לודוויג מינלי היה עורך דין לזכויות אדם שהקים את ארגון דיגניטאס בשווייץ.
ארגון שסייע לרבים בהליך התאבדות בסיוע רפואי.
לאחרונה, סיים את חייו מספר ימים לפני יום הולדת 93, במרפאה שייסד.
תודה למינלי על פעילות חשובה והומנית, השומרת על כבוד האדם.
יהיה זכרו ברוך.
(בסוף הפוסט – על רפואה חומלת והומנית בהמשך לדבריה של דר' מיכל הרן).
ארגון דיגניטס ימשיך את פעילותו בהתאם לחזון המייסד, שהקדיש עשרות שנים למאבק על הזכות לבחור ולמות בכבוד.
חשוב לדעת שדיגניטס לא מעודדים התאבדות, להיפך ..
מניעת ניסיונות התאבדות מרכזית בפילוסופיה של דיגניטאס.
מינלי זיהה כבר בשלב מוקדם כי אנשים עם היסטוריה של סבל רוצים להמשיך לחיות, אם איכות חייהם סבירה ומקובלת עליהם. לטענתו, ניסיון לשכנע לא להתאבד אינו שיטת מניעה מתאימה. יש להתיחס ברצינות לאדם במצב של סבל וחוסר תקווה, להקשיב בכבוד, לדבר בגובה העיניים ולהציג את כל האפשרויות שיש להקלה על הסבל. כולל אפשרות לסיום החיים בתמיכה מקצועית בטוחה ובתנאי שמדובר בבחירה חופשית ובהמתה עצמית (התאבדות). זאת, כדי למנוע ניסיונות התאבדות ללא סיוע שנכשלים ברובם וגורמים לנזקים ולסיבוכים רבים.
ואכן, התוצאות הוכיחו שרק אחוז קטן מהחולים שפונים לדיגניטאס מבקשים המתת חסד.
אחוז קטן עוד יותר בוחרים בדרך זו בפועל.
מה קורה בקנדה -ולמה יש טענות כי קנדה "רוצחת את תושביה"?
דילול אוכלוסייה – מה באמת עומד מאחרי המושג
דיגניטס – קישורים באתר ווינט
משאלה אחרונה – ארגון ישראלי שעוזר בנושא ובהתקשרות עם דיגניטס
מינלי החל את הקריירה כעיתונאי בעיתון השוויצרי Tat ב-1956. בשנים 1974-1964 שימש כסגן עורך מגזין החדשות הגרמני "דר שפיגל" בשווייץ.
ב-1977 הקים את "האגודה השווייצרית לאמנה האירופית לזכויות אדם", ארגון ללא מטרות רווח שמפיץ מידע על האמנה האירופית להגנה על זכויות האדם וחירויות יסוד. במקביל החל ללמוד משפטים.
מינלי תואר כחלוץ ולוחם, שהקדיש את חייו למאבק על הזכות למות בכבוד.
"עד יומו האחרון המשיך לחפש דרכים נוספות לעזור לאנשים לממש את זכותם לחופש הבחירה וההגדרה העצמית ב'סידורים האחרונים' שלהם – ולעיתים קרובות מצא אותן", נכתב בהספד.
תפיסתו המשפטית התבססה על אמונה כי "המדינה משרתת את האזרח, ולא האזרח את המדינה".
בדיגניטאס מציינים כי מינלי "עמד ללא פשרות על אמונותיו בכל הנוגע להגנה על זכויות יסוד וחירות אזרחים מול המדינה".
מינלי סיים את לימודי המשפטים ב- 1981. כשמלאו לו 54, ב-1986 התקבל ללשכת עורכי הדין. הוא התמקד בשמירה על זכויות האדם שמעוגנות באמנה האירופית לזכויות אדם.
את דיגניטאס ייסד ב- 1998 בעקבות מחלוקת באסיפה הכללית של ארגון בשם אקזיט, בו שימש כיועץ משפטי למנכ"ל, פטר הולנשטיין. הולנשטיין הציע להוסיף מניעת ניסיונות התאבדות למשימות הארגון, מעבר לליווי התאבדות בסיוע רפואי. ההצעה נכשלה והולנשטיין הודח. בתגובה לכך, מינלי ומספר שותפים עם דעות דומות, הקימו את דיגניטאס.
שמו המלא של הארגון הוא "דיגניטאס – לחיות בכבוד, למות בכבוד".
הם לא שיערו שארגונם יהפוך למוסד בינלאומי עם עשרות עובדים ולמעלה מ-10,000 חברים.
כאמור,
מניעת ניסיונות התאבדות מרכזית בפילוסופיה של דיגניטאס.
במצב של סבל וחוסר תקווה, מדגישים בדיגניטס הקשבה ופירוט כל האפשרויות להקלה על הסבל. כולל אפשרות סיום החיים בסיוע מקצועי ובטוח בתנאי שזו בחירה חופשית וביצוע עצמי. ואכן, רק אחוז קטן מהפונים לדיגניטאס מבקשים המתת חסד. אחוז קטן עוד יותר בוחרים בדרך זו בפועל.
מאז הקמת הארגון, כ-4,000 בני אדם מ-65 מדינות שונות סיימו את חייהם בסיועו.
ארגון ללא מטרות רווח זה הפך לסמל עולמי של תנועת המתת חסד. הוא מושך אנשים מרחבי העולם שמבקשים דרך לסיים את חייהם בתנאים שלהם, כולל פרופ' דניאל כהנמן זוכה פרס נובל בכלכלה לשנת 2002 שהקדיש את חייו לחקר קבלת החלטות, הבמאי רוני פינקוביץ, איש הרדיו עדי טלמור ועוד רבים כמו לירז חלו בת ה- 28, מורן הצעירה שחוותה טראומה וסבל נפשי קשים וניסיונות ההתאבדות נכשלו והפכו אותה לנכה, וגם לילי שסבלה ורצתה סיוע לבחירה בסיום חייה בארץ. יהיה זכרם ברוך.
דיגניטס מוגדר כעמותה לפי החוק השוויצרי. מטרת הארגון הוגדרה כהבטחת חיים ומוות בכבוד לחברים ומתן אפשרות לאחרים ליהנות מערכים אלה. הארגון פועל ללא אינטרסים מסחריים.
פעילותו התרחבה למגוון נושאים הקשורים לסוף החיים.
פעילויות הארגון כוללות: ייעוץ בכל נושאי סוף החיים, שיתוף פעולה עם רופאים ומרפאות, ביצוע הוראות מטופל/ת והבטחת זכויות המטופלים, מניעת התאבדויות וניסיונות התאבדות, תמיכה בסכסוכים עם רשויות ומול הנהלות בתי אבות, פיתוח חקיקה בנושאים הקשורים בליבת הארגון וליווי חולים גוססים וסיוע בסיום חייהם.
ב- 2005 הוקם ביוזמה גרמנית "דיגניטאס – גרמניה" בעיר הנובר. סניף זה חותר להשגת יעדי דיגניטאס דרך עמותה ייעודית לתושבי גרמניה. שתי העמותות מונות למעלה מ-10,000 חברים בכ-100 מדינות שונות. שתי העמותות חברות בפדרציה העולמית של אגודות הזכות למות (WFRtDS) ובארגון הזכות למות באירופה (RtDE).
10 מדינות אישרו חוקית המתת חסד, תחת קריטריונים מסוימים. ובהן: קנדה, בלגיה, שווייץ, הולנד, לוקסמבורג ומספר מדינות בארה"ב. אולם, רוב מדינות העולם עדיין אוסרות על כך.
המבקרים טוענים שהמתת חסד תערער כבוד לחיי אדם, תפעיל לחץ על חולים סופניים למות ועלולה להביא להידרדרות בטיפול בסוף החיים.
מדי יום פונים לדיגניטאס אנשים מרחבי העולם המבקשים ייעוץ בנושאי חיים ומוות. עשרות עובדי הארגון פועלים, במישרין ובעקיפין, לטובת צרכי חברי העמותה ואנשים נוספים.
הארגון עזר לרבים שחוו סבל בלתי נסבל, פיזי או נפשי.
מינלי טען שהמתת חסד צריכה להיות זמינה כמעט לכולם. לדבריו, התאבדות היא "אפשרות נפלאה". ובתפיסתו גם ילדים כשירים להחליט בנושא מגיל תשע או עשר. הוא תמך באפשרות להורות מראש על מוות במקרים של אובדן יכולת קבלת החלטות, כמו באלצהיימר. עמדות אלו קוממו עליו רבים.
תפיסתו המשפטית הנוקבת, לצד יצירתיות, אינסטינקט כליטיגטור, כישרון מחקר ויכולת כתיבה במהירות הביאו לו הישגים רבים בבית המשפט. במשך שנים הוא ישב על ספסל הנאשמים והתמודד משפטית על זכות המוות בבחירה עצמית. הוא הופיע בבית המשפט כמה פעמים כתוצאה מפעילותו, כנאשם, אך גם כתובע או עורך דין מטעם ההגנה, ולעתים קרובות כיועץ.
מינלי ודיגניטאס תמיד היו מחויבים להבטחה שאנשים שחיים במדינות אחרות מלבד שווייץ יוכלו לממש את זכויותיהם. זה נסמך על פסק דין של בית הדין האירופי לזכויות אדם מ-20 בינואר 2011 במקרה של האס נגד שווייץ, שיזם דיגניטאס. בית הדין אישר זכות של אדם עם כושר שיפוט להחליט על אופן ועיתוי סוף חייו.
לפני חמש שנים השיג מינלי שני הצלחות חשובות:
- ב-26 בפברואר 2020 ביטל בית המשפט החוקתי הפדרלי הגרמני את סעיף 217 בחוק הפלילי הגרמני, שהפך את הסיוע המקצועי להתאבדות לבלתי אפשרי בגרמניה. מינלי, בשיתוף דיגניטאס בשוויץ ובגרמניה, היו בין התובעים.
- ב-11 בדצמבר 2020, בוטל האיסור הגורף על סיוע להתאבדות בחוק הפלילי האוסטרי על ידי בית המשפט החוקתי האוסטרי. את ההליכים מימן דיגניטאס ביוזמת מינלי.
בשווייץ, המתת חסד נחשבת לדרך לגיטימית לסיים את החיים. שוויץ ידועה בגישה מתירנית בנושא זה. אולם, החוק השווייצרי לא מאפשר המתה שבה רופא או אדם אחר מבצע פרוצדורה שתביא למוות. לדוגמא, אסור לרופא או אדם אחר לתת זריקה קטלנית. מותר רק הליך בו האדם שמבקש למות מבצע בעצמו את מעשה ההמתה העצמית. זו חייב להיות המתה עצמית – הסיוע הוא בתנאים ובחומרים שיסייעו להצלחת ההליך וימנעו נזק. למרבה הצער, רבים שמנסים להתאבד נכשלים, נפגעים ונותרים עם נכויות ומוגבלויות קשות מאד ואז המצב רע הרבה יותר.
דיגניטאס מציע שירותים גם לאנשים מחוץ לשוויץ.
לפי נתונים רשמיים של הארגון, שפורסמו ב- ynet, בין השנים 1998 ל-2023 הגיעו לדיגניטס 146 ישראלים כדי לסיים את חייהם. בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הישראלים ששמו קץ לחייהם באמצעות הארגון.
בישראל קיים איסור מפורש על המתת חסד, ואיסור על שידול או סיוע לחולה למות. מאידך, בישראל שולחים למותם הרבה צעירים ומזלזלים בבריאות, בכבוד האדם, באיכות החיים ובחיים של חלקים נרחבים בציבור. קדושת החיים חלה, משום מה, רק על זקנה וחולים שמאריכים שאת סבלם במקום לכבד בחירה אישית לסיים (כאשר היא קיימת ומתאימה לערכי החולים). חיים צעירים בישראל זולים מאד.
(אמי האהובה היתה זקנה תאבת חיים וצלולה, שקיימה חיים ותקווה גם בחולי קשה במשך שנים. בשנתה האחרונה הגיעה לשלב בו התחננה למותה וביקשה סיוע מכל אדם וכל גורם רפואי, אבל בישראל אין לכך מענה ואפשרות. ליבנו נקרע מול זעקתה, בהעדר יכולת להקל על סבלה הנורא ועל אובדן צלם אדם ושליטה בגופה ובכבודה. היה מכובד יותר ופחות כואב לו היה סיוע לבחירתה לסיים ולמנוע את הסבל בשנה אחרונה וקשה, לו יכלה לבלוע חומר או להזריק לעצמה מה שיסיים את הסבל ברגע בו החליטה שמספיק, לאחר פרידתה מאיתנו. אמי חסרה לי מאד, אך אני שמחה שכאביה הבלתי נסבלים וימי ההשפלה שהביאה עליה קריסת הגוף הסתיימו. יהיה זכרה ברוך).
העלות הכוללת של ההליך בשווייץ נעה בין 100 ל-200 אלף שקלים. כך שזה שירות לעשירים בלבד. ההליך דורש הגשת בקשה לסיום החיים עם חוות דעת רפואית וחוות דעת פסיכיאטרית, שמאשרת כי האדם "צלול דיו כדי לענות על השאלה מדוע הגיע לשווייץ ומדוע הוא רוצה למות".
בהגעת המטופל/ת לציריך, יש מפגשים עם רופא מהארגון בבית המלון – פעמיים, יום אחר יום. זה נועד כדי לוודא שהאדם שלם עם החלטתו ומבין אותה. ואז מקבלים חומר נוגד בחילות ולאחר כחצי שעה חומר הרדמה במינון גבוה, שניתן בבליעה או בעירוי, לפי המצב הרפואי. תוך מספר דקות, מושרית שינה ארוכה – עד המוות.
לפני המוות, מחליט האדם אם תוחזר הגופה לישראל בארון קבורה או בכד אפר. על תעודת הפטירה חותמים גורמים רשמיים בשווייץ, ללא ציון סיבת המוות.
עם מותו של מינלי, דיגניטאס הודיע על המשך הפעילות בהתאם לרצונו של המייסד ולחזונו.
צוות דיגניטאס מורכב מ-39 עובדים במשרה חלקית ונתמך על ידי מומחים חיצוניים בתחומי הרפואה, המשפט, IT וביקורת. הם ימשיכו לפתח את הארגון ברוח המייסד כארגון בינלאומי מקצועי, שנאבק למען הגדרה עצמית וחופש בחירה בחיים ובסוף החיים.
נדגיש – הליכי המתת חסד והתאבדות בסיוע רפואי לא מאושרים ולא חוקיים בישראל מטעמים אתיים ודתיים.
מתחם "קצת אוויר" מציע חיבור לסיוע נפשי, כלים וסיפורים אישיים.
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו – דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו.
נסו לסייע – פנו לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים:
ער"ן בקו החם 1201 או בווטסאפ 052-8451201,
אתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il.
וכמה מילים על רפואה טובה, הומאנית וחומלת.
רפואה טובה מבוססת על מדע, אך רואה את האדם ונעזרת בכל הכלים שיש כדי להקל על סבל ולרפא.
אבל, הרפואה הולכת והופפכת פחות הומאנית ופחות מבוססת על מדע אמיתי. כך מציינים יותר ויותר רופאות ורופאים שמעיזים לדבר. וכך ציינה גם דר' מיכל הרן השבוע.
ב CDC מתחוללת מהפכה, בניסיון להחזיר לרפואה 2 אלמנטים חשובים – חשיבה ביקורתית ובחינה מחדש של פרקטיקות מקובלות, שהם בסיס הרפואה המודרנית.
ברפואה ובמדע אסור שיהיו פרות קדושות או נושאים שהם טאבו.
קל יותר לפעול לפי פרקטיקות מקובלות, בלי לשאול שאלות. אבל כך נוצרתסטגנציה והתקבעות של טעויות.
לצוותי רפואה חייב להיות אומץ ויושר אינטקטואלי כדי להטיל ספק ולבחון כל פעם מחדש פרקטיקות מקובלות, תוך מודעות לכך שמה שנראה נכון היום, ימצא כשגוי בעתיד.
מה שנלמד בבית הספר לרפואה נכון לזמנו ורובו יתברר כשגוי בשנים הבאות. המדע מתקדם, הבנת האדם מתקדמת, וכך גם גילוי הכשלים. אבל, משום מה ברפואה יש התקבעות ולא מאמצים שינויים והתפתחויות. זה מקצוע שמרני מאד. וזו טעות.
(זה מוסר ב"מבנה של מהפכות מדעיות" של תומאס קון).
פרקטיקות רבות שהיו מקובלות ברפואה לפני שני עשורים, הוכחו כשגויות ואפילו מזיקות. וזה מתגלה בזכות רופאות ורופאים אמיצים שהבחינו בחריגות והעזו לבחון את הדברים שוב ושוב ולהודות שמה שבוצע היה שגוי.
למרבה הצער, באוירה הקיימת היום קשה לעשות זאת, כותבת דר' הרן. הרפואה מיצבה את עצמה כמי שלא טועה לעולם, מי שהאמת בידה כל עוד פועלים לפי הנחיות מקובלות. וזו שגיאה שגם בתי המשפט מעודדים.
נקווה שניצני השינוי שרואים כעת יוביל את הרפואה למקום טוב יותר, הכולל הקשבה, חמלה, ענווה ויושרה מדעית.
תודה לרבים שחקרו ובדקו כמויות גדולות של נתונים ומאמרים והעלו ספקות ותהיות, השתתפו בדיון בצורה עניינית ואיפשרו לציבור ( כולל עולם הרפואה) לקבל תמונה מלאה ומאוזנת יותר, כולל הצבעה על "אנקדוטות" וחריגות מהכללים ומהמוכר ברפואה המקובלת. תודה למי שהחזירו את הדיון הרפואי והמדעי למקום הנכון, ולא רק ברשתות החברתיות וב"מחתרת" – מה שעורר לעג וגינוי במקום תגובה עניינית וחקירה.
תודה כתבה דר' הרן ואני מצטרפת לתודתה.
