נשימה היא פעילות קבועה, אוטומטית ופשוטה לכאורה. אולם, הנשימה מערבת מנגנון מוחי מורכב.
לדוגמא, אזורי המוח הגבוהים שאחראיים לדיבור מתקשרים עם אזורים ששולטים בנשימה.
נשימה מתואמת עם כל פעולה, כגון דיבור, אכילה, ריצה, שחייה ועוד.
כ-75% מאזורי המוח מקיימים תקשורת עם אזורים שאחראיים לנשימה.
מחקר במכון ויצמן הראה שלכל אדם דפוס נשימה ייחודי – כמו טביעת אצבע.
פרופ' סובל ועמיתיו פרסמו בכתב העת Current Biology מחקר שזיהה דפוס נשימה ייחודי לכל אדם, "טביעת אצבע נשימתית" שמאפשרת לזהות אנשים לפי נשימה בדיוק של 96.8%.
זה יכול לספק תובנות על מצב בריאותי ונפשי.
יש כוונה לפתח שיטות טיפול המבוססות על שינוי הרגלי הנשימה.
פרופ' סובל, מומחה לחוש הריח, קשור לנושא הנשימה. לדבריו בקרב יונקים יבשתיים, בעת שאיפת אוויר יש הרחה, וכשלא שואפים לא מריחים. חייבים להכניס אוויר כדי להריח. היונקים הופיעו לפני כ-200 מיליון שנה ולפי השערות החוש הראשון היה חוש הריח. התפתחות המוח היונקי מתבססת על תשתית של חוש הריח, שנותן מידע כששואפים אוויר. בזמן אחר אין מידע.
- גודל הריאות הוא המנבא הכי טוב לתוחלת חיים. למה אנחנו נושמים לא נכון? גדעון לב
- קחו אוויר: תרגול נשימה מאפשר מוח בריא וחיים ארוכים יותר איתי עניאל
- מחקר: ילדים עם בעיות נשימה בשינה מקבלים יותר תרופות נגד הפרעות קשב עידו אפרתי
סובל רצה לבחון אם עיקרון תפקודי זה קיים גם בחושים אחרים, שהתפתחו מאוחר יותר מבחינה אבולוציונית.
נמצא כי פעילויות קוגניטיביות, שלא קשורות לחוש הריח, קשורות לתדר שאיפה ונשיפה. מחזור הנשימה משפיע על תפישה מרחבית ועל זיכרון. "כאילו יש לנו שני מוחות. מוח שואף ומוח נושף. לא סתם יש לנו 'שאיפות בחיים' ולא 'נשיפות בחיים'", אמר וציין שגם בשפות אחרות, הכנסת אוויר מקושרת לפעילות מנטלית.
במחקר נבחנו דפוסי נשימה של 100 בוגרים בריאים. בהובלת המהנדסים אהרן ויסברוד ודניאל הוניגשטיין ותלמידת דוקטורט תמנע סורוקה, פותח מכשיר הנישא על העורף ועוקב לאורך יממה אחר הנשימה באמצעות צינוריות רכות המוצמדות מתחת לנחיריים.
במחקרי הנשימה עד כה, עקבו אחר תנועת האוויר של נבדקים במעבדה. הצמדת מכשיר לגופם איפשרה מעקב לאורך זמן על השתנות של נשימה בחיים הרגילים.
בחינת נתוני הנשימה שנאספו הראתה כי לכל אחד דפוס ייחודי, שנותר קבוע גם בבדיקות חוזרות, לאורך שנתיים. מידת הדיוק, כשהשתמשו ב- 9 שעות נשימה בזמן ערות, היתה גבוהה יותר משל טכנולוגיות זיהוי קול רבות. כמעט 97% דיוק – מאד נדיר בביולוגיה.
מדד זה עשוי להיות אינפורמטיבי.
בהרשמה לניסוי מילאו המשתתפים טופס מפורט, שכלל שאלוני חרדה, דיכאון ואוטיזם. נמצא כי דפוס הנשימה ניבא במידת מובהקות גבוהה את תוצאות שלושת השאלונים.
קשר בין האופן בו אדם נושם למצב נפשי מענין.
אין כיום כלי פיזיולוגי אחר שיכול לנבא חרדה ודיכאון באוכלוסייה בריאה.
דפוסי הנשימה ניבאו גם מדדים פיזיולוגיים כמו מדד מסת הגוף (BMI) ומחזורי שינה-ערות.
הקשר בין מסת הגוף לנשימה לא קשור רק לצורך המובן מאליו לנשום יותר כשמסת הגוף גבוהה יותר. ניתוח שניטרל את משתנה נפח הנשימה ומהירות הזרימה שלה, והתמקדות רק בדפוס מעבר האוויר בנחיר ימין ובנחיר שמאל, עדיין איפשר לנבא BMI.
לפי פרופ' סובל, כושר הניבוי של דפוס הנשימה עורר בו חשד, "נראה טוב מכדי להיות אמיתי".
בטופס ההצטרפות לניסוי המשתתפים כתבו גם ארץ לידה. דפוס הנשימה לא ניבא זאת וזה הרגיע כי הצליח לנבא הרבה דברים אחרים.
האם מי שחווים חרדה או דיכאון כי משהו מטריד וגורם לנשום אחרת, או שנשימה בצורה מסוימת מחזקת דפוסים של חרדה ודיכאון? אם כך, אימון לשינוי דפוסי נשימה, יוכל לרפא מצבים נפשיים. כיום מבוצע ניסוי שנועד לבדוק זאת.
נבנתה אפליקציה שמאמנת אנשים לשנות נשימה והריצו 2 קבוצות:
– באחת אומנו אנשים עם הפרעה מסוימת לנשום בדפוס המאפיין את לקיחת התרופה בלי לקחת תרופה
– בשנייה גרמו לאנשים בריאים לנשום כמו אנשים חולים שלא לקחו תרופה
לאחרונה פורסם ב-New England Journal of Medicine שפעילות גופנית יותר טובה לסרטן מכל תרופה.
יתכן שזה כך גם לגבי נשימה. תרגולי נשימה מוכרים מהשטח כמשפיעים על בריאות לטובה.
האופן בו נושמים משפיע בצורה על תפקוד המוח.
ואם יש קשר סיבתי בין שינויים בנשימה לתסמיני דיכאון, חרדה או משקל יתר, ללמוד לנשום אחרת יסייע בטיפול.
המדע צריך לבדוק זאת.
תרגולי יוגה, צ'י קונג ושאר תרגולי הנשימה מכירים זאת אלפי שנים.
בקישור – מספר תרגולי נשימה מועילים וטובים
https://galweiss.com/?s=%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%94
