12 מיליון דולר הוא ערך החיים הסטטיסטיים של אזרח אמריקאי ממוצע, כך באקונומיסט, בכתבה שמתיחסת לשווי של אוויר נקי.
יש שיאמרו כי אין לכך מחיר, אבל .. מאבק בזיהום אוויר עולה כסף. הרבה כסף.
עסקים מוציאים יותר על מכשור חדש "נקי", תעשיות מזהמות מצטמצמו ואף נעלמות.
משקי בית נזקקים לאופני בישול וחימום נקיים יותר, לצד ההכרח להימנע מנזקי זיהום האוויר לבריאות הציבור.
צילום מסך – הכתבה באקונומיסט
החלטה כמה כסף להוציא על מאמצי ניקוי היא בעיה כלכלית.
ניתוח עלות־תועלת בעייתי כשהתועלת היא הימנעות מחולי או מוות מוקדם.
תמחור אוויר נקי הפך לבעיה של תמחור חיי אדם.
המשרד להגנת הסביבה בארה"ב הודיע, לאחרונה, שבניתוחי עלות־תועלת לגבי רגולציה, יפסיקו לתמחר תועלת בריאותית של אוויר נקי. חוסר הודאות ביחס לשאלת ערך התועלת גדול מדי, לטענתם.
רבים רואים בהכרזתם ניסיון לשחיקת הרגולציה – אי תמחור אוויר נקי כדרך לצמצם את התועלת שנגזרת ממנו. מ- 1981 דורש הממשל הפדרלי ניתוחי עלות־תועלת מרגולטורים. הנשיא רייגן פרסם אז צו שמטרתו צמצום ביורוקרטיה לרמה שניתן להצדיק עלויות באופן ברור. יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של ארה"ב באותם ימים טען כי אם רגולציה על זיהום אוויר מצילה מעט נפשות ועולה הרבה כסף, עדיף להוציא את הכסף על משהו אחר (כמו טיפול לבבי בבתי חולים). במפלגה הדמוקרטית טענו אז שמדובר בטריק לקידום דה־רגולציה לטובת עסקים וכי אין דרך לתמחר חיי אדם.
והנה המשרד להגנת הסביבה טוען אותו הדבר.
בשנות ה־80, המשרד להגנת הסביבה הציע לחשב "ערך חיים סטטיסטיים" (VSL). המונח לא זהה ל"שווי אדם". אקטוארים הציעו בעבר לתמחר תועלת מהשקעות מצילות חיים, או רכישת ביטוח חיים, תוך שימוש באובדן הכנסות במקרי מוות. שכר מייצג חלקית מחיר בו אדם מוכן למכור כל שעה מתוחלת חייו, אם יחשבו נתון זה לאורך חיים שלמים ואת החלק שעוד נותר לאדם לחיות, יתקבל שווי שוק של השנים שנותרו לו. שיטה זו היתה מוכרת כ"שיטת ההון האנושי". חישוב זה פסק בהמשך עקב טענות כלכלנים כי אי אפשר ליישם אותה על מי שלא משתכר, כגון זקנים, חולים ומי שבחרו לא לעבוד (כדי לטפל בילדים, לדוגמא) או מובטלים. אלה יקבלו שווי אפס. כלומר, פוטנציאל השתכרות אדם בחייו לא שווה לערך חייו.
תומאס שלינג, שזכה בפרס נובל לכלכלה ב־2005, טען כי שיטת ההון האנושי שגויה כי ערך חיי אדם תלוי בפרספקטיבה של המעריך. "חיים מזוהים" בעלי ערך אינסופי כמעט. בת שש שזקוקה לאלפי דולרים לניתוח שיאריך את חייה עד חג המולד יגרום לציבור לשלוח המון תרומות קטנות, כתב ב־1968. מיסים גבוהים יותר כדי לממן טיפול טוב יותר בבתי חולים יניע בודדים לתרום. "חיים סטטיסטיים" הם סיכון מוגבר למות אדם לא מזוהה. כשזה נוגע למדיניות רגולטורית מה שחשוב הוא כמה אנשים מוכנים להוציא על האדם הלא מזוהה, שבסוף עלול להיות הם עצמם, לטענת שלינג.
אנשים ממשיכים לקחת סיכונים שעלולים להוביל למותם. נהיגה עלולה להסתיים בתאונת דרכים קטלנית. מימון אמצעי בטיחות לרכב יקטין סיכון למוות, אבל כמה אנשים מוכנים להוציא כדי להפחית סיכון זה? זה ערך חיים סטטיסטיים. אם 100,000 מוכנים להוציא 100 דולר כדי להימנע מסיכוי של 1 ל־ 100,000 למוות, הם הוציאו 10 מיליון דולר כדי למנוע מקרה מוות אחד. זה לא אומר כמה שווים חייו של אדם, אלא כמה אנשים מוכנים לשלם כדי למנוע אובדן ערך.
המשרד להגנת הסביבה השתמש באופן היסטורי ב־VSL של 7.4 מיליון דולר ב־2006 (שווים כיום כ־12 מיליון דולר), שחושבו לפי משכורות גבוהות יותר שדורשים עובדים כדי לבצע מטלות עם סיכון גדול יותר למוות. (מחקר בחן שינוי במענקי חתימה של צבא ארצות הברית במהלך המלחמות בעיראק ואפגניסטן).
בבריטניה משתמש שירות הבריאות הלאומי בשנות חיים בהתאמה לאיכות (QALY). ההיגיון דומה ל- VSL אבל נבחנת כל שנה של תוחלת חיים ומשוקללת לפי מדד תועלת או איכות חיים. טיפול שמאריך חיי מטופל, אך משאיר אותו בכאב כרוני עלול להפחית ערך יותר מ טיפול יעיל פחות עם פחות תופעות לוואי. כאשר שאר התנאים שווים, התערבויות שמגינות על ילדים נחשבות בעלות ערך רב יותר מאלה שמגינות על פנסיונרים, להם נותרו פחות שנות חיים.
אלו דרכים לנסות לענות על שאלה חסרת תשובה. ערך חיי אדם אינו אפס. אנשים אוהבים את חייהם, ומוכנים לשלם הרבה כדי להמשיך לחיות. ניחוש עדיף מהימנעות מניחוש. רגולטורים זקוקים לבנצ'מרק מולו תימדד עלות ההחלטות. כלכלנים מואשמים בניתוח קר וניתוק רגשי כשבוחנים שווי חיי אדם, אבל יותר גרוע לא לשאול כלל, טוען האקונומיסט.
https://www.economist.com/finance-and-economics/2026/02/12/how-to-put-a-price-on-a-human-life
וכעת .. בואו נחשוב כמה קשה לתמחר עלות – תועלת בחישוב נזקי חשיפה לקרינה לבריאות הציבור, כאשר רוב הנזקים עדיין לא מוכרים כי התעשייה נאבקת בהכרה בהם (כפי שנאבקה עשרות שנים בהכרה בנזקי עישון/ טבק, אסבסט, עופרת, דליפות מכורים ומאוניות נפט, זיהומי מים/ קרקע ועוד ועוד)
ולמען האמת, נראה שההכחשה כה רבה שאנחנו הולכים ומתרחקים מהכרה כזו, למרות ריבוי המחקרים ועדויות מהשטח. התעשייה והתקשורת מסתירים זאת. ולציבור (כולל מערכת הרפואה והטיפול) קשה להבין כי הם עצמם משתמשים בציוד אלחוטי וסלולרי ומוקפים קרינה שהולכת ומתגברת בעוד ועוד תדרים 24/7.
מעט מהמחקרים הרבים על נזקי קרינה בבריאות – קישורים וסיכומים בעברית
