מה שיעור הרגישים לקרינה באוכלוסייה - דר' יעל שטיין - מפגעי סביבה, תחלואה מודרנית וחזרה לבריאות

רבים שואלים כמה רגישים לקרינה יש ונדהמים לשמוע את התשובה – 10% (ויש הערכות שיותר).

זה המון אנשים. הבעיה היא שרבים מהם לא מודעים כי מעולם לא נאמר להם שכאבי הראש או הנימולים, חוסר הריכוז, הפרעות השינה, הטנטון או התחממות העור או כאב באוזן וחולשה שחשו אחרי שימוש בנייד נקראים "רגישות לקרינה" (או נכון יותר "תסמונת הקרינה האלקטרומגנטית"). דוחפים להם בדיקות מיותרות, אבחונים שגויים ותרופות שלא מועילות והם סובלים, כי אינם לומדים כיצד להשתמש נכון באלחוטי ואיך לחווט את הבית ולחזור לתקשורת קווית ולבריאות. (אבחון רגישות לקרינה – הנחיות לביצוע 'דיאטת קרינה' או 'צום קרינה').

אז ..

כמה רגישים לקרינה יש?

עונה דר' יעל שטיין, מבית החולים האוניברסיטאי "הדסה עין כרם".

שקף מתוך הרצאה שנתנה בפורום המומחים בנושא קרינה בלתי מייננת באוניברסיטת תל אביב' פברואר 2020

נקודות מדבריה ..

קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת היא המזהם הסביבתי הגדל בקצב הגבוה ביותר.
בשבדיה יש הכרה ברגישות לקרינה בלתי מייננת כנכות תפקודית. החלוציות של שבדיה נובעת מכך שמפעלי הסלולר הגדולים הראשונים היו בה (אריקסון, נוקיה וכו'). עובדי חברות אלו נפגעו ראשונים, פיתחו תסמיני רגישות לקרינה ועוד מחלות.
שיעור ההיארעות (שכיחות) של רגישות לקרינה EHS, כפי שנמצא בסקרים בעולם בשנת 2006 נע בין 3% ל- 11%. שיעור זה הולך ועולה ככל שהחשיפה לקרינה גוברת (בעולם רמת הקרינה וכמות התדרים בעלייה מתמדת וזה עוד לפני פרישת דור 5 בסלולר).
בישראל לא מאמינים לנפגעות הקרינה ולרגישי הקרינה, דוחים את התלונות ואת החוויה הקשה, בטענות שזה "פסיכולוגי", "פסיכיאטרי" או "נוסבו". זה לא, אלה תסמינים אמיתיים שנובעים מפגיעה נוירולוגית.

אוסיף כי ..

שבדיה ומדינות נאורות אחרות מסייעות לנפגעי קרינה ולרגישי קרינה, מבטיחות תנאי קיום וזכויות אדם כמו לכל אדם, בהתאם לאמנת זכויות האדם עם מוגבלויות של האו"ם מ- 2007.

פרופ' אולה יוהנסון, ממכון קרולינסקה בשטוקהולם, נדהם כששמע שביטלו את הכנס "קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה" באוניברסיטת תל אביב ושלא מכירים בארץ ברגישות לקרינה כנכות תפקודית.

פרופ' יוהנסון כתב לי שבטייואן מצאו אפילו 13.5% רגישי קרינה בסקר באוכלוסייה הכללית. כלומר, הטווח שנמצא ברחבי העולם הוא 3- 13.5%. זה המון.

לפי החישובים של פרופ' יוהנסון בערך 350 מיליון ברחבי העולם רגישים לקרינה – חישוב צנוע יחסית לפי השיעור שנמצא בשבדיה (3% ב- 2006).

מדבריו עולה כי טשטוש נתונים אלה נעשה על ידי סיווג כ"נכות תפקודית" (עם עוד נכויות תפקודיות) ולא כ"רגישות לקרינה" – זה מוריד את השכיחות באופן מלאכותי בנתונים היבשים.

לצד זה, בכל העולם רגישי קרינה מתייאשים מהמאבק להכרה ומוכנים "להתאים" תלונות כדי לקבל עזרה כלשהי תחת כל תיוג מקובל (במקומות בהם אין הכרה ברגישות לקרינה). כך הם מאובחנים תחת "שחיקה" (burn-out), "כאב כרוני", "מיגרנה", "פיברומיאלגיה" או "פוסט-טראומה" ואפילו "דיכאון" (שאף אחד מהם לא ניתן "להוכיח" – כל אלה מתבססים על דיווח עצמי ללא אבחנה אוביקטיבית, שעדיין נדרשת רק מרגישות לקרינה, שיש התנגדות לקבל את קיומה).

כל אלו "תסמונות" ולא "מחלות", כלומר, שמות אלה אומרים "אין לנו מושג" בעגה רפואית.

אבל..

זה גורם לירידה מלאכותית בנתוני "רגישות לקרינה" ועלייה באבחונים אחרים, כך "מועלמת" הבעיה.. כאילו הטכנולוגיה בטוחה.

רשימת מקורות לסקרים והתיחסויות ששלח פרופסור אולה יוהנסון

סיכום הרצאתה של ד' יעל שטיין – עמיר בורנשטין

יולי 2021 – עשרות חוקרים ומדעניות מובילים בדרישה להכרה ברגישות יתר לקרינה EHS כהפרעה נוירולוגית

חלק מהמחקרים המוכיחים רגישות לקרינה – ריכוז קישורים

ממצאי השנים האחרונות מראים כי הגוף מגיב לתדרי קרינת הרדיו גם ללא מודעות להשפעה – כלומר, בלי “להרגיש” קרינה. תגובה זו מתחילה ברמות חשיפה נמוכות מאד – השפעה ביולוגית נמדדה בחשיפה לקרינת רדיו (תדר 1.8 GHZ) ברמה נמוכה מאד, כבר אחרי רבע שעה.

מה בכלל משמעות היכולת “להרגיש” את הקרינה בזמן אמת? שאלה דר’ יעל שטיין בהרצאה בפורום המדענים באוניברסיטת ת”א בפברואר 2020

ובתרגום חופשי לדבריה:

‘בכלל לא מעניין אותי אם מי שנחשף מסוגל להרגיש את הקרינה. מה שמעניין אותי זה האם הגוף מגיב לקרינה, אפילו אם קוגניטיבית הפציינט לא יודע אם יש או אין קרינה’.

כדוגמה, הביאה דר’ שטיין מחקר שבו אשה לא ידעה האם יש או אין קרינה אבל הגוף שלה כן הגיב לקרינה בזמן החשיפה, שזה בעצם מה שמשנה.

כפי שלא נגדיר שמישהו רגיש ללקטוז רק אם הוא יודע להבחין אם יש או אין חלב במוצר מסויים שהוא צורך. כך אי אפשר להגיע למסקנה ש״אין כזה דבר רגישות לקרינה״ על בסיס יכולת של רגישים להבחין בקרינה בזמן אמת.

לכן, מחקרים ששוללים רגישות לקרינה אינם באמת שוללים את הרגישות אלא את יכולת הנבדקים להרגיש אותה בזמן אמת ולתפקד כמו ״מד קרינה אנושי״.

תגובה אישית למנהל אגף למניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה, פרופ' סטיליאן גלברג, לגבי רגישות לקרינה

איך "להרגיש" קרינה סלולרית ?

בצילום הבא – תקציר דבריו של פרופ' אולה יוהנסון בכנס בפריז על רגישות לקרינה ורגישות לכימיקלים, בשנת 2015

תקצירי ההרצאות בכנס על רגישות לקרינה ולכימיקלים – EHS , MCS – בכנס בפריז

דר' יעל שטיין מסבירה על רגישות לקרינה בתוכנית הבוקר בערוץ 2, בשנת 2012

תרגום סקירת מנגנוני רגישות לקרינה שפורסמה ביולי 2020 – דר' יעל שטיין ודר' איריס יודסין

מנגנון התפתחות רגישות יתר לקרינה EHS – מידע מהכנס הרפואי על השפעות בריאותיות של קרינה, ינואר 2021

ישראל היא מדינת עולם שלישי מפגרת ורעה לרבים מתושביה הסובלים, ובמיוחד לרגישי הקרינה המתרבים מדי יום וסובלים מאד בעולם של היום. עולם בו הקרינה פולשת לכל מרחב ציבורי ופרטי – ללא הסכמה.

רגישות לקרינה אינה מחלה, הסביבה היא שחולה.

(ובמילותיו של ילד בן 9 מקהילת נפגעי הקרינה "אני לא חולה – האנטנה חולה, האנטנה רעה ומכאיבה לי").

אנחנו בריאים לגמרי כאשר אין קרינה מסביב. אנחנו נכים ומוגבלים כאשר חושפים אותנו לקרינה – סלולר, אלחוטי, וויפיי.

(כאשר ביקשה רופאת המשפחה מילד, שהתלונן על כאבים ותחושות צריבה, לצייר היכן כואב לו, הוא שרטט מפה של בית הספר ושל בית מגוריו. אז סימן את החדרים והאיזורים בהם הכאב מופיע או מתגבר. היא נדהמה כי מעולם לא שמעה על תופעה כזו. גם הוריו לא. באותם חדרים היה ציוד אלחוטי, ראוטרים ומכשירים אלקטרוניים וחשמליים רבים מבוססי וויפיי.

ילד זה נולד לעולם בו קיים שימוש נרחב במכשירים ניידים ובציוד אלחוטי. הוא מעולם לא שמע על קרינה או על נזקיה. גם הוריו לא. הם לא האמינו לו בהתחלה, אמרו "תשומי" ו"דימיונות". גם רופאיו לא האמינו לו. לקחו אותו לפסיכיאטרית. הוא קיבל תרופות פסיכיאטריות בגלל "הזיות". תרופות שלא הועילו. גם משככי הכאבים לא עזרו. כאביו הלכו והתגברו עד שנעל עצמו בממ"ד, לאחר שהשליך ממנו כל ציוד חשמלי ואלחוטי וסירב לצאת עד שיכבו את כל הציוד הסלולרי והאלחוטי האישי והביתי. רק אז ערכו הוריו חיפוש ברשת וגילו כי יש תופעה כזו – רגישות לקרינה.

מאז צמצמו את החשיפה לקרינה בלתי מייננת מצבו של הילד השתפר).

מאי 2022 – הקמת גוף לחקר רגישות לקרינה ולכימיקלים בצרפת

32 חוקרים ומדעניות דורשים הכרה ברגישות יתר לקרינה EHS כהפרעה נוירולוגית, יולי 2021

סקירת מחקרים על מנגנונים פיזיולוגיים ברגישות לקרינה (מדדים אוביקטיביים לאבחון ללא צורך בדיווח עצמי) – דר' שטיין ודר' יודסין, יולי 2020

פרופ' בלפום וחוקריו – סקירת מחקרים על מנגנוני רגישות לקרינה ודרישה להכיר ברגישות יתר לקרינה EHS כהפרעה נוירולוגית – מרץ 2020

תרגום תקצירים וקישורים למחקרים של פרופ' בלפום ושות' , כולל "הספר השחור של הגלים" – ינואר 2021

מחקר זיהה 19 סמנים ביולוגיים לאבחון פיברומיאלגיה עם רגישות לקרינה – דצמבר 2022