רובי וויליאמס, כוכב הפופ הבריטי, חלה בצפדינה. כן, צפדינה.
לא יאומן – "מחלת הימאים", שטעינו לחשוב שפסה מהעולם מזמן, חוזרת לכותרות. מדי פעם מתפרסמים מקרי צפדינה בגלל התנהלות העולם המערבי – אורח חיים רע, מזון מעובד, דיאטות קיצוניות, מחסור בנוטרינטים חיוניים .. כי צפדינה נובעת ממחסור בויטמין C (בגלל אי אכילת פירות וירקות טריים).
רובי וויליאמס השתמש בתרופת הרזיה וירד כמעט 13 קילוגרמים. הוא הפסיק לאכול כי סבל גם מדיכאון. לבסוף, הבין שעליו לשנות הרגלי אכילה והתאושש.
כיום יש צפדינה בעיקר במקומות הסובלים מרעב ותת תזונה. אבל, נצפית תחייה של המחלה במדינות שפע, בהן יש גישה לשלל מזונות עשירים בוויטמין C.
מחסור תזונתי בתרבות של שפע נובע מ:
1- דימוי גוף, דיאטות והרגלי תזונה בעייתיים:
- בררנות תזונתית, הפרעות אכילה, עצלות והתמכרות למזון מתועש מעובד – אני זוכרת מקרה של בחורה צעירה שאושפזה עם צפדינה, מאחר שניזונה מחטיפים בעיקר. אז גיליתי שיש בררני מזון, אנשים עם הפרעות אכילה או עצלנים שחיים על מזון מעובד, שמגיעים לאשפוז בגלל "מחלת המלחים". ולעתים לוקח זמן לאבחן כי זה לא במודעות של צוותי הרפואה ובדיקת ויטמין C אינה שגרתית עקב עלותה הגבוהה יחסית. (אם איני טועה היה על זה גם בסדרה "האוס")
- דיאטות חדשות מגבילות אכילת פירות, כמו דיאטות קיטוגניות (ואחרות שמצמצמות סולניים או מצליבים). הימנעות מקבוצת מאכלים מסוימת בפירמידת המזון דורשת הערכה של חסרים תזונתיים ומעקב. במיוחד אם מדובר בהימנעות מפירות וירקות טריים.
2- המחלה תוקפת גם מדוכאי חיסון, שמתבקשים להימנע מפירות וירקות טריים מחשש וירוסים וחיידקים, הם נאלצים לבשלם. (טעות לדעתי).
3- מצוקה כלכלית כמחסום תזונתי – בסרט תיעודי בשם Vitamania, דר' אריק צ'רצ'יל ציין כי הצוות שלו איבחן 20-30 מקרים חדשים של צפדינה ב- 6 שנים ומאד הופתע. "אנשים רבים מתקשים להרשות לעצמם מזון בריא נוטים לבחור באוכל מעובד עשיר בשומן, קלוריות ומשביע", אמר הרופא. בתקציב מוגבל, מוותרים על תוצרת חקלאית יקרה ובוחרים בארוחות ומוצרים זולים עתירי קלוריות, שממלאים ומשביעים יותר מפירות וירקות. לכן, במעמד סוציו-אקונומי נמוך במדינות עשירות יש נפגעים מהמחלה התזונתית, שהיתה אמורה להיכחד מזמן במערב השבע. בסיסי וקל להימנע ממחלה זו ואנשים אלה הם קורבן לשיטה קפיטליסטית ולפערים בלתי נסבלים.
לא רק מחסור בפירות וירקות עלול להוביל לצפדינה, גם בישול יתר של ירקות יכול להרוס ויטמינים חיוניים בתוכם.
תסמיני צפדינה, איור של רופא בצי הבריטי מהמאה ה-19 – ויקיפדיה, נחלת הכלל
תסמיני הצפדינה מגוונים – מחסור בוויטמין C מוביל לפגיעה בתהליכים חיוניים ולכן, יש השפעות שונות.
חסר בוויטמין C מוביל לפגיעה בתהליכים חיוניים בגוף – ובפרט בסינתזה של קולגן, שחיוני לבריאות השיניים והחניכיים, עור ורקמות חיבור. זה גורם לדימום, נפיחות ודלקת חריפה בחניכיים ואף לאיבוד שיניים (כמו גם באנורקסיה וכמו שקרה לי מרגישות לקרינה שגרמה לקריסת מערכות ואיבוד משקל דרסטי בגלל קריסת מערכת העיכול).
וויטמין C גם מתווך תהליכים תאיים בגוף, מחסור יגרום לתשישות קיצונית.
קולגן אחראי לבניית רקמות החיבור בגוף ולייצוב הגידים. לכן, כאבי פרקים הם גם תסמין נפוץ.
וגם יש ירידת מצב רוח, ושינוי אישיותי, דכאונות וחרדות.
על חשיבותו של וויטמין C (הרבה מעבר לחיסוניות)- כאן.
מומלץ לצרוך בכל יום 100 מ"ג ויטמין C מפירות וירקות – בעיקר נקשר לטעם החמוץ – קיווי, פלפל אדום/ גמבה, פירות הדר, ירקות, עלים ירוקים, ברוקולי, כרוב, עגבניות, גויבות, תותים ועוד .. אבל .. רק כשהם נאכלים טריים – בישול הורס ויטמין C (וויטמינים נוספים).
הימנעות מקבוצת מאכלים בפירמידת המזון דורשת בדיקת חסרים תזונתיים ומעקב רציף. ממש לא מומלץ, לדעתי.
תוותרו על מזון מעובד, לא על מה שצומח.
.
אגב, עודף ויטמין C עלול להצטבר בכליות – להיזהר מתוסף במצב בו אין חסר.
מאידך, זהו נוגד חימצון – טוב למי שנפגעו מקרינה וממפגעי סביבה (עקה חימצונית היא אחד ממנגנוני הנזק), לחיזוק חיסוני ולמניעת תחלואה ויראלית.
.
צפדינה היתה אימת הימאים האירופיים ונחשבה חשוכת מרפא. המחלה תועדה כבר בעת העתיקה, אך הפכה קטלנית במיוחד במאות 16-18, בעידן הגילויים הימיים הגדולים, כאשר משלחות יצאו לכבוש יעדים חדשים בעולם. יורדי הים שהו תקופות ממושכות בים ללא אספקת פירות וירקות טריים.
כמה נתונים לדוגמא,
- ב- 1499 איבד ואסקו דה-גמה 116 מלחים מתוך צוות של 170.
- מתו ממחלה זו 208 מתוך 230 מלחיו של מגלן ב- 1520.
- במשך כ-300 שנה, מגילוי אמריקה ועד תחילת המאה ה-19 גבתה הצפדינה חיים של למעלה מ- 2 מיליון ימאים. יש גם הערכות גבוהות יותר – מספר מיליונים.
חסר ויטמין C, שחיוני ליצירת קולגן (חלבון חשוב בבניית עצמות וייצוב רקמות), גרם לגוף "להתפורר" בתהליך איטי ומכאיב מאוד. המחלה החלה בחולשה ועייפות, כחודש עד שלושה חודשים לאחר ההפלגה. אז התפתחו קשיי נשימה וכאבים בעצמות (עד שיגרון). העור התמלא חבורות, השיניים התרופפו, נרקבו ונשרו, החניכיים דיממו והנשימה הפכה מצחינה. מצבי רוח קיצוניים, יובש בפה ובעיניים, שטפי דם עוריים ופנימיים, חולשת גפיים, כאבי שרירים ומפרקים, ולבסוף פגיעה בכבד, בצקות, פרכוסים ו .. מוות.
תסמיני הצפדינה הקשים הטילו אימה. תרופות רבות נוסו ללא הצלחה, לעיתים אף החריפו את המצב.
.
הפתרון למחלה הגיע מניסוי מרשים, שלימים הוכתר כניסוי הקליני המבוקר הראשון בהיסטוריה.
ב- 1747 רופא בשם ד"ר ג'יימס לינד (Dr. James Lind) הפליג על סיפון האנייה "HMS סוליסברי". לאחר כחודשיים 12 מלחים פיתחו תסמיני צפדינה. לינד ביצע ניסוי. היה זה הניסוי הראשון בהיסטוריה שבחן בגישה מדעית ושיטתית שאלת מחקר (מחלה במקרה זה).
הדוקטור חילק את החולים לשישה זוגות:
- כל זוג קיבל טיפול שונה: ליטר סיידר, 25 טיפות של חומצה גופרתית 3 פעמים ביום, חצי ליטר מי ים, שתי כפות חומץ 3 פעמים ביום, משחה רפואית, והטיפול האחרון היה שני תפוזים ולימון בכל יום.
- זוג נוסף לא קיבל טיפול – קבוצת ביקורת.
הניסוי היה אמור להימשך 21 ימים אבל פירות ההדר על הספינה הספיקו ל- 6 ימים בלבד. למרבה המזל, הזוג שטופל בהם נרפא באופן דרמטי – התפוזים והלימונים הצליחו לרפא את המחלה במהירות. זמן קצר זה הספיק להבנה שפירות הדר הם תרופה למחלה, למרות שמהו המרכיב בפרי ההדר שמשמעותי, מהו ויטמין C ומה חשיבותו לא היה ידוע עד המאה ה- 20. לינד אמנם חשד שהגורם קשור לתזונה, אך בחירתו בפירות הדר הייתה מקרית. זאת, למרות שהיו דיווחים כבר ב-1601 על הקלת תסמיני צפדינה על ידי צריכת לימונים.
כצפוי, עולם הרפואה והציבור לא השתכנעו, דחו את הממצאים. לא נראתה להם התרופה הזו.
לינד פרסם את ממצאיו רק לאחר 6 שנים בספר בן 400 עמודים, בשם "דו"ח על צפדינה" 1753.
אבל כשניסה לייצר תמצית מיץ לימון מרוכזת, באמצעות חימום, הרס את הוויטמין ובעצמו פקפק בממצאיו.
אממה ..
1- קפטן ג'יימס קוק הקפיד על תזונת המלחים במסעותיו הממושכים בין איי הדרום. הוא חיסל את התחלואה והתמותה מצפדינה על אנייתו, כבר במאה ה- 18. הוא נהג לקחת למסעותיו לאוסטרליה, הוואי וניו-זילנד – כרוב כבוש. הצוות שלו לא לקה בצפדינה. בדיעבד התברר כי "הגורם המיטיב" נמצא בלימון, בפרי התרזה, בתפוזים, בכרוב חמוץ, כרוב עלים ובלתת (malt). גם מלחים שאכלו בצל שניתן לקחת למסעות ארוכים גם נשארו בריאים.
2- לאחר עשרות שנים, רופא הצי הבריטי גילברט בליין (Gilbert Blane), שניסה לשפר את תנאי המלחים ובריאותם בעזרת סניטריה ותזונה, נתקל בספר של לינד. הוא חזר על הניסוי בקנה מידה גדול יותר ואימת את ממצאיו של לינד. התגלתה התרופה האולטימטיבית למחלת הימאים הקטלנית. הוא פרסם את ממצאיו לרופאי הצי ב- 1780.
ב-1795 הצי המלכותי אימץ את השימוש בלימונים. זה נתן יתרון לחיל הים הבריטי יתרון, לעומת ציים אחרים שהימאים שלהם מתו מצפדינה יותר מאשר מלחימה או בסערות, מה שגרם לאובדן רב ולהפסדים.
.
לינד לא זכה להכרה בחייו. כיום הוא מוערך על חשיבתו היצירתית כחלוץ המחקר הקליני המודרני, חוקר ומדען שתרומתו לרפואה חורגת הרבה מעבר לגילוי התרופה למחלת הצפדינה.
הציבור והממסד התעלמו ממצאיו – ג'יימס לינד נפטר ללא הכרה והמונים המשיכו לחלות ולמות גם אחרי מותו ביולי 1794. (ציור של ג'ון צ'למרס – מקור: ויקיפדיה, נחלת הכלל)
רק ב-1932 גילו ובודדו ויטמין C, זיהו את מבנהו והבינו כי הוא המרפא לצפדינה – "מחלת הספנים" מוגרה. הובן גם כי ויטמין C נחוץ לייצור קולגן החיוני ליצירת רקמות ועצמות. וויטמין C נקרא חומצה אסקורבית, בגלל שם המחלה (צפדינה באנגלית היא Scurvy).
חשיבותו העיקרית של ויטמין C היא פעולתו נוגדת החמצון והפחתת עקה חמצונית (oxidative stress). ולכן, הוא מועיל למי שסובלים מתסמונת הקרינה האלקטרומגנטית/ רגישות לקרינה. אחד ממנגנוני הנזק של קרינת רדיו הוא עקה חימצונית – עודף רדיקאלים חופשיים לעומת נוגדי תמצון. עקה חמצונית משפיעה לרעה על המערכת הקרדיו-וסקולארית, יתר לחץ הדם, דלקות כרוניות, סוכרת ועוד. נמצא כי ויטמין C מסוגל לעשות רה-גנרציה של נוגדי חמצון אחרים, כגון ויטמין E. זה הודגם בניסויים במעשנים, בהם העקה החמצונית גבוהה משמעותית.
לוויטמין C יש גם פעילות אנטי-היסטמינית – מניעת שחרור היסטאמין מתאי פיטום (mast cells) במצבים של אלרגיה, לצד הגברת תהליך הפינוי (דה-טוקסיפיקציה) של היסטמין. רמת ויטמין C נמוכה בדם נמצא כקשורה לרמות מוגברות של היסטמין. ויטמין C ברמה גבוהה בתאי מערכת החיסון ונצרך במהירות במצבי הדבקה ויראלית ודלקת. לא ברור כיצד מגיב ויטמין סי עם מערכת החיסון, אך נראה כי הוא קשור לפעילות "בולענית" של תאים פאגוציטים, לתהליך יצירת ציטוקינים ולפעילות של מולקולות ספיחה (adhesins) ותאים מונוציטים.
ויטמין C הוא התוסף המוכר ביותר, שנמצא בשימוש הנרחב ביותר (במקומות מסוימים – כמחצית האוכלוסייה הבוגרת). התצרוכת היומית המומלצת לוויטמין C שנויה במחלוקת. יש הממליצים על צריכה יומית של 5,000 מיליגרם למניעת מחלות לב ומפגעים אחרים, בעוד גופים הממונים על בריאות הציבור בארה"ב ובאירופה ממליצים על כמות יומית נמוכה בהרבה (אך גבוהה מהמקובל לויטמינים אחרים). המצדדים בצריכה גבוהה במיוחד טוענים כי הוויטמין מסיס במים ורוב החומצה אסקורבית מופרשת בשתן וכי יציאות רכות היא תופעת לוואי שאינה מזיקה. לעומתם, פרסם USDA שכמות ויטמין C גבוהה מדי עלולה לגרום להפרעות במערכת העיכול ואף לדלדול מאגרי נחושת בגוף. יש דעות כי שתן חומצי במיוחד עלול לגרום נזק לכליות.
ב-2000 העלה USDA את המלצתו ל-RDA של ויטמין C, מההמלצה של 60 מיליגרם ליום לגברים ולנשים. המלצה למניעת מצבי חסר בוויטמין יותר מאשר למניעת מחלות כרוניות, או ל"קידום בריאות אופטימאלית". בהמלצות המעודכנות של גופי בריאות רשמיים, מודגש כי על מעשנים לצרוך תוספת של 35 מיליגרם ליום מעל רמות הצריכה המומלצות ללא-מעשנים של הויטמין, כדי לפצות על העקה החמצונית המוגברת כתוצאה משפעת רעלנים בעשן הסיגריה, הגורם למעשנים להכיל בדמם רמה נמוכה יותר של הוויטמין. זה נכון גם לגבי משתמשים בסלולרי ובציוד אלחוטי כיון שקרינת רדיו גורמת לעקה חימצונית, כפי שנמצא במחקרים שונים.
כאמור,
בסוף המאה ה-18 הצי הבריטי חייב כל ספינה לשאת מטען גדול של פירות הדר או מיץ לימון. זה תרם לבריאות, וגם לכלכלה של סיציליה, שהיא בית הגידול האידיאלי להדרים הרגישים, שזקוקים לאקלים מתון וחמים בטמפרטורה של 30-13 מעלות צלזיוס. הטמפרטורה באי נעה סביב 22-10 מעלות, אידיאלי לגידול הדרים. האזורים המועדפים לפרדסים באי הם במישורים שליד החוף, שם שינויי הטמפרטורה קטנים יחסית. זה משמעותי במיוחד בלילות החורף. פרחי ההדרים נפגעים מאד מחשיפה לקרה.
לסיציליה הובאו הלימונים במאה ה- 10, בידי המוסלמים. הקרקע הפורייה קיבלה מערכת השקיה מסועפת לעצים, הזקוקים לאספקה מתמדת של מים כל השנה. התפתחו פרדסים נהדרים.
במהלך שני העשורים הראשונים מכניסת ההנחיות החדשות ועד 1814, צרך הצי הבריטי 7.3 מיליון ליטר מיץ לימון, שרובו הגיע מסיציליה. בשביל 1835-1850 כמות חביות מיץ הלימון שיוצאו מנמל מסינה נסקה מ-740 ליותר מ- 20,000. ושטח הפרדסים הושלש.
סיציליה היתה גם בית גידול אידיאלי לפשע. הרווחים הגדולים מייצוא ההדרים התחברו לחולשת הממשל האיטלקי הטרי, שכבש את האי ב-1861 מידי בית בורבון בדרך לאיחוד איטליה. המסורת הפאודלית שלטה בחלקים רבים של האי, וגם העוני, ואלה איפשרו התפתחות ארגון פשע מאורגן גדול – המאפיה.
מלחמות שיסעו את איטליה במאה ה-18. מיליציות רבות צצו בדרומה. צבאו של ג'וזפה גריבלדי, שהוביל את שחרור סיציליה, נסמך על מתנדבים, חלקם פושעים, שבשובם לבתיהם התאגדו בקבוצות חמושות.
וכיון שהממשל האיטלקי הטרי בסיציליה כשל באכיפת החוק, מגדלי ההדרים נאלצו לשכור מליציות לשמור על יבוליהם ולתווך בינם לבין הסוחרים – כך נוצר הפרוטקשן.
צמיחת המאפיה לא הייתה אחידה ובחלק מהאזורים באי שגשגה יותר.
מחקר מ-2017, שביצעו חוקרים מאנגליה, אירלנד ושבדיה, בחנו סקר שערך חבר הפרלמנט האיטלקי אבלה דמיאני (Damiani) בשנות ה-80 של המאה ה-19, וכלל נתונים על ממדי הפשיעה באזורים שונים באי ועל סוגי הפשעים. השתמשו בנתוני הפשע בסיציליה כאומדן לנוכחות מאפיה במחוזות השונים של האי ובחנו אותם מול נתונים על היקף הייצור של לימונים בכל מקום.
גם נתונים של דו"ח פשיעה שכתב שוטר אנטוניו קוטררה (Cutrera) מפלרמו ב-1900 לגבי מזרח סיציליה בעיירות עם נוכחות מאפיה בולטת גם סייע (למרות שהנתונים חלקיים).
הניתוח הראה קשר חזק בין נוכחות המאפיה לגידולי הדרים – הגדלת נוכחות מאפיה ביישוב ב-54%. לא נמצא מִתאם דומה בתעשיות הייצוא הגדולות האחרות של האי, כמו זיתים, ענבים וגופרית. נראה שהפעילות הכלכלית של המאפיה התמקדה בשוק ההדרים.
סביב ההדרים התפתחה המאפיה, הבוסים המוקדמים של המאפיה מפלרמו במאה ה-19 היו סוחרי לימונים, בעלי פרדסים או שומרי פרדסים.
מגדלי הדרים פגיעים במיוחד לאיומים ולסחיטה כי הגידולים הרגישים פגיעים מאוד לחבלות בתעלות ההשקיה וזקוקים ל- 5 שנים להתחיל להניב פירות מרגע הנטיעה. זה דורש מימון. קל לגנוב חלק ניכר מהפירות בלילות. המגדלים נזקקו להגנה, ולשמירה נשכרו המתנכלים עצמם שהשתלטו על התחום.
זה לא הגורם הבלעדי, אבל מיץ הלימון תרם להתפתחות הפשע המאורגן.
כשנעלמה הצפדינה, איבדה סיציליה את מקומה הדומיננטי בשוק הלימונים העולמי. המאפיה הפכה לארגון פשע עולמי.
