את מי שלעולם לא יוכלו כי לא בורכו כמוני במה שנדרש כדי להתפתח ולממש (בעיקר יכולת למידה, בטחון ועצמאות מחשבתית וראייה רחבה),

תמיד ניסיתי לסייע בהנגשת מידע מורכב ולימוד (חכה ולא דג), בחלוקת מעט המזון שהיה לי עימם, בניסוח ופנייה לערכאות בבעיותיהם (וכשיכלתי – גם במימון),

כי ..  מי שמתבוססים בתחתית הפירמידה המאסלואית לא יוכלו להגיע לפסגתה (ללא סיוע).

היום אני שוב בתחתית הפירמידה בגלל פגיעת הסביבה בגופי ובמוחי (הפגיעה שלי החלה בדמנציה סביבתית שהרסה לי קריירה מצליחה – דמנציה שנעלמה כשנמנעתי ממפגעי הסביבה, כשגם גופי קרס מרגישות קיצונית לקרינה ולכימיקלים סינתטיים).   כל הצלחה שלי היום נובעת מיכולות ומשאבים שאין לרוב הנפגעות והנפגעים מהסביבה – וזה מה שנגד עיני במאבק ובכל העשייה שלי מאז נפגעתי

---

אבל .. חזרתי ..  ואחזור ..

כמה יכולים לעמוד בתשלומים אלה?

ולמה?

האם זו גזירת גורל?  טרגדיה אישית?

לא. זו לא בעיה אישית.

זו פגיעה סביבתית.

זו מוגבלות תפקודית שקשורה בזמן ומקום – חיים בחברה מסוימת, בתרבות הטכנולוגיה העכשווית.

זו בעיה חברתית וזה המאבק.

הסיוע צריך להיות חברתי, ממשלתי !

בהרגשתי, צילום מתוך ריקוד של איילת עם ניקול מאהלר מייצג אמפתיה וסיוע למי שלקו או נפגעו כך שיוכלו לממש חלומות ומהויות – הנגשת סביבה כדי להסיר מגבלות תפקודיות יאפשרו מימוש של רבות ורבים וחברה שוויונית ושלמה יותר

צילום (כנראה) מגי וייסמן

כאמור, חוק ההסדרים המאפשר הצבת אנטנות ללא צורך בהיתר (או יכולת להתנגד) בשכונות מגורים יביא להגברת הקרינה הסביבתית ולעלייה בכמות הנפגעות והנפגעים.

"קרינה שוויונית" מכנים את זה במשרד להגנת הסביבה,

"הגנת הסביבה" .. בדיחה .. במקום להיאבק לעדכון התקן שלא מגן על בריאות הציבור אלא על התעשייה (בארה"ב בית המשפט פסק לאחרונה נגד FCC גוף תקינת הקרינה בדיוק בנושא זה – אי עדכון התקן לפי מחקרים ועדויות על נזקי הקרינה ולא רק רגישות לקרינה ולא רק סרטן)

אז .. לא.

לא קרינה שוויונית ..

אלא ..

צדק סביבתי

יש לשאוף לשוויון חברתי בצריכת משאבי טבע והשפעת הסביבה על פרט ועל תתי קבוצות בחברה (כולל מי שעלולים להיפגע בגלל שונות נוירולוגית .. כמו 3% רגישי קרינה).

זה קשור לתנועה למען צדק חברתי.

ואם לא כל הנפגעות והנפגעים יואילו לצאת מהארון ולהרים קול זעקה – זה לא יקרה.

(ובבקשה להתחיל במילוי טופס התמיכה במכתב העמותה).

ולמיואשים ("זה לא יעזור") ולמתפללות שבינינו ("הקב"ה יעזור")   .. תפילות זה טוב מאד (תפילה ואמונה)  ..   אבל לא לשכוח ש ..

         ..   אלוהים עוזר למי שעוזרים לעצמם.

וזה מאבק חברתי להכרה.

---

קישור לפוסט עם הצילומים וסיפור הקרינה מהבית החדש

---

לצערי,

"הפתעת" הקרינה הפולשת לבית החדש רק המשיכה את הטירוף של אי היכולת להעביר כספים להשלמת הרכישה, שלא התאפשרה עקב היותי נפגעת קרינה, ללא טלפון סלולרי.

היה עלי להעביר תשלום שלישי ואחרון לרכישת בית.

בית שרכשתי למרות שזה טירוף מוחלט במצבי  –  מוגבלות תפקודית סביבתית קשה  (בכל מקום בו הניידים שלכם קולטים – נפגעות ונפגעי הקרינה לא יכולים להיות).

רכשתי בית (בלב כבד ובחשש) כי:

• הבית שאני שוכרת הוצא למכירה בסכום לא אפשרי
• במקרה הוצא למכירה בית, שהיה צמוד לבית בו החל שיקום גופי מהקריסה כתוצאה מפציעת הקרינה (פציעה נוירולוגית) (וברחתי ממנו יחפה כשנשרף קליל ובו כל אמנותי ויצירותי מחצי מאה, כל שהיה חשוב, כולל ספרים ומחקרים שכתבתי ועבדתי כמה שנים)
• אמא שלי, בת ה- 86, אמרה שהיא רוצה ללכת מפה כשהיא יודעת שיש לי מקום בעולם. אני עושה את זה בשבילה.

די מהר הצטערתי כי:

• הקרינה שם התרוממה ומתגברת כל הזמן (אאלץ לישון במחסן ולא אוכל להשתמש בחדר השינה שיש בו פריצות קרינה מאד גבוהות לרגישי קרינה – 30 מיליוואט למ"ר/ 3 מיקרווואט לסמ"ר.  ואהיה כלואה לחלוטין בשטח קטן. גם כך אני כלואה בבידוד כבר 8 שנים. הקשר שלי עם העולם רק מקוון – בחיבור קווי)
• לאחר החתימה הועבר פרק התקשורת בחוק ההסדרים, שמאפשר הצבת אנטנות בשכונות מגורים מול כל חלון ועל כל גג וברגע אהפוך שוב לפליטת קרינה (מהבית האהוב שלי ברחתי בגלל קרינה מהשכנים ובשכונה, עברתי 8 בתים ב- 4 שנים ומחלקם חולצתי במצב קשה)  – פניית העמותה בשיתוף חוקרות ומדענים לשרי הממשלה בענין חוק ההסדרים, תקינה ועדכונים מהעולם, עקב פגיעה בבריאות הציבור (ישראל בפיגור כתמיד)

עדכון פסיקה מהעולם למכתב עמותת רגישות לקרינה בדרישה להכרה בנזקי קרינה ושינוי תקן קרינה- 26.8.2021

אז ..

כשעורכת הדין אישרה שכל המסמכים הועברו והכל תקין לקבלת מפתח .. מיד שלחתי הוראת העברה לתשלום האחרון

אבל .. לא ניתן היה להעביר ! בשום דרך !

אחרי שעות של בירורים גיליתי כי נחסמה הדרך היחידה שלי להעביר הוראות לבנק (בהעדר סלולר) – איני יכולה לפעול בכסף שלי!  כסף שחסכתי כל חיי בעבודת פרך!

קרסתי ..  כי זה לא רק בבנק – בכל אתר ומערכת ציבוריים, ממשלתיים ופרטיים. גם מזון לא ניתן להזמין ללא סלולר, כלום.

הנה .. אפילו בבזק, שבשירותיה הקוויים אנחנו משתמשים, חובה לתת סלולרי באתר כדי להזמין שירות.

זה הקשר היחיד של נפגעות ונפגעי קרינה לעולם, הדרך היחידה לצרוך שירותים – מקוון בחיבור קווי ! וזה הולך ונסגר.

תהרגו אותנו ודי כבר .. צרחתי בתסכול.  בצער שעו"ד אדם פיש, שהוא האדם הנחוץ כעת, נפטר בדמי ימיו. הכרתי אותו ואיני מפסיקה לתהות – למה הוא מת ולא אני. הרי הוא היה ממשיך להועיל והקיום שלי מיותר מאז נפגעתי מקרינה ומזיהום סביבתי. שקופה וחסרת ערך. ולעזאזל, מי מחליף אותו בעבודת הקודש שלו – ייצוג המוחלשים השקופים והדרוסים (כמוני מאז נפגעתי מקרינה לפני 8 שנים) מול המערכת?

בלי משים התחלתי לזמזם את שירה של אתי אנקרי במילים מותאמות למצבי :

..   מישהו היום דרך עלי

ואני לא יכולה לקום

ויש כמוני רבים מתגלגלים בחורבות נטושות

יש כמוני רבים שורדים בקושי בכל מיני צורות

יש כמוני רבים אנשים בני תמותה בלי סלולר,

ובלי עמידות לקרינה

ובמצבי ברור לגמרי שבריאות חשובה יותר מכסף, הרבה יותר

ועל אהבה במצבי אין מה לדבר

גם על תפקוד, פרנסה, כבוד, תנועה, אוטונומיה,

על הכל אין לי ברירה אלא לוותר

ולא רק על שירותים בחיים האמיתיים (בגלל הסלולריים והוויפיי)

כעת גם כל השירותים המקוונים דורשים קודים סלולריים

..  ומי שמכירים אותנו מבינים שהיום זה אני, מחר זה אתה.   ..  (כל השיר מותאם והפוסט בעניני ההנגשה .. בפייסבוק)

מעט על הפגיעה שלי (דמנציה סביבתית שהרסה קריירה מצליחה) והמסע שלי

אחרי טירוף של יומיים פניות לכל עבר ורעש ברשתות, הודיעו לי טלפונית מהנהלת הבנק שביצעו את ההעברה (בשישי בצהרים למרות שלא עובדים בשישי) . טוב שיש כמה עובדים נחמדים, וטוב שעשיתי רעש ..

הפעם ביצעו,

אבל ..  את הענין העקרוני של ההנגשה לנפגעות ונפגעי קרינה חובה לפתור

נתחיל בהגדרתנו כ"צרכים מיוחדים" יחד עם הקשישים ומוגבלי השמיעה – הוראות בפקס או מייל לפקס.

ומעבר לכך ..

אנחנו צריכים הנגשה דיגיטלית ללא סלולר.  לנו יותר נוח קשר מקוון (חיבור קווי).

שלחתי מיילים ופניות לכל עבר בשאלה ..  מכיר/ה עו"ד טובים בעניני סביבה/ מוגבלות/ צרכים מיוחדים? כאלה שילמדו נושא מורכב מאד ויעבדו פרו בונו?

ואז ..

רבים הגיבו על העדכון (ביצוע ההעברה) בקריאות "ניצחון", או "סוף טוב", מברכים על סיום והצלחה –  אז לא. זו ממש לא הצלחה ולא סוף ולא טוב.

ביצעו העברה, אכן. זה יופי. אבל לא ניתן לתפקד כך.

אי אפשר להפוך עולמות בכל פעם כדי לבצע פעולה בכסף שלי (!) או כל פעולה אחרת הנדרשת לחיים ולתפקוד, כל שירות.

חייבת להיות הגדרה של נפגעי קרינה כ"צרכים מיוחדים".

חייבת להיות הנגשה דיגיטלית למצבנו – לנפגעות ונפגעי קרינה נוח מקוון,

זה הקשר שלנו לעולם כי אנחנו כלואים ולא יכולים לצאת (חיבור קווי כמובן) – אבל בלי קוד סלולר. הפעם בזבזתי על זה יומיים רצוף . ואיתי גם כמה פקידים שרצו לעזור ולא יכלו בגלל תקנות.

זה ככה כבר שנים. אני מבקשת שנים לסדר ולא נענית. זו ממש לא פעם ראשונה – לא מנגישים.

מעבר להכרח החוקי להנגיש (חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות) – יעילות ושירות גם דורשות הנגשה מלאה.

כאמור, בשלב ראשון יש להגדיר אותנו כ"צרכים מיוחדים" ולאפשר פנייה בפקס/ מייל לפקס כמו קשישים וכמו מוגבלי שמיעה.

אבל נדרשת הנגשה דיגיטלית מלאה ללא קוד בסלולר.

ולמי שחושבים שהנה כמה מילים והכל ייפתר .. חח ..  אני מנהלת מלחמה כבר 8 שנים, עמיר הרבה יותר ממני, בכל העולם כך.

בשבדיה מכירים כבר מ- 2002, יש סיוע וקצבאות ויש בעוד מדינות. בקנדה מצב לא רע. גם האיחוד האירופאי מכיר ודורש יחס מיוחד

אבל .. בארץ זה לא קורה.

להיפך .. סוגר עלינו יותר ויותר ויותר. (למרות שחתומים על האמנות) אנחנו מול תעשייה חזקה מאד, דורסנית מאד ומערכת שלא רוצה להכיר שמכתיבה לתקשורת ולשרים דפי מסרים, והם מדקלמים את השקרים.  (ראו חוק ההסדרים,  ראו מה קורה בעולם . ..  אפילו בקופ"ח הייתי צריכה לאיים בתביעה כדי שיתעדו תלונות, לא אבחנות – תלונות !  וזה לקח 5.5 שנים עד שהיה לי די כוח לאיים בתביעה. ואיך יעלו על בעיות חדשות ללא תיעוד? ואיך ידעו לטפל בי אם יקרה לי משהו? (ואם זה "נפשי" .. וזה לא ! זו פציעה נוירולוגית מוכחת .. לא מגיע יחס וטיפול? אין זכויות?)

בארץ אין שום הכרה, שום סיוע, שום כלום, רק ניכור ודחייה. רוצים שניעלם שנמות. אבל בלי לאפשר המתת חסד הומנית – רק חיים רעים רעים, נטולי זכויות אדם בסיסיות.  דרסו את כל זכויות האדם והאזרח, הכל

ואם אין חיים – תנו למות, ביקשתי כבר,  אבל אפילו לאשר המתת חסד לא מוכנים. מתעלמים מכך שזו תסמונת מוכחת לגמרי במחקרים ובבדיקות מעבדה אוביקטיביות וממשיכים לצטט ניסויים שגויים וגרועים, שהרסו לנו את החיים (מומחים לא מעטים אומרים שזה נעשה במימון ובשירות התעשייה.. בדיוק כמו במאבקי הטבק/ אסבסט/ עופרת/ קישוון/ כור/ מפרץ חיפה / אופיאטים ועוד ועוד.. )

אכן .. כמו שאמרו לי לא מעט מנפגעות ונפגעי הקרינה .. טעות עבורנו לרכוש בית – הנה למה

כמה רגישים לקרינה יש?

דר' יעל שטיין, מבית החולים האוניברסיטאי "הדסה עין כרם".

שקף מתוך הרצאתה בפורום המומחים בנושא קרינה בלתי מייננת באוניברסיטת תל אביב' פברואר 2020

מדבריה..

• קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת היא המזהם הסביבתי הגדל בקצב הגבוה ביותר.
• בשבדיה יש הכרה ברגישות לקרינה בלתי מייננת כנכות תפקודית. הסיבה לחלוציות של שבדיה היא שמפעלי הסלולר הגדולים הראשונים היו בה (אריקסון, נוקיה וכו') והעובדים נפגעו ראשונים, פיתחו תסמיני רגישות לקרינה ועוד מחלות.
• שיעור ההיארעות (שכיחות) של רגישות לקרינה EHS, כפי שנמצא בסקרים בעולם בשנת 2006 נע בין 3% ל- 11%.  שיעור זה הולך ועולה ככל שהחשיפה לקרינה גוברת (בעולם רמת הקרינה וכמות התדרים בעלייה מתמדת וזה עוד לפני פרישת דור 5 בסלולר).
• בישראל לא מאמינים לנפגעי הקרינה ולרגישי הקרינה, דוחים את תלונותיהם ואת חוויתם הקשה, בטענות שזה "פסיכולוגי", "פסיכיאטרי" או "נוסבו".

ואני מוסיפה..

שבדיה ומדינות נאורות אחרות מסייעות לנפגעי קרינה ולרגישי קרינה, מבטיחות תנאי קיום וזכויות אדם כמו לכל אדם, בהתאם לאמנת זכויות האדם עם מוגבלויות של האו"ם מ- 2007.

פרופ' אולה יוהנסון, ממכון קרולינסקה בשטוקהולם, נדהם כששמע שביטלו את הכנס "קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה" באוניברסיטת תל אביב ושלא מכירים בארץ ברגישות לקרינה כנכות תפקודית.

פרופ' יוהנסון כתב לי שבטייואן מצאו אפילו 13.5% רגישי קרינה בסקר באוכלוסייה הכללית. כלומר, הטווח שנמצא ברחבי העולם הוא 3- 13.5%.  זה המון.

לפי החישובים של פרופ' יוהנסון בערך 350 מיליון ברחבי העולם רגישים לקרינה – חישוב צנוע יחסית לפי השיעור שנמצא בשבדיה (3% ב- 2006). 

מדבריו עולה דרך לטשטש את הנתונים בעזרת קטלוג כ"נכות תפקודית" (עם עוד נכויות תפקודיות) ולא כ"רגישות לקרינה" – מה שמוריד את השכיחות באופן מלאכותי בנתונים היבשים.

לצד זה, בכל העולם רגישי קרינה מתייאשים מהמאבק להכרה ומוכנים "להתאים" תלונות כדי לקבל עזרה כלשהי תחת כל תיוג מקובל (במקומות בהם אין הכרה ברגישות לקרינה). כך הם מאובחנים תחת "שחיקה" (burn-ou), "כאב כרוני", "מיגרנה", "פיברומיאלגיה" או "פוסט-טראומה" ואפילו "דיכאון" (שאף אחד מהם לא ניתן "להוכיח" – כל אלה מתבססים על דיווח עצמי ללא אבחנה אוביקטיבית, שעדיין נדרשת רק מרגישות לקרינה המותקפת כל כך).

ואל תתבלבלו – כל אלו "תסמונות" ולא "מחלות", כלומר, שמות אלה הם בעצם פח זבל אבחנתי שאומר "אין לנו מושג".

אבל..

זה גורם לירידה מלאכותית בנתוני "רגישות לקרינה" ועלייה באבחונים אחרים, כך "מועלמת" הבעיה.. כאילו הטכנולוגיה בטוחה.

רשימת מקורות לסקרים והתיחסויות ששלח פרופסור אולה יוהנסון

סיכום הרצאתה של ד' יעל שטיין – עמיר בורנשטין

---

יולי 2021 – עשרות חוקרים ומדעניות מובילים בדרישה להכרה ברגישות יתר לקרינה EHS כהפרעה נוירולוגית

---

בצילום תקציר דבריו של פרופ' אולה יוהנסון בכנס בפריז על רגישות לקרינה ורגישות לכימיקלים, בשנת 2015

תקצירי ההרצאות בכנס על רגישות לקרינה ולכימיקלים – EHS , MCS – בכנס בפריז

דר' יעל שטיין  מסבירה על רגישות לקרינה בתוכנית הבוקר בערוץ 2, בשנת 2012

תרגום סקירת מנגנוני רגישות לקרינה שפורסמה ביולי 2020 – דר' יעל שטיין ודר' איריס יודסין

מנגנון התפתחות רגישות יתר לקרינה EHS – מידע מהכנס הרפואי על השפעות בריאותיות של קרינה, ינואר 2021

ישראל היא מדינת עולם שלישי מפגרת ורעה לרבים מתושביה הסובלים, ובמיוחד לרגישי הקרינה המתרבים מדי יום וסובלים מאד בעולם של היום. עולם בו הקרינה פולשת לכל מרחב ציבורי ופרטי – ללא הסכמה.

רגישות לקרינה אינה מחלה, הסביבה היא שחולה.

(ובמילותיו של ילד בן 9 מקהילת נפגעי הקרינה "אני לא חולה – האנטנה חולה, האנטנה רעה ומכאיבה לי").

אנחנו בריאים לגמרי כאשר אין קרינה מסביב. אנחנו נכים ומוגבלים כאשר חושפים אותנו לקרינה – סלולר, אלחוטי, וויפיי.

(כאשר ביקשה רופאת המשפחה מילד, שהתלונן על כאבים ותחושות צריבה, לצייר היכן כואב לו, הוא שרטט מפה של בית הספר ושל בית מגוריו. אז סימן את החדרים והאיזורים בהם הכאב מופיע או מתגבר. היא נדהמה כי מעולם לא שמעה על תופעה כזו. גם הוריו לא. באותם חדרים היה ציוד אלחוטי, ראוטרים ומכשירים אלקטרוניים וחשמליים רבים מבוססי וויפיי.

ילד זה נולד לעולם בו קיים שימוש נרחב במכשירים ניידים ובציוד אלחוטי. הוא מעולם לא שמע על קרינה או על נזקיה. גם הוריו לא. הם לא האמינו לו בהתחלה, אמרו "תשומי" ו"דימיונות". גם רופאיו לא האמינו לו. לקחו אותו לפסיכיאטרית. הוא קיבל תרופות פסיכיאטריות בגלל "הזיות". תרופות שלא הועילו. גם משככי הכאבים לא עזרו. כאביו הלכו והתגברו עד שנעל עצמו בממ"ד, לאחר שהשליך ממנו כל ציוד חשמלי ואלחוטי וסירב לצאת עד שיכבו את כל הציוד הסלולרי והאלחוטי האישי והביתי. רק אז ערכו הוריו חיפוש ברשת וגילו כי יש תופעה כזו – רגישות לקרינה.

מאז צמצמו את החשיפה לקרינה בלתי מייננת מצבו של הילד השתפר).

זיהום אלקטרומגנטי ורגישות לקרינה – דר' מגדה חבס

לשאר ההרצאות בפורומים המומחים באוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020

חיפוש מגורים לרגישי קרינה