על הקמת רשת סלולרית ביתית כדי להרוויח כסף, אצל דרור גלוברמן ודני פלד בנקסטר.

לא עוד חברות מסחריות גדולות כדי לספק שירותי סלולר ואינטרנט – משדר 5G ביתי, שכל אחת ואחד יוכלו להתקין ליד חלון ו"יכניס כסף בלי לזוז מהספה".

פרנסה פסיבית "מושלמת", מפתה הכותרת.

סטארטאפ בשם "הליום", מוכר משדר דור 5, באלף דולר. משדר זה יספק לסביבה תקשורת סלולרית אלטרנטיבית לפלאפון, פרטנר, סלקום וכו'.

כשהיחידה לא פעילה, היא תכרה קריפטו, מטבע וירטואלי ייעודי. מי שיפעילו את המשדר בבית, תוך צריכה של חשמל ואינטרנט ביתי, יקבלו תמורה – הכנסה פסיבית.

מדובר במחשב קטן.

המשדר הוא מיקרו תא סלולרי שיאפשר למי שעובר לידו חיבור לאינטרנט בטלפון, כתא סלולרי עצמאי.

ידע טכני בסיסי נדרש להתקנה, אבל להמונים שמתקינים אין כל הבנה וידע לגבי השפעות ביולוגיות של קרינה בלתי מייננת, פגיעה בבריאות ונזקי קרינה.

לא. הם גם לא שמעו על פסיקת בית המשפט האמריקאי נגד FCC (גוף תקינת הקרינה) שהתעלמה ממחקרים ומעדויות על נזקי הקרינה ולא עדכנה את תקן הקרינה.

מסתבר שיש משדרים כאלה בנתניה, נהריה, תל אביב, המון יש באשדוד, יש כמה בטבריה, ובפרדס חנה גם (ברחוב הגליל, למשל) – משדרים שמרוויחים למי שהתקין אותם כסף .

במדינות בהן הרשתות הסלולריות לא מספיק טובות יש הרבה כאלה גם, למשל בלבנון (מסיבה די טובה).

אין חברה מאחורי רשת זו, ויתכן שבעתיד יבנו כך רשתות בלי חסות של חברה מסחרית. הרציונל הוא כלכלי ומבוסס על בלוקצ'יין.

ווב 3 יהיו רשתות מבוזרות, לא מנוהלות .. מבהיר דני פלד. זו מהפכת הקריפטו. הכל יתכנס להיגיון של ווב 3 ו"מטאברס". הפתרון של "הליום" משתלב בזה – המשדרים הביתיים יוצר רשת אלטרנטיבית וכריית קריפטו.

לפני כשנה נתקלנו בעידוד כאלה בקבוצות טלגרם של אקטיביסטים שונים (שהתיימרו להילחם בדור 5 ובקרינה הסביבתית הגוברת), ולמעשה עודדו רשתות אלטרנטיביות וטענמו שהן נמוכות קרינה. לא. כוונתם שלא יוכלו "לעקוב".

עמיר בורנשטין הזהיר ממשדרים ביתיים אלה ..

"בעולם לא חסר חסרי מודעות ומשוגעים שמתקנים את זה בבית. כבר עזרתי לכמה שנפגעו מהתקנות כאלה בארה"ב. כמו במקרה של WIFI , סלולרי ועוד. שומר נפשו ירחק אבל הרוב יתמכרו."

עמיר עזר לכמה שנפגעו בשכנות למתקיני אותם משדרים – חלק מהם הפכו רגישים לקרינה. הוא מבהיר את מהות העזרה: "הסברתי איך למדוד נכון ואז קיבלתי סרטונים ומדידות של קרינה מהדירות. בכל המקרים הקרינה הייתה גבוהה מידי ומיותר מידי נקודות חדירה, שלא באמת היה שווה למגן ומה שנראה כפועלה הנכונה ביותר היה לחפש מקום חדש לגור בו, בלי שכנים ובלי ציוד אלחוטי."

רגולציה אין

והקרינה הסביבתית גוברת בחסות הכנסת, שאישרה את חוק ההסדרים 2021-2022, המאפשר הצבת אנטנות סלולריות בשכונות מגורים ללא צורך בהיתר וללא אפשרות להתנגד

והנפגעות והנפגעים מתרבים

הציבור ומערכות הרפואה לא מודעות לנזקים, אבל התחלואה גוברת

אותו דרור גלוברמן ראיין את מיה אלחלל ב- 2018 על רגישות לקרינה

בתוכנית רואינה גם דר' יעל שטיין מהדסה עין כרם על תסמיני רגישות לקרינה ועל הכרה במדינות אחרות, ונתנה לדוגמא את שבדיה (שם ההכרה היא כנכות ומקבלים פיצויים וסיוע במגורים הולמים – נמוכי קרינה).

מהי רגישות לקרינה

וכל זה מצטרף לתסמינים המתגברים ולרבים הפונים אלינו בעקבות ..

הפריסה של פנסי רחוב אלחוטיים ו"ערים חכמות" ודור 5

מאז הותקנו פנסי רחוב אלחוטיים ברחבי המדינה, עלתה מאד כמות התלונות על תסמינים

(בעיקר כאבי ראש, עייפות מוגברת, סחרחורות, ערפל מוחי ובלבול)

דר' יעל שטיין, רופאה בהדסה עין כרם, מציינת תסמינים שכיחים של רגישות לקרינה (לא כולם)

(צילומי מסך מתוך התוכנית של דרור גלוברמן ב- 2018)

תסמינים של רגישות לקרינה (לא כולם מופיעים אצל כולם. ויש עוד מעבר למפורט בקישור. אין זו מחלה אלא תסמונת והרכב התסמינים קשור בגנטיקה של גוף ספציפי)

אחת הבעיות במחאה נגד פנסי הרחוב האלחוטיים היתה שלא היו הוכחות לשידור מהפנסים (מדידות טובות) וכי מתלוננים רבים חברו למתנגדי דור 5 שזעקו "אנטנות" ו"5G" בכל מקום וגרמו להגחכת המאבק בתקשורת וברשויות, בגלל שימוש במונחים שגויים.

לאחרונה העלה עמיר בורנשטיין פוסט מצוין המציג מדידה נכונה של קרינת רדיו (RF) מפנס רחוב אלחוטי. מדידה זו מדגימה שידור פולסים (בין 3 ל- 5 שניות שידור על כל 10 שניות). פולסים אלה יכולים להסביר תלונות לגבי החמרת תסמינים, בעיקר בשעות הלילה, לאחר התקנת פנסי רחוב בסביבת המגורים.

רבים כעסו עלינו שלא קיבלנו את העדויות על "דור 5 מול הבית" בהעדר הוכחות של מדידה. אולם, צילומי המדידות שהועברו אלינו עד כה נעשו בצורה שגויה ומדדו קרינת רקע גבוהה ולא קרינה מהפנסים.

עמיר פרסם תוצאות מדידה של פנסי רחוב בישוב מסוים, שנעשו בעזרת מד קרינה ENV RD10 מחובר למוט ארוך, שמאפשר לקרב לפנס ולמשדר המחובר אליו, ללא סכנת נפילה או התחשמלות. המד חובר למחשב עם תוכנת MONITORING מיוחדת המקליטה את תוצאות המדידה. המד מודד 10000 פעם בכל חצי שנייה ורושם שיאי מדידה. הבחור מדד צמוד למשדר על הפנס ומתחת לפנס – גם ביום וגם ובלילה. הוא העביר לעמיר קבצי LOG, תמונות וסרטונים.

התוצאות הראו כי ביום הפנס לא עבד (לא הגיע אליו חשמל – לא נמדד שדה חשמלי על המוליכים המזינים את הפנס). בלילה הפנס קיבל הזנת חשמל, דלק והמשדר עליו שידר פולסים כמעט כל הזמן.

מומלץ לקרוא את הפוסט שהעלה עמיר, הכולל צילומי מסך של קבצי המדידות השונים והסברים.

צילום מסך מהאתר של עמיר בורנשטיין

חשוב לזכור – מדובר במדידה במקום מסוים. בישוב אחר או בתנאים אחרים המצב יכול להיות שונה.

מסכם עמיר כי מדידה זו של קרינת רדיו מפנסי רחוב האלחוטיים מציגה כי שידור מהפנסים – שידור בפולסים (מספר שניות שידור ואז הפסקה).

שידור זה אינו נדיר ולא "פעם בכמה שעות" או "פעמיים ביום" (כפי שגורמים מסוימים אמרו).

המדידות מראות מספר שידורים בכל עשר שניות.

דפוס השידור אינו קבוע אבל מזכיר שידור ממוני חשמל אלחוטיים בטכנולוגיות SMART MESH.

זה רע. הקרינה מגיעה לקרקע ולבתים סמוכים, רגישי קרינה יסבלו.

הקרינה יכולה להגיע לקרקע כשהפנסים נמוכים מ- 3 מטר. הרמה המגיעה לקרקע לא עצומה (על הקרקע במרחק 2 – 3 מטר מהמשדר שיאי קרינה בין 0.8 ל 1 מיליוואט למ"ר. זו רמה נמוכה יחסית לקורה היום בעולם, אך גבוהה לרגישים לקרינה. רמה זו היא מעל המלצות החשיפה למי שנפגעו מקרינה (אבל כמובן נמוכה מאד בהשוואה לתקן שלא מגן על בריאות הציבור).

(לא בוצעה מדידה של תדר השידור. לפי המידע הקיים – כנראה בסביבות 2.4GHZ או 900MHZ על תדרים חינמיים).

שידור "פעם בכמה שעות" לא היה נורא. אבל שידור תדיר בפולסים – כמה שניות כן וכמה שניות לא – מזיק מאד ועלול לגרום להחמרת תסמינים.

עוצמת הקרינה צמוד לפנס ולמשדר גבוהות, ובמגורים סמוכים (פחות מ- 5 מטר) תוספת קרינה סביבתית יכולה להסביר חלק מהתלונות הגוברות בשנה האחרונה, שאכן התיחסו בעיקר לשעות הלילה כאשר הפנסים האלחוטיים עובדים.

עמיר מדווח כי בדפי נתונים של פנסים אלה מצוין כיהמשדר על הפנס משדר בעוצמה של 0.1W (ויש פטור מבדיקות קרינה של המשרד להגנת הסביבה וגם אם היו נבדקים הרמה נמוכה מהתקן המגן על המזהמים ולא על הבריאות), בדומה לראוטר אלחוטי ביתי.

מדידות הקרינה הראו תמונה דומה – שידור:

דומה לשידור מראוטר אלחוטי בעוצמתו
דומה לשידור ממונה חשמל אלחוטי בדפוסו

למי שסובלות וסובלים מראוטר אלחוטי, פנסי רחוב אלחוטיים אינם שמחה גדולה. תתרחקו.

מעבר להשפעה המיידית של קרינה מהמשדרים בטווח זמן קרוב על רגישים לקרינה, יש השפעה מצטברת – תוספת חשיפה לקרינת רדיו ברמה שלא גורמת לנזקים מיידים, אבל ברמות שאינן בריאות.

פריסת פנסים אלחוטיים ברחבי הארץ, נוספת למפגעים המגבילים אפשרויות מגורים של נפגעי סביבה. סביר להניח כי תוספת החשיפה לקרינה הסביבתית תגדיל את מספר הנפגעות והנפגעים.

אם יש החמרה בתסמינים ואם הופיעו פנסים באיזור המגורים ..

מדדו (בצורה נכונה) והתלוננו לרשות המקומית ולמשרד להגנת הסביבה.

הם לא יעשו הרבה – אבל הם חייבים לדעת. זה צריך להיות מתועד.

הגיוני מאד לדרוש מרשות מקומית לשנות הגדרות כדי שמשדרים לא ישדרו כל הזמן אלא רק פעם בשעה. או לכבות שידור בפנס קרוב. לא בטוח שזה יקרה – אבל זה מכוון לפתרונות סבירים ואולי יעורר מחשבה.

למי שלא משתמשים בציוד סלולרי ואלחוטי בבית (שידור בהבית חזק יותר ממה שיגיע מפנסים אלחוטיים) – ניתן לבדוק אפשרויות מיגון (בזהירות, לאחר מדידה ותכנון קפדני כדי לא להינזק).

סרטון הסבר על מדידה מפנסי רחוב

https://www.youtube.com/watch?fbclid=IwAR3BXFJysDFzijqH7xbCo8IHJ3lBtIvleHlATd2KvPsRtMWqrLhctkRrYe0&v=VyJHxaAnhJQ&feature=youtu.be

פרוטוקול מדידה למשדרים על פנסי רחוב אלחוטיים – עמיר בורנשטיין

מצאו פנס יחסית נמוך עם משדר אלחוטי.
אל תתפסו על הפנס ואת תנסו לעלות אליו עם סולם. זה מסוכן.
אל תתקרבו לקוי חשמל ולקוי מתח גבוה בשום צורה
אל תנסו לבצע את המדידה אם אתם לא מקצוענים בתחום.
אפשר להכין מוט עץ או פלסטיק שיחזיק את המד (הצעה – בקצה המוט לחבר כוס פלסטיק ובתוכה ישב המד).
ניתן להשתמש במד ENV RD10 או CORNET ED88TPLUS כאשר הוא מחובר על ידי כבל USB מתאים ארוך למחשב, עליו רצה תוכנת המדידה המתאימה (ניתן להוריד באתר בדפי המוצר של המדים). כך תוכלו לשמור את תוצאות המדידות.
כמה מטרים מהפנס, או בשעות בו הוא לא משדר\עובד , מדדו את קרינת הרקע בגובה הפנס אבל רחוק ממנו ומפנסים אחרים (קרינת רדיו במצב RF).
מדדו את קרינת הרדיו, כאשר המד נמצא בכמה מרחקים שונים מהמשדר שעל הפנס, למשך: צמוד, חצי מטר, מטר, שני מטר, חמש מטר. בכל מדידה תעדו את המדידה ואת רמות הקרינה על ידי צילום תמונות, סרטונים ורישום תוצאות.
אם אין לכם אפשרות בטוחה לקרב את המד למשדר, מדדו במקום שאתם נמצאים, חלון, מרפסת, חצר וכו. על ידי השוואת המדידות במרחקים שונים ובין יום ולילה, נסו לשים לב האם השידור מהמשדר מופיע ומשפיע על המדידה. אם הפנס אכן משדר , ככל שהמד יהיה קרוב יותר למשדר על הפנס, רמות הקרינה שהמד ימדוד יהיו גבוהות יותר.

ונחזור ל ..

כמה נקודות מבט שונות, של מומחים שמזהירים מיישום "ערים חכמות". ולא מדובר בקרינה ..

מנכ"ל פורום ה־15 של הערים העצמאיות בישראל, עו"ד איתן אטיה, מבכירי השלטון המקומי מגדיר את "העיר החכמה" כסכנה שעלולה להזיק. עו"ד אטיה מזהיר ..

מתוך דבריו של אטיה – כלכליסט 2019:

"רשויות מקומיות משקיעות מיליונים שאין להן והיחידות שמרוויחות הן חברות הטכנולוגיה”

ב"מוני־אקספו", הארוע השנתי של השלטון המקומי, הוצגו טכנולוגיות ותקשורת, שיישפרו שירות, מרחב ציבורי וחיי קהילה, החל מאינטרנט אלחוטי חופשי, אפליקציות תשלום ושירות מקוון, ועד לכיסוי העיר במצלמות וחיישנים כך שכל פח זבל ידווח שלא רוקן ופנס רחוב שיש להחליפו. מושג "העיר החכמה" מלהיב את השלטון המוניציפלי.

"המונח ‘Smart City’ הוא קודם כל מושג שיווקי, שנטבע בתחילת העשור הקודם על ידי חברות הטכנולוגיה .. ראו את העיריות-גוף שמרני יחסית, בעל זרם הכנסה יציב ממסים, וכך נולד המושג", מבהיר אטיה.

"אבו־דאבי או שנזן בסין.. ערים שהטמיעו מערכות שלמות של בינה מלאכותית, שלא רק שיודעות בכל רגע נתון מה כל אחד מאתנו עושה, לאן אנו נעים, ומה קנינו ומה ראינו, הן גם יודעות לחזות מה אנחנו עומדים לעשות בשעה הקרובה ואפילו ביומיים הקרובים. .. מה זה שווה, אם אני לוקח עיר ומפוצץ אותה בחיישנים, ובמערכות, קריאה מרחוק שיודעות לזהות אותי, ולפתוח לי דלתות ולסגור דלתות, לשלם לי ולהחזיר לי, אבל כשאני צריך ללכת ברחוב קילומטרים בקיץ, אין לי צל, ואין לי ברז מים לשתות. .. דבר מאוד לא חכם לכאורה: ברז מים פשוט שיש בגינה עירונית או סתם ברחוב. זה אומר שמישהו חשב על עוברי האורח, שביום קיץ עלולים להיות צמאים ושיהיה להם ברז מים. אז מי כאן העיר החכמה באמת?"

" .. מבחינת פיתוח המרחב הציבורי והשירותים הציבוריים שלנו, יש לנו עוד הרבה מה לעשות בדברים הבסיסיים ביותר לפני שאנחנו רצים להשקיע עשרות מיליוני שקלים במערכות טכנולוגיות סופר־מתקדמות. .. הרבה יותר חשוב להתאמץ שהעיר שלי תהיה עיר אנושית, עיר מכילה, עיר שיודעת להעניק עירוניות נעימה, שיהיה לה מרחב ציבורי תוסס, שתדע להכיל את כל סוגי האנשים, מפעוט ועד קשיש שרוצה לנוע ברחוב ולהרגיש בטוח”.

"התפתחה מעין תחרות, מעין מרוץ בין העיריות השונות מי תוגדר עיר יותר חכמה, .. הטכנולוגיה היא כבר מזמן לא אמצעי, אלא המטרה עצמה. יש פה סכנה של צעצועים שעולים הרבה כסף"

"בכנס הערים החכמות של ברצלונה, הרצה ראש עיריית לונדון לשעבר בוריס ג'ונסון, וגם ראש עיריית ברצלונה, ושניהם אמרו אותו דבר: 'אל תתפתו לשפוך כסף על מצלמות וחישנים ומערכות שעולות מיליונים. אנחנו עשינו את הטעות הזאת, אל תחזרו עליה'”.

"בערים כמו וינה ופריז. יש דבר חדש? יופי, לא משקיעים סנט. קודם כל עושים תוכנית אסטרטגית. אוספים את כל בעלי העניין: אוניברסיטאות, מרכזי הפיתוח, בתי החולים, לשכות המסחר, תושבים, נציגי רובע, ומתחילים להכין תוכנית אסטרטגית. בודקים איך אפשר לשכלל ולייעל את העבודה באמצעות שימוש בטכנולוגיה, כדי להגיע למטרות בצורה יעילה, מהירה, זולה ופחות מזהמת מבעבר. .. פה אף פעם לא היתה חשיבה כזו. מתי עושים כאן את החשיבה? רק אחרי כמה שנים כשמבינים שאנחנו מתחילים להיתקע רגל ברגל – וזה מה שקורה היום".

אטיה לא נקב בשמות רשויות שמבזבזות באופן לא מוצדק הון על טכנולוגיות, אך ציין את ענף האפליקציות העירוניות ככזה שההשקעות המרובות בו עדיין לא הוכיחו את עצמן. .. "לא מעט רשויות מקומיות שהשקיעו הרבה כסף בפיתוח של אפליקציות עירוניות, מיליוני שקלים .. ברוב האפליקציות העירוניות כמעט שלא משתמשים. הושקע בזה הרבה מאוד כסף. אז אתה אומר, רגע, מי בעצם נהנה מזה?"

רשת המצלמות בלונדון מכסה כמעט את כל המרחב הציבורי עוררה דיון סוער, שההיבט הכלכלי הוא הפחות משמעותי. "בעיקר מטרידה השאלה האם וכיצד עשויות מערכות כאלה לשמש כלי בידי גורמים אינטרסנטים, כלכליים או שלטוניים, כדי לפגוע באזרח, עד כמה רשאי השלטון להשתמש בה מבלי שהדבר ייחשב כפגיעה בפרטיות, וכן מידת החשיפה שלהן למתקפות סייבר" מציין נמרוד בוסו.

המערכת הלונדונית צמצמה את רמת הפשיעה, אך אטיה מבהיר שאין בכך כדי לנבא את הצלחת המערכת בכל עיר. .. "אותה מערכת, למשל בסין, בשנזן ובשנחאי או בבייג'ינג היא מערכת שהממשל והמודיעין ושירותי הביטחון, עושה שימוש כדי לעקוב אחריך. בטווח הזה, שבין הגישה הבריטת לסינית, יש הרבה מאוד גוונים שנובעים גם מהבדלי תרבות, גם מהבדלי סוגי משטר הרגולציה והשמירה על זכויות האדם והפרט. .. .. עם אותה טכנולוגיה בדיוק, גם יכולים להיעשות גם דברים רעים מאד רעים. ובישראל כמו בישראל, לא ברור עד כמה החקיקה והאכיפה של הנושא יהיו אפקטיביים".

מיהו איתן אטיה?

טייס קרב לשעבר ועורך דין, שנשא תפקידים רבים במשרד המשפטים, שימש כיועץ לשלושה שרי משפטים, וב־2000 מונה לאחראי על פירוק משרד הדתות. ב־1999 החל איגוד העיריות העצמאיות (שלא מקבלות מענקי איזון ותמיכות מהממשלה) וב־2002 הוקם פורום ה־15, על שם 15 הערים המייסדות. אטיה הוא המנכ"ל מאז ועד היום. כיום מונה הארגון יותר מ־60 רשויות ומהווה אחד משני ארגוני השלטון המקומי הדומיננטיים בישראל, לצד מרכז השלטון המקומי. חברות בו הרשויות האיתנות פיננסית שמאופיינות ברמת ניהול גבוהה. לדברי אטיה, תופעת העיר החדשה מציבה סכנות כלכליות גם בפני רשויות אלו, אם לא ישכילו להתנהל בחוכמה.

דרור גלוברמן סקר כנס על ערים חכמות וממליץ לרשויות המקומיות להימנע – מאקו 2019

"יש המון מה ללמוד בכנס הערים החכמות, אבל אולי עדיף שחברי המשלחת הישראלית יילכו לבלות בחנויות"

גלוברמן הצטרף לנסיעת נציגי הרשויות המקומיות ל"כנס ערים חכמות 2019". אולם, עוד לפני הנחיתה הצביע אחד המבקרים הקבועים בתערוכה על רוב הנוסעים "בצהריים כבר לא תראה את רובם. חלק גדול מסמן וי בבוקר.. וממשיך לעבר נפלאות ברצלונה".

מתוך דבריו של גלוברמן:

בכנס בברצלונה חברות בינלאומיות מציעות את מרכולתן.. "יש המון מה ללמוד" .. אבל .. לצד סיפורי החיסכון וייעול השירות, "יש גם סיפורים הפוכים. על עיר שמוציאה את החיישנים שהתקינה בפחים בהשקעה של מיליונים – כי הבינו שהחיישנים לא חוסכים: הם מודדים נפח אשפה, והקבלן מחייב את העירייה לפי משקל. זה לא אותו דבר. בעיר אחרת הותקנו עמודי תאורה חכמה עם מצלמות, לדרישת ראש העירייה. כשחנכו את הפרויקט, ביקש ראש העירייה לצפות במצלמות וגילה שאין מסכים לצפייה וכי בעמודים לא הותקנו כבלי תקשורת וחשמל למצלמות. למה? "לא ביקשתם", ענה מנהל המחשוב. עשרות מצלמות חכמות אבל טיפשות מוברגות ברחבי העיר. .."את הרשימה הזאת אפשר להמשיך עוד ועוד".

".. מערכות שליטה ובקרה עתירות חוכמה וניהול ותרחישים ומעקב ביצועים ובינה מלאכותית. .. אבל .. למה זה מתחבר? איך הופכים את זה למשהו שמועיל לתושבים וחוסך לעיריות? זה ממש אבל ממש לא פשוט. אתה מתחיל בחמישה חיישני תאורה, וגומר במערכות של מיליונים שאף אחד לא יודע להשתמש בהן".

"כל עיר ורשות מקומית צוללת לתוך העולם המורכב והטובעני הזה כמעט לבד .. שוחות בתוך ים מלא אינסוף חברות, מותגים וטכנולוגיות – שהן גם מלכודות לבזבוז מיליונים מכספי ציבור". מי יבחר מערכות בשביל 250 עיריות ורשויות מקומיות שלא יכולות להתמודד עם הביצה הזאת לבד, ויציע להן תפריט שירותים סגור והגיוני לבחור מתוכו – במקום לזרוק כסף לפח? שואל גלוברמן.

"זה פח זבל שלתוכו זורקים המון דברים: תאורה חכמה, תחבורה חכמה, השקיה חכמה, פינוי אשפה חכם, וגם שירות דיגיטלי לתושב. זה נורא מבלבל", אומר פרופ' אייל יניב, ראש המרכז לערים חכמות באוניברסיטת בר אילן. "אנחנו הולכים לקראת יותר תנועה, יותר זיהום וצפיפות – ולכן חייבים טכנולוגיה שתשפר את החיים. הרבה ערים הלכו שבי אחרי ספקי הטכנולוגיה שהביאו פתרונות ללא בעיות. .. אמרו לך שאם תשים אלף סנסורים ומצלמות תהיה לך עיר חכמה. אבל זה לא פותר שום דבר".

גלוברמן מתאר שניים מנציגי הרשויות שנסעו לכנס – טכנאי מחשבים שמשתכר 7,000 שקל ברוטו ועליו לנהל את פרויקט "עיר חכמה" וסגנית גזבר ברשות אחרת.. "האם יוכלו לשחות בים הכרישים ולהביא לעירם פתרונות?" לא ! קובע גלוברמן. "סביר שזה ייגמר בנפילה כואבת למלכודות בזבזניות של כסף וזמן".

"הממשלה מציעה סיוע כספי, למשל דרך פרויקט 'ישראל דיגיטלית'. מציעים לך כסף לא תיקח"? אומר אילן אלתר, יועץ לרשויות בתחום ערים חכמות. "ראשי הרשויות המקומיות מגישים מהר-מהר בקשות לסיוע. לפעמים הם קונים מערכות, לפעמים הכסף שוכב שם. לחלק מהם אין בכלל מנהל טכנולוגיות מידע רשויות מקומיות. זה מקצין את הבזבוז. יש תהליכי עבודה לא תקינים, ועובדים ברשויות המקומיות שלא מבינים את עולם הדיגיטל. וזו בעיה אמיתית".

".. צריכה להיות התערבות ברמת מרכז השלטון המקומי או הממשלה. כולם עדיין מחפשים את עצמם", מודה ליאורה שכטר, מנהלת המחשוב בעיריית תל אביב, שנחשבת לגורו הגדול של התחום בישראל. עיריית תל אביב, העשירה בעיריות ישראל, משקיעה בתחום העיר החכמה הון רב מכספה. תחת שכטר 400 עובדים, שמפתחים שלל טכנולוגיות ושירותים. .. .. מה שתל אביב פיצחה הוא את הקשר עם התושב – אתה מתאר לנו מי אתה ומה הצרכים שלך, ואנחנו יודעים להציע לך באופן דיגיטלי שלל שירותים, מרישום לגנים ועד פעילויות פנאי".

"בערים הקטנות יש לפעמים אדם אחד שעוסק בזה", אומרת שכטר. "ויש ערים שאפילו הוא לא קיים. ולכן היכולת לבצע לא קיימת. מישהו צריך לעזור להן ולתת להן את המערכות .. .. הבעיה היא לא לתת, אלא לתחזק לאורך זמן. מי יעשה את זה?" שכטר, לשעבר מפקדת בכירה במערך המחשוב הצה"לי, היא חריגה – עם פנסיה צבאית היא מסתפקת בשכר העירוני ועוסקת באתגר. בלי שכר זה – היתה בחברת היי-טק. עם רמת השכר ברשויות – לא מיטב האנשים מנהלים את התחום.

"השאלה היא איך משתמשים בטכנולוגיה כדי לעשות תושבים יותר שמחים", אומר פרופ' יניב. "זה מה ששואלים בדובאי, … בפריז נותנים לציבור לשלוט ב-100 מיליון יורו מתקציב העירייה. רק התלמידים בפריז קיבלו שליטה בהקצאה של 10 מיליון יורו. ככה הופכים את התושב למעורב יותר. בישראל לא רואים את זה. לפעמים משתפים את התושבים באיזה צבע יהיה הספסל בפארק, ואז צובעים במה שיש במחסן".

הטכנולוגיה היא הזדמנות לייעול העירייה – לייצר תהליכים בירוקרטייים חדשים, מהירים ויעילים יותר. תפקידים מתייתרים, צריכים אחרים. אבל כל עוד טכנאי המיחשוב וסגנית הגזבר נוסעים לטיול בברצלונה, בלי יכולת לצלול לעניין ובלי כוונה לשנות את עבודתם – עדיף שיבזבזו כסף פרטי בחנויות "במקום לבזבז את הכסף שלנו על מערכות טכנולוגיות יקרות שלא יעבדו ולא יעזרו לאף אחד". מסכם גלוברמן.

אלון בן ארי פרסם מאמר במגזין "אדם עולם"

מדבריו:

במשך שלושים שנה עסקתי ביצירת עולמות וירטואליים ואנימציה תלת ממדית. התחלתי בסוף שנות ה-80', כשהטכנולוגיה הזו הייתה בחיתוליה, ובישראל היו רק שתי חברות שעסקו בתחום. זה היה מרגש ומלהיב. .. אט-אט, עם השנים, הפכה הטכנולוגיה בעבורי לחרב פיפיות, הבנתי שבעיסוקי המקצועי אני הופך לעבד שלה.

היום אנחנו מוקפים בטלפונים חכמים, טלוויזיות חכמות, מקררים ומזגנים חכמים, בתים חכמים, ועכשיו גם צפויים למכוניות חכמות ולערים חכמות. האם הטכנולוגיה החכמה הזו תהפוך גם אותנו לחכמים יותר?

"ערים חכמות" הוא מושג. מושג שהומצא על ידי אנשי פרסום ומיתוג מקצועיים, מושג שנועד להעביר מסר ולקדם רעיון בצורה משכנעת ומפתה. .. מה שמסתתר מאחורי החזות המרשימה הוא מערכת טכנולוגית משולבת של קליטה, איסוף, ריכוז ועיבוד של מידע. זהו.

העיר החכמה תרושת במיליוני חיישנים שיאספו מידע 24/7 דרך מכשירים סלולריים, מחשבים אישיים, מחשבים ייעודיים, סנסורים שונים שאנשים יישאו על עצמם (בבגדים, באביזרים ובקרוב גם מושתלים פיזית בגוף), בבתים, במכוניות ובאמצעי התחבורה האחרים, במכשירי חשמל שונים במרחב הציבורי ועוד – מה שנקרא "הרשת של הדברים" (IOT – Internet Of Things). החיישנים יכללו מצלמות עם יכולות לזיהוי תווי פנים, חיישני טמפרטורה, משקל, מגע וכדומה, ויעבירו מידע למאגרים מבוזרים ומרכזיים בעזרת רשת תקשורת אלחוטית – דור 5, או בשמה המוכר יותר: G5. בתחילה תשתמש הרשת בתדרי הרדיו הפעילים כיום, ולאט לאט יורחב טווח התדרים ויכלול גם גלים מילימטריים.

המערכת לא תעסוק רק באיסוף מידע ובעיבודו. מקדמי הרעיון מבטיחים לתושבי העיר החכמה – חוץ מהתדמית ותחושת התחכום והעתידנות – אינטרנט מהיר שיאפשר העברת נתונים במהירות מדהימה, ומערכת יישומים חדשים כמו רכבים אוטונומיים או אפשרות לרכוש מוצרים ולהשתמש בשירותים שונים בלי אמצעי תשלום, למעט זיהוי פנים (או שבב). כל אלה אמורים להגביר את יעילותנו בחיים, לבדר אותנו ולהותיר לנו הרבה יותר זמן פנוי.

זה נשמע כמו הישג מדהים, , .. במציאות, התמונה, להערכתי, תהיה שונה. מהירות העברת הנתונים אכן תגדל במידה מסוימת, אולם בשל כמויות המידע העצומות שיעברו ברשת, השיפור לא יהיה משמעותי. לגבי איכות חיינו: מבט כן במראה יבהיר שהטכנולוגיה לא הפכה את חיינו עד כה לקלים, פשוטים או מענגים יותר. להפך – במידה רבה הפכנו לעבדים של הטכנולוגיה.

בכל יום אנחנו צריכים ללמוד להשתמש בכלים ובטכנולוגיות חדשות ולהשקיע בכך חלק ניכר מזמננו. החיים הפכו למסורבלים ומורכבים מטפסים, מסמכים, הצהרות והסכמים – שעלינו לקרוא, למלא ולחתום. החיים בעיר הפכו לקרים ומנוכרים, ותוספת הטכנולוגיה ה"חכמה" רק תגביר את תחושת הבדידות. וזה עוד לפני שדיברנו על נזקי הקרינה: מערכת השליטה והפיקוח של גופנו (מערכת העצבים) עובדת בעזרת אותות חשמליים. כל פגיעה במערכת זו עלולה לגרום לבעיות שונות בתפקוד שלנו, החל מהפרעות קשב וריכוז, דרך קשיים בוויסות החושי וכלה בנזקים קשים כמו אוטיזם, פרקינסון, אלצהיימר ועוד.

אלון מסביר לקוראי המגזין האנתרופוסופי כי תקן הקרינה המקובל נקבע על ידי ארגון בינלאומי בשם ICNIRP, שמורכב ממומחים שחלקם עבדו בתעשייה שהם אמורים לפקח עליה, עובדים בה כרגע, או יעבדו בה בעתיד ("הדלת המסתובבת"). התקנים מבוססים על נזקים מיידיים ולא על נזקים בריאותיים ארוכי טווח או על השפעות ביולוגיות. והם טוענים כי קרינה בלתי מייננת לא מזיק כל עוד אין אפקט חימום רקמות. אולם, מחקרים הוכיחו שקיימת פגיעה בריאותית מקרינה בלתי מייננת גם בהעדר חימום ולא נעשה עד כה מחקר בלתי תלוי לגבי בטיחות הטכנולוגיה של 5G, ומומחים רבים מתריעים בפני הפריסה המואצת.

אלון מבהיר כי "מצלמות בעלות טכנולוגיה לזיהוי תווי פנים יהוו פגיעה קשה מאוד בזכות לפרטיות של האזרחים, ובנוסף, נשמעות לא מעט טענות של מומחים בעולם, שה-G5 הוא טווח תדרים שעליו מבוססים נשקי קרינה הנמצאים כבר בשלבים מתקדמים של פיתוח ויישום, וכן נשק לפיזור הפגנות שנמצא כבר בשימוש פעיל של צבא ארצות הברית".

".. המרוויחים הגדולים מהעיר החכמה יהיו אותם גופים וחברות שמפתחים את הרשתות האלו ואת היישומים .. יוכלו גופי השלטון להגדיל באופן ניכר את יכולת השליטה והפיקוח שלהם על האזרחים. העובדה שכל-כך הרבה משטרים בארץ ובעולם דוחפים את הטכנולוגיה הזו בכוח רב, ללא שנעשו עליה מחקרים בטיחותיים, מעלה סימני שאלה גדולים לגבי מה עומד בראש מעייניהם".

האלטרנטיבה – עיר איטית? שואל אלון בן ארי ומספר כי גדל בשנות ה-60-70. עבדה אמו בפריז וסיפרה "שבערים גדולות בעולם אין חצרות עם דשא, צמחייה ועצים, ושתל-אביב (כמו ערים אחרות בישראל דאז) מאוד מיוחדת בהווייתה הירוקה". תל-אביב כבר לא ירוקה, לדעתו. ו.. "לכן כששמעתי על "העיר האיטית" – Slow City, מאוד התלהבתי" הוא כותב.

ב-1999 הקימו מספר ערים איטלקיות תנועה של ערים איטיות הנקראת Cittaslow. כיום חברות בה 266 ערים מ-30 מדינות ברחבי העולם. ישראל אינה שותפה לחזון זה, ונכון לעכשיו אין לה אף עיר או מועצה החברה בתנועה.

אלון מונה רשימה של דרישות מהעיר כדי להיקרא "עיר איטית" -: למחזר, לקדם תחבורה אקולוגית (על-ידי הרחבה והוספה של שבילי אופניים ותחבורה ציבורית פחות מזהמת), לעודד עסקים קטנים ומסעדות משפחתיות, לצמצם זיהום אור ורעש (קיים למשל איסור על אזעקות כלי רכב), להגדיל שטחי מחיה אנושיים לעומת ממונעים – יותר פארקים, שבילים להולכי רגל, כיכרות וגנים; פחות כבישים וחניונים, ועוד. הרחבה ב-: cittaslow.org.

פשרה בין המירוץ הטכנולוגי והכלכלי, לבין צרכים אנושיים בסיסיים של אוויר, מים ומזון נקיים וחיים שקטים ומאוזנים.

ערים איטיות עדיין עירוניות ומנוכרות, כותב אלון מפרט חזון אישי לעיר איטית, בה חיים בצפיפות יחסית, אך בקצב רך ועדין יותר. הטכנולוגיה משרתת את האדם ולא להיפך – רשת תקשורת קווית ללא קרינה הפוגעת באדם, בחי ובצומח;. הקצב אנושי, של נשימה עמוקה ונשיפה איטית, לבתים חצרות ירוקות, עצי פרי בשטחים ציבוריים, ללא הדברה רעילה, עיר בה יש מקום לכולם, שפע, קשר אנושי ורוגע.

כיום, רוב השלטונות מציעים רק עתיד אחד לתושבי הערים (שהם רוב אוכלוסיית העולם) – "עיר חכמה", בה האדם חלק מ"הרשת של הדברים" – משדר אליה ומקבל ממנה מידע. הפרברים שהיו אמורים להוות "ריאות ירוקות" אך הם מוכללים בתוכניות הרשויות – העדפת אנטנות על עצים. אורח החיים הפרברי גוזר הפרדה בין מגורים לעבודה, חינוך ובילויים – מניעה של יצירת מרקם חיים קהילתי.

הרצון לחיות קרוב יותר לטבע, לאדמה, למים, לשמש ולאוויר נקי מתבטא בישראל בכפרים, קיבוצים ומושבים שמאבדים בהדרגה את הצביון הכפרי והופכים לישובים בעלי אופי פרברי; מעטות חוות וקהילות אלטרנטיביות, שתנאי קיומן מורכבים; במקומות מסוימים בעולם עדיין קיימת אופציה שבישראל נשמעת חלומית – בקתה ביער או ליד חוף הים.

איזו דרך תעדיפו?

מיהו אלון בן ארי?

אלון חבר בקהילה שלנו במעגל הרחב יותר. כלשונו: "אני לא רגיש לקרינה (לפחות לא בצורה דרמטית), אבל אני רגיש באופן כללי, מודע לנזקי הקרינה, עוסק שנים רבות בעבודה אנרגטית (טאי-צ'י וצ'יגונג) ורוצה לחיות במקום ללא קרינה"

אלון הוא אמן, מלמד טאי-צ'י וצ'י-גונג ומטפל בילדים עם קשיים תפקודיים. עסק כ 30- שנה ביצירת עולמות וירטואליים, הדמיה ואנימציה תלת ממדית, לימד בבצלאל, במכללת תל-חי ובמכללות נוספות, מעצב תעשייתי בוגר אוניברסיטת ת"א.

על המאמר כתב: "לפני מספר חודשים פנתה אלי העורכת של הירחון האנטרופוסופי "אדם עולם" בהצעה לכתוב מאמר על "ערים חכמות וערים איטיות" .. בדיוק יום אחרי פגישה שהיתה לי ול-2 חברי עם ראש המועצה האזורית בנושא 5G. נעניתי בשמחה. .. שם המאמר השתנה בסופו של דבר ל 'ערים חכמות או אנשים חכמים' "

________________________

בעקבות מאמרו המצוין של אלון חשבתי ..

פעמים רבות תוקפים את נפגעי הקרינה ואת מי שמצדדים בעיקרון ההיזהרות ובקידום טכנולוגיה בטוחה כמפריעים לקידמה .. ובלשון ציורית כמי שמבקשים להחזיר את העולם לימי הביניים (או למערות).

ובכן, לא. ממש לא.

להיפך.

רוב נפגעי הקרינה (וודאי שאני) היינו טכנופילים. אהבנו מאד את הסמרטפונים, הטאבלטים והוויפי שלנו. היינו צמודים אליהם עד שנפגענו מהקרינה – פגיעה שלא היינו מודעים לנזקיה.

לצערי, לא שמעתי לפני שנפגעתי על סיכוני הקרינה ואפשרויות התנהלות זהירה.

(ולא קל לזהות את הפגיעה בעולם רווי קרינה ללא מודעות – כמו המצב הרווח היום).

פגיעת הקרינה והידרדרות בריאותנו גרמה לנו למוגבלות תפקודית. בחלק מהמקרים מדובר במוגבלות קשה ובפליטות סביבתית (נאלצים לברוח מהבתים וממקומות עבודה ולהתחיל לחפש מקומות נמוכי קרינה שכבר קשה מאד למצוא).

גיליון "אדם עולם" זה עוסק בהאטה, בערים איטיות. היום אני מעריכה רעיון זה, מאד. אבל .. לצערנו, פגיעת הקרינה כפתה עלינו האטה וגרמה לנו לקשיים תפקודיים בצורה לא מתוכננת ורעה. הביאה להידרדרות קשה במצבנו הכלכלי, התעסוקתי-לימודי, החברתי, הבריאותי.

ועדיין .. איננו רוצים עולם ללא טכנולוגיה. ממש לא.

אנחנו אוהבים נגישות חופשית וקלה למידע, אנחנו אוהבים לתקשר (כמו שאני עושה כעת – בחיבור קווי). אבל נגזלו מאיתנו זכויות האדם הבסיסיות ביותר ואין הכרה במצבנו. נדרש פתרון לנפגעי הקרינה, כגון יישוב נמו קרינה ופתרונות מגורים, תעסוקה ולימודים.

אנחנו רוצים טכנולוגיה בטוחה – וזה אפשרי והכרחי לפי מומחים כגון:

פרנק קלג נשיא מיקרוסופט קנדה לשעבר
דר' ג'ורג' קארלו, מדען שנשכר ע"י חברות הסלולר להרגיע את הציבור אבל ממצאיו גרמו לו להזהיר מהסיכונים ולהתחיל לתכנן טכנולוגיה בטוחה.

כי .. טכנולוגיה שאינה שומרת על בריאות הציבור איננה קידמה.

קידמה היא טכנולגיה ובריאות גם יחד.

אזהרתה של דר' ברברה דוהמן מהסיכון הגובר לבריאות נפגעי הקרינה (ולחייהם) עם פריסת דור 5 והעלייה בקרינה הסביבתית

בהקשר של ערים חכמות וזכויות אדם,

להלן סיכום הרצאתו של ד”ר דניאל מישורי מהחוג ללימודי סביבה ומדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב.

ההרצאה שונתה ברגע האחרון, בעקבות ביטול כנס “קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה”. כנס שהיה אמור להתקיים ב- 10 לפברואר 2020, באוניברסיטת תל-אביב, במקביל לפורום המומחים (בו ניתנה ההרצאה המפורטת), בעקבות ביטול הכנס על ידי הנהלת אוניברסיטת תל אביב, ללא נימוק או הסבר, תוך הפרת החופש האקדמי, שינה דר' מישורי את נושא הרצאתו ל:

“רגישות לקרינה, ערים חכמות, זכויות אדם, אתיקה ומדיניות ציבורית”.

דר' מישורי התייחס לרגישות לקרינה בלתי מייננת (EHS).

מתוך כתבה בתחילת 2020 בכתב העת WIRED : “רגישות לקרינה אינה אבחנה רפואית מוכרת אבל אנשים מסוימים בכל זאת סובלים ממנה”.

ההקשר הינו כישלון מוחלט של עיקרון הזהירות המונעת, שאינו מופעל כלל בהקשר של קרינה בלתי מייננת. דר' מישורי נותן כדוגמא את דור 5 בסלולר – טכנולוגיה שתיושם ללא בדיקה על כלל הציבור. הוא מציין כי הטכנוקרטיה חוששת יותר מעיכוב טכנולוגי או מרגולציית יתר, שהמחיר שלה הוא פגיעה בכלכלה ובתחרות הבינלאומית, מאשר מנזקים לבריאות הציבור. מסיבה זו, נמנעים מהפעלת עיקרון הזהירות המונעת, גם במקרים בהם הוא חיוני והכרחי. כתוצאה מכך, נגרם מצב של אבחון-חסר, ואף העדר אבחון, של בעיות חדשות. בעיות אשר גורמות לפגיעה בבריאות, לפציעות ובמקרים מסוימים אפילו למוות.

במכתב רשמי מ- 2019, כתב מנכ”ל משרד הבריאות כי ההשלכות הבריאותיות של חשיפה לקרינה בלתי מייננת מטכנולוגית דור 5 בסלולר אינן ברורות. מצד שני, ציין כי פיתוח הטכנולוגיה “לא יכול להיפסק בגלל היתרונות הרבים”. מנכ"ל משרד הבריאות המליץ על "מעקב", שיבצע המשרד להגנת הסביבה אחר רמות הקרינה "בהתאם לתקנים ולעקרון הזהירות המונעת". פרשנות המעמידה את עיקרון הזהירות המונעת כ"מעקב" בלבד אחר רמות החשיפה לקרינה ולא מניעת חשיפה כדי למנוע נזקים מקרינה. (זאת, ללא הכרה ברמות החשיפה שגורמות להשפעות בריאותיות וללא ניטור נזקים לבריאות).

דור 4 ודור 5 בסלולר מוצגים כמקדמי בריאות, כיון שהם מאפשרים אבחון, ביצוע ניתוחים והליכים רפואיים מרחוק, לצד יישומים רפואיים מתקדמים המבוססים על ביג-דאטה ורפואה מותאמת אישית. בפועל, מחירים בריאותיים של חשיפה לקרינה מוכחשים ומוסתרים מהציבור.

חזון הרפואה המתקדמת, הנדסה גנטית ושדרוג יכולות המוח באמצעים טכנולוגים (שלא יהיו זמינים לכל הציבור אלא לבעלי יכולת ונגישות בלבד).

בלבול בין המונח “רפואה” למושג ”בריאות”. (שיפור ברמת הרפואה הטכנולוגית, או הפרמקולוגית, לא יביא בהכרח לשיפור בבריאות הציבור).

רופאים אינם מודעים לקרינה בלתי מייננת ולרגישות לקרינה. אין הם יכולים לאבחן מצב זה. הם עצמם עובדים בסביבה רוויית קרינה ונוטים להתייחס לתלונות ולתסמינים של רגישות לקרינה כ”לא ספציפיים” או כתסמינים שמקורם בגורם "נפשי, פסיכולוגי/ פסיכיאטרי" (כמו לכל מחלה לפני שהתגלו גורמיה הביולוגיים/ ביוכימיים), ולא כנגרמים ממצב חיצוני/ סביבתי שמהווה איום פיסי/ ממשי על הגוף וגורם פציעה.

רגישים לקרינה תופסים את מצבם כראייה (the evidence) שקרינה בלתי מייננת אינה בריאה. רגישות לקרינה היא אמיתית, מדגיש דר' מישורי, שרואה בה חלק מרגישות סביבתית (כמו לרעש, לזיהום אור מלאכותי ולכימיקלים). לדעתו, מדובר בתופעה מרובת פנים, שמקבלת שמות רבים. רגישות לקרינה פוגעת באנשים, שנתקלים בחוסר אמון ובחוסר התייחסות מצד המערכת, למרות העדויות הרבות והמחקרים הרבים, שכבר פענחו מנגנונים רבים של ההשפעות הביולוגיות של קרינה בלתי מייננת.

המושג "רגישות יתר לקרינה" [EHS] מטעה, לדעת מישורי, כיוון שהוא מתייחס לחלק קטן מהנפגעים, שהצליחו להבין מה קורה בגופם ומודעים למקור הפציעה שלהם, כ"יותר רגישים לקרינה" מהכלל, בעוד שלמעשה הם כבר נפגעו כבר מהקרינה. זו פציעה סביבתית ולא רגישות. הנפגעים הם כמו הקנריות במכרות הפחם, הראשונים להיפגע, ולא רגישים “במיוחד”. רגישותם חושפת פגיעות של כל האוכלוסייה. דר' מישורי מציין כי בחלק ניכר המקרים קיימת גם רגישות לכימיקלים.

ערים חכמות, טכנולוגיה חכמה, דור 5 וחשיפה לקרינה

ערים "חכמות", האינטרנט של הדברים (IOT) או “האינטרנט של הכל" (IOE) הם טכנולוגיות ללא תקני בטיחות, וללא בדיקות בטיחות. ערכי הליבה שלהן הם: טכנולוגיית על, יעילות, עתידנות , טכנוקרטיה. הם משרתים תאגידי-על ואת הממסד, שמעונין בשליטה ריכוזית על האוכלוסייה.

תופעות הלוואי כוללות: מעקב אחר המונים, איבוד הפרטיות והיכולת לאנונימיות, קיום תשתית למדינה טוטליטרית, חשיפה לקרינה בלתי מייננת במרחב הציבורי (ופלישה למרחב הפרטי) ותופעות של רגישות לקרינה/ פציעה כתוצאה מחשיפה לקרינה.

המדינה כופה חשיפה לקרינה בלתי מייננת במוסדות חינוך ובמרחבים ציבוריים. המדינה אינה נוקטת בזהירות מונעת ולא מקדמת טכנולוגיה חליפית/ משלימה, כגון תקשורת בסיבים אופטיים, שיכלו להחליף חלק ממקורות הקרינה הסביבתית.

דר' מישורי מביא דוגמאות לטכנולוגיות ארגונומיה “חכמה” – צילום נעלים “חכמות” שהינן נחותות יחסית להליכה ברגלים יחפות. צילום כסאות “חכמים”, אשר פחות טובים לגוף ולבריאותו בהשוואה לתנוחות כריעה וישיבה על הקרקע. אסלה “חכמה” שהינה נחותה בריאותית ועלולה ליצור בעיות התרוקנות, בהשוואה לתנוחת הכריעה הטבעית. טכנולוגיות אלו אינן מזיקות, לכאורה, אך בפועל אינן תורמות למצב האנושי ועלולות להזיק יותר מהכישורים והכלים שהעניק לנו הטבע. פירוט יש בספרו של ד”ר דניאל מישורי “יציבות: מחקר על גוף, תודעה וסביבה"

קיימות טכנולוגיות שאינן משפרות את המצב האנושי, לחלקן יש תופעות לוואי שלא היו צפויות ולעתים מזיקות.

לא כל טכנולוגיה כוללת התייחסות הולמת לטבע האדם, וליחסי האדם עם הטבע שמקיים אותו.

התפיסה הרווחת כיום ברגולציה היא שרמות טבעיות של קרינה בלתי מייננת אינן קשורות לבריאות האדם ובעלי החיים. לדעת ד”ר מישורי, תפיסה זו אינה מדעית וחסרת הוכחות. תפיסה זו מוטלת בספק, במיוחד לאור עקרונות כמו ארבעת חוקי האקולוגיה של בארי קומונר שעיקרם שהטבע יודע טוב יותר.

דר' מישורי מציין כי מכונות לא נפגעות מקרינה בלתי מייננת אבל בני אדם ויצורים ביולוגיים כן נפגעים. (הערה של עמיר בורנשטין – בתעשיית האלקטרוניקה מושם דגש על התמודדות עם בעיות של קרינה בלתי מייננת, שדות חשמליים ומגנטים בתדרים שונים בתוך מכונות ורכיבים אלקטרונים. בתוך כל משדר רדיו יש רכיבים ואזורים מוגני קרינה, בעוד בני האדם נחשפים לקרינה מהמשדר הזה ללא כל שיקול דעת וללא הגנה).

החברה האנושית מתקדמת לעבר עולם פוסט-אנושי, בו מתוכנן מרחב ציבורי שייטיב יותר עם מכונות מאשר עם האדם ושאר היצורים הביולוגיים. יש לכך קשר לחזון העולם הטרנס-הומני שמשלב בין האדם למכונות, סייבורגים, ו“שדרוג” האנושות על ידי חיבור מוח האדם למחשב.

ד”ר מישורי מדגיש את הערכתו לטכנולוגיה מסוגים מסוימים, למשל אופניים, לפי חזונו של ארנסט פ. שומאכר, הכלכלן והסביבתן – “קטן זה יפה”.

דיון ציבורי ואתיקה

.1- השיקולים שיש להפעיל חייבים להיות רלוונטיים:

א. אתיקה של טכנולוגיה – עיקרון הזהירות המונעת (ועד אז, אין להתקין טכנולוגיות שיגבירו הקרינה, כמו פריסת דור 5, הוספת תשתיות והתקנים משדרים במחטפי חקיקה והצעות תיקון לחוק הטלגרף)

ב. אתיקה של סביבה ושל מרחב ציבורי – האם ניתן לשנות שדות אלקטרומגנטים טבעיים? מותר?

מי אמורים להחליט על כך?

מהם הערכים החשובים בתחום זה? חדשנות או בריאות?

ומה עם צדק אקולוגי? (יש לקחת בחשבון שגם עצים וצמחים, חרקים ובעלי חיים אחרים מושפעים מההחלטה שלנו, מי מייצג אותם בדיון? אין לשכוח כי הם חלק משרשרת המזון ובסיס הקיום שלנו ופגיעה בהם תכרית את יכולת הקיום שלנו).

ג. אתיקה עסקית ואחריות חברתית (חברות שמפתחות ומשווקות ציוד אלחוטי וסלולרי פוגעות בבריאות הציבור ואין הכרה וסיוע למי שכבר נפגעו. יש ענין של חבות משפטית למניעת נזק, בעיקר על רקע הימנעות חברות הביטוח מביטוח מפני נזקי קרינה).

ד. זכויות אדם – זכות לחיים, זכות לבריאות, זכות לחיות, ללמוד ולעבוד בסביבה בריאה, זכות למרחב, לחירות ולחופש תנועה; זכות לגישה חופשית לטבע, כמו גם זכות לפרטיות ולאנונימיות.

רגישים לקרינה לא מקבלים זכויות יסוד אלו כבר היום (בגלל חשיפה לקרינה הסביבתית הגבוהה שפולשת גם למרחב הפרטי) ולא יכולים לעבוד או לשהות בסביבה שכיום אינה בריאה להם, לא יכולים לנוע בחופשיות, לא יכולים לחיות חיים בריאים ומלאים.

.2- בפועל מדובר בהשעיית בסיס זכויות האזרח והזכויות הדמוקרטיות. זהו מצב של טכנוקרטיה טוטליטרית.

א. דמוקרטיה – לפי פרופ’ אסא כשר, דמוקרטיה עוסקת בפתרון שתי סוגיות בלבד.

.. 1 – פתרון סכסוכים בנוגע לזכויות/ מה מותר לאדם לעשות בלי להגביל זכויות של זולתו

.. 2 – מנגנוני קבלת החלטות קולקטיבית (כולל בחירות).

במודל של פרופ’ כשר, ובכלל, אין היום בחברה שלנו פתרון לסעיף 3, שהוא: סכסוכים או קונפליקטים בין אזרחים לטכנוקרטים (מומחים בעלי סמכויות טכנוקרטיות/ רגולטוריות), כולל במקרים של הפרת זכויות אדם ופגיעה בזכויות סביבתיות.

ב. נחלת הכלל (the commons) –- משאבים ששייכים לכולם. יש להתייחס גם למושג הגידור (enclosure), . נקודה זו מתייחסת להפרטת משאבי הכלל, להלאמה או ךהרס של משאבי הכלל, תוך שלילת זכויות שהיו לכלל/ לציבור על משאבים אלה (וריכוזם בידי תאגידים, אנשים פרטיים או המדינה).

מנפגעי קרינה ורגישים לקרינה נגזל המרחב הציבורי, כולל יכולת גישה ושימוש בפארקים, שמורות טבע, גינות, רחובות, כיכרות או חוף הים (שכיום עם קרינה גבוהה, כולל דרישה ציבורית ליכולת תקשורת וויפיי חופשי שנתפס בשנים האחרונות כ"כזכות יסוד"). גם נחלת הכלל האלקטרומגנטית הטבעית, אור טבעי וכדומה נפגעים (זיהומי אור ורעש).

ג. ביואתיקה – לפי פורטר (1970) אתיקה ביולוגית ורפואית אמורה להיות הוליסטית ורב-תחומית הכוללת מדע, רפואה, תובנות ממדעי הרוח והחברה, אתיקה מנקודות מבט מרובות, תוך התבססות על נקודת המבט האקולוגית, מתוך כוונה לשפר סיכויי הישרדות של האדם ושל הטבע והחיים.

בפועל, כיום ביואתיקה מפורשת כאתיקה רפואית במובנה הצר. כלומר, מבוססת על 2 עקרונות בלבד:

הסכמה מדעת.
מניעת נזק (פרימום נון נוצרה – ראשית, אל תזיקו).

היחס לרגישות לקרינה מראה הפרה מוחלטת של עקרונות אלה.

למעשה, ביישום הקרינה הבלתי מייננת מבוצע כיום ניסוי על האוכלוסייה כולה. זה מנוגד לקוד נירנברג, שאוסר על ביצוע ניסויים בבני אדם. לא ניתן להשיג אישורים של ועדות הלסינקי לניסוי מדעי על קבוצות קטנות של מתנדבים, למשל בהדסה עין כרם (דר' יעל שטיין לא קבלה אישור לניסוי בטכנולוגית דור 5 כי "אינה בטוחה"), של מה שכופים על כל האוכלוסייה, ללא בדיקת בטיחות.

ד. אתיקה במדע ובאקדמיה – לפי תפיסתו של מרסלו דסקל, אתיקה אקדמית מבוססת על וויכוחים מדעיים, שנחלקים לשלושה סוגים:

1. – דיון – חיפוש האמת. עם הסכמה על תפיסת עולם והנחות יסוד על המציאות. עלול לגרום חשיבה קבוצתית שפוגעת בחשיבה הביקורתית.

2. – התנצחות – לא מנסים להגיע לאמת, אלא לניצחון על היריב (כמו בהליך משפטי, או בוויכוח בוועדות הכנסת).

3. – מחלוקת – חיפוש אמת, ללא הסכמה על הנחות יסוד, על סטנדרטים, על מומחים רלוונטיים, על מתודולוגיות רלוונטיות וכו’ (דסקל מאמין שהמדע מתקדם באמצעות חילוקי דעות).

ה. מחלוקות מדוכאות – מדע מדוכא. הופך את המדע לדוגמה חצי מדעית, אשר מוצגת כמדע, אך מוגבלת לאמונה דמוית דת במומחים המובילים — מדענות (scientism) כסוג של דת.

רגישות לקרינה שנויה במחלוקת. מצב רפואי זה קשור גם להפרת זכויות אדם, לצד שיקולים בריאותיים, אך הדיון במצב חדש וחריג זה מדוכא (עקב אמונות ותפיסות מוקדמות).

מסקנותיו של דר' מישורי

קרינה בלתי מייננת ורגישות לקרינה מהוות אתגר בתחום זכויות האדם ודמוקרטיה.

הכרחי לשקול מחדש את נושא הקרינה המלאכותית בסביבה ואת נושא הרגישות לקרינה במישורים של אתיקה, בעיקר ביואתיקה, אתיקה עסקית , אתיקה סביבתית ואתיקה של המרחב הציבורי.

המצב כיום מעיד על כישלון הסביבתנות (שמירה על הסביבה) מכיוון ש:א. אין תקני בטיחות אמיתיים לחשיפה לקרינה בלתי מייננת.ב. תסמונת הרגישות לקרינה סובלת מהכחשה, חוסר אמונה, אפלייה, בדומה למאבקים בעבר להכרה במזהמים אחרים (ובנפגעים מהם). תאורת רחוב מבוססת לד גם נכללת בדיון זה.ג. בישראל יש רק שני ארגונים סביבתיים קטנים – עמותות שעוסקות בקרינה בלתי מייננת ובפריסה של הדור החמישי בסלולר: “רגישות לקרינה ישראל” ו-“שומרי השדה האלקטרומגנטי” שהם תת קבוצה בתוך ארגון "שומרי המים".

התנהלות הדיון בשאלה “אם רגישות לקרינה אמיתית” מייצג:

א. כישלון במחשבה מחודשת על פרדיגמות מיושנות ברפואה ובמדע.

ב. אי הכרה בעדויות של אנשים, אשר מודעים למה שקורה בגופם וביכולת תפקודם (שלילה של חווית הרגישים לקרינה ויכולת הבנתם והזיהוי כי קרינה מזיקה להם).

ג. העדפת אינטרסים של הטכנוקרטיה ושיקולים עסקיים על פני בריאות הציבור, מניעת פגיעה וסיוע לנפגעים.

ד. כישלון הטמעה במדע של מידע מדעי ותיק ומבוסס — לדוגמא, ממצאים לגבי מכ”ם וגלי מיקרוגל.

ה. הדגשת יתר של אפידמיולוגיה (בסביבה גדולה מרובת גורמים, ללא אפשרות לבודד כל משתנה בוודאות).

“התנצחות” ולא וויכוח אקדמי הולם בנושא המחלוקת:

א. דחיית מחקרים על מנגנוני נזק של קרינה בלתי מייננת, או התעלמות לאחר פרסום ממצאיהם.

ב. קידום התאוריה כי יותר אנטנות יביאו לפחות קרינה ממכשירים, ללא התייחסות לגידול בחשיפה הסביבתית הכללית לקרינה. חשיפה שגוברת בהתמדה ושתמשיך לגדול בעתיד, כמו גם חשיפה נוספת מציוד אלחוטי חדש ונוסף, ציוד IOT , ציוד אלחוטי לילדים ותינוקות (בייבי-סנס) ועוד.

הטיעון כי ריבוי אנטנות מפחית את הקרינה מופעל כתרגיל הסחה (ועיוות של התמונה המלאה).

ביטול הכנס ‘קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה 2020’ הוא דוגמא לדיכוי דיון אקדמי.

כישלון של מדע דיסציפלינרי (מחולק לתחומי ענין נפרדים) – חלוקת המדע לתתי תחומים והתמחויות (למשל, רפואה) בונה אמונה עיוורת כמעט דתית במומחים, עקב הקושי להבין את מחקריהם ומושגיהם. זאת, גם כאשר אין לטיעוניהם בסיס מדעי, גם כשהם מכחישים את המציאות, כמו הכחשת רגישות לקרינה (ומחקרים המוכיחים אותה באופן אוביקטיבי).

הדיון היום סותר את ערכי הליבה של הקהילה האקדמית – קהילתיות, אוניברסליות, עמדה לא-אינטרסנטית, הטלת ספק (גם בתפיסות מדעיות שולטות).

על הקהילה המדעית לעסוק במחקר מדעי מולטי-דיסציפלינרי, בנושאים שנויים במחלוקת, כגון רגישות לקרינה.

קיימות שאלות שלא נשאלות, ושלא ניתן לשאול, במיוחד בתחום הרפואה (בפועל זו סתימת פיות). ריצ'רד פיינמן אמר .עדיף שאלות שקשה לענות עליהן, מאשר תשובות שלא ניתן לערער עליהן”.

הרפואה (הפרמקולוגית) כיום מבוססת על תפיסה כי לכל חומר רעיל יש רמה בה הוא רעיל ורמה בה הוא יכול לרפא. פאראצלסוס, אבי הטוקסיקולוגיה שטבע במאה ה- 16 את הכלל: "רק המינון עושה את הרעל" ( sola dosis facit venenum) הוא מקור התפיסה כי ההבדל בין תרופה לרעל הוא רק במינון.

זאת, בלי להבחין בין:

תגובה/ הרעלה מיידית / חשיפה אקוטית.
השפעות חשיפה מצטברת לאורך זמן.

טענה זו מנוגדת לידע במדעי הסביבה כי:

חומרים מסוימים רעילים רק במינון מסוים (מים או תפוחים).
חומרים אחרים רעילים ומזיקים בכל מינון (למשל, מתכות כבדות כמו עופרת או כספית, דיוקסינים, פטאלטים ועוד).

צורת הדיון ברגישות לקרינה מזכירה דיונים אחרים, כמו בקנביס רפואי, הפלרת מים, ועוד, שגם בהם המחלוקת מוכחשת והממסד מתבצר בעמדות לא-מדעיות (אשר מנוגדות לממצאי מחקרים או לנתונים חדשים).

נדרשת הכרה במחלות סביבתיות. מחלות ומצבים רפואיים שהגורם להם סביבתי. רגישות לקרינה היא מחלה סביבתית. היא אינדיקציה אחת לכך שהסביבה חולה.

אינדקציות נוספות כוללות רגישות לכימיקלים, רגישות לרעש, רגישות לזיהום אור ושלל מחלות סביבתיות נוספות. בדרך כלל יש סינרגיה שלילית בין מחלות אלו.

הכרחי לפעול לפי עיקרון עץ ה"דעת" מספר בראשית – ידיעת טוב ורע (ידע + אתיקה). הקריטריון לידיעת הטוב (ולזיהוי הרע) הוא “ובחרת בחיים”.