יום המודעות הבינלאומי לרגישות לקרינה - 16 ליוני - מפגעי סביבה, תחלואה מודרנית וחזרה לבריאות

שוב מתקרב 16 ליוני – יום המודעות הבינלאומי לרגישות לקרינה

לצד הצלחות בשיקום של רבים (כי יש למידה משותפת איך נכון לעשות זאת ושיתוף בתהליכים ובמידע), יש לזכור כי לא כולם מסוגלים לדרך זאת. לא כולנו מתחילים באותה נקודה ולא לכל הנפגעות והנפגעים מקרינה יש אותם משאבים ויכולת למסעות שיקום מורכבים, בהעדר סיוע מקצועי רב-תחומי הולם.

וכך .. חלפה עוד שנה של רגישות יתר לקרינה (EHS) ושל מוגבלות תפקודית ללא הכרה וללא סיוע

בעבר היו מגיעים איחולי בריאות מחברותינו וחברינו בעולם, שהעלו את סיפוריהם ויזמו פעילויות חלקם בתמונות

יוזמות אישיות להעלאת מודעות התרחשו בכל יוני ברחב העולם – חולצות צהובות עם לוגו והסבר, עלוני מידע, הרצאות ושירים במקומות ציבוריים .. נפגעות ונפגעי קרינה שיצאו להסביר, למרות הכאבים שהחשיפה בחוץ גורמת.

דוכנים להעלאת מודעות הוקמו במקומות שונים בימי המודעות שהחלו לפני מספר שנים, בצילום דוגמא מפולין ליד בית ציבור מרכזי

בדנמרק הסבירו בתחנת רכבת, בגרמניה גם יצאו להסביר ברחובות

ו .. רק בארץ מעולם לא היתה התגייסות .. העם הנבחר גם במגזר זה מאכזב, מצפה שאלוהים או השד יודע מי יעשו עבורם את המאבק להכרה)

למרבה הצער, בשנים האחרונות מתמעטת הפעילות, למרות ריבוי הפונים והפונות בערוצים פרטיים. הפניות נובעות מסבל ותסמינים. רבים מבקשים סיוע אך נמנעים מחשיפה פומבית ומפעילות בתחום. מתביישים? אולי.

עמוסים בגלל כל האירועים והלחץ? ודאי.

מה הסיבה להימנעות מפעילות לקידום ההכרה ולטיפול במי שנפגעו? איני יודעת.

אבל .. זה מצער.

עקב חוסר מתנדבות ומתנדבים לפעילות בעמותה – נאלץ לסגור אותה, למרבה הצער.

אלו החדשות לרגל יום המודעות הבינלאומי לרגישות לקרינה. לא שהבעיה נפתרה, לא. ממש לא. פגיעת הקרינה מתגברת בציבור המשתמש באלחוטי ומוקף קרינה 24/7. אבל .. המודעות פוחתת, ההשתקה גדולה. וזה כולל גם צנזורה עצמית בקרב מדענים ורופאות שמודעים לתסמונת הנגרמת מחשיפה לקרינה בקרב כ- 10% מהציבור – שותקים מחשש לאיומים ולעצירת קידומם, עד פיטורים (וכבר היו כאלה מקרים, כולל רופאות ורופאים טובים שפעלו עימנו אבל אוימו, ולבסוף עזבו את המערכת).

מנגנון התפתחות רגישות יתר לקרינה – מהכנס הרפואי בינואר 2021

רופאות ורופאים מלמדים על רגישות יתר לקרינה – מתוך כנסים רפואיים

וכמה רופאות ורופאים ישראלים מדברים על רגישות יתר לקרינה

התמודדות עם רגישות לקרינה – דוגמאות מקומיות למסעות שיקום

השמות שניתנו לרגישות יתר לקרינה החל משנת 1900

חברות וחברים,

דברו על התסמינים, יידעו את סביבתכם מה אתם ואתן חשים וכיצד הקרינה הסביבתית הגוברת פוגעת בבריאותכן ובתפקודכם, שתפו במוגבלות התפקודית שגורמת החשיפה לקרינה יומיומית שגרתית.

ספרו איך זה התחיל .. נימול ביד (או באיזור הכיס בו הסמרטפון נמצא), התחממות האוזן או הלחי (זה לא מהמכשיר אלא מכלי הדם), כאב קל שחולף אחרי שימוש או חשיפה לנייד/ וויפיי/ אנטנה .. ובהדרגה זה עלול להתגבר.. אט אט (עם חשיפה חוזרת/ מצטברת לקרינה).

חשוב לשתף כי הרוב לא מודעים לכך שתסמינים אלה הם רגישות לקרינה – התחלת פגיעת הקרינה הבלתי מייננת. כך המודעות תעלה.

מצורף איור שהופץ בעולם, הכולל תסמינים שכיחים אפשריים (לא כל התסמינים מופיעים אצל כל אחת ואחד ויש גם תסמינים אחרים .. התסמינים, המחלה וההבראה מאד אישיים, רק הגורם משותף – חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת מלאכותית).

יש דרגות לרמת הפגיעה והמוגבלות – מדרגה 1 הקלה ועד דרגה 3 שהיא מוגבלות תפקודית קיצונית ותחלואה קשה. אין בארץ הכרה במוגבלות תפקודית קשה ומייסרת זו, בניגוד למתרחש במדינות אחרות ולאמנת האו"ם מ- 2007.

כאשר אין תסמינים – לא נמדדת קרינה סביבתית, וכשיש תסמינים – נמדדת קרינה סביבתית !

אנחנו בריאים לגמרי בסביבה נמוכת קרינה.

והנה דוגמא לעלון כזה שהופץ ע"י "מסצ'וסטס למען טכנולוגיה בטוחה"

תשתפו.. חשוב לשתף את הסביבה ולהסביר

ולזכור – להסביר בסבלנות.. רובם לא מסוגלים להבין איך "מרגישים" את הקרינה שלא נקלטת בחושים האנושיים המוגבלים – פרופ' סטיליאן גלברג, ראש האגף למניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה, אמר שאם הקרינה היתה "כחול" היינו רואים רק כחול, הכל היה מוסתר (דקה 0:50 בסרטון אבל שווה לצפות בכל התוכנית). לצערנו, הקרינה שקופה וחסרת ריח ואיננו יכולים לקלוט אותה בחושים – זה משטה ביכולת התפיסה והבנת סיכון הפגיעה.

(ואם כבר הזכרנו את פרופ' גלברג – הנה תשובה לדבריו בויכוח על רגישות לקרינה, התגובה כוללת קישורים למחקרים)

רבים ורבות באוכלוסייה סובלים ממיגרנות, כאבים כרוניים, תסמינים מוזרים או "אוטואימוניים" שונים .. ולא מודעים לכך שהסיבה לתסמינים עלולה להיות – רגישות לקרינה אלקטרומגנטית.

אכן, לא פשוט להבין זאת, בהעדר מודעות ציבורית. ובנוסף, קשה להבחין היום בהשפעת הקרינה כי אנחנו חיים בעולם עתיר קרינה. רוב האנשים מוקפים קרינה משמעותית 24/7 (בעיקר ממקור אישי וביתי – סלולר וויפיי).

ובנוסף, מערכת הרפואה בארץ לא מודעת לאפשרות לעשות "דיאטת קרינה" משך יומיים ולראות אם יש הקלה בתסמינים, לפני ששולחים לבדיקות מיותרות ומזיקות ולפני שמעמיסים משככי כאבים (ותרופות פסיכיאטריות) שלא מועילים ואף מזיקים.

ולכן.. חשוב לשתף וליידע, לדבר על הרגישות ועל התסמינים, על פגיעת הקרינה הבלתי מייננת שכולנו מוקפים בה.

יום המודעות לרגישות יתר לקרינה באתר "ללא קרינה בשבילך"

פרופ' אולה יוהנסון, ממכון קרולינסקה בשבדיה, מסביר שכולם רגישים לקרינה במצב "היפו" (רגישות חסר) ומגדירים את מי שמרגישים את הקרינה כ"היפר" (רגישות יתר) – דקה וחצי מתוך ראיון ארוך בסקייפ מביתו.