אור כחול ואולטרסאונד להרחקת מזיקים - עוד מזהמים סביבתיים - מפגעי סביבה, תחלואה מודרנית וחזרה לבריאות

בניסיון להבין מה כל כך לוחץ לי באוזניים ובראש בסביבת הבית החדש, עם טיניטוס מוגבר, מזה כחודשיים .. תהיתי גם לגבי קטלן יתושים ענק שהשכנים הציבו על הגדר בין הבתים (דו-משפחתי) .. קרוב אלי מאד, בפועל בשטח שלי.

המכשיר מבוסס גלי קול ואור כחול – שניהם עלולים להיות בעייתיים לבריאות.

על אור כחול – ידוע כבר ממחקריו של פרופ' אברהם חיים (הרחבה על תאורת מסכים ואור כחול). ולאחרונה כתב על זיהום האור הגובר דני בר-און ב"הארץ".

אני שומעת חשמל (צפצוף גבוה) מאז ילדותי. זה נורא, אך אני כבר רגילה. אני צריכה להתרחק מהציביליזציה בשביל קצת שקט וריכוז. אבל .. בבית הזה (שרכשתי ומאז אני עסוקה בפתרון מפגעים רבים בו והתאמתו למצבי) ובסביבתו זה מוגבר מאד ואני מרגישה סטרס רציני על גופי, לחץ עצום בראש ובאוזניים, אני נחלשת מאד, מתקשה גם לנשום, המוח מתערפל. ולא לוקח זמן רב ואני בורחת. לא ניתן להתרגל לכזו רמה של צפצוף מחריש.

אולי זה אולטרסאונד? תהיתי.

בשנים האחרונות נתקלתי באנשים שגופם קרס בעקבות הצבת טורבינות רוח בקירבת מקום מגוריהם.

ושמעתי על בעיות רפואיות בעקבות שימוש במכשירי אולטרסאונד בעבר.

הצבתי סימן שאלה, אני הרי רגישה מאד (רגישה מדי מאז נפגעתי מבדיקת fMRI עם גדוליניום – לקרינה ולכימיקלים ועם חוסר וויסות חושי). וגם דני שהיה אמור להתגורר בקומה התחתונה הגיב שם חזק מאד ולא יכול לעבור לשם, וגם הוא רגיש מאד לקרינה ולכימיקלים, כמוני.

אז חיפשתי מידע על מכשירים להרחקת בעלי חיים בעזרת גלי אולטרסאונד .. האם יש השפעות על האדם?

אולטסראונד בשימוש נרחב בתעשיה הרפואית, כגון בבדיקות הריון, רקמות רכות ותרפיה מבוססת גלי-אולטרסאונד. תדרים אלה גם פעילים בתעשיה הכימית. ויש מוצרים לשימוש פרטי כגון מכשירים לזיהוי מרחקים או תנועה ומרחיקי מזיקים אלקטרוניים.

מכשירים הרחקת מזיקים אלקטרונית (מכרסמים או חרקים) נמכרים בחנויות לציוד לבית ולגינה, בחניות אלקטרוניקה ובאינטרנט. המכשירים בשימוש כשני עשורים, אבל השימוש מתרחב בגלל תפיסה כי זה מתאים לשימוש פשוט ולא מזיק סביבתית (אין שימוש ברעלים כימיים).

כן, כבר עשרות שנים אנחנו עדים למוצרים טכנולוגיים שנחשבים "בטוחים" עד שמוכח כי הם מזיקים. בדיוק אתמול צפיתי בדיון בנושא בדוקו מדנמרק על השפעות הפלסטיק על הבריאות והסביבה, בכאן 11, בשם "פלסטיק – אנו שפני הניסיון" .. 80,000 כימיקלים, ביספינולים ופתאלטים, בקוקטייל רעיל מפגיזים את גופנו מרגע היווצרות העובר ועד מותנו (רק בקשר לפלסטיק). ניסוי עצום ולא מבוקר שמאיים על הקיום. ואין לאן לברוח. ההשפעות הגרועות מתבררות, אך המאבק להכרה מול תעשיות עתירות ממן קשה.

אחזור לאולטרסאונד ..

יש מגוון דעות ועדויות לגבי אמינות המכשירים – יש טענות כי המכרסמים/ חרקים מתרגלים עם הזמן לרעש/ תדר גל וכי השימוש לא אמין ואף עלול להיות מסוכן לאדם.

מכשירים אלה לא עוברים פיקוח ע"י משרד הבריאות, כמו חומרים כימיים/ ביולוגיים להרחקת והדברת מזיקים סביבתיים.

יש שני סוגים עיקריים של מכשירים להרחקת מזיקים:

אולטרנסאונד (גלי קול).
גלים אלקטרומגנטיים (מכשירים שמסוגלים לשנות שדה אלקטרומגנטי שיוצרים חוטי חשמל בקירות הבתים ולגרום ויברציה).

מכשירים מבוססי אולטרסאונד משדרים גלי קול באורכי גל קצרים ותדרים גבוהים מעל 20 קילו-הרץ (20,000 הרץ) שהאוזן האנושית לא מסוגלת לשמוע בגלל מבנה האוזן הפנימית.

המכשירים משדרים גלי קול בתדרים משתנים. 15-19 קילו-הרץ (טווח אינפרא-סוני) או בטווח תדרי אולטרסאונד מעל 20 קילו-הרץ. כלבים, עטלפים ומכרסמים שומעים גלים בטווח תדרים זה (20 קילו-הרץ ומעלה) ומתרחקים מהאזור.

חרקים כגון חגבים וארבה שומעים תדרים בין 50,000 הרץ ל- 100,000 הרץ על ידי "שערות" על המחושים או איברים אחרים, שנקראות 'סנסילות'.

לפי מחקר מ- 1984 באוניברסיטת נברסקה בארה"ב, גלי קול בטווח תדרים גבוה בין 120-150 דציבל יכולים לגרום להתקפים ואף למוות בחיות מעבדה. רעשים בעוצמה זו מסבים נזקים גם לאדם ולא מתאימים למכשירים להרחקת מזיקים. במכשירים משתמשים בתדרים גבוהים בהרבה מתדרים שהאדם יכול לשמוע. זה לא אומר שזה לא פוגע או שהגוף לא מגיב (כידוע, השפעות ביולוגיות נמדדו כתוצאה מחשיפה לקרינה בלתי מייננת שאינה מורגשת בחושים – למשל, בדוח ביואינישייטיב 2012, כמו גם נפגעים מתדר קולי תת-סיפי של טורבינות רוח שאינו נשמע אך משפיע על איבר שווי המשקל והשמיעה, כולל כאבי ראש והפרעות שינה, סחרחורות והתקפי אפילפסיה בגלל הריצוד – הפגיעה הנוירולוגית דומה).

גלי קול דועכים כשהם מתרחקים ממקור השידור. גל במרחק 50 סמ דועך פי 2 בהשוואה לגל במרחק 25 ס"מ ממקור השידור. במרחק 100 ס"מ העוצמה דועכת פי 4.

חדירות גלים דרך רקמה תלויה במהירות הגל והעוצמה. כשגלים מגיעים לרקמה הם גורמים להתחממות. התחממות בשימוש מכשירים לצרכים רפואיים בד"כ בטווח הפזיולוגי הנורמלי. טמפרטורה גבוהה משמשת בתרפית גלי אולטרסאונד. הגלים יכולים לגרום להיווצרות בועות בתוך נוזל ולויברציות כתוצאה מהשדה שנוצר. בתנאים מסויימים הבועה יכולה להתפוצץ וליצור טמפרטורות גבוהות מאד. במכשור שמשתמשים בו כיום הסבירות נמוכה. .

ההסבר לגבי פעולת מכשירי האולטרסאונד מתיחס לכך שהגלים גורמים לפחד, בלבול וכאב פיזי למזיקים. וואו, זה דומה בדיוק לסטרס הפיזי שנגרם לנו מחשיפה לקרינה.

ידוע גם כי המכשירים מראים יעילות רבה יותר במחקרים על חיות מעבדה מאשר על חיות בר, אך בהרבה מקרים חיות מעבדה מסתגלות לתדרים עם הזמן. . באוניבסרסיטת קנזס נמצא כי מכשירים מבוססי תדר-אולטרסאונד יכולים להרחיק מזיקים ולשנות הרגלי הזדווגות, אך הראו גם שגלים אלה עלולים לא להשפיע כלל על זני חרקים אחרים.

המכשירים הראו יעלות רבה בניסויים על צרצרים והשפעה אפסית על תיקנים (ג'וקים), נמלים ועכבשים.

ויקטור פסט ניסה 2 מכשירים מבוססי אולטרסאונד, שנרשמו כיעילים בארגון EPA הקנדי (PMRA). במחקרו המכשירים הרחיקו מכרסמים ב- 13 מתוך 17 איזורים,, כ- 81% אחוזי הצלחה. כ- 6 ימים עברו עד שפעילות המכרסמים הפסיקה לחלוטין. מחקרים אחרים מראים כי השפעה קצרת טווח (בין שעות לימים) ואחריה יש חזרה של המזיקים שמתרגלים לאורכי הגל הגבוהים. השפעת המכשירים תלויה בתדרים המשודרים ובעוצמה.

מידע חשוב הוא כי גם חיות מחמד עלולות להפגע מהמכשירים ויש להיזהר בשימוש. כלבים מסוגלים לשמוע בטווח תדרים של עד 45 קילו-הרץ וחתולים עד לטווח של 64 קילו-הרץ.

ולא בטוח שזה טוב לאדם. ממש לא.

פרופ' טים לינגטון מהמחלקה למחקר קול וויברציות באוניבריסטת סאוטהמפטון בבריטניה פרסם מאמר על טכנולוגיה מבוססת אולטרסנאונד ב- 2007 והביע חשש לגבי הרחבת שוק המוצרים מבוססי טכנולוגית אולטרסאונד. הוא ציין אפקט "תוך מרחבי" של גלי אולטרסאונד וטען כי יש אנשים שתדרים אלה משפיעים עליהם ואף משנים חתך תדרים שהם מסוגלים לשמוע (למרות שאינם מגיעים לשמיעת התדר של המכשרים, אבל הם מושפעים).

בנוסף, הוא טען כי רבים מהמכשירים מפורסמים עם מפרטים ונתונים טכניים שיש להתייחס אליהם בספקנות, כי:

אין ערכים סטנדרטים מוסכמים לגלי אולטרסאונד שמשודרים ליחידת שטח מסויימת.
אין הבנה מלאה לגבי מגנוני נזק לבעלי חיים ולאדם.

קבוצת מחקר של קרינה בלתי-מיננת בבריטניה (AGNIR) פרסמה מחקר ב- 2010 והסבירו על אפקטים בריאותיים של חשיפה ממושכת של אדם למכשירים מבוססי אולטרסאונד ואינפראסאונד. בדוח ארוך זה מפורטים סיכונים רפואיים אפשריים של חשיפה ארוכת טווח לתדרים בטווח אולטרסאונד ואיפרא-סאונד, כמו גלי קול רגילים, גלי קול בטווח אולטרא ואינפרא סאונד הם גלים מכניים שנעים בתזוזה באוויר וגורמים לשינויים מקומיים בלחץ ובצפיפות אוויר. אולטרסאונד – גלים אקוסטיים בתדרים מעל 20 קילו-הרץ. במחקר זה הומלץ על הגבלת חשיפה לקהל הרחב לערכים בין 20-25 קילו-הרץ.

(תקציר זה מבוסס על תגובה לשאלה, שנתנה מרינה ליסנקו, דוקטורנטית בהמחלקה לבקרה ביולוגית במכון ויצמן למדע)

הדברה "ירוקה" נמנעים משימוש ברעלים וזה טוב, אבל האם הדברה אלקטרונית בריאה?

חשוב לבדוק באילו אורכי גל פועלים המכישרים ולשקול היטב שימוש בהם אם יש בבית חיות מחמד ..

הנה דוגמא להדברה אלקטרונית מקבוצת צור – "התותחים האלקטרוניים"

כי אם המכשירים מרחיקים כלבים וחתולים, יונים, חולדות, עטלפים, עורבים ומעופפים למיניהם .. אולי ם בשביל הביולוגיה שלנו הם לא טובים?

ודאי למי שחלשים או רגישית יותר .. תנוקות, נשים הרות, חולים, והמתמודדות ומתמודדים עם אי וויסות חושי (כמו אוטיסטים רבים)?

דני בר-און על זיהום האור הגובר בישראל

תאורת הרחוב בארץ הופכת יותר ויותר חזקה. זה מרגיז, מעייף ואפילו משמין, כותב דני בר-און. הרשויות בישראל החלו מעבר לתאורת לד ואז בחרו להגביר עוד ועוד ו"לשיגעון הזה יש מחיר" מדגיש בר-און:

"ישראל הפכה בשנים האחרונות למקום מואר יותר. זה לא דימוי. ורואים את זה גם מהחלל. .. רחובות עירוניים קטנים הפכו פתאום לבוהקים כמו כבישים בינעירוניים, כבישים בינעירוניים מוארים כמו אצטדיונים, ואצטדיונים זורחים כמו אלף שמשות זוהרות .. "

צילומי לווין בלילה מראים זיהום אור באיזור ישראל – מפת זיהום אור https://www.lightpollutionmap.info

דני בר-און מתיחס ל"מפת העולם של מערכת VIIRS‏ (Visible Infrared Imaging Radiometer Suite) — מערכת חיישני אינפרא אדום של מינהל האוקיינוסים והאטמוספירה האמריקאי) מציגה את המצב באמצעות סקאלה פשוטה:

שחור פירושו חשוך, אחר כך כחול לגווניו, ירוק וצהוב, ואדום הוא הכי מואר.

"ב–2013 ישראל נראתה מוארת למדי: גוש דן אדום כמו עגבנייה, הגליל מלא במוקדי אור צהובים־ירוקים ואפילו הים מואר עד 10–20 ק"מ מהחוף.

אבל ישראל מודל 2021 היא פצצת תאורה. מה שהיה כחלחל הפך לירוק, מה שירוק — לצהוב, והמוקדים האדומים התרחבו והתפשטו.

הבחירה ב–2013 לשם ההשוואה היא לא מקרית. זו השנה שבה הכריזה עיריית מעלות תרשיחא בגאווה, שהיא עומדת להפוך לעיר הראשונה בעולם שמוארת בתאורת לד. זו היתה, במובנים מסוימים, יריית הפתיחה.

"זיהום האור בישראל ממריא", אומר גלעד (גילי) גוזני, מהנדס חשמל ותאורה מקבוצת "אור מכוון", שנאבקת בתופעה. "אם היה לך צמח בגינה, היית שואל בוטנאי כמה מים לתת לו. גם בתחום התאורה, הכל כבר ידוע, מה נכון לעשות, מה צריך לעשות, פשוט כולם עושים פי ארבעה ממה שצריך".

"לד יכול להיות טוב, והוא יכול להיות רע", מסביר אלון רוטשילד, מנהל תחום מגוון ביולוגי בחברה להגנת הטבע. "השאלה היא איך אתה עושה אותו. ברירת המחדל היא לעשות רע".

הסבר טכני שנותן בר-און.

"הטכנולוגיה העיקרית ששלטה בתאורת החוץ בישראל עד לא מזמן היתה נל"ג — נורות נתרן בלחץ גבוה. אלה הם פנסי הרחוב הידועים, שצבעו את כל זיכרונות ילדותינו הליליים בגוני צהוב־כתום חלודים ומרגיעים. .. הן מאירות לכל הכיוונים, וחלק גדול מהאור שהן יוצרות מוקרן למעלה ופוגע ברפלקטור, שמהר מאוד מתלכלך וגומר את חייו כחום. האור שכן מצליח להגיע לקרקע לא מתפזר טוב: הוא נוטה ליצור עיגולי אור חזקים על הכביש, מה שמקל למצוא את המטבע מתחת לפנס, אבל בין עיגול לעיגול נשארים חלקים חשוכים וזה לא נעים.

את אור הלד אפשר לפזר בקלות באמצעות עדשות פלסטיק זולות, ולכן אורו אחיד יותר. הנורות מגיעות בכל גוון שרוצים, החום שהן יוצרות מועט, וכשמשתמשים בהן נכון אפשר לחסוך עד כ–85% מהעלויות של תאורת הנל"ג. תאורת הלד היא ברכה אנרגטית, ויש סיבות להאמין שהיא מה שגרם לכך שבשנים האחרונות חלה התייצבות בצריכת החשמל לנפש בישראל לאחר שנים של עלייה.

לכן, עטו גופים ציבוריים רבים על הלד — יישובים, בסיסי צבא, מתקני תשתית, בנייני משרדים. ההחלפה באמת הצניחה את חשבון החשמל, אבל לא מיצתה את פוטנציאל החיסכון כי במקביל העלו את עוצמת התאורה.

לדברי גוזני, לקבלנים שתיכננו וביצעו את הפרויקטים האלה יש אינטרס למכור פנסים חזקים, כי פנסים חזקים הם יותר יקרים. הרשויות שמחו לקצץ חצי עד שני שלישים מהוצאות התאורה ולא דקדקו בפרטים; הקבלנים גזרו את הקופון שלהם, המשיכו לרשות המקומית הבאה והוציאו גם אותה מאפלה לאור גדול, גדול מדי.

התוצאה היא הצפת האור שרבים מאיתנו חווים בשנים האחרונות.

שתי בעיות נוספות, לפי בר-און:

האלומה, שלעתים קרובות אינה מכוונת טוב ולכן היא מאירה מעל ומעבר לשטח שהיא צריכה להאיר, חודרת לבתינו ולחלומותינו.
הגוון, שאמור להיות חמים ורך, אבל נוטה להיות לבן־תכלכל דוקר, כמו חרבות האור מ"מלחמת הכוכבים".

הנל"ג היה כתום, עם מעט אור כחול. אבל הלד הוא כחול במהותו, ואם לא נזהרים איתו, הוא משפריץ הרבה תדרי אור קצרי גל לכל הכיוונים. "בתאורת רחוב עדיף לרדת ל–2,700 קלווין, טמפרטורת צבע נמוכה שפירושה גוון צהבהב ומעט אור כחול", אומרת ד"ר אינה ניסנבאום, מהנדסת חשמל ואלקטרוניקה ויו"ר האגודה הישראלית לתאורה, "אבל רשויות רבות מתקינות 4,000 ויותר, כי כשמדליקים את זה אחד ליד השני, התחושה היא שהלבן הוא חזק יותר, 'וואו' יותר".

"לכל זה יש השלכות, לא רק אנרגטיות וכלכליות, אלא גם בריאותיות", מדגיש בר-און.

"העיסוק התקשורתי בזיהום אור נוטה להתמקד במצוקת צבי הים, שמאבדים את דרכם בהיעדר כוכבים, ובעצים אומללים שמלבלבים באמצע החורף בגלל תאורה מלאכותית. הדוגמאות מעולם הטבע מדכדכות בהחלט, אבל מדכדכת לא פחות העובדה שגם אנחנו בעלי חיים, ולכן גם אנחנו נדפקים."

מסמך של משרד הבריאות מאוגוסט האחרון ציין שזיהום אור, ובפרט אור כחול בלילה, עלול לגרום "נזקים מצטברים ארוכי טווח שנובעים משיבוש בתפקוד השעון הביולוגי, החל בעייפות, דרך חוסר ריכוז, השמנה ושיבוש המטבוליזם וכלה בסיכון מוגבר לתחלואה בסוגי סרטן מסוימים".

המאירים לא מבינים מה רוצים מהם. הרי הם החליפו לתאורה "ירוקה", חסכו בחשמל,

"הגעתי לבסיס צבאי שיושב בשטח רגיש מאוד סביבתית", מספר רוטשילד, "אמרתי להם, 'זה זוועה מה שקורה כאן. העוצמות מטורפות. זה לכל הכיוונים. הגוון הלבן הוא מאוד בעייתי מבחינת בריאות ואקולוגיה'. הם ענו, 'על מה אתה מדבר? רק לפני שנתיים החלפנו את התאורה כחלק ממהלך של התייעלות אנרגטית. אתה באמת חושב שייתנו לנו כסף לעשות עוד החלפה?'"

בר-און מתאר שיצא עם הצלם דניאל צ'צ'יק לתעד מפגע אור קשה בכרמל — כלא דמון. .. "בשנים האחרונות השקיעו בו והציבו סביבו זרקורי לד אימתניים ולבנים, שמאירים באור יקרות את החורש הסמיך והאפל שסביבו ונראים בבירור גם מכביש החוף, מרחק של 10 ק"מ משם. אפילו הכביש ההררי המתפתל, שיורד מכיוון עוספיה לעבר עתלית, חשוך לחלוטין, ודווקא הכלא זוהר כמו חללית שנחתה בטעות בלב שמורת טבע ביוספרית.

דניאל הצלם ואני החנינו במרחק של כ–20 מטר מהכלא. יצאנו מהאוטו, אבל לפני שצולמה תמונה אחת, נבח עלינו קול אלמוני במערכת הכריזה "לא לצלם". התאורה החזקה שהתפשטה הרבה מעבר לגדרות הכלא איפשרה לו לראות אותנו היטב, אבל לדברי המומחים שנאבקים בזיהום אור, הוא יכול היה לראות אותנו טוב אפילו יותר, ולמרחק גדול יותר, אם התאורה היתה מוגבלת לתחום הגדרות והשומר היה משתמש באמצעי לראיית לילה. פנסים חזקים מסנוורים את האמצעים האלה, וכך באופן פרדוקסלי הם עלולים לפגוע בביטחון במקום לעזור. ..

גוזני מספר שאפילו בסיס צבאי על גבול מצרים, שזקוק לכאורה לכל האור שהוא מסוגל לייצר כדי להישמר מפני חדירות, עבר לתאורה מינימלית בלי לוותר על דרישות הביטחון שלו… כשאתה עושה תאורה לא נכונה, מי שרוצה לפגוע בך רואה אותך היטב".

לכאורה, התושבות והתושבים ירצו רחוב שטוף אור להרגשת בטחון. השאלה היא כמה אור בעצם צריך כדי להרגיש בטוח?

"זה בדיוק תחום המחקר של פרופ' בוריס פורטנוב מהמחלקה לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה. אחרי שכתב ספר על נזקי האור הכחול לבריאות והרגיש שהמסרים שלו נופלים על אוזניים ערלות, החליט פורטנוב "להחליף דיסקט", כלשונו, ולטפל בבעיה מהכיוון ההפוך — לתת תשתית מחקרית לסילוק האור הבלתי־נחוץ מהמרחב הציבורי. בסדרת מחקרים שפירסמו הוא ועמיתיו בשנים האחרונות הם הראו שיש באמת קשר בין עוצמת האור בעיר לבין תחושת הביטחון של ההולכים בה, אבל העקומה מתייצבת בנקודה מסוימת, שמעבר לה עוד אור לא גורם לעוד ביטחון.

פורטנוב סקר 380 אנשים, רובם תושבים מקומיים, שדיווחו על תחושותיהם ברחובות מדגמיים בחיפה, תל אביב וירושלים, במקביל למדידות אור מקצועיות. לפי מחקר שעומד להתפרסם בימים אלה, לחיפאים הספיקה תאורה עדינה בעוצמה של 4 לוקס. התל־אביבים היו מרוצים מ–9 לוקס, ואילו הבאר־שבעים רצו 15, שזה במקרה גם התקן. במילים אחרות, אפילו התקן, שהתאורה בערי ישראל עולה עליו פי כמה וכמה, הוא כנראה מוגזם במקרים רבים. פורטנוב סבור שההבדל בין הערים קשור לרמת הפשיעה בהן או לתאורה הטבעית בשעות היום. "בחיפה יותר מעונן ויש בה יותר צמחייה", הוא מציין.

מחקר נוסף שלו, שיתפרסם בקרוב, הראה שצורכי התאורה לא משתנים רק מעיר לעיר, אלא גם במשך השנה. לפי ממצאיו, הטמפרטורה האידיאלית לתאורה היא 16 מעלות — אז צריך להאיר הכי פחות כדי להשרות תחושת ביטחון. כשקר יותר צריך להאיר יותר, וגם כשחם יותר. פורטנוב מעיר שהנקודה האחרונה נמצאה נכונה בעיקר מבחינת נשים, כנראה כי כשחם הן לובשות בגדים קצרים, שגורמים להן לחוש פחות בנוח במרחב הציבורי בלילה. לדבריו, החוכמה היא להתאים את עוצמת התאורה לצרכים, וכך לחסוך גם חשמל וגם נזקים לבריאות ולסביבה. "בתחום הזה אין וואן סייז פיטס אול", הוא אומר.

הבעיה היא שלפני שמדברים על התאמה מקומית של התקן, צריך לדבר על התקן, או יותר נכון — על היעדרו. העובדה המצערת היא שרוב הגופים הציבוריים בישראל, ובראשם הרשויות המקומיות, לא כפופים לשום תקן תאורה, וכל ראש עיר עושה מה שהוא מוצא לנכון. על הרקע הזה פירסם בשבוע שעבר פרופ' סטיליאן גלברג, ראש אגף מניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה, מסמך מטלטל ונוקב שמתפרסם כאן לראשונה.

"מחוץ למגרש, כביש, מדרכה, בניין, מתקן וכו', שבו מותקנת התאורה, עוצמת ההארה לא תעלה על עוצמת ההארה של ירח מלא, 0.3 לוקס", כתב גלברג חד וחלק מכוח סמכותו (אור הוא קרינה בלתי־מייננת), "עוצמת ההארה חייבת להיות המינימום המוצדק… יש להשתמש בגוון אור חם עד 3,000 קלווין… במקרה של תלונה… המשרד יערוך בדיקה… (ובמידת הצורך יפנה) למפעיל התאורה לצורך פעולה להפסקת המפגע".

השפה טכנית, אבל המשמעות דרמטית:

זה אומר שעכשיו יש לאזרח הישראלי פתק מהפרופסור, שמחמש אותו למקרים רבים שבהם מישהו שופך אור על מה שראוי לו שיישאר באפלה. במשרד להגנת הסביבה מעודדים אפילו להתקין בטלפון אפליקציית מדידה כדי שכל אחד יוכל לבדוק אם לביתו חודר "אור פולשני".

"אני מנסה להתבטא בזהירות — זה דיבורים כמו חול", אומר רוטשילד מהחברה להגנת הטבע. "אם למשרד להגנת הסביבה זה כל כך חשוב, המינימום הוא לוודא שכל מכרז לתמיכה כספית (בהחלפת תאורה ללד) יכלול תנאים מחמירים בנוגע לזיהום אור". לדברי רוטשילד, החוכמה היא תאורה מונעת, כלומר תכנון נכון, ולא לנסות לטפל בבעיה אחרי שהפנסים ברחו מהאורווה. במשרד להגנת הסביבה מודים כי הקריטריונים לחלוקת מענקים, שנקבעו ב–2017, אכן לא כללו את נושא זיהום האור, אבל כיום פועל המשרד "להטמיע דרישות מפורטות בתוכנית המענקים החדשה אשר תצא לפועל השנה".

יהיו שיגידו, לא צריך תקן ורגולציה לכל דבר. גם פרופ' סטיליאן גלברג מביע צער על שהוא צריך להתערב. "אנחנו חושבים בממשלה שכמה שיש פחות ביורוקרטיה זה יותר טוב", הוא אומר. "אין חקיקה שמחייבת אותי לומר לך שלום בתחילת השיחה, אבל בכל זאת אמרתי לך שלום. ב–2006 (כשחוקק חוק קרינה בלתי־מייננת — ד"ב) נושא הלדים לא היה מפותח מספיק וחשבנו שגופי התאורה לא מצריכים היתר. אפשר לשנות את זה".

ישראל זינקה על טכנולוגיית הלד בתאווה, כמו ילד על בסטה של נחשי גומי. עכשיו הלחיים שלנו מלאות בממתקים והעיניים שלנו צורבות מפרוז'קטורים בלתי־נשלטים שהציפו את המרחב הציבורי. הגיע הזמן לקחת דימר ענק, ולהוריד, להוריד את הווליום של המדינה הזאת, מבחינת התאורה, ומהרבה בחינות אחרות." כך מסכם בר-און.

בקישור – פרופ' אברהם חיים ז"ל מסביר באוניברסיטת חיפה למה אור הוא מזהם מזיק

להורדה – מסמך מועדת מומחים 2017 – זיהום אור ודרכים להתמודדות

והנה הרצאתו של פרופ' אברהם חיים בכנס ביו-האקינג ב- 2018

עמיר בורנשטין התנסה והמליץ על משקפיים להפחתת אור כחול – ללא צבע וזולים.

לי יש משקפים UVEX עם עדשות כתומות, גם זולים והגיעו די מהר מאמזון. ואכן השפעתם מדהימה. כשאני זוכרת להרכיבם (למרות ובנוסף לאפליקציית F.LUX ומינימום אור כחול במסך) – ההבדל עצום. אצלי זה מורגש ביכולת הירדמות. גם רותם דיווחה על השפעה כזו.

(סיפורה של רותם מופיע בפוסט על מסעות שיקום ודרכי התמודדות של נפגעות ונפגעי קרינה)

הזדמנות לכתוב על אור כחול ..

זה אמנם מחוץ לתחום של קרינה בלתי מייננת, בתחום האור הנראה, אך מדובר ברכיבים באור שמשמפיעים על התפקוד והבריאות של חלקנו.

תאורת מסכים רוויה ברכיבי אור סביב גווני כחול. יש כאלה גם באור טבעי אבל בצורה מאוזנת. באור של מסכים (בעיקר הקרובים לעיניים, כמו מחשבים, טלפונים ניידים, טאבלטים) ובעיקר במסכי LED יש רמה גבוהה מדי של אור כחול.

אור זה פוגע ב:

עיניים וראייה:
- קרנית (הופכת דקה תוך הפרעות בראייה. בהתחלה הנזק זמני ועם חשיפה חוזרת הופך קבוע (מאמר מפורט של אופטיקה דורון)
- רשתית – התפתחות ניוון כתמי ואובדן ראייה (על המחקר בפוסט בעברית)
- לחמית (החלק הלבן) – דלקת, יובש, גירוי ואודם
- בלוטות שומן בעפעפיים (גורם ליובש בעין ולעייפות)
הזדקנות העור (מאמר של דר' איל וינקלר)
הפרשת מלטונין – פגיעה בשינה (מעכב הרדמות, הופך את השינה לרדודה יותר, זמן REM קצר יותר ושינה קצרה יותר)

פרופ' אברהם חיים על פגיעת מסכים בבריאות ילדים ונוער

צפייה במסכים קרובים מידי (טאבלט וסמארטפון) גורמת גם לקוצר ראיה (ועייפות – אימוץ שרירים בעין).

תסמונת ראיית מחשב (Computer Vision Syndrome או CVS) היא השם של שורת בעיות בראיה ובעיניים, המופיעות בעקבות עבודה ממושכת מול מסכים. מחקרים מצאו כי 90% מהעובדים מעל 3 שעות ליום מול מסך מחשב חווים בעיה בעיניים או בראייה. כל אדם עשירי במרפאות עיניים בארה”ב ובאנגליה מגיע עקב בעיות בגלל עבודה מול מחשב.. החשיפה למסכי הטלפון והטאבלטים קרובה וארוכה אף יותר והנזקים ניכרים. רבים סובלים מיובש, דלקות, ירידה והפרעות בראייה.

לפי פרופ' אבי סלומון, לתסמונת ראיית מחשב – 4 גורמים:

התעייפות העין עקב התמקדות העיניים במסך קרוב (הפעלה מאומצת של שריר תוך עיני הגורם לאקומודציה של העדשה)
יובש בעיניים עקב מצמוץ מופחת ומפתח עפעפיים מוגדל במצב עיניים אופקי מול מסך (בניגוד לקריאת ספר במבט למטה)
כאבי צוואר וכתפיים עקב מיקום לא נכון של מסך
קושי בקריאה המתגבר עם הגיל (פרסביאופיה)

עומק חדירת האור הכחול לעין (מקור האיור – אופטיקה דורון)

חשיפה לאור כחול ממסכים כיום רבה מאד, בכל שעות היום והלילה. בבתים רבים יש גם תאורת אור כחול (בעיקר בטמפרטורת אור מעל 2700K). ההמלצה היא להשתמש ב:

תוכנות פילטרים, כמו F.LUX, שמפחיתות פליטת אור כחול ממסכים
משקפיים מיוחדים
תאורה בגוון צהוב (מתחת 2700K)

גם ברחובות כיום נעשה שימוש בתאורה כזו, שהפכה למזהם הפוגע בבריאות. פרופ' אברהם חיים ז"ל כתב על זה – קישורים בהמשך הפוסט.

השפעות של זמן מסך על ילדים – באתר של דר' גדי ליסק

מאמר השפעות זמן מסך על בריאות תינוקות, ילדים ונוער – דר' גדי ליסק, מומחה להפרעות קשב

מחקר מ- 2018 גילה כי חשיפה לאור כחול עלולה להניע תהליך שמביא למות תאים ברשתית

נפגעות ונפגעי קרינה רבים נדרשים לצמצם חשיפה לקרינה מתאורה.

עמיר בורנשטין כתב הסבר והנחיות

נורות ליבון – נורות תאורה "של פעם" לא פולטות קרינה בכלל. הן האופציה המועדפת ואף היחידה האפשרית לנפגעות ונפגעי קרינה קשים (אני משתמשת בשתיים חלשות במיוחד (25-40W) וזו כל התאורה שלי ברחבי הבית. הן טובות כאשר יש צורך בצמצום קרינה מתאורה, אך הן צורכת יחסית הרבה אנרגיה ומחממות מאוד. השימוש בהן הוגבל ב- 2012 לפי חוק (לא ניתן לרכוש בעוצמה מעל 60W).
נורות LED – נורות LED מאיכות טובה לא פולטות כמעט שדות מגנטים וחשמליים, ורובן לא יוצרות הרבה זיהום חשמלי ("חשמל מלוכלך"). הבעיה היא שהשוק רווי בנורות מאיכות גרועה עם רכיבי "זבל" שמגבירים זיהום חשמלי. לא כל נפגעות ונפגעי הקרינה סובלים סוג תאורה זה (לי האור מפריע מאד ומוכרים לי רבים שאינם נפגעי קרינה אך לא סובלים תאורה זו).
נורות CFL – פלורסנט קומפקטי – נורות "חסכוניות" נפוצות, שפולטות שדה מגנטי וחשמלי בתדרים נמוכים סביב הנורה. נורת אלו מייצרות זיהום חשמלי, פולטות קרינה אולטרה סגולית, בעבר גם המכילו כספית וכשנשברו האדים והאבק שהשתחררו היו מסוכנים לנשימה ולמגע (אני חוויתי הרבה שבירות כאלו לפני שנפגעתי מקרינה והפכתי מודעת). נורות לא תקינות או "גמורות" יש להחזיר לספק לטיפול כפסולת מסוכנת, אבל במציאות הן נזרקות לזבל ומזהמות את הקרקע והמים. נורות אלו לא מומלצות.

מומלץ להחליף נורות פלורסנט בנורות ליבון ו- LED באור צהוב (למי שמסוגלים – אני לא יכולה לסבול אותן ומשתמשת בעיקר בתאורה טבעית ובמעט נורות ליבון חלשות).

ברכישת נורות LED יש להקפיד על טמפרטורת צבע עד 2700K, אור בגוון צהוב חם. נורות בגוון לבן-קר (6000K) עשירות באור כחול שאינו מומלץ. כאמור לעיל – עודף אור כחול בשעות הערב תורם להפרעות שינה, דחיית זמן השינה ופגיעה באיכותה.

ככלל, מומלץ לרכוש נורה אחת ולנסות. למדוד שדה חשמלי ומגנטי באמצעות מד קרינה ביתי מתאים, ולמדוד השפעה על זיהום חשמלי באמצעות מד זיהום חשמלי, ובנוסף, לבחון איך מרגישים בשימוש בהן. אם התוצאות טובות, ניתן לרכוש נורות נוספות מאותו סוג.

למי שמסוגלות ומסוגלים לסבול תאורה זו, מומלץ לשמור על מרחק ביטחון מנורות LED בהתאם למדידות שדה מגנטי וחשמלי מהן. אם בבסיס הנורה יש שנאי, מומלץ לשמור על מרחק ביטחון מחלק זה.

בעיות בנורות LED:

אור כחול רב, בעיקר בנורות עם טמפרטורת אור 6000K ופחות בנורות עם טמפרטורת צבע של 2700.
תוספת לזיהום חשמלי – בעיקר בנורות LED זולות ולא איכותיות (ובנורות פלורסנט קומפקטי). בנורות איכותיות (איקאה, תדיראן, ניסקו .. מניסיוננו) התוספת לזיהום החשמלי נמוכה יחסית. מומלץ למדוד זיהום חשמלי לאחר קנייה ולפני שימוש.
שדה מגנטי וחשמלי בתדר נמוך – עד מרחק חצי מטר מהנורה. עדיף להשתמש כנורות תקרה ולא כנורות קריאה.
הבהוב נורה – שכיח בפלורסנט קומפקטי ופחות בנורות LED . הבהוב קיים אם משתמשים בעמעם או בנורות לא איכותיות. הבהוב נראה בעזרת מד מיוחד (יקר ואין בארץ) או בצילום במצלמת סמרטפון (במצב טיסה ולאחר כיבוי נתונים, וויפיי ובלוטות'). אם הנורה מהבהבת זה יבלוט בניגון הסרטון.
קרינת UV – נראה כי אין קרינת UV בנורות LED אלא רק בפלורסנט קומפקטי.

על נורות CFL באתר “המרכז לרפואת הרמבם”

בסרטון – מדידת זיהום חשמלי מנורות חסכוניות

שדה חשמלי ממנורות

מנורה היא נורה + התקן תלייה וחיבור לחשמל. חלק מהמנורות מתחברות לאספקת חשמל בעזרת תקע חשמלי. לרוב, התקע בעל שני פינים. מצב המאפשר חיבור הפוך של תקע כך שהפין המיועד לחיבור לפאזה יחובר לאפס ולהיפך.

חיבור "נכון" של נורה יגרום לשדה חשמלי לאורך כל הכבל עד מפסק המנורה כשהמנורה כבויה. חיבור הפוך יגרום לשדה חשמלי לאורך כל הכבל גם אחרי המפסק, לאורך כל התקן התלייה ועמוד תאורה, דרך הנורה עצמה ובחזרה עד המפסק, גם בזמן שהנורה לא עובדת ולא מאירה וגם בזמן שהיא עובדת ומאירה. מצב זה אינו מומלץ.

עמיר בורנשטין לא ממליץ על שימוש במנורות עמוד או קריאה, אלא רק בתאורה שיוצאת מהקיר או התקרה. בנורות שיוצאות מהקיר והתקרה רוב השדה החשמלי נעצר על ידי הקירות בבית (בטון ובלוקים). סרטון בנושא –

פרופ' אברהם חיים ז"ל פעל רבות בתחום השפעות תאורה על הבריאות.

להלן מספר קישורים:

פרופ' אברהם חיים על אור כחול והשפעותיו – בתוכנית בוקר ערוץ 10

פרופ' אברהם חיים – גלובס – התרעה מזיהום אור בישראל

בסרטון – פרופסור אברהם חיים מדבר עם ילדים על חשיפה למסכים

פרופסור אברהם חיים – מדוע תאורה היא מזהם הפוגע בבריאותנו – הרצאה באוניברסיטת חיפה

פרופ' אברהם חיים על זיהום אור

https://www.youtube.com/watch?v=aV7_VoNDSIk

סיכום הרצאתו של ד”ר גדי ליסק – השפעות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות של זמן מסך על ילדים ומתבגרים (בעברית) – מתוך פורום מומחים באוניברסיטת תל אביב 2020

ונחזור מהאור הנראה לקרינה בלתי מייננת. קרינה שקשה לרוב הציבור להתיחס אליה ולהבין, כיון שהקרינה אינה מוחשית. קרינת רדיו/ מיקרוגל לא נקלטת בחושים "רגילים" של האדם (יש המשתילים חיישנים להרחבת היכולת האנושית המוגבלת, לדוגמא – מהסייבורגים הראשונים החיים בינינו, ניל הרביסון – אדם שבראשו אנטנה).

רוב האנשים לא מרגישים את הקרינה האלחוטית (המלאכותית) הרבה שמקיפה אותנו כיום. קרינה שפולשת לכל מרחב ולתאי הגוף. קרינה שמשפיעה על תפקוד רקמות הגוף ועל הבריאות, כפי שמראים מחקרים רבים יותר ויותר, מזה עשרות שנים (לאחרונה נחשפו לציבור אלפי מחקרים בארכיון של דר' זורי גלזר מ- 1971).

חלק מסוים באוכלוסייה, המכונים רגישים לקרינה (EHS) או בעלי "אי סבילות לקרינה", "חשים" את הקרינה. עם זאת, אצל רוב רגישי הקרינה מדובר בתחושות מאד לא נעימות ואף בריבוי תסמיני חולי מייסר, שבמצבים קיצוניים מגיעים למצבי נכות תפקודית קשה.

קרינה אלקטרומגנטית במגוון תדרים מכל הכיוונים ממלאת כל חלל כיום ופולשת לכל מרחב פרטי. קרינה שלא נקלטת בחושי האדם ולכן "שקופה" עבור רוב האנשים. מצב זה מביא לקושי להתיחס אליה ולסכנותיה.

קושי זה מבלבל גם מדעניות ומדענים, רופאים ורופאות שרגילים למכשיר הנייד הצמוד אליהם ולמעשה מתפקד כהרחבה של קיומם ותודעתם, כאיבר חיצוני המחובר תמידית לגופם, ואינם מודעים להשפעותיו. מצב זה לעתים "מלכלך" ניסויים, משפיע על בדיקות ומהווה בעיה לרגישי קרינה המגיעות ומגיעים לבקש סיוע במוסדות רפואה/ סיעוד/ טיפול/ חינוך/ רווחה.

הדמיה להמחשת הסביבה הביתית בתקופתנו

תדרים רבים של קרינה אלחוטית מלאכותית חודרים ומשפיעים על התפקוד ועל הבריאות, שדרכים שעבור רוב הציבור נסתרות מהעין וללא מודעות.

הצילום לקוח מתוך סרטון הדרכה של הגוף החינוכי של נאס"א על תדרים אלקטרומגנטיים (ScienceAtNASA)

עמיר בורנשטין המחיש את הקרינה בעזרת סאונד

בסרטון זה מדי קרינה "מתרגמים" קרינת רדיו לקול, בטווח שרובנו יכולים לשמוע.

(הדגמה נוספת במד קרינה מסוג אחר)

מדי הקרינה "מתרגמים" קרינה לקול, בדומה לתרגום צבעים לקול – באנטנה שהושתלה בראשו של הסייבורג האנושי הראשון ניל הרביסון. המחשה זו יוצרת מעין סינסתזיה (אשר חלק מהאוכלוסייה חווים באופן טבעי)

לו באמת שמענו את כל תדרי הקרינה הבלתי מייננת שמקיפים אותנו (כולם יחד 24/7) היינו מתחרשים, או לפחות נטרפים מרוב רעש, ולא היינו יכולים לשוחח או ליהנות ממוזיקה.

באופו דומה, פרופ' סטיליאן גלברג, ראש האגף למניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה, השתמש בחוש הראייה כדימוי בהסברו. לדברי פרופ' גלברג, אם קרינה בלתי מייננת (סלולר/ וויפיי/ אלחוטי) היתה כחולה היינו רואים רק כחול, כי אנחנו מוקפים מכל עבר בתדרים מלאכותיים רבים. תדרים שפולשים לכל מרחב (ולתאי הגוף).

לו ראינו את הקרינה לא היינו יכולים לראות את עצמנו במראה או את קצה אפנו או כפות ידינו, בפועל היינו עיוורים כי ה"כחול" היה מסתיר הכל.

דימוי ה"כחול" ו"תרגום" הקרינה לקול, בעזרת מדי קרינה, מאפשרים להמחיש מעט מהמוגבלות שחשים אלה שמרגישים את הקרינה הרבה והגוברת בכל מקום. EHS היא מוגבלות סביבתית תפקודית, שנעלמת כשאין קרינה.

רגישים לקרינה אינם נהנים מ"חוש העל" שקיבלו, שמתבטא לרוב בכאב חריף ותסמיני חולי וחשים "מופגזים" ללא הרף בתדרים רבים, בכל מקום. תסמינים אלה נעלמים בסביבה נמוכת קרינה מלאכותית. (ולא, לא מדובר ב"נוסבו". לרגישות ורגישים לקרינה יש אבנורמליות מוחית הגורמת לתגובה שונה לחשיפה לקרינה – מצב שהודגם בהדמיות מוחיות ובסמנים ביולוגיים אוביקטיביים במעבדה, כפי שנמצא במחקרים רבים).

רגישי הקרינה לא יכולות ולא יכולים לתפקד בסביבה עתירת הקרינה של ימינו. קרינה זו פולשת לכל מרחב פרטי, ללא הסכמה וגורמת סבל רב לנפגעי הקרינה, שהופכים לפליטים סביבתיים נעדרי זכויות אדם בסיסיות.

כמה רגישים לקרינה יש – דר' יעל שטיין מהדסה עין כרם

בכל מקום בו הנייד שלכן ושלכם קולט – שם לא יכולים נפגעי הקרינה לשהות, לעבוד, ללמוד, לחיות. זה אומר כמעט כל מקום היום. וקיים מירוץ לרשת את כל העולם ולחבר כל נקודה.

חשוב לזכור כי ..

הקרינה הבלתי מייננת, שנמצאת היום בכל מקום בעוצמה ההולכת וגוברת, משפיעה לא רק על מי ש"מרגישים" אותה.

רוב הציבור לא "מרגישים" את הקרינה הסביבתית, אך רבים מגיבים אליה בתסמינים קלים בעת שימוש בסלולרי ובציוד אלחוטי (נימול, התחממות, דקירות, אודם, כאב חולף, כיווץ או רעד שרירים, דופק מהיר וכדומה),

מכשירים ניידים הם משדרים קטנים שקרובים לגוף. בגלל העדר מודעות והקרינה הסביבתית הרבה מכל כיוון, פעמים רבות אנשים שחשים תסמינים לא מזהים את המקור ואת הקשר למכשירים האישיים והביתיים (וויפיי) המקרינים. אחרות ואחרים (כמוני משך שנים ארוכות) לא "מבינים" שהכאב הוא סימן אזהרה וממשיכים להשתמש בציוד המקרין. תסמינים אלה היא דרכו של הגוף לאותת, לומר, לזעוק ולבקש עזרה.

אך .. בגלל העדר מודעות, רבים סובלים בלי לדעת מה מקור הסבל וכי הן והם, למעשה, מגיבים לקרינה (על הבדיקה הפשוטה מכל – דיאטת קרינה).

בהדמיה של חברה, שמספקת חיזוי של פליטות קרינה מציוד אלחוטי, מודגם פיזור קרינת הרדיו ממכשיר סלולרי בכיס.

סמרטפון משדר רוב הזמן ורמת הקרינה גבוהה יחסית לסף הפגיעה הביולוגית. רוב הציבור נמצא בתוך ענן קרינה נונסטופ, כולל בלילה.

פרופ' מגדה חבס מדגימה תחלואה כרונית הקשורה לקרינה – תגובה לזיהום אלקטרומגנטי. לדבריה, סוכרת, טרשת נפוצה, הפרעות לבביות ועוד מחלות כרוניות הן, בחלק מהמקרים, רגישות לקרינה. מניסיון של רבות בקהילת נפגעי הקרינה – פיברומיאלגיה, מיגרנות ותסמונת הכאב הכרוני הן, בחלק מהמקרים, רגישות לקרינה (כפי שמציין פרופ' בלפום). ומהניסיון שלי – דמנציה היא לעתים רגישות לקרינה ו/או לכימיקלים סינתטיים – MCS ו- EHS).

בוידאו הקצר שהוצג למעלה, ציין פרופ' סטיליאן גלברג כי קרינה בלתי מייננת (סלולר, וויפי, אלחוטי) הוכרזה כמסרטן אפשרי על ידי ארגון הבריאות העולמי WHO (ובקרוב תועלה לדרגת מסרטן ודאי – הסבר של פרופ' סדצקי על המחקר שאישר כי "הסלולרי מסרטן").

מחקרים רבים מראים נזקים רבים של קרינה למערכות הגוף הביולוגיות. אלה נזקים ביולוגיים ולא ברמות של חימום (אפקט פיזיקלי). לאחרונה הועלו לרשת אלפי מחקרים, משנות ה- 70 במאה הקודמת, המוכיחים נזקים לבריאות – מהארכיונים של דר' זורי גלזר. מחקרים שהושכחו ע"י התעשייה והממשל, שיודעים וידעו עליהם ועל הנזקים (בדיוק כמו שהיה במאבקים על הכרה בנזקי העישון, העופרת, האסבסט, האופיאטים, זיהומי מים, מפרץ חיפה ועוד).

בהקשר זה, מענין לראות תגובות על פוסט שהציג מחקרים על הקשר בין סרטן שד לסלולרי (ופוסט נוסף – מחקר חדש)

הזמנה – כנס רפואי על השפעות בראותיות של קרינה בלתי מייננת – 28-31 ינואר 2021

לדברי פרופ' אולה יוהנסון, כולם רגישים לקרינה ..

הרי אם תכניסו אצבעות לשקע תרגישו טוב טוב את החשמל (קרינה אלקטרומגנטית).

בוידאו קצרצר זה, פרופ' אולה יוהנסון ממכון קרולינסקה בשטוקהולם, מתייחס לתקופתנו עתירת הקרינה. לדבריו, רגישות יתר לקרינה (היפר-סנסיטיב), נפגעות ונפגעי הקרינה שנקראים רגישים לקרינה.. במצב של רמות הקרינה הבלתי מייננת הגבוהות מאד בעולם היום זה בעצם מצב "נורמלי".. כך כתב בספרו (וזה מה שהוא אומר בקטע זה, שנגזר מתוך ראיון בסקייפ לפני כנס על רגישות לקרינה ולכימיקלים בקליפורניה 2019).

לדעתו, מי שלא מרגישים את הקרינה הבלתי מייננת הגבוהה היום הם היפו-סנסיטיב.. כלומר רגישות-חסר (גם הוא לא מרגיש, אגב, אבל שומר על עצמו ונמנע מחשיפה).

פרופ' יוהנסון הוא אחד החוקרים הותיקים של השפעות ביולוגיות ובריאותיות של קרינה בלתי מייננת (40 שנות מחקר) – במכון קרולינסקה, שטוקהולם, שבדיה. הוא מזהיר "העולם נע בנחישות לעבר אחד מאותם רגעים טרגיים שיובילו היסטוריונים לשאול בעתיד: מדוע הם לא פעלו בזמן?"

מה אומרים רופאים בארץ שמכירים רגישים לקרינה (ולמה רובם שותקים?)

מתחילת מגיפת הקורונה, חיי נפגעות ונפגעי הקרינה הפכו מורכבים אף יותר.

מחד, למידה ועבודה מרחוק ושלל פעילויות תרבות ומפגש זום הקלו ושיפרו את חייהם של נפגעי הקרינה, שחיים בבתים נמוכי קרינה, או ממוגנים, ומתקשרים בחיבור קווי בלבד. נפגעי הקרינה הקשים כלואים בסגר ובתנאי בידוד, במקומות נמוכי קרינה שקשה מאד למצוא, שנים רבות ולבידודם המוחלט אין תאריך סיום, להיפך הקרינה הגוברת דוחקת אותם עוד ועוד ממקומות יישוב.

מאידך, רמת הקרינה גברה, אישורי חירום, מחטפי חקיקה ותיקונים לחוקי הבזק נעשו בחופזה ללא בדיקה ואושרו התקני שידור ללא היתר שעלולים להגביר קרינה בסביבות מגורים (גלים מילימטריים, LAST MILE, P2P וכו'). הצעות של סגירת מתחמי שירותים, בריאות ומסחר בפני מי שאינם נושאים מכשירים סלולריים מגבילה מאד מי שאינם יכולים לשאת "שבבים" או "צמידי בלוטות'" מקרינים כאשר אין בארץ הכרה במוגבלותם (ולעתים מתויגים באופן שגוי כ"היפוכונדרים", "חולי נפש" או "מתנגדים").

ובנוסף, טירוף הפייק ניוז ומשבר האמון בממסד הביאו, בצורה הזויה, לתיאוריות שגויות שקשרו את הוירוס לדור 5 בסלולר. מחאת דור 5 חוברה על ידי חלק מהפעילים למאבקים סביבתיים נוספים, מה שהביא לתיוג שגוי שלנו כ"מתנגדי חיסונים" ו"מתנגדי מגיפה". כל אלה הפכו את מאבקנו להכרה בנפגעי הקרינה וברגישות לקרינה לקשה אף יותר.

חשוב להבהיר – אנחנו נגד קונספירציות ויצאנו נגדן מהתחלה. וודאי התנגדנו להתלהמות, לאלימות ולהשחתת רכוש – זו אינה דרכנו. איננו "מתנגדי דור 5", אלא נפגעי קרינה. אין לנו קשר למאבקי חיסונים וודאי לא להכחשת הקורונה (אני עצמי חליתי כבר בהתחלה). אנחנו אזרחים נורמטיביים, מיינסטרים ברובנו, שנפגענו מקרינה מדורות 2,3,4 וחלקנו גם מדור 1 או מחשמל. מאבקנו להכרה בפגיעה שלנו קדם בהרבה לדור 5. עם זאת, הציבור לא מכיר בהבדל. התעשייה ועסקי היח"צ הפעילו את התקשורת להגדיר את המאבק להכרה בנזקי הקרינה הבלתי מייננת גם כ"קונספירציה". הגינוי הכללי הוחמר ונפגעי הקרינה בארץ זוכים מאז ליחס רע יותר ויותר, לניכור, לעג וביטויי שנאה. רחוקים מהכר ומסיוע יותר מתמיד.

(והנה מהבוקר – הקצנה בהתיחסות המילולית ואי ההבנה של מקור ההתנגדות, אי הכרה בסבל הפיזי הנורא עלולים להביא לתוצאות חמורות. .. ושוב – אנחנו נגד אלימות וקוראים למאבק חוקי ולהימנעות מהשחתת רכוש).

למעשה,

בימי טירוף אלה של קורונה (רפואית וכלכלית), העדר תקציב מדינה וסבב בחירות נוסף, כלל לא מתענינים בקרינה. להיפך, מקדמים עוד ועוד תיקוני חקיקה להוספת תדרים וקרינה במרחב הציבורי, כדי לתת מענה לצרכי "למידה מרחוק" ותקשורת אלחוטית חופשית ותעבורת מידע בכל מקום. זאת, ללא התיחסות לנזקי הקרינה, לתסמינים ולתחלואה הגוברים ולצורך להנחות כי בבית יש להשתמש בחיבור קווי – בריא, בטוח, מהיר ויציב יותר.

לצערנו, בימים אלה מדברים רק על הקורונה, הכל השתנה

איך להקים עמדת עבודה נקייה מקרינה סלולרית ואלחוטית

מגיפות יוצרות ביקוש לשינוי, השאלה היא אם קיים היצע ומענה, ומה הוא ההיצע. במגיפה זו, הזום והתקשורת מרחוק איפשרו המשך חיי תרבות ולמידה (למרות קשיים ובעיות), מעבר לעבודה מרחוק ופתרונות שונים בימי הסגר. זה טוב וזה חשוב, זה גם טוב לנפגעי קרינה. אולם, זה נעשה ללא חשיבה על בריאות ורווחה. טכנולוגיה צריכה להיות בטוחה ולא מזיקה. טכנולוגיה שפוגעת בבריאות אינה קידמה. ולצערנו, בבהילות הימים הללו הכל בא על חשבון התיחסות גם לצדדים שליליים ולנזקים. הטכנולוגיה והתקשורת האלחוטית מוצגת כתשובה הדורשת תשתיות רבות ומהירות יותר ויותר. אנחנו חיים כיום בטכנוקרטיה, אך שומעים רק מומחים מסווג מסוים המכחישים מחקרים אחרים. בכנס מומחים על קרינה באוניברסיטת תל-אביב, ממש לפני התפרצות הקורונה בישראל, ציין דר' דניאל מישורי כי הטכנוקרטיה חוששת יותר מעיכוב טכנולוגי או מרגולציית יתר, שהמחיר שלה הוא פגיעה בכלכלה ובתחרות הבינלאומית, מאשר מנזקים לבריאות הציבור. היום אנחנו תחת טרכנוקרטיה רפואית ועם התנגדות הציבור להנחיות, נראה נראה כי המדע בקריסה.

בימי המגיפה, הודגם הקושי האנושי להתמודד עם המציאות. הצורך בבריחה מהחרדה הקיומית נוכח מתמיד. הצורך באשליה שהכל "מסודר" – אשליית בטחון, ודאות ויציבות. העולם שהכרנו הפסיק לתפקד בגלל פתוגן קטן, שזלג מבעלי חיים לאדם (כמו שקרה וקורה ועוד יקרה בטבע) וחשף את שקר יכולתנו לנצח את הטבע, להבטיח את עצמנו, לחיות לנצח, צעירים ובריאים. האנושות גילתה שהיא כל הזמן על סף תהום, לבה רותחת מתחת לרגלינו. מומחים הזהירו מזה ללא הרף, אך מקבלי ההחלטות ורוב הציבור חי בהיבריס, בתחות חוסר פגיעות. בדיוק כמו שהיו חיי וחיי חברותי וחברי נפגעי הקרינה, לפני שגופנו קרס מנזקי הקרינה. רובנו השתמשנו בציוד אלחוטי ואהבנו את הסלולרי והוויפיי הנוחים, רובנו טכנופילים, רבים מאיתנו הגיעו מהי-טק, לא ידענו שגופנו עלול להיפגע, לא קראנו את האותיות הקטנות שחברות הסלולר מכניסות לעלוני המכשירים – הדרישה להרחיק מהגוף. לא חשבנו שיש סיכוי שנפגע. נפגענו, בדקנו היטב מה מקור הסבל ווידאנו שוב ושוב. הימנעות מחשיפה לקרינה שיפרה את מצבנו. ומאז חלקנו פעילים ומנסים להזהיר את הציבור.

בדרך הקשה והכואבת, שאין ממנה חזרה, גילינו שאיננו חסינים, שהממסד בו בטחנו ("תקנים") לא הגן עלינו, שגופנו שברירי, שהביולוגיה שולטת בגורלנו ולא רק הפיזיקה.

במאמר מוסגר – פרופ' סיגל סדצקי, ראש שירותי בריאות הציבור לשעבר ומוחית לקרינה וסרטן, על תקנים בנושא הקרינה הבלתי מייננת ("התקן לא רלבנטי")

רוב הציבור לא רוצה לדעת, לא מסוגל. חייב הסבר וודאות, תיאוריות. בתנאי אי וודאות, כמו בימי קורונה, חלק ניכר מהציבור נשאב לתיאוריות קונספירציות, לסיפורי רעים וטובים, כי אין ביכולתם לשאת את שרירותיות הפגיעה. בקרב רגישי הקרינה צורך זה מביא רבים להצטרף ל"ממוקדים", המאמינים כי פגיעת הקרינה בגופם והסבל הרב אינו שרירותי אלא מכוון ("ניסויים בבני אדם" או "הטרדה אלקטרונית").

היום מתחיל הסגר השלישי. ובזירה הציבורית ניתש ויכוח בעד או נגד המדע. דברים שלא ניתן היה להעלות על הדעת לפני שנה. אולם, הטלת ספק כאסטרטגיה מדעית הועברה לייצור פייק ניוז. ביקורת על מדע שצמחה בגישות אקדמיות ביקורתיות, שיצאו נגד יהירות המדע והנרטיב היחיד, אומצו על ידי חסידי קונספירציות שמשתמשים בנימוקים מבית האינטלקטואלים והפילוסופים הפוסט מודרניים, אבל יוצאים נגד הישגי הנאורות ולא רק נגד חלוייה. לצערנו, הסבר הישגי הנאורות לא יעזור, רבים בציבור רוצים את הנוחות והתקשורת תוך דחיית המדע (ובלי להבין את הסתירה או את יתרונות החשיבה המדעית). לדוגמא, יש פעילים שנאבקים גם בפריסת סיבים אופטיים (הטובה ומומלצת), כחלק מדחיית ה"רע" שהם מתייגים באי הבנה כ"דור 5". (ואת כל זה הם עושים עם סמרטפון ביד והפצת תיאורית קונספירציה הזויות). רבים חיים בהכחשה, לא מסוגלים להאמין למה שקורה, שבאמת יש מגיפה (שמגיפה אינה בהכרח ערימות גופות ברחובות ושזה מה שמנסים למנוע), ההנהגה איבדה כיוון ושליטה, התקשורת מפריעה לעתים. וכללית, גדלו חוסר האמון ושבירת מבני הכוח, הצבעה איך הכל מושחת ולא רלבנטי – הכל מתחבר ומשמש (גם) בידי שרלטנים להגדלת החשיכה והבלבול, לאי וודאות.

בקרב הציבור גדל הקושי לנפוץ מוץ מתבן ולאתר את האמת. לנהוג כיאות. אז הם מפסיקים להתענין, בדיוק כמו שהתעשייה עושה במכוון באמצעות זריעת ספק ובלבול יצירת קושי להבין מציאות וממצאים (נזקי קרינה/ זיהום/ עישון וכדומה) שאינה תואמת את צרכיה.

ואם קשה עם פתוגן, במסגרת הביולוגיה המוכרת הישנה, פתוגן שניתן לראות המיקרוסקופ, ולחוות בחולי ומוות.. איך יתמודדו עם מידע עוד פחות מוחשי. עם קרינה ?

קשה יותר להבין קרינה, קשה גם להבין את משבר האקלים, שיש המכחישים (רבים מהם מאמינים בכמה תיאוריות קונספירציה במקביל, ולעתים סותרות זו את זו) , קשה לרבים להבין ולהתיחס לסכנות סמויות מהעין .. קרניים שלא ניתן לראות אך מחבלות בבריאות (ומעטים "מרגישים" ונפגעים מיידית) אינן מוחשיות לרוב האנשים, וגם לא תיאור חמקמק של מולקולת פחמן דו-חמצני באוויר שמדענים מדווחים עליהם, בצורה לא פופוליסטית, שאינה תועמת את הקשב הקצר, את השטחיות והבלבול.

תקופה מרתקת ובעייתית.

ובנימה עצובה זו ..

מעט מהמקורוות (המדעיים) על רגישות לקרינה ונזקי קרינה ..

דר' יעל שטיין ודר' איריס יודסין סקרו מחקרים על מנגנוני רגישות לקרינה – תרגום המאמר שפורסם ביולי 2020.

בסקירה מחקרית של פרופ' בלפום ודר' אירגריי על רגישות לקרינה (ודרישה להכרה ב- EHS כהפרעה פיזיולוגית נוירולוגית) – פורסם במרץ 2020 קישור https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC7139347/.

מאמרו של פרופ' מרטין פול על נזקי קרינה

דר' דברה דיוויס ושותפיה – tps://ntp.niehs.nih.gov/ntp/about_ntp/trpanel/2018/march/publiccomm/environnmental-health-trust20180312.pdf

במסמך של יחידת המידע והמחקר בכנסת מ- 2013 בנושא "קרינה אלקטרומגנטית ומדיניות הטיפול בה במערכת החינוך" בעמוד 18 התיחסות לחוזר מנכ"ל משרד החינוך מספטמבר 2011: "הימנעות מוחלטת משימוש בטלפונים סלולריים לכל מטרה במועדים ובאזורים שנקבעו לכך במהלך שיעורים או כל פעילות חינוכית; הצבת טלפונים ציבוריים בבתי-הספר כדי לאפשר לתלמידים במצבים נדרשים יצירת קשר עם ההורים; הימנעות משימוש לילי בטלפונים סלולריים, הגורם לחוסר שינה; הימנעות משימוש בטלפון סלולרי במקומות ללא קליטה) כגון מעלית .. העדפה שלא לשאת את הטלפון הסלולרי בסמוך לגוף.. "

ובאתר תנודע יש אזהרה לגבי חשיפה למסכים

בכנס המומחים באוניברסיטת תל אביב בפברואר 2020 ד”ר דברה דיוויס התיחסה ל"דור 5, קרינה אלחוטית ובריאות, סקירה מדעית ועדכוני מדיניות".

סיכום נקודות מדברי ד”ר דברה דיוויס בהרצאתה על 5G, Wireless Radiation and Health: A Scientific and Policy Update :

בשנים האחרונות מתרבה מניפולציה של מדע.
בעולם מתוקן מומחים עוסקים במניעת נזק ולא בהוכחה כי קיים נזק.
עיקרון ההיזהרות – חיוני לנקוט בצעדי הגנה לפני שיש ביטחון מוחלט בנזקים.
בקרינת רדיו הפגיעה אינה מ"חוזק ממוצע" של קרינה אלא מעוצמת שיאי הפולסים.
לארגון המזון והתרופות האמריקאי FDA סמכות לביצוע בדיקות קרינה לטלפונים והתקנים סלולריים אבל הוא לא מבצע אותן. בדיקות מתבצעות על ידי היצרנים לפי תקן מבוסס חום, כאשר ידועות השפעות ביולוגיות שאינן קשורות באפקט חימום.
בהתיחסות להשפעות ולנזקים בריאותיים, גנטיקה משולה לאקדח. הסביבה היא הלחיצה על ההדק – משפיעה על ביטוי DNA. כדוגמא מתיחסת דר' דיוויס לתאומים זהים (בעלי DNA כמעט זהה בלידה) שנראים שונים אחרי שנות חיים חשיפה אישית לגורמים סביבתיים.
מחקרים רבים מצביעים על השפעות בריאותיות שליליות של חשיפה לקרינת רדיו – סרטן, פגיעה ב- DNA, פגיעה בזרע, משקל אשכים, ROS בזרע, ROS בעוברים זכרים ועוד.
ממצאי מחקר NTP (שהוזמן והוגדר על ידי FDA) נדחו על ידי FDA בהצהרה כי הממצאים לא רלוונטים לבני אדם. למרות שכל גורם סיכון נבדק על מכרסמים כפי שבוצע במחקר ולמרות שזמן החשיפה ורמות החשיפה מייצגים חשיפה של בני אדם.
דמנציה מוגדרת כסוכרת של המוח. דר' דיוויס מתיחסת למחקרה של נורה וולקוב אשר מראה צריכת גלוקוז מוגברת במוח בעת שימוש בסלולר.
תוספי תזונה של חומצת שומן אומגה 3 ומלטונין משפרים תסמינים ומונעים חלק מנזקי קרינה במוח.
מחקרים מסוימים שנערכו אינם מספקים, לדוגמא מחקר בו תישאלו נבדקים פעם אחת לגבי שימוש בסלולרי ולאחר מכן עקבו אחריהם אבל לא מספיק שנים.
מאמרים שונים מדגימים עליה בסיכון למשתמשים בסלולר.
מאמרו של פילרס אלדישייר חשף עלייה בתחלואה בגליומה באונה הקדמית במוח בבדיקה בבריטניה. לא נמצאה עלייה בשאר איזורי המוח ולא בכל הגילאים שנבדקו.
נמצא גידול בסוגי סרטן שונים בבלוטת התריס שעלולים להיות קשורים לנזקי קרינה סלולרית – דורש בדיקה.
קיימים מחקרים שאיתרו סמנים ביולוגים (ביומרקרים) בדם, ירידה ביכולת תיקון של הגוף, עלייה בחומציות.
מחקרים שונים הראו פגיעה של קרינת רדיו בעצים.
מחקרים על בעלי חיים חשפו פגיעה בעיקר בחרקים ודבורים.

המלצה מעשית – הכנת הבית ללמידה מרחוק ולעבודה מרחוק בבית רק ברשת קווית (שהיא יציבה ומהירה וללא קרינה) ולא בתקשוורת אלחוטית שמזיקה לבריאות (תודה לעמיר בורנשטין על המדריך)

חוסר הוכחה חד משמעית שהטכנולוגיה מזיקה לא אומר שאין סיכון. אמרה גם דר' אנני ססקו, Dr Annie Sasco, מנהלת אפידמיולוגיה למניעת הסרטן במכון הצרפתי הלאומי לבריאות ומחקר רפואי (לשעבר), בכנס על סרטן בילדים ב- 2012. (הרצאתה לאחר מחקר NTP בכנס NIH 2018)

ככל שגיל תחילת השימוש הסלולרי נמוך יותר, הסיכון גבוה יותר, הסבירה ססקו. לדבריה, קיים צורך דחוף במאמץ חינוכי ליידע הורים, פוליטיקאים, עיתונות וכלל הציבור על מצבם היחודי של ילדים אשר מושפעים יותר מהקרינה.

למבוגרים ולילדים, קרינה אלחוטית עלולה לגרום לסרטן בדרכים עקיפות שאינן ברורות עד הסוף. לא ישירות. קרינה אלחוטית הודגמה כפוגעת במחסום דם מוח (BBB), שהכרחי להגנה על המוח מפני כימיקלים רעילים – מתהליכים בגוף ומהסביבה (למשל מזיהום אוויר ומעישון פסיבי).

נמצא כי קרינה אלחוטית מתערבת בשכפול DNA, שידוע כמקדם וגורם מוכח לסרטן.

הסיכון גדול הרבה יותר לילדים כי הגולגולת שלהם דקה וסופגת יותר קרינה, בהשוואה למבוגרים. ולילדים יש יותר שנות חיים עם הרבה יותר חשיפה מצטברת לקרינה, שהולכת ונהיית גבוהה.

אנו בעיצומה של פריסת דור 5 – טכנולוגיה שכלל לא נבדקה השפעתה על הבריאות ובטיחותה.

לדברי חוקרים, ניסויים בטכנולוגיה זו לא מאושרים בועדות אתיקה כי "אינה בטוחה" (כפי שמציינת דר' יעל שטיין בקטע הוידאו הבא). עם זאת, טכנולוגיה זו מיושמת בימים אלה על כל הציבור, ללא הסכמה ל"ניסוי" לא מבוקר זה. זאת, למרות נזקי הקרינה הבלתי מייננת הידועים והמוכחים והתנגדויות מומחים .. לדוגמא, דר' יעל שטיין מהדסה עין כרם, דר' דברה דיוויס ודר' קווין מוטוס – מתוך "המפצח" עם אושרת קוטלר 2018