בדיקות הובילו לגילוי כמויות אדירות של עופרת ורעלים אחרים בשיערו של המלחין
.
לפני 200 שנים, עלה בטהובן (בן ה- 53) לנצח על הבכורה העולמית של הסימפוניה התשיעית (האחרונה שהשלים). הפרק השני נפתח בשתי קריאות קצרות ודרמטיות בכלי הקשת. הקהל הריע, אך בטהובן לא שמע את מחיאות הכפיים וגם לא את צלילי המוזיקה שלו. כשגבו אל הקהל, המשיך להתוות קצב לתזמורת. אז .. אחזה אחת הסולניות בשרוולו וסובבה אותו כדי שיראה את הערצת הקהל.
למרבה הצער, היתה זו השפלה נוספת למלחין, שהיה אחוז חרדה ובושה מהחירשות, שהחלה בשנות ה-20 לחייו.
בטהובן גם סבל במשך שנים מהתכווצויות בטן בלתי פוסקות, כאבים, גזים ושלשולים.
משך השנים תהו אם מדובר במחלת פאג'ט (Paget's disease of bone שגורמת לעיוות בעצמות ועלולה לגרום לירידה בשמיעה כשהיא מתפשטת לגולגולת), או תסמונת המעי הרגיז שגרמה לבעיות במערכת העיכול שלו, היו שתהו אם היתה זו עגבת, דלקת לבלב, סוכרת או נמק פפילרי בכליות ..
לאחרונה,
נמצאו חומרים רעילים, בבדיקת שיער שלפי הטענה נגזר מראשו של בטהובן הגוסס על ידי מעריצים מתאבלים.
(מקור – "הארץ" / מקור הצילום של בטהובן – ויקיפדיה)
כשפרסמו כי מחפשים שיער של המלחין, הגיעו 5 קווצות שיער מקווין בראון, אספן אוסטרלי שרצה לכבד את בקשתו של בטהובן, שלאחר מותו ינסו לאבחן מדוע היה כל כך חולה. בדיקה גנטית אישרה שהשיער שייך לבטהובן. 2 קווצות שיער נשלחו למעבדה ב- Mayo Clinic, המצויידת בטכנולוגיה לבדיקת מתכות כבדות.
.
(בדיקה שכאשר חיפשתי כמותה, לפני עשור, עשו ממני הרופאות והרופאים בארץ צחוק "מה פתאום מתכות? למה שיהיה לך מתכות ברקמות הגוף?" (אני בדיוק כותבת על גזלייטינג רפואי, כי זו חוויה קשה ואיומה שכולנו חווים, אבל זה בהמשך).
את כל הבדיקות שסייעו לי להתגבר על קריסת גופי נאלצתי לבצע במעבדות בארה"ב, אליהן שלחתי דגימות. וכמוני המונים שסובלות וסובלים מתסמינים לא ברורים ואבחנות חסרות ערך ומזור.
לפני עשור ניתן היה לשלוח רק דרך מעבדה זו, אך היום יש אפשרויות רבות וזולות יותר וניתן לשלוח ישירות למעבדות טובות הבודקות רשימה ארוכה של מתכות ורעלים – מידע ניתן לקבל בקבוצת פייסבוק ייעודית להוצאת סתימות אמלגם. הוצאת סתימות יש לבצע לפני תהליך הכילציה ובמקרים של שתלים בגוף נדרש ייעוץ ספציפי וזהיר. בארץ מומלץ לבצע הסרת תימות אמלגם אצל דר' פאדי אמארה (כשאני ביצעתי הוא עוד לא פעל בתחום, לצערי, והמידע והציוד היו חלקיים וגרועים וגרמו נזקים. בנוסף, הצטברות גדוליניום במוחי גורמת להרס השיניים והעצמות ועוד מערכות. יש לזכור שלכל אחת ואחד התמודדויות שונות. תמיד יש לבנות מסע שיקום מותאם אישית בליווי מקצועי מתאים).
בשנים האחרונות רבים שנפגעו מקרינה, שלחו דגימות שיער וגילו הצטברות גבוהה של מתכות ברקמות העמוקות. כמו גם מי שנפגעו מדמנציה, אוטיזם ועוד מחלות ניווניות של המוח ולא רק המוח).
איך גיליתי שעלי לחפש כאלו בדיקות? אני מסבירה בהרצאה שנתתי בכנס "מוח בריא" 2018, אחרי ששיקמתי את מוחי מדמנציה/ אלצהיימר מוקדם ותרגמתי ספר על מניעה וטיפול במחלות ניווניות של המוח.
והנה דוגמא טובה ..
דו"ח בדיקות שיער של מיה אלחלל, לפני ואחרי תהליך כילציה (ספיחת מתכות) שארך כשנתיים וסייע רבות להחלמתה מרגישות יתר לקרינה וממחלה אוטואימונית.
שקף זה לקוח ממצגת הכנה לסדנאות הארכת חיים בריאים שמעבירה מיה אלחלל במעבדת הבריאות הנפלאה שיצרה בעקבות מסע החלמה נחוש ומוצלח
משמאל תכולת המתכות הגבוהה שנמצאה בבדיקת שיער של מיה, בעת שגופה החל לקרוס והתפתחה לה רגישות יתר לקרינה ומחלה אוטואימונית ושלל תסמינים (כולל תכולה גבוהה של עופרת ומתכות נוספות). מימין הממצאים לאחר תהליך כילציה מוצלח – הרמות תקינות (בטווח הירוק).
לצערי, במקרה שלי, המצב מסובך יותר. נמצאו לי רמות גבוהות הרבה יותר של שלל מתכות. ובנוסף, ביצעתי גם בדיקת שתן פרובוקציה, שהיא אמנם מסוכנת אולם זיהתה תכולה גבוהה במיוחד של גדוליניום, שלא מתגלה בבדיקת שיער. הליך הכילציה (ספיחה) למתכת זו מורכבת הרבה יותר וגם ההרעלה קשה יותר. קישור לראיון שערכה דר' וונדי מאיירס עם נפגעת שמרכזת מידע רב ומפעילה קבוצות של מי שנפגעו מגדוליניום. גדוליניום מגיע רק מבדיקות רפואיות ובמקרה שלי מ- fMRI בגלל הדמנציה המוקדמת. בדיקה זו גרמה לי לפתח רגישות קיצונית לכימיקלים ולקרינה וגופי הגיע לכשל רב מערכתי. כמו מיה, אובחנתי בשלל מחלות אוטואימוניות "חשוכות מרפא". כל זה הסתבר כשגוי – הכל סביבתי ונובע מחשיפות למזהמים סביבתיים. ורפואת אורח חיים היא הדרך לשיקום. אולם, למרבה הצער, תהליך כילציה שעברתי נעשה בצורה שגויה (עם רופא אמריקאי כי באותה תקופה לא היה בארץ טיפול או מידע בנושא) גרם לקריסה של הכליות והכבד ולקח לי שנה לשקמם (בעצמי בדרכים טבעיות). מעולם לא חזרתי לבצע כילציה בגלל אתגרים גדולים מדי בחיי המורכבים, עם אסונות רבים, חוסר במגורים הולמים למצבי והרבה מעברים. ו .. זה ניכר. הגוף והמוח שלי מזדקנים בקצב מואץ. (בקישור – תסמינים מוזרים ואיך למדתי את כל זה). זאת, למרות שהתפקוד שלי השתפר מאד מאז חקרתי והבנתי מה מקור התסמינים, שיניתי את אורח חיי והמצאתי דרכי ריפוי טבעיות (כמו חיווט מוחי).
לקח חשוב ברפואה פונקציונלית הוא שאין טיפול אחד לכולנו. לכל אחת ואחד יש להתאים מסע הבראה אישי, בהתאם למכלול התנאים והמצבים פיזיים ופיזיולגיים, גנטיים ואפיגנטיים (השפעת הסביבה על ביטוי גנטי), רגשיים, משפחתיים, חברתיים, סביבתיים, אורח החיים וההיסטוריה האישית, וגם משאבים (לא רק כלכליים, אלא גם נגישות לידע ואורינות, נגישות לטיפול ומגורים הולמים, תמיכה, עמידה בלחצים, יכולת לפעול כנגד הזרם ועוד) ..
דר' וונדי מאיירס על נזקים לעצב הואגוס והוויסות שלו מהצטברות מתכות כבדות
https://myersdetox.com/how-heavy-metals-impact-vagal-regulation/
נחזור לבטהובן ..
באחת מקווצות שערו של בטהובן נמצאו 258 מיקרוגרם עופרת לגרם שיער, ובקווצה שנייה היו 380 מיקרוגרם.
רמה נורמלית היא פחות – 4 מיקרוגרמים של עופרת לגרם שיער. מדובר בערכים גבוהים במיוחד. בשיער של בטהובן היו גם ריכוזי ארסן וכספית בריכוז גבוה פי 13 ופי 4 מהכמות הרגילה, בהתאמה.
הריכוז הגבוה של מתכות אלו, ובמיוחד עופרת, כנראה אחראי לרבות ממחלותיו ולחירשותו – הממצאים פורסמו בכתב העת Clinical Chemistry . בעיית מערכת העיכול של בטהובן "תואמת להרעלת עופרת", אמרו החוקרים.
מינונים גבוהים של עופרת משפיעים על מערכת העצבים ועשויים להיות הגורם שהרס את שמיעתו.
כן, לנו רגישי הקרינה (והכימיקלים) זה מוכר – גם ההשפעה על העיכול וגם על המערכת העצבית. תהליכי דטוקס (ניקוי רעלים) משפרים מאד את תפקוד מערכות אלו. אך לא רק ניקוי רעלים, השיקום כולל רבדים רבים, כפי שמוצג בשקף המסכם את תהליך השיקום שעשיתי, מסע ריפוי תוך חקירה, ניסוי וטעייה – מתוך ההרצאה בכנס "מוח בריא" 2018
ומאיפה הגיעה עופרת, כספית ועוד מתכות לרקמות גופך? שאלו אותי נציגי מערכת הרפואה בזלזול, כשהתחלתי לחקור כיוון זה לפני עשור (בקושי רב כי מוחי התקשה לתפקד).
ובכן .. מניתי אז מה שהבנתי אינטואיטיבית .. צנרת מים, תוספי דלק, צבעים, חומרי בנייה, כלי מזון, תמרוקים .. איפה לא? גיליתי אז שאפילו למים מוסיפים אלומיניום כלוריד כדי להרוג מיקרובים.
(הוגדוליניום הגיע מבדיקה רפואית שגרמה לגופי לקרוס – fMRI, כי כפי שגיליתי מאוחר יותר – בגופי חסרים 3 גנים שמפרקים רעלים וזה המקור לדמנציה המוקדמת שלי ולא גן האלצהיימר המוכר. אצלי הבעיה סביבתית ולא רק אצלי. לפחות 25% מנפגעי מחלות ניווניות של המוח שותפים לאותה בעיה, כפי שעולה ממחקרים של ברדסן ואחרים)
.
ומהיכן הגיעה העופרת לגופו של בטהובן באירופה של המאה ה-19?
באותם ימים נעשה שימוש נרחב בעופרת בייצור ושימור יינות ומזון, כמו גם בתרופות ומשחות. וזאת, למרות שמימי רומי העתיקה ידוע כי עופרת גורמת לשיגעון ומחלות קשות.
בטהובן שתה כמויות אדירות של יין, מתוך אמונה כי יין טוב לבריאותו.
הוא התמכר וגם בימיו האחרונים בגיל 56, ב-1827, השקו אותו יין בכפית.
ליין זול הוסיפו אז עופרת אצטט, הנקראת גם "סוכר עופרת", כי טעמה מתוק. יין גם הותסס במכלים שהולחמו בעופרת, שפעפעה לתוך היין. פקקי הבקבוקים הושרו במלח עופרת כדי לשפר את יכולת האיטום.
בגיל 32, התלונן בטהובן כי אינו יכול לשמוע חליל או שירת רועה. הוא כתב כי הדבר "הביא אותי כמעט לייאוש. עוד קצת והייתי מתאבד – רק האמנות החזיקה אותי. אה, זה נראה בלתי מתקבל על הדעת לעזוב את העולם לפני שאצליח להעלות את כל מה שאני מרגיש שטמון בתוכי".
בטהובן ביקש מזור מעם רופאים רבים, ניסה טיפול אחר טיפול במחלותיו ובחירשותו, אך לא מצא הקלה. הוא השתמש במשחות ונטל 75 תרופות שונות, שסביר כי רבות מהן הכילו עופרת. ב-1823 כתב בטהובן למכר חירש כי אובדן השמיעה הוא "אסון כבד". הוא הוסיף: "הרופאים יודעים מעט, לבסוף נמאס מהם".
הסימפוניה התשיעית כלל את הפואמה "אודה לשמחה" של פרידריך שילר, בשירת סולנים ומקהלה. זהו שיא היצירה, שמתארת חיפוש אחר אושר. בפרק הראשון מתואר ייאוש, הפרק השני הוא ניסיון לפרוץ את הייאוש. פרק שלישי חושף עולם בו הייאוש מונח בצד. אבל לא די בהנחת הייאוש בצד, כתב בטהובן, "חייבים לחפש משהו שקורא לנו אל החיים". הפרק הרביעי מסיים באותה קריאה – האודה לשמחה.
אז .. לא לוותר, טפחו את התקווה.
אם נותנים לגוף את התנאים הנכונים הוא יודע לשקם את עצמו.
דוגמאות להתמודדות עם רגישות לקרינה – מסעות שיקום
.
ולמה עופרת עדיין בחיינו?
ואיך אחרי כל הבעיות הללו (שהיו ידועות כבר בימי רומי העתיקה) הוצאה משימוש רק בשנות ה- 80 למאה הקודמת?
הנה הסיפור המדהים
תומאס מידג'לי ג'וניור נחשב הממציא המזיק ביותר בהיסטוריה.
טום פיליפס כתב כי מידג'לי נולד למשפחת ממציאים ופתר בעיות באמצעות הפרחת רעיונות אקראיים ובדיקתם עד שמשהו התאים.
בעשור השני של המאה ה- 20 חיפש מידג'לי, מהנדס וכימאי, פתרון ל"נקישות" במנועי מכוניות – גמגום שפגע ביעילות ועורר חשש כי אספקת הנפט העולמית לא תספיק.
קיטרינג, הבוס שלו, חשד שהגורם לנקישות הוא הצתה לא שווה של דלק.
במקום לשפר את מבנה המנוע – הם חיפשו תוסף שיצמצם את הבעיה.
כי כשלא מגדירים למפתחים בתעשייה מגבלות.. הם עלולים לבחור לחפף.
ונקפוץ רגע למשל ל.. פרנק קלג, שהיה נשיא מייקרוסופט קנדה, שחזר ואמר כי ניתן לפתוח טכנולוגיית תקשורת בטוחה, רק צריך להגדיר מגבלות וזה לא נעשה. ואז אין סיבה להתאמץ.
(האדם נוטה מטבעו לבחור בדרך הקלה והעצלנית, גם מהנדסים ומפתחי טכנולוגיה).
וכך..
מידג'לי וקיטרינג החליטו (בלי סיבה) שהפתרון הוא "צבע אדום"
גוון אדמדם של יוד, שנמס בבנזין, נבחר. למה? ככה. ומשום מה זה פעל – יותר מזל משכל, כנראה בדקו כל מיני "צבעים". משום מה, הם הסיקו שזו הדרך ה"נכונה".
יוד לא היה פתרון מעשי עקב קשיי ייצור ועלויות. אז הם ניסו אלפי תרכובות (הסברות נעות בין 144 ל- 33,000).
המידע לגבי זה מאד מטושטש כי החברות רצו להסתיר את המהלך.
למה? כי החומר שנבחר היה עופרת.
כן, עופרת !
המתכת שמימי רומי העתיקה ידוע כי היא גורמת לשיגעון, לאלימות, לדמנציה ולמוות, וגם לנכויות ולבעיות פיזיות אחרות.
היסטוריונים שונים טוענים כי השימוש הנרחב בעופרת (צנרת מים, שימור יין ועוד) הביא לקריסת האימפריה הרומית.
התוסף שנבחר – תרכובת נוזלית – טטרהאתיל עופרת.
כאמור, מימי הרומאים ידעו שעופרת היא מתכת מאד מאד רעילה, אין שום כמות בטוחה של עופרת. ותמיד ידעו שעופרת גורמת לנזקים מוחיים כבדים, כמו גם בעיות לחץ דם ופגיעה בכליות, לצד מומחים בעוברים. עופרת ידועה כפוגעת בתהליכי זיכרון ולמידה, חוסמת מוליכים עצביים, גורמת לעיקור ולטירוף הדעת. העופרת פוגעת בהתפתחות הקוגניטיבית, בעיקר בילדים רכים. בנוסף, העופרת תופסת את מקומם של מתכות שחיוניות להתפתחות התא כמו אבץ וברזל.
מידג'לי לא היה היחיד שהחזיר לשימוש את העופרת.
בתחילת שנות ה-20 במאה הקודמת, החלו לשווק צבע המכיל עופרת, וכדי לשכנע את הציבור שהעופרת לא מסוכנת, תעשיית הפרסום יצרה מעשיות ילדים וצעצועי עופרת לבניית תדמית טובה וידידותית למשפחה.
נחזור לממציא המזיק בסיפור ..
מידג'לי לא התכוון להרעיל המונים, לא,
אבל הוא גם לא אמר "אוי, בחירה גרועה, בואו נוותר על הרעיון".
(לא ברור למה בדק עופרת מלכתחילה, ודאי ידע שזה רעיל. הוא למד כימיה)
הענין התפרסם.
ב- 1923, לפני תחילת שיווק הדלק החדש המועשר בעופרת, הזהירו מומחים ששימוש בעופרת יזיק מאד.
ויליאם קלארק משירותי הבריאות הציבוריים של ארה"ב כתב שזו "סכנה חמורה לבריאות הציבור" וצפה מראש כי "בכבישים סואנים, אבק של תחמוצת עופרת יצטבר בשכבה התחתונה".
ב- 1924 כתב טוקסיקולוג ידוע כי "התפתחות של הרעלת עופרת תתרחש בצורה חשאית כל כך, שהשימוש בבנזין המועשר בעופרת יהיה נפוץ כמעט בכל העולם.. בטרם יתחילו הציבור והממשלה להיות ערים למצב".
כלומר, היו שהזהירו. (כמו שמזהירים היום מהקרינה הבלתי מייננת שנזקיה הולכים ומתבררים בצורה חד-משמעית)
היו שהזכירו את חשיבות "עיקרון הזהירות המונעת", או פרימום נון נוקרה (ראשית, הימנעו מגרימת נזק – חלק משבועת הרופאים).
ומה שהכי מענין בסיפור.. עופרת לא היה הפתרון הנגיש היחיד.
לא !
הצוות עלה על מגוון חומרים יעילים למניעת נקישות, כולל אתנול (כוהל שנמצא במשקאות חריפים ומשמש לחיטוי), שקל וזול לייצרו בכמויות גדולות. אידיאלי כתוסף..
אממה.. זול מדי וקל מדי לייצור.. לא ניתן לרשום פטנט.
אוי..
ג'נרל מוטורוס קנתה ב- 1918 את דלקו, החברה של קיטרינג, ולחצה על צוות המחקר להוכיח שניתן לייצר הכנסה.
אתנול ניתן להכין בבית ואין לו ערך עסקי. אין רווח. ולכן, בחרו בעופרת.
ושוב.. בחרו בעופרת, שידעו כי תרעיל המונים, בגלל רווח כלכלי.
והרשויות? לא הקשיבו לאזהרות
ותחשבו .. למה זה דומה? מה הנמשל?
נמשיך..
מידג'לי המליץ להשתמש בעופרת וחישב כי ניתן לגבות 3 סנט נוספים לכל גלון בנזין מועשר וצפה שהחברה תכבוש 20% משוק הדלקים, עם פרסום אגרסיבי. אך טעה.. תוך 10 שנים כבש הבנזין המועשר בטטרהאתיל עופרת (שכונה טל ככינוי חיבה, שהיסווה את העופרת הרעילה) 80% מהשוק האמריקאי.
ג'נרל מוטורוס טענו שהמוצר בטוח, למרות האזהרות. כבר בפברואר 1923, כשהחלה מכירת האתיל.
מזכיר את ההצהרות בדבר העדר סכנה ונזקים בעישון סיגריות (המלצת הרופאים לבעיות נשימה וריאות) ..
"מדענים" תמיד גויסו לומר מה שהתעשייה צריכה
ולא רק בנושא נזקי העישון.. גם במאבק האסבסט, במאבק להכרה בנזקי תרופות כמו תלידומיד, שתלי סיליקון, אופיואידים, זיהום מי תהום ושתייה בגלל הטמנת פסולת תעשייה (כמו בעיירה הינקלי או בקישון), בדליפת מזהמים מאסדות גז ומפעלים .. ועוד .. ועוד ..
ו.. בענין נזקי קרינה בלתי מייננת .. לא?
ובענין דור 5 ? (שכלל לא נבדקה השפעתו)
בטחון וזחיחות האדם השיכור מכוח ומתאוות בצע ..
מתוך הקומדיה "תודה שעישנתם" על כוחם של לוביסטים, על מוסר בעידן המודרני ועל תרבות הספינולוגיה השולטת בחיינו.
וכמובן שיש קשר לסרטן (גידולי מוח) – קשר רציני ומוכח.
פרופ' סיגל סדצקי, ראש שירותי בריאות הציבור, שמצאה כי "הסלולר מסרטן" במחקר האינטרפון (2011), שממצאיו אושרו במחקר NTP הגדול – אמרה לא פעם ש"הסלולר יודע לסרטן".
פרופ' סדצקי וחוקריה גם עקבו אחר עדית אהרון, חברת הקהילה שלנו, שכיום מתאוששת מניתוח מוח רביעי להסרת גידול (גליומה). היא וחולים אחרים תושאלו על הרגלי השימוש בסלולר. כולם היו צעירים כשהופיע הגידול המוחם. החוקרים ממכון גרטנר בתל השומר החתימו אותם על סודיות. לצערנו, רובם כבר אינם בחיים.
אבל ..
תמיד יש מדענים שנחלצים לטובת התעשייה המזיקה והמזהמת
למשל ..
חוות דעת מקצועית של פרופ' איתן פרידמן (פנים אמיתיות עם אמנון לוי, ערוץ 13)
סומבררו מסכך..? המממ.. טעים,
תקשיב לפרופ' סיגל סדצקי – היא מהחוקרים שמצאו כי הסלולר גורם לגליומה (גידול מוח סרטני) ולגידולי מוח שפירים מסוג מנינגיומה (במחקר האינטרפון 2011, הממצאים אושרו במחקר NTP שממצאיו הסופיים פורסמו ב- 2018).
דיווח בעיתון הארץ (אגב, שימוש "כבד" הוגדר במחקר שנערך בתחילת המילניום כיותר מ- 27 דקות ביום .. היום זו בדיחה. מי משתמש בסלולר פחות מזה? והסלולר מקרין יותר – מאז פריסת דור 4 נוספו לקהילה שלנו יותר נפגעי קרינה)
אבל..
נחזור לתומאס מידג'לי ..
הוא עצמו נאלץ לצאת לחודש מחלה בגלל בעיות משאיפת אדי עופרת.
עובדי ייצור הדלק התמוטטו ומתו בהמוניהם. 5 עובדים מתו מהרעלת עופרת במפעל בניו-ג'רזי, 6 פועלים מתו במפעל אחר בניו-ג'רזי,
הזיות מהרעלת עופרת היו שכיחות במפעל שהעובדים כינו "בית הפרפרים". 35 אושפזו ורבים "יצאו מדעתם" כתוצאה מנזקי העופרת (הנוירולוגיים).
בדיווח מסוים נכתב "המטופל השתגע, צרח, קפץ מהמיטה, ניפץ רהיטים.."
הניו-יורק טיימס פרסם את מקרי המוות בעמוד הראשון. מכירת האתיל הופסקה זמנית והוקמה ועדה לבדיקת בטיחות התוסף.
ואז..
החברות מאחורי יצרנית האתיל נקטו בתרגיל, שהפך מודל לתעשיות מנוולות שמכחישות נזקי מוצרים איומים.
ג'נרל מוטורס, סטנדרד אויל ודופונט הפכו את המשבר לניצחון יח"צני.
איך..?
מתוך אי הבנה, הדאגה הציבורית התמקדה בייצור. (כמו שהיום הציבור צועק "דור 5" כשם קוד לחשש לבריאות ומקבלי ההחלטות לועגים כי זה לא "דור 5 בסלולר", שעדיין לא נפרס. נכון, המינוחים שונים – כפי ששהסברתי לשר דוד אמסלם. אבל.. הם בכוונה מתעלמים וממשיכים לשרת את התעשייה ולסכן את בריאות הציבור. לבגוד בציבור ששלח אותם לשמור עליו.)
נחזור לייצור תוסף הדלק עם עופרת – הייצור היה הנושא היחיד אליו התייחסה הועדה של ראש שירותי הבריאות. מתוך אי הבנה.
אז..
היצרניות הבטיחו לנקוט אמצעי בטיחות במפעלים.
מידג'לי טען כי האתיל אינו רעל מסוכן אלא "בוגדני". ניסוח חמקמק, שגרם לכך שלא דנו בהשפעת האתיל על הציבור שנושם גזי פליטה מהתחבורה.
זה הושאר למחקר עתידי.
וכך..
החלטת הועדה הוצגה בפני הציבור והפוליטיקאים כאישור לתקינות בריאותית של בנזין מועשר בעופרת.
המחקר העתידי, כמובן, מומן רק על ידי יצרניות הבנזין המועשר בעופרת.
התוצאות תמיד היו לא חד-משמעיות. וכך ניתן היה להמשיך לטעון כי השאלה לא הוכרעה וכי רע יהיה להפסיק למכור דלק נהדר שמגשים כל כך הרבה חלומות וחשוב לרבים.
הבנזין המועשר בעופרת קיבל הכשר, ואז התאפשר פיתוח מנועים חזקים יותר. במהירות המכוניות הפכו מושאי תשוקה מהירים וזוהרים.
פרסום אגרסיבי הדגיש שללא בנזין מועשר בעופרת, הנהיגה במכונית תהיה איטית ומתסכלת.
מוצרי המתחרים, כולל אלה שהשתמשו במתנול (עליו המליץ הצוות של מידג'לי משך שנים) הוצגו כנחותים.
אז..
הציבור רצה אותם – את המכוניות המהירות והמנועים הגדולים.
כמו שהציבור "רוצה" להוריד סרט בשנייה, "קונה" את הפרסום המגמתי בענין דור 5 והכחשת נזקי הקרינה הבלתי מייננת – בלי לדעת שזה יזיק לרבים.
וויפיי חופשי נתפס כזכות יסוד – בסיס פירמידת הצרכים של מאסלו. .. דוגמא אחת מרבות שהועלו לרשת (חלקן בהקשר של חרדה חדשה – שהסוללה תתרוקן)
כשמדינות אחרות, לפני מאה שנים, חששו לאשר שימוש בבנזין מועשר בעופרת, ראש שירותי הבריאות, יו קמינג, התקשר לעמיתיו מעבר לים ושכנע אותם כמה המוצר בטוח.
(אותו תהליך מתרחש כיום לגבי דור 5 – הרבה מדינות וערים עצרו את הפריסה. והחברות מפעילות מכבש לובינג/ שתדלנות ויח"צ, לצד מנגנוני שוחד ולחצים על מקבלי החלטות)
אז..
מה לומדים מכל זה?
מדע מוטה וקלוקל, תאוות בצע וחלום (מכוניות חזקות ומגניבות) גרמו להתפשטות הבנזין המועשר בעופרת בכל העולם. זה הפך לסטנדרט.
החשש ממחסור בדלק (שהיה המניע לפיתוח התוסף) נעלם עקב התפתחות בהפקת הנפט, והתועלת מהעופרת הושקעה בפיתוח מנועים חזקים עוד יותר.
ובכל העולם נשמו אדי עופרת.
גם אני נשמתי אדים אלה.. עד שנות ה- 80 למאה הקודמת. גם הצבעים היו עם עופרת, צעצועי ילדים, עפרונות, צנרת שתייה.. מה לא?
עופרת לא מתפרקת. אלא מצטברת – באוויר, בקרקע, בתאי הגוף של צמחים, בעלי חיים ושלנו.
ב- 1983 נכתב בדו"ח של הועדה הבריטית לזיהום הסביבה "ספק רב אם יש על פני כדור הארץ חלק כלשהו או צורת חיים כלשהי שלא הזדהמו בעופרת אנתרופוגנית". הסכנה הגדולה היא כמובן לילדים, שגופם סופג פי 5 יותר עופרת מגוף בוגר.
השפעות העופרת חמורות – מחלות לב, פגיעות נוירולוגיות, ירידה במנת המשכל של ילדים, מעריכים כי אחראית ל- 12% מהליקויים ההתפתחותיים והשכליים בעולם. ובנוסף, בעיות התנהגותיות כמו סוציופתיה ופשיעה (בכל העולם חלה עלייה של 20% בפשיעה קשה אחרי הכנסת התוסף), אלימות, אוטיזם ואלצהיימר.
קורלציה לא מוכיחה סיבתיות.. נכון. אבל ילדים שספגו עופרת, שעיוותה את מוחותיהם, מנהלים כבר 40 שנה את העולם. .. רק כי רצו עוד 3 סנט לגלון (טראמפ ? ראשי התעשייה ? אמסלם שדוחף לאישור טכנולוגיה שלא נבדקה ועוד ועוד קרינה בלתי מייננת שנזקיה כבר הוכחו מעל לכל ספק ? מוחות שנשמו אדי עופרת בילדותם)
ובשביל האנקדוטה אמשיך..
מידג'לי עבר לתחום הקירור.. ב- 1928 כשקציר הקרח היה עסק גדול – הובלת קרח מאיזורים קרים כדי לאפשר קירור מזון. החומרים ששימשו לקירור היו יקרים ומסוכנים. הם התלקחו או הרעילו רבים מדי במקרי דליפה. דליפת מתיל כלורי, באותה שנה, מיחידת קירור בבית חולים בקליבלנד הרגה יותר מ- 100 איש.
מידג'לי החליט למצוא חומר זול, לא דליק ולא רעיל, שיקרר.
ג'נרל מוטורס רכשו חברת קירור וכינו אותה "פריג'דר" וקיוו לעשות הון.
מידג'לי בחן תכונות של נוזלי קירור וזיהה פלואור כמועמד, רצוי בתרכובת עם פחמן כדי לנטרל רעילות – הצוות הכין דיכלורודיפלואורומתן – פריאון. מידג'לי הציג את החומר ואת בטיחותו. בהדגמה הוא שאף בתיאטרליות מהגז ונשף אותו על נר כדי לכבותו – לא רעיל ולא מתקלח. הידד.
זו קבוצות תרכובות המכונה CFC (פחמן, כלור ופלואור כאבני בנין ביחסים שונים). פריאונים.
לא ידעו אז על שכבת האוזון וחיוניותה להגנה על כדור הארץ מקרינת UV מסוכנת מהשמש. ולא ידעו כי הפריאונים שלא מזיקים בגובה פני הים, מתפרקים בהגיעם לאטמוספירה והכלור מפרק את מולקולות האוזון והורס את שכבת ההגנה.
מידג'לי לא חזה כי הפריאונים ישמשו לא רק לקירור, אלא כגז בתרסיסים, בריסוס די-די-טי (שגרם נזקים עצומים לבריאות ולסביבה), לצביעה ובדיאודורנטים.
בשנות ה- 70 התגלה החור בשכבת האוזון,
וגם החל המאבק בבנזין המועשר בעופרת.
עד שנות ה- 90 השתחרר העולם מהמצאותיו של מידג'לי, שנקרא "אסון סביבתי של איש אחד" ו"האדם שהשפעתו על האטמוספירה גדולה משל כל אורגניזם יחיד בתולדות כדור הארץ".
אנחנו תקועים עם כמויות אדירות של עופרת מזהמת, שמקורה רק בתעשייה. היא לא תתפרק ולא תיעלם ולא ברור אם ואיך תנוקה. אבל ילדים כבר לא נושמים אותה באוויר
שכבת האוזון מתקנת את עצמה.. כך אומרים.
מכוניות הפכו סמלי סטטוס, הן ממוזגות גם, ומאפשרות להגיע לכל מקום.
טוענים שמידג'לי המציא את LA – עיר שחיה על מכוניות ומיזוג אוויר, ושם יוצרים סרטים .. והכל בשביל 3 סנט לגלון.. מציין טום פיליפס.
המצאת הפריאון הביאה לאידיוט תהילה ופרסים רבים.
בגיל 51, מעוטר 170 פטנטים, לקה מידג'לי במחלת הפוליו, שגרמה לו לשיתוק חלקי (לא יכלתי שלא להצטער שלא חטף מחלה ממש גרועה מהצטברות עופרת כמו עובדי הייצור).
מידג'לי בנה לעצמו מתקן העשוי מגלגלות וחבלים, כדי שיוכל לעבור ממיטתו ללא עזרה חיצונית. אבל מת כשהמתקן המתוחכם שבנה הסתבך וחנק אותו למוות.
לא, לא ממציא דגול.
מידג'לי מת בגיל 55 בוורת'ינגטון שבאוהיו.
אבל גרם לרבים אחרים לחלות ולמות בטרם עת ובסבל רב – בעלי חיים, צמחים ובני אדם.
ונעבור לחוקר המקסים, זה שבצד השני בסיפור העופרת, ולתלאות שעבר, במאבק בתעשייה המזהמת בשל תאוות בצע.
בשנים 1948 ו-1949 קלייר קמרון פטרסון החל לערוך ניסויים כדי לתארך את היווצרות כדור הארץ על ידי חקירת איזוטופ של עופרת.
אבל גילה שברגע שהממצאים באו במגע עם אוויר, נוצר זיהום עופרת משמעותי בבדיקה.
לאחר שבע שנים בהן הקים מעבדה המנותקת מהאוויר, הצליח לחשב את גיל כדור הארץ. ואז החל לברר את פשר הזיהום, וגילה את היקף הזיהום ואת הנזק הבריאותי של אדי עופרת.
עופרת לא עוזבת את הרקמות עמוקות בגוף, את תאי השומן (כולל המוח) והעצמות וכל כמות שנספגת בגוף אינה מופרשת בשתן.
לממסד הרפואי אז, לא היה ידוע על כמויות העופרת המצטברות בגוף האנשים בהדרגה, באותה תקופה, מכיוון שחיפשו את העופרת בשתן.
פטרסון גילה גם שאדי עופרת נשארים באוויר ונספגים ומצטברים בהדרגה בתאים של בעלי חיים, בצמחים ובאדמה משך מאות שנים.
פטרסון יזם חפירת עמודות שלג בקטבים – שיטה שמשמשת היום יסוד לסוגות רבות ושונות של מחקר מדעי. במחקר שערך בשלג של גרינלנד, גילה ללא ספק שחלה עלייה עצומה בכמות העופרת באוויר בשנת 1923, ושלפני שנה זו כמעט ולא הייתה עופרת באוויר כלל.
בעקבות מחקרו, הורחק פטרסון מהקהילה המדעית.
מעבר לכך שלא קיבל אישורים ומימון למחקריו, הוא נרדף בידי חברת אתיל, יצרנית התוסף וממשיכה של ג'נרל מוטורס. החברה שכרה רופא צעיר, ד"ר רוברט קיהו (Robert A. Kehoe), על מנת שירגיע את חששות הציבור מסכנות העופרת וישפר את תדמיתה.
ב-1986 הוכרה עבודתו של פטרסון, ונחקקו חוקים למניעת המשך השימוש בעופרת כתוסף לדלק.
ממליצה מאד לקרוא עליו.
הנה.. העליתי בעבר את סיפורו המדהים של פטרסון – איך ולמה אסרו על שימוש בעופרת.
(אני זכיתי לנשום עופרת לא מעט שנים.. כיף.. ככה נהיה לי אלצהיימר מוקדם. כי הדמנציה שלי היא מה שדר' ברדסן סיווג כאלצהיימר טוקסי/ נשימתי – נובע מרעלנים סביבתיים ומתכות כבדות. הצלחתי לשנות את מהלך ההידרדרות הקוגניטיבית, בזכות מודעות וניקוי רעלים. בבדיקות מצאו לי כמויות גדולות של מתכות כבדות, כולל עופרת. כתבה ב"אפוק טיימס" עלי ועל עוד שנרפאו מאלצהיימר
סבתי נגמרה מאלצהיימר בגלל זה בטוח – אותה גנטיקה והיא גרה ברחוב בן יהודה מעל תנועה בלתי פוסקת והמון אוטובוסים ושתתה מים ובישלה במים מצנרת עופרת וציירה הרבה בצבעים עם עופרת.. והדמנציה שלה החלה מוקדם וחיסלה אותה עשרות שנים לפני מות גופה.)
הצטברות מתכות כבדות ברקמות העמוקות בגוף חשודה כאחד הגורמים המובילים לרגישות לקרינה. ולעוד בעיות בריאות – נוירולוגיות ואוטואימוניות.
מאיפה מגיעות המתכות לגוף? שאלו אותי כשהתחלתי לדבר על זה ב- 2013. שללו את כל הרעיון.
מאיפה?
מהסביבה.. מהאוויר, המים והאדמה, מהצנרת, מהתעשייה, מהמוצרים והחומרים בהם אנחנו משתמשים, מחומרי הדברה וריסוסים, מהסתימות האפורות בשיניים, מפליטת כלי רכב ודלקים, מזרזי גדילה למשק החי לאכילה, מחיסונים, מצבעים וחומרי שיפוץ, מתמרוקים, מכלי מזון ומיכלים ועזרי בישול ואפייה .. להמשיך?
בתחילת שנות ה- 80 השתתפתי בארגון כנס גדול של משרד הבריאות (הייתי המפקחת על רשויות הטיפול במכורים לסמים). הכנס נערך בבניני האומה והיה בנושא "ויקטימיזציה" וכך נחשפתי למשפחה של שגריר אמריקאי, שהבן והאם בה הפכו נכים כתוצאה מחשיפה לעופרת בכלי מזון מקרמיקה במשך שהותם הארוכה בספרד. הם נסעו בעולם והזהירו מנזקי העופרת. כמו שאנחנו עושים היום ביחס לקרינה, כיון שאנחנו כבר נפגענו.
את מצבנו ביחס לקרינה הפולשת למרחב הפרטי ללא הסכמה, פוגעת בנו תוך הפרת זכויות אדם בסיסיות, ניתן לכנות רה-ויקטימיזציה (קורבנות/ פגיעה חוזרת שוב ושוב ושוב .. ללא הפסקה).
כאמור, יש היסטוריונים שטוענים כי השימוש הנרחב בעופרת (צנרת מים, שימור יין ועוד) הביא לקריסת האימפריה הרומית.
כשאסרו על השימוש בעופרת, בשנות ה-80 של המאה הקודמת, כבר היה מאוחר מדי לסבתי, שמוחה וזהותה נמחצו תחת אלצהיימר סופני, ממושך ונורא. יתכן שגם לי כבר היה מאוחר מדי, יש נזקים בתפקודי שאיני מצליחה להפוך, או לעצור. אבל, בניגוד אליה (ובזכות התבוננותי בה וערנותי), הצלחתי להבין ולהגיע למידע על הבעיה (אחת מהגורמים הרבים בעולם המודרני המזוהם והמוקרן).
יתכן שהמתכות בגוף גם גורמות לרגישות לקרינה, ממנה אני סובלת (כמו גם חברותי וחברי לקהילה זו). טוענים כי המתכות שהצטברו ברקמות העמוקות בגוף מוליכות ומשמשות כאנטנות.
אז..
ממליצה לקרוא את הסיפור המרתק של פטרסון, מחקרו ומאבקו למען בריאות הציבור. מאבק ארוך וקשה, כמו שאר המאבקים להכרה בנזקים סביבתיים, נגד תעשייה צינית, עתירת ממון ותאוות בצע, שבריאות הציבור וטובתו אינן מנחות אותה.
הסיפור מובא בפוסט הבא ..
https://www.facebook.com/gal.weiss.739/posts/10154466171265893
