מנגנון התפתחות רגישות יתר לקרינה – מידע מכנס רפואי

בעקבות בקשות של חומר כתוב להבנת הרגישות לקרינה (מצד נפגעות וסובלים ומצד משפחות חסרות אונים) ..

מעלה שוב את מנגנון הרגישות לקרינה כפי שהוצג ב ..

כנס רפואי על השפעות ביולוגיות של קרינה בלתי מייננת ועל רגישות יתר לקרינה EHS 

הכנס נערך בתחילת 2021 ובזכות הקורונה יכלתי להשתתף (זום).  לכנסים קודמים, לצערי, נבצר ממני להגיע בגלל רגישותי החמורה לקרינה.

.

הרצאה על קודים רפואיים של EHS  פספסתי בגלל בעיות בזום,

אז בקישור יש רק הפניות שידועות לי –  ויש קודים רפואיים !

https://galweiss.com/%d7%a8%d7%92%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%a0%d7%94/%d7%90%d7%91%d7%97%d7%95%d7%9f-%d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%90%d7%99/

ב- 2019 הוכנס הקוד גם לקופ"ח כללית, אך משום מה לא נעשה בו שימוש.

לאחר זיהוי רגישות לקרינה – תפנו לרופא/ת משפחה ותדרשו תיעוד תלונות בתיק האישי, כולל קוד.

.

היום השני בכנס הוקדש לאבחון, מניעה, טיפול והתמודדות עם EHS ותחלואה מקרינה בלתי מייננת.

ככל שהתקדמו ההרצאות הפכה התלהבותי לתחושת חנק כי אני "מקרה קשה" והם לגמרי דיברו עלי, ברחמים ובחמלה.

מדובר על EHS רגישות יתר לקרינה ולא ES רגישות לקרינה,

אלה המקרים הקשים והבינוניים, החווים מוגבלות תפקודית וסבל משמעותיים, כולל פליטות/ הומלסיות, בידוד ותסמיני חולי קשים.

יש לזכור שמדובר ברצף וכי רגישות לקרינה בדרגה קלה/ בינונית עלולה להפוך לקשה אם ממשיכים להחשף לקרינה/ כימיקלים.   המנגנון המוצג מסביר את זה – מודל החבית.

אובדן היא החוויה העיקרית ב- EHS, אמרו.

מדובר בפוסט טראומה מורכבת מתמשכת וחיי בידוד ומנוסה.

אכן, הנהנתי.  גשמי זעף צלפו בחלונות, אחרי שבועות יובש, כאילו בכו עלי השמיים .. כי .. כבר מהרצאות היום הראשון התחוורו לי דברים, כשדר' הילל בולדווין הזהיר ממתן גדוליניום לנפגעי MCS (רגישות לכימיקלים מרובים) בבדיקות MRI, שעלולים לפתח EHS ומצבם יחמיר.  כך הגיב כשדר' גונאר הוזר הציג הדמיות מוחיות המוכיחות EHS באופן אוביקטיבי.

רוב הרופאות והרופאים ציינו, בדומה לדיווחים של פרופ' בלפום, ש- MCS נלווה בחלק ניכר מהמקרים ל- EHS וברובם מקדים את הרגישות לקרינה (וכך גם מחלת עובש). 

התסמונת במקרים משולבים קשים ומורכבים מתחילה בפציעה מוחית מכימיקלים MCS ואז מתפתחת רגישות יתר לקרינה EHS.

מיד חיפשתי ביומנים ישנים (מפויחים מהשריפה הגדולה ב- 2016) ו.. בינגו.  גיליתי מה הטריגר ל- MCS וה- EHS שלי (בדיקת fMRI עם חומר ניגודי גדוליניום).

רופאות ורופא סביבתיים מרחבי העולם דיברו על מורכבות האבחון והטיפול בנפגעי קרינה וכימיקלים (ועובש).  

הפעולה הראשונה ההכרחית – הימנעות מוחלטת מחשיפה לקרינה (ולכימיקלים) !

רובם ציינו הדמיות מוחיות בשלבי האבחון ..  התכווצתי, לאיזה צורך? הוכחה לצוות המטפל? לרשויות? לקבלת הכרה, סיוע וקצבה? הרי לא דובר על מחקר ולנפגעות ונפגעי הקרינה זה מסוכן. מדובר בשדה מגנטי עצום (MRI) וכשמזריקים גדוליניום (חומר ניגודי) המצב חמור שבעתיים, כאמור.

אבל .. אחרונה דיברה דר' אריקה מאלרי בליית' .. והזהירה

מאד הזהירה –

לא לבצע הדמיות מוחיות לצרכי אבחון או "ענין" של הצוות הרפואי !  

ביום השלישי לכנס חזרה על אזהרה זו דר' שרון גולדברג – לא לבצע הדמיות מוחיות אם אין פתולוגיה חשודה שבדיקתה מחייבת כזה סיכון.

צוותים רפואיים, מבינים ואמפתיים ככל שיהיו, לעולם לא יבינו את עוצמת הזוועה והכאב. עבורם אנחנו מקרים "מענינים" (אני יודעת, גם אני פסיכולוגית וחוקרת התנהגות וגדלתי בבית של רופא .. כן, ה"ענין" לעתים גובר).

מניסיוני, מטפלים ומטפלות לא פעם העדיפו את נוחותם (למשל, מיקום ישיבה במפגש), על התחשבות בצרכי ובעוצמת כאבי (הפסקתי פסיכותרפיה, כשמטפלת אהובה שמכירה אותי ו"מבינה" התעקשה לשבת בחדר עמוס מיכשור, כשביקשתי לשבת בחוץ תוך גראונדינג. לא חזרתי יותר. גם כך היתה הדרך קשה, ישיבה במקום בעייתי דירדרה את מצבי ואת יעילות הטיפול).

.

---

יולי 2021 – 32 מדענים חוקרות מובילים פרסמו דרישה להכרה ברגישות יתר לקרינה EHS כהפרעה נוירולוגית

---

.

כל הדוברים בכנס מצוינים,

אבל .. דר' אריקה מאלרי בליית' זו ליגה אחרת.

היא באמת מבינה דקויות ומורכבויות בתסמונת החמקמקה והמסובכת הזו.  היא מבינה את ההשפעות ואת רמת הרגישות המוטרפת (וזאת, כיון שהיא עצמה רגישה לקרינה).

דר' מאלרי-בליית' מדגישה צורך בפעולה עדינה מאד ועבודה איטית רב-שלבית כדי להתיר את התסבוכת במקרים הקשים (תסמונות משולבות ודרגת תסמינים ופגיעה תפקודית חמורה).

במצבים המורכבים ריבוי התסמונות והגורמים יוצר מיסוך בעיות וכלום לא נמצא בבדיקות.

רוב הרופאות והרופאים "לא מבינים למה" הגוף קורס ומפנים לפסיכיאטריה – רואים הכל כ"פסיכולוגי" ודוחפים תרופות נגד דיכאון/ חרדה/ פאניקה/ פסיכוזה (אבחנות ללא "הוכחה" אוביקטיבית).

התרופות פעמים רבות מזיקות (ודאי לנפגעי כימיקלים) ולא מועילות כשהבעיה היא חשיפה למזהמים סביבתיים (וגורמות סבל ונזק בדחיית טיפול ופתרון הולם).

לדוגמא, בקהילה שלנו אחד הילדים, שזיהה בעצמו מה מקור כאבי הראש והערפל המוחי שלו וביקש מהוריו להוציא את הציוד האלחוטי והחשמלי מהבית, הופנה לפסיכיאטרית שרשמה לו תרופות אנטי פסיכוטיות בגלל "הזיות". לאחר שנה של סבל והתעקשות הילד (הגאון) שהזיכרון וההבנה שלו נמחקים וכי תסמיניו מתגברים בקירבת מכשירים ונעלמים במקומות אחרים, חיפשה האם מידע ברשת והגיעה אלי.  הילד רגיש לקרינה ולכימיקלים. הימנעות מחשיפה לקרינה ולכימיקלים (שהפסיכיאטרית הגדירה כ"תשומי") הביאה לשיפור משמעותי במצבו הפיזי ולהפחתת התנהגויות אוטיסטיות, שאיפיינו אותו מילדותו המוקדמת ("האוטיזם שלו נעלם" אמרה האם בשיחת טלפון נרגשת).

.

דר' מארי אקרלי, פסיכיאטרית פונקציונלית, ציינה כי המקור לתופעות נוירופסיכיאטריות רבות הוא דלקת במוח ("מוח בוער")

דלקת בגלל חשיפה לרעלנים – ביוטוקסינים (כמו עובש) וכימיקלים מתועשים.

דר' אקרלי הוסיפה קרינה לגורמי הדלקת, מכיון שהיא עדה להשפעותיה אצל מטופלים ומטופלות, שרגישויותיהם מתבטאות ב"חריגויות" התנהגותיות וחשיבתיות ואף בדלוזיות.

היא מוסיפה לזה סימן שאלה כיון שלדעתה עוד אין מספיק מחקר.

.

---

חווית הזיות בבית מעופש – כך גיליתי כמה עובש מסוכן למוח (וחשוד כסיבה לראיית רוחות בבתים ישנים וטחובים במדינות קרות).  לנפגעות ונפגעי עובש – האתר של דר' שומייקר – פרוטוקול ריפוי נזקי עובש   (חובה לתקן איטום ולמנוע המשך מפגעי מים ואז לטפל היטב בעובש)

---

.

עם השקף של תסמינים נוירופסיכיאטריים שכיחים, שהציגה דר' אקרלי, רוב נפגעי הקרינה והכימיקלים הקשים יכולים להזדהות

ואולי גם רבים אחרים, שהרי אלימות וחוסר סבלנות, דיכאון, תלות בתרופות פסיכיאטריות, התמכרויות, בדידות ונטייה לאובדנות גוברים מאד בציבור ובעיקר בקרב צעירות וצעירים.

בכנס דר' ניקולאס קארדארו ובארץ דר' מיכה גודמן מראים את הקשר להתפשטות השימוש בסמרטפונים (שילוב של השפעת האפליקציות הממכרות בשימוש במניפולציות על מנגנון הדופמין ואובדן השליטה, בנוסף להשפעות הקרינה).

מחקרים מוצאים קשר בין התנהגות והרגשה לזיהום אוויר

.

נפגעות ונפגעי הקרינה יודעים ומתעדים השפעות התנהגותיות של חשיפה לקרינה – השפעות נוירופסיכיאטריות

(אני חשה עליזות בחשיפה לקרינה עקב הפרשת אדרנלין מוגברת, שהופכת לזעם. לאחר זמן מה.  חברים אחרים דיווחו על תחושות מאניות או פרנואידיות בזמן חשיפה לקרינה, אין ספק כי זה פיזיולוגי, דר' זמיר שליט"א אף פירט תדרים שגורמים להשפעות אלו

---

.

דר' מאלרי בליית' הזהירה מבעיות רבות שעלולות להתפתח ולהסתבך, בגלל טיפול לא קשוב ולא עדין מספיק, במצבי רגישות קיצוניים. 

היא ניתחה את התסמונת בדיוק רב ומרשים. 

לראשונה נתקלתי ברופאה שמבינה לעומקה את התסמונת שאני מפצחת כבר שנים מבפנים (היא מבחוץ וזר באמת לא יבין זאת).

מדבריה עלתה אחריות מקצועית ואנושית נדירה. היא לא רק מטפלת מחויבת (ששולחת מכתבים לרשויות ולשכנים ומדברת איתם כשמטופליה לא מצליחים למצוא דיור או התחשבות במצבם), היא גם פעילה לשינוי חברתי וסביבתי ומלמדת צוותי טיפול ורפואה ואת הקהל הרחב (הקימה את ארגון  PHIRE – יוזמה רפואית בעניני קרינה וסביבה). היא מדהימה (ומדברת בקצב שלא ייאמן).

בארץ אין רופאות ורופאים סביבתיים, אלא רופאים תעסוקתיים או אפידמיולוגים החוקרים את בריאות הציבור (והפכו סלב בימי הקורונה).

לצערנו, בארץ יש רק רופאות ורופאים בודדים המעיזים לדבר על נפגעי קרינה בקול, אחרים מאמינים לנו (כי עשו עלינו ניסיונות ונוכחו שזה "אמיתי") אך שותקים מפחד (לאחר שקיבלו איומים מהמערכת).

רוב צוותי רפואה וטיפול כלל לא מכירים את התסמונת, לא שמעו עליה מעולם.  חלקם דוחים ולועגים ולא מוכנים לתעד אפילו תלונות, ללא אבחנה (5.5 שנים נתקלתי בסירוב לרשום את תלונותי ותסמיני בתיק האישי בקופ"ח כללית כי "אין כזו מחלה" עד שאיימתי בתביעה – ואיך תזהו תופעה חדשה אם אינכןם מתעדים? שאלתי).

בארץ לא לומדים רפואה סביבתית בבתי ספר לרפואה,

אפילו קורס אחד אין בנושא סיכונים ומפגעים לציבור מטכנולוגיה ומזהמים בסביבת החיים המודרנית היומיומית, בהיבטיים קליניים (יש רק עיסוק בהיבטים תעסוקתיים – ללא התיחסות לנזקי קרינה בלתי מייננת וכימיקלים "רגילים" ברמות חשיפה מקובלות יומיומיות – רמות נמוכות שגורמות לחולי חמור במצבי MCS ו- EHS בגלל חשיפות ורגישויות קודמות – פרדיספוזיציה שתובהר בהמשך).

לצערנו, אין בארץ אף רופא/ה בהתמחות קלינית כזו, הנחוצה כל כך ודורשת ראייה הוליסטית רב-תחומית. 

זה המקצוע הרפואי שמטפל בנפגעי קרינה EHS וכימיקלים MCS.

יש בארץ מעט רופאות ורופאים פונקציונליים ויש אלרגולוג אחד שמכירים אותנו, שלמדו מאיתנו על התסמונת (על חשבוננו וחשבון בריאותנו). הידע שלהם מאד חלקי וכך גם הטיפול. ויש את דר' יעל שטיין הנהדרת (שעסוקה במחקר והעלאת מודעות ולא בטיפול ונתקלת בקשיים במאבקה בארץ).

.

דר' אריקה מאלרי בליית' הסבירה את מהלך התפתחות התסמונת

פרדיספוזיציה היא נטייה מוקדמת או מוכנות פיזיולוגית. מועדות זו יכולה להיות:

• גנטית  (לי, לדוגמא, חסרים 3 גנים שמפרקים רעלים ואין ליתהליך מתילציה – זה התברר בדיעבד, אחרי קריסת הגוף ממפגעי הסביבה)
• אפיגנטית – כתוצאה מאירועי חיים וטראומות לגוף כמו חשיפה לכימיקלים, מכות חשמל (או ברק, כפי שהראתה דר' ביאטריס גולומב במקרה הדיפלומטים שנפגעו מקרינה), חבלות ראש, פתוגנים מסוימים .. ולעתים טראומות נפשיות כהלם קרב או תקיפות מיניות. .. קראתי את זה בכמה מקורות ושמעתי על זה גם מדר' יעל שטיין.

ואז מגיע טריגר (מזנק/ גירוי מעורר) שגורם לקריסה של מערכות הגוף (שיש בו "מוכנות" בעייתית) ומתפתחת רגישות ותסמיני חולי

(השקף של דר' אריקה מאלרי בליית' חתוך עקב אי התאמה בהעברה בזום)

דימוי שחזר בכנס מספר פעמים הוא החבית העולה על גדותיה .. חשיפות לסטרסורים (גורמי לחץ) שחולפות כביכול, אבל משאירות בגוף נזקים סמויים שהולכים ומצטברים. כך נוצרת "מועדות" לפגיעה. הנזק נבנה ומצטבר אט אט, בהדרגה  .. עד שקורה משהו שהוא יותר מדי – הקש ששובר את גב הגמל. זה הטריגר.

(ניתן להוריד איור חבית ריק ולמלא את החשיפות האישיות – בהמשך)

אבל זה לא מספיק. 

נחוצה "תחזוקה" של המצב – חשיפות נוספות למפגעים מזיקים, כמו חשיפה קבועה לקרינה סביבתית (שבתקופתנו אין לאן לברוח ממנה) או לזיהום סביבתי.

הגוף לא יכול "להירגע" מתגובת החירום ("מלחמה/ בריחה") שמופעלת והיא הופכת כרונית, הולכת ומתעצמת.  תגובת  Fight or Flight (מלחמה או בריחה) מגייסת את הגוף למאמץ גדול מאד מול גורם איום (סטרסור), על חשבון התהליכים הרגילים המתרחשים בגוף ללא הפסקה (עיכול, ריכוז/ זכרון/ חשיבה, ניקוי רעלים וכו').  בתגובה זו מופרשים הורמונים שיאפשרו לגוף לברוח מנמר, לזמן קצר מאד יש הרבה אנרגיה ותחושת כוח ועוצמה (אני חווה עליזות ועוררות כשאני נחשפת לקרינה – זה האדרנלין מתגובת מלחמה/ בריחה).   אבל כשהחשיפה ל"איום" מתמשכת עוד ועוד, והגוף מפריש עוד ועוד הורמוני לחץ כדי לשרוד מול המתקפה ומאגר האדרנלין והקורטיזול מידלדלים, והתהליכים החשובים לחיים מדוכאים (עיכול, ריכוז/ זיכרון/ חשיבה, ניקוי רעלים וכו') מתפתחת תחלואה.  הגוף קורס מעומס יתר – בעיקר עקה חמצונית.

חברתנו, שמוצגת בשם דלית בכתבה, ציינה לא פעם כי היא זוכרת את רגע הפגיעה שממנה לא היתה חזרה – היא שוחחה בטלפון ושמעה "פק" במוח, "שניה אחת יותר מדי והלכו לי החיים" אמרה בצער.

אני מבינה על מה היא מדברת כי זכורה לי שיחה ממושכת עם מטפל (ממושב בנגב בו חיפשתי בית) בה הרגשתי כאילו פקע משהו במוחי, כאב שלא ניתן לתיאור תקף אותי וסימא את עיני.  מאוחר יותר שוחחתי עם בעל הבית, לפתע החל דימום חזק מאפי וכאב פלח את מוחי. ואז צלצל בכיסו סמרטפון דור 4. לא הבנתי את הקשר אני זוכרת שהוא ענה לשיחה כשחיפש לי טישו. בדרך לרכב התעלפתי והבנתי שלא אוכל לנהוג, הזעקתי חברים שחילצו אותי משם. מאז הכאבים לא פסקו.

בזכות הכנס התחוור לי הטריגר שלי במדויק – בדיקות רפואיות, שאינן מתחשבות בעובדה שיש אנשים עם רגישויות נסתרות מהעין, גרמו לגופי לקרוס.

(ורופא שלא הבין את הקשר והסיכון, בעקבות טענותי כי יש בגופי עומס מתכות ברקמות הרכות)

ב- 2013 פניתי לטיפול בתא לחץ באסף הרופא. הייתי אז בבריאות מעולה, בכושר שיא, נראיתי צעירה מאד, גמישה זריזה ושרירית, עבדתי מלא שעות בעבודה פיזית שאהבתי מאד (בנייה ועיצוב מבוססים מיחזור), רצתי את העיר מצד לצד מדי יום (לעתים כמה פעמים ביום – שעה כל כיוון), ישנתי טוב, אכלתי טוב, הייתי רגועה ומאושרת.  ו"רק" המוח שלי הידרדר. השלמתי עם גורלי (את עולם המחקר והייעוץ עזבתי בגלל זה בשנת 2011) והמשכתי ללמוד באוניברסיטה ובבית אריאלה.

מעולם לא היו לי אלרגיות ולא רגישויות לחומרים (מלבד תקופת קריסה בגלל פיברומיאגיה אז לא יכלתי לשאת כלום – הכל היה אז כמו מתקפה על חושי וגופי.  שיקמתי את הגוף שקרס בנחישות בדרכים טבעיות וחזרתי לתפקוד מלא ולבריאות מושלמת),  אבל .. נחשפתי (וזה הצטבר והיווה פרדיספוזציה):

• חייתי בעיר גדולה וצפופה והלכתי ברגל בדרכיה הלוך ושוב, חשופה לזיהום אוויר  (פרסום באיגוד רופאי בריאות הציבור)
• שתיתי והתקלחתי במי ברז (מופלרים ועם אלומיניום כלוריד ל"טיהור" מצנרת ישנה ותשתיות חלודות שחלקן עוד עם צינורות עופרת) או מים מבוקבקים (פלסטיק) ואכלתי בזמן העבודה ממיכלי פלסטיק ו/או אלומיניום
• עבדתי עם מגוון רחב של חומרים כימיים – צבעים, דבקים, חומרי בנייה ומתכות (אמנות מיחזור ובנייה, אהבתי לפסל במתכות ולרתך ונהניתי מכל רגע)
• תקופה מסוימת עבדתי והתגוררתי בדירה קרובה לאנטנה סלולרית (באמצע שכונת מגורים)
• סתימות אמלגם (מכילות כספית) התפרקו לי בפה ובלעתי אותן, השאריות הוצאו בצורה לא אחראית, ללא הציוד המתאים וללא ידע (בבית חולים מכובד)
• לא אהבתי "מבשמים" בחומרי ניקוי ותמרוקים מסוימים. לא סבלתי מתסמינים כתוצאה משימוש, אבל חוש הריח שלי אותת שחומרים אלה לא טובים לי. לא ידעתי את זה באותם ימים, אבל רתיעה מריחות יכולה להעיד על נטיה לרגישות לכימיקלים
• הנייד היה בכיס שלי כל הזמן, שיחות ותיאומים, ובלילה צמוד לראש כשעון מעורר, במצב "השקט", כדי שיכנסו ההודעות והשיחות. לא הייתי מודעת למצב טיסה ולא ידעתי שקרינה עלולה להזיק. בבית דלק וויפיי 24/7 והשתמשתי בטלפון אלחוטי DECT

הדבר היחיד שהעיד על רגישות היה התחממות האוזן כשדיברתי בנייד (נוקיה GSM).  לא ייחסתי לזה חשיבות.  זה לא קרה בדגם הקודם (סטארטק CDMA), וייחסתי את זה לטלפון עצמו (שבאמת מקרין יותר).  לא ידעתי שזו רגישות.  לא ידעתי שיש כזה דבר בכלל ולא הייתי מודעת לסיכונים ולהשפעות בריאותיות של קרינה בלתי מייננת, להיפך הייתי חלק מהתעשייה שיקדמה טכנולוגיה זו.

הפרדיספוזיציה שלי כוללת גם:

• רגישות/ אי יכולת לעכל חלב אם בינקות – קיבלתי תחליף (לא ברור מה – באוסטריה) כיון שלא עליתי במשקל ולא הצלחתי לישון כלל. לעומת זאת, קיבלתי (בטעות) 3 פעמים חיסון נגד פוליו (בגלל העלייה לארץ. ואני לא מתנגדת חיסונים, אגב)
• חדרון ילדותי "נגנב" מהמטבח ובארון שחצץ עבד מקרר גדול ורועש. ישנתי במרחק 50 ס"מ מגב מקרר והשולחן, שהותקן בתוך הארון, הוצמד לצד המקרר. חשיפה ממושכת לשדה מגנטי גבוה מסבירה את בעיות השינה והכשל החיסוני בילדותי. דירת הורי קרובה לחדר שנאים של חברת חשמל (גם אחותי רגישה לקרינה). מילדותי אני שומעת חשמל (צפצוף גבוה)
• בשני העשורים הראשונים לחיי נעשה שימוש רב בעופרת – צנרת מים, צבעים (תמיד ציירתי), כלי מזון מקרמיקה, צעצועים, עפרונות, תוספי דלק (ופליטת תחבורה) ועוד. ברקמות גופי נמצאו מתכות רבות, כולל עופרת וכספית, אלומיניום, ארסן, בדיל וגדוליניום (גדוליניום מבדיקת fMRI)
• בשנות 30 לחיי – כשל רב-מערכתי כתוצאה מפיברומיאלגיה, CFS ומעי דליף קשים (נמצאו בבדיקות EBV, CMV, קנדידה, הליקובקטר פילורי וטפילי מעיים רבים) – 10 חודשים שכיבה ללא יכולת תפקוד לחלוטין כולל רגישות קיצונית לכימיקלים סינתטיים, לקרינה סלולרית ולחשמל, אך גם לגירויי אור, סאונד וריחות – הגוף הרעוע (33 קג' חוסר ספיגה ושלשולים דמיים) חווה כל גירוי כמתקפה. שיקום מלא לקח 5 שנים של רפואת אורח חיים
• בגיל 14 ובגיל 28 חבלות ראש קשות (זעזועי מוח)
• בגיל 30 תאונת דרכים – וויפלאש ופגיעה בחוליות הצוואר (כולל נכות וחוסר תפקוד משך שנה וחצי עם כאבי ראש קשים במיוחד)
• בגיל 5 ובגיל 14 אונס נורא – טראומה שלא טופלה (לא סיפרתי כי לא היה למי)
• 2 בני זוג שנהרגו בתאונות (אחד בצבא ושני בכביש, וכשהוא נקבר הייתי בהריון שנפל ואבד)
• הצפה תת-רצפתית ועובש רב בקירות (גבס) ומתחת לשטיח מקיר לקיר שגרם לגופי להידרדר למצב של כשל רב-מערכתי כמעט מוחלט עקב "פיברומיאלגיה" ותסמונות לא ברורות נוספות (זה כלל רגישות לקרינה ולכימיקלים בלי הבנה שיש כאלו תסמונות – בשנת 1999)
• שתלי סיליקון (דליפה זעירה מתמדת המכונה "הזעה" גרמה לי לרגישות נדירה לסיליקון רפואי) – המעטפת מכילה מתכות וכימיקלים רעילים רבים. רק לאחר שיקום במקום נמוך קרינה יכל גופי לעמוד בניתוח הוצאה (אחריו חל שיפור משמעותי ברגישות לכימיקלים ונעלמו תסמינים מציקים)
• מעברים ושינויים רבים עקב אסונות (הקצב גבר אחרי פגיעת הקרינה – הומלסיות ממושכת בגלל הרגישות לקרינה, מעברי בתים וחילוצים עקב נזקים ממפגעים לא צפויים בבתים, הצפה, התמוטטות תקרה על ראשי, בריחה יחפה מהשריפה הגדולה ב 2016 ואובדן כל רכושי, יצירתי וכתבי וטיוטות בעריכה מתקדמת ל- 4 ספרים ומחקר בנושא הרגישות הסביבתית ועוד) – למרבה הצער, כל הבתים בהם נאלצתי להתגורר, שהיו נמוכי קרינה, היו עם מפגעי רטיבות ועובש שהגבירו עוד את הבעיה (אבל איפשהו הייתי חייבת להתגורר ואין חלופות מגורים הולמות למי שנפגעו מקרינה ומזיהום סביבתי)

בכנס גיליתי מה היה הטריגר שגרם לגופי לקרוס:

• הזרקת חומר ניגודי גדוליניום בבדיקת fMRI (הדמיה מגנטית פונקציונלית)
• שדה מגנטי עצום בבדיקת fMRI
• הזרקת חומר רדיואקטיבי (יוד כנראה) וקרינה מייננת בבדיקת SPECT (מיפוי מוח)

בדיקות בשביל טיפול בתא לחץ באסף הרופא – בגלל דמנציה מוקדמת.

המוח שלי קרס בגלל מפגעי סביבה, אבל לא ידעתי את זה, חשבתי שזו גנטיקה רעה כי סבתי נגמרה מאלצהיימר (אכן היתה זו גנטיקה, אבל לא זו שחשבתי – לא גן האלצהיימר APOE4 אלא חוסר 3 גנים שמפרקים רעלים והעדר מתילציה).

לא היתה לי כל בעיה פיזית ידועה, להיפך, הייתי ממש בריאה, כשהגעתי לאסף הרופא, רק תפקוד המוח הידרדר. החלטתי להשקיע 30,000 בטיפול בתא לחץ (כולל הבדיקות היקרות) ולהגיע יומיום לאסף הרופא משך חודשיים לטיפול של שעתיים .. בשביל הצ'אנס שזה יעזור.  דר' שי אפרתי ציין שאאלץ לחזור על זה כל כמה חודשים. בסדר .. רק להציל את המוח.

נהגתי לאסף הרופא בחלון פתוח, נהנית מהרוח. התלוצצתי עם הצוות, שמחה שתא הלחץ יציל אותי מגורל מר.  בעליזות שוחחתי עם דר' שי אפרתי. חיבה רבה התפתחה בינינו. .. יאללה .. קבענו בדיקות במסגרת ההכנות לטיפול (הוכנסתי לקבוצת המחקר שלו – על חשבוני ! כדי לא להיות בקבוצת הפלצבו).

באותו זמן קראתי על הצטברות מתכות במוח כגורם לדמנציה ותהליכי כילציה (ספיחת מתכות והוצאתן מהגוף).  זיהיתי שהספר של טום ווארן מדבר עלי (היתה התיחסות גם לרגישות לכימיקלים, הרבה לפני שדר' ברדסן פרסם את גילוייו על "דמנציה טוקסית").  שיתפתי את שי אפרתי החביב (אולי כי עשרות אלפי ש"ח צפויים להגיע מכיסי כל כמה חודשים) .. כי בארץ אסור לבצע כילציה IV ואין רופאות או רופאים שמבצעים או מבינים בזה, גם בעולם היה קשה למצוא.  דר' ישראל יפה יעץ לי לנסוע לאנגליה ולבצע זאת שם (הוא עשה זאת כמה פעמים בעצמו). ..  שאלתי על הסיכונים הנפרולוגיים (בכליות) בכילציה אוראלית את דר' שי אפרתי (במקרה נפרולוג), והוא "אסר" עלי לבצע.  ידעתי שזה לא מדאגה לי, אלא כי זה יזהם לו את המחקר, בעוד הצורך שלי הוא להבריא וזה אומר לנסות הכל. התווכחנו.  דרשתי הסבר מושכל ולא "איסור" (מי אתה ש"תאסור" עלי?)  והחלטתי לחפש דרך לבצע כילציה למרות ה"איסור מהנפרולוג הזה".  רציתי גם להמשיך עם תא הלחץ, מוכנה לעשות כל דבר כדי להציל את מוחי.

בזמן הזרקת החומר הניגודי, שאלתי תוך כמה זמן יופרש מהגוף (מתוך מחשבה סביבתית – בבית החולים הצטוויתי להשתמש בשירותים מיוחדים בגלל הרדיואקטיביות בבדיקת ה-SPECT, אבל אחרי הבדיקה מופרשות שאריות מזיקות שלי ושל שאר הנבדקות והנבדקים הרבים למערכת הביוב הכללית. כולנו עלולים להיחשף אליהן בים, במי תהום, בקרקע, במזון .. )  .. הובטח לי כי "חומר הניגוד יופרש תוך 6 שעות".  ..  אבל ..  שנה לאחר מכן נמצאו לי כמויות מבהילות של גדוליניום בבדיקת מתכות (רופא אמריקאי, מעבדה אמריקאית, טיפול מרחוק) .. נשאלתי איך נחשפתי לחומר הזה, לא היה לי מושג, מעולם לא שמעתי את השם הזה. כשפורסמה אזהרה ב- 2017 גיליתי שזה החומר הניגודי מבדיקת fMRI.

עד היום החומר הזה בשלמותו ברקמות גופי, לא הופרשה טיפה אפילו .. וגם שאר המתכות, הרבה הרבה מתכות הצטברו ברקמות גופי (בדיקות שיער ושתן פרובוקציה).  את סתימות האמלגם הוצאתי ב- 2014.  אבל ניסיון הכילציה שעשיתי אז (בטיפול מרחוק) גרם לי נזק לכליות ולכבד, דירדר את מצבי ועיכב את השיקום כי היה עלי לטפל בפגיעה בכבד ובכליות (לקח שנה).  גם מזה הזהירו בכנס – נזקים מטיפולים לא מותאמים לדרגת הרגישות יעכבו ויסבכו את השיקום ויגרמו לכך שלא יהיה ריפוי, שהפרוגנוזה תהיה .. הממ.. לא מעודדת.   היום יודעים להזהיר (לא בארץ) בגלל מקרים כמוני. אני קנרית (גם בקריסת גופי מפיברומיאלגיה והשיקום, שהוגדר "נס רפואי" בשנות ה- 90 – הקדמתי, הצלחתי, למרות הלעג והזלזול שקיבלתי מהצוות הרפואי, במחלקות הרבות שבדקו ואשפזו אותי בגלל כשל רב מערכתי ואפס הבנה בבריאות ובבעיות רב-מערכתיות.   לצערי, מאז לא הצלחתי לחזור לכילציה איטית לפי שום פרוטוקול .. אני מותשת מדי, מסתמכת על תזונה בריאה ופעילות גופנית. אבל כבר איני מסוגלת להתמדה בביצוע כילציה אוראלית איטית כנדרש).

נחזור לטריגר – הזרקת הגדוליניום בבדיקת fMRI – בשבועות שלאחר הבדיקות קרס גופי במהירות.  זה החל בשאיפה מקרית של מבשם אוויר בשירותים, שגרם לי לחולי נורא דמוי שפעת (עם כאבי ראש וקשיי נשימה ועיכול, חולשה קשה) משך שבועיים.  כשהתאוששתי, חשיפה לאבק בטון ולצבע באתר בנייה בו עבדתי גרמו לי לתסמינים, כולל כאבי ראש מטורפים (מעולם לא כאב לי הראש לפני כן).  בהדרגה הפכתי רגישה לעוד ועוד כימיקלים סינתטיים – חומרי ניקוי ותמרוקים, דלק, עשן, פליטת כלי רכב ועוד. כל יום נוסף עוד חומר סינתטי שגרם לי להפרעות עיכול, דימומים, התנפחות קרקפת, טנטון חזק, חוסר שינה וכאבי ראש איומים.  והנורא מכל – מוחי לא עבד בכלל, לא הבנתי מה קורה. מדי פעם הסתחררתי ואיבדתי הכרה.

לאחר כחודש נאלצתי להסתובב עם מסיכה (גם למצוא את המסיכה הנכונה לקח זמן וגם בזה הזיקו לי כי לא הבינו ממה עלי להתגונן, אין לי בעיה עם אבקנים וחומרים טבעיים ויש לי מערכת חיסונית חזקה, איני נדבקת במחלות (עד שנדבקתי בקורונה, בעקבות מגורים למעלה משנה בחשיפה לשדה מגנטי גבוה במיוחד 8 מיליגאוס – תקלת תשתית חשמל ביישוב שתוקנה רק בזכות תסמיני הרגישות שלי והצילה את השכנים מחולי חמור)  .. למזלי, הבנתי שמסיכת העבודה תעזור אם אמצא את הפילטרים הנכונים, ואכן פילטר "אוניברסלי" עזר. לא הורדתי אותה ורכשתי מסנני אוויר גדולים לבית).

בצילום משמאל מסיכה ובגדי מיגון מקרינה, מימין בהרצאה בכנס "מוח בריא" 2018, אחרי שגיליתי שהדמנציה חלפה לאחר הימנעות מחשיפה לקרינה ולכימיקלים. אז לא ידעתי על הטריגר – הזרקת החומר הניגודי והשדה המגנטי בבדיקת fMRI.

לקח לי זמן רב לעלות על הצירוף הנכון בחיפוש בגוגל (Multiple chemical sensitivity) כדי למצוא משהו על מצבי. היה מעט מידע (באנגלית). גיליתי שהנפגעים כונו "ההומלסים החדשים" כי נאלצו לברוח מבתיהם וממקומות עבודתם, להתרחק מהציביליזציה המתועשת. (פרסמתי בעברית והחלו להגיע אלי נפגעות ונפגעים ללא שליטה באנגלית והודו לי).

התחלתי לחפש מגורים מחוץ לתל-אביב, במחשבה שבעזרת משטר שיקום נחוש אחלים ואחזור לחיי (כמו בקריסת המערכות מהפיברומיאלגיה ו- CFS עשרים שנה קודם).  הרי רוב תאי הגוף מתחלפים תוך שנתיים וחצי והגף יודע להבריא את עצמו, כשנותנים לו את התנאים.   הסתובבתי בארץ וחיפשתי בית לא חדש, ללא עובש, שלא עבר שיפוץ או צביעה ואינו קרוב לתחבורה/ חקלאות/ תעשייה/ מטמנות/ מפחמות/ שריפת זבל וניילונים מחממות/ חימום בבעירה/ אסדות וכדומה. התעלמתי מהאזהרה של הנהלת המשרד להגנת הסביבה שבישראל אין מקומות מתאימים למצבי (חלקם ידעו מהו MCS) – "מזוהם וצפוף מדי" .. חיפשתי מגורים בפריפריה הרחוקה.

כשהייתי בדרכים ניהלתי שיחות טלפון ארוכות ברכב הסגור (למשל עם הנהלת המשרד להגנת הסביבה ועם אינספור רופאות, רופאים, מטפלות ומטפלים בארץ ובעולם), תיאומים עם בעלי בתים, שיחות ארוכות עם אמי ועם חברות וחברים בישיבה במקומות מבודדים בטבע כדי לנשום, שיחות במכונית הסגורה .. המון קרינה .. ו.. הפכתי רגישה מאד לקרינה.  תהליך ידוע ומוכר בקרב נפגעות ונפגעי קרינה קשים.  אבל לא הבנתי, לא ידעתי על קרינה והרי היא לא מורגשת בחושים (בשונה מכימיקלים שריחם ברור). עד שחבר נפגע סביבה מניו-זילנד לא העלה את האפשרות וחיבר אותי לעמיר בורנשטין, לא היה לי מושג שזה אפשרי – להיפגע מקרינה בלתי מייננת. וזה למרות שכאבו לי האוזן והראש בזמן שיחות ולאחר השימוש בסלולר. הייתי במצב כה גרוע שכלל לא הצלחתי להבין.

על מערכת הרפואה להבין כי יש קבוצות מסוימות שרגישות יותר.

פגיעה זו נובעת מפרדיספוזיציה ואת התופעות בהן לא ימצאו במחקרים על כלל האוכלוסייה ויש לשנות את אופן החשיבה והמחקר. 

זו מהות רפואה מותאמת אישית, שהגיע הזמן שתראה בשטח ולא רק בהכרזות ובמסרים שיווקים  (זה דומה לכך שאחוז מסוים בציבור נפגע מחיסונים או משתלי סיליקון – כפי שמראה פרופ' יהודה שינפלד המדבר על תסמונת ASIA – כך גם אחוז מסוים נפגע מכימיקלים סינתטיים שגרתיים וקרינה בלתי מייננת ברמה "מקובלת").  (על תסמונת ASIA).

לצערי, היום איני יכולה לטוס לאנגליה לבצע כילציה IV, כמו שתכננתי לעשות אז. הקרינה בדרכים/ שדה תעופה/ טיסות לא אפשרית לי. מוגבלותי התפקודית בסביבה עתירת קרינה כמעט מוחלטת .. אין לדעת מה זה היה מעולל אז כשגופי היה במצב מאד ירוד. היום כילציה IV יכלה להצליח כי גופי הבריא לאחר תקופת שיקום במקום נמוך קרינה, שהיה קשה מאד למצוא. גופי שהתחזק אך צלח ניתוח בקלות יחסית, לפני כשנה וחצי, בזכות התחשבות בצרכי מצד המנתח ומרכז האשפוז הפרטיים שדאגו שלא אחשף לקרינה ושחררו אותי תוך זמן קצר.

בקנדה, התברר לי בכנס, מתחשבים בנפגעי קרינה בזמן אשפוז גם בבתי חולים ציבוריים וממשלתיים. בשוויץ יש בית חולים מיוחד ללא קרינה ובאירופה יש כמה מחלקות כאלה לנפגעי קרינה.  ואילו בארץ מותקנות אנטנות סלולריות על גגות של בתי חולים, בתי אבות ומרפאות רבים, ראוטרים של וויפיי בכל המסדרונות, הצוות והמבקרים כולם עם מכשירים מקרינים והמיטות חשמליות. לנפגעות ונפגעי קרינה בתי חולים ומרפאות הם סביבה לא אפשרית, ולשאר החולות והחולים זה מפריע לריפוי.  הוכחות רבות לזה הוצגו גם בכנס הנוכחי, לדוגמא – השפעת וויפיי וסלולר על עמידות בקטריות לאנטיביוטיקה והאצת יצירת מוטציות בפתוגנים שונים. השפעות אלו הנוסף לפגיעה הידועה מזה שנים בחיסוניות עלולה להביא לקטסטרופה בריאותית ולקריסת הרפואה המוכרת לנו, הזהירה דר' שרון גולדברג.  הנה שקף סיום המצגת שלה, שכללה צילומי מחקרים רבים על השפעת תדרי רדיו על בקטריות בסביבה ובגוף האדם (עמידות לאנטיביוטיקה, מהירות מוטציות ומגוון ועוד.

כאמור, בארץ אין טיפול הולם.

בעולם יש מעט מרפאות ורופאות ורופאים המבינים ומתמחים ב- EHS, MCS ותחלואה סביבתית מודרנית.  וגם שם, לרוב, מדובר ברפואה לעשירים.  בקנדה ובשבדיה יש רפואה ציבורית מותאמת לנפגעי קרינה, כולל מדידות בבתיהם (גם של עובש) וסיוע באיתור מגורים ובמיגון בתים.

אבל .. אנחנו פה ובארץ אין רופאות ורופאים סביבתיים.  בארץ אין כל כתובת או מענה לנפגעו ונפגעי קרינה וכימיקלים, ובכלל מפגעי סביבה.

בכנס התיחסו בצער ורחמים למקרים קשים כמוני, בשילוב ובסיבוך שיש אצלי, השלב השני (הראשון היה בזמן הפיברומיאלגיה. וכמו שכבר שנתיים אני מציגה את ההבדל בין 2 ה"גלים", כך נאמר גם בכנס.

חלק ניכר מהמקרים הקשים אינם ניתנים לריפוי, אלא לשיפור/ ניהול/ תחזוקה.

יש השפעה לדרגת פגיעה, ריבוי מחלות, גיל, מספר שנות פגיעה ותחלואה, כמות טראומות וגורמי סיכון, תנאי חיים (וגם נגישות למידע ולטיפול, משאבי זמן וכסף)  .. הפרוגנוזה לא טובה. אתמול תיארה רופאה מבריקה, שממש מבינה EHS, את השלב שלי, היא דיברה בצער. אני התאהבתי בניתוח שלה, אבל היא באנגליה ואני פה, כלואה בבידוד.

נפגעי קרינה בדרגה קיצונית כמו שלי ניזוקים בדרכים, אין דרך להגיע אפילו לטיפולים.  אבל .. רוב המקרים יכולים להשתפר מאד.

גם אני הורדתי דרגת פגיעה קיצונית מאד לדרגה בינונית ואני מתפקדת ללא כאבים רבים מדי, כל עוד יש לי בית נמוך קרינה לחזור להתאושש בו ויציאותי מוגבלות לפעם-פעמיים בשבוע  (בעבר נדרשו לי שבועיים התאוששות לאחר יציאות קצרות מאד והסבל היה רב. חיפשתי וקראתי וחיברתי לעצמי תוכנית שיקום, אחרי הרבה ניסיונות וטעויות בדרך. לבד!)

עקרונות השיקום מפורטים בהנחיות באתר זה.  עיקרם:

• ניקוי הסביבה והימנעות מחשיפה למפגעים סביבתיים ומשימוש אישי וביתי בציוד משדר ו/או כימיקלים
• אורח חיים בריא וטבעי – תזונה ופעילות גופנית
• שהייה בטבע ומגע באדמה
• ניקוי רעלים קבוע (בתזונה)
• תיסוף תזונתי (בעיקר אנטי אוקסינדטים)
• שינה תקינה
• הירגעות
• פרספקטיבה ופרופורציה ולימוד שליטה וניהול הרגישות
• חיווט מוחי מחדש – עבודה תודעתית
• התמקדות בבנייה ושיקום ולא בתסמינים ובאבל על אובדני העבר

מדברי הרופאות הסביבתיות בכנס עלה כי פרוטוקולים לטיפול במצבי רגישות קיצוניים הם עדינים מאד  – עובדים בשכבות ובשלבים כי אחרת יש נזקים מהטיפולים עצמם.

הבדיקות השליליות FALSE NEGATIVE נובעות מבעיות מעיים ועומס בעיות שממסכות.  דר' אליזתב' סימור ודר' סטפני מקארתר הדגישו כי יש לטפל קודם בבעיות הספיגה ולבצע "חיסון עצמי" ואז בבדיקות מתחילות לעלות הבעיות וניתן לבצע התאמה אישית.  רפואה לעשירים, אמרנו. ולא בארץ, גם אמרנו.

המומחים הנהדרים בכנס הדגישו כי הכרחי לתמוך ולהאמין, להכיר בסבל הרב של נפגעי הקרינה מסוג EHS ולסייע ב:

• איזורי מגורים ללא קרינה
• אפשרויות לימודים ועבודה ללא חשיפה לקרינה
• ליווי וטיפול רב-תחומי, לאחר לימוד והתמחות ספציפיים לתסמונת המורכבת, כדי לשפר את התפקוד ולסייע ללמוד לנהל את הרגישות
• קצבה וסיוע כלכלי במקרים הנזקקים לזה

סיכום מנגנון התפתחות EHS – מודל החבית

תודה לכל הדוברים והדוברות בכנס, לכל החוקרות והחוקרים שפועלים להכרה בנו ובנזקים שלנו  ..  בקישור – סיכום היום הראשון בכנס

הרחבת מודל החבית העולה על גדותיה – לכל התחלואה הסביבתית/ מודרנית

ניתן להוריד איור חבית ריק ולמלא את החשיפות האישיות

---

דר' אליזבת' סימור, רופאה מדאלאס טקסס, קראה לצוותי רפואה וטיפול להירשם וללמוד:    "החשיפה לתדרים אלקטרומגנטיים גוברת בקצב מהיר ומגוון התסמינים רחב. רופאות ורופאים חייבים ללמוד איך להעריך ולנהל מקרים של נפגעי ונפגעות קרינה.  הכרחי כי רופאת ורופאים יקבלו הדרכה והכוונה לטיפולים מומלצים כדי לטפל במטופלות ומטופלים מורכבים אלה"

בין הדוברים:

ד"ר דברה דיוויס (EHT), ד"ר רונלד מלניק (בכיר במחקר NTP), ד"ר הנרי לאי (חוקר השפעות קרינה על DNA), פרופ' מגדה חבס (חוקרת EHS), ד"ר צ'רלס טיאו (מנתח מוח ידוע) ועוד.

אתר הכנס  https://emfconference2021.com/

---

בהעדר מודעות ציבורית (וגרוע מזה, רפואית וממסדית) – אין מי שיציעו למתלוננים על תסמינים "דיאטת קרינה" לפני:

• בדיקות מורכבות ויקרות, שחלקן עלולות לפגוע בבריאות.
• נטילת משככי כאבים ותרופות פסיכיאטריות (שלא יועילו לאורך זמן אם הבעיה היא רגישות לקרינה, ואף יזיקו אם יש רגישות לכימיקלים).

קישור – "דיאטת קרינה" – בדיקה ראשונית, פשוטה וקלה

---

דר' פיירו לרכר, מרצה ודיקן בתוכנית ההתמחות בבריאות הציבור באוניברסיטה הרפואית של וינה אוסטריה, שהשתתף בכתיבת הנחיות הטיפול האירופאיות למניעה, אבחון וטיפול בבעיות בריאות הקשורות בחשיפה לתדרים אלקטרומגנטיים:

"בכל פרקטיקה רפואית, נתקלים במטופלות ומטופלים הסובלים מהשפעות בריאות חמורות, הקשורות ישירות או בעקיפין לשימוש במכשירים הניידים. יש סיכונים רבים לבריאות כתוצאה מהטלפונים הניידים וחשיפה לאנטנות".

אתר הכנס  https://emfconference2021.com/

---

סיכומים בעברית (עם קישורים):

כאבי ראש בקרב ילדים ותחלואת צעירים – מה לבדוק

רופאות ורופאים ישראלים שמתיחסים לרגישות לקרינה

מעט מהמחקרים על רגישות לקרינה

דר' מגדה חבס – מרצה על השפעות בריאותיות של קרינה בלתי מייננת לצוותי רפואה

מעט מהמחקרים הרבים על השפעות בריאותיות ונזקי קרינה בלתי מייננת

פגיעת קרינה אלקטרומגנטית בתאי הגוף – הסבר בעברית של ממצאי מחקרים

כאבי ראש ודימום מהאף – שילוב תסמינים שדורש בירור

דר' ברברה דוהמן על הסיכון הגובר לבריאות נפגעי הקרינה (ולחייהם) עם פריסת דור 5

למה במבדקים "ידועים" לא מצאו רגישות לקרינה?

כמה רגישים לקרינה יש – דר' יעל שטיין, הדסה עין כרם

---

---

למה נפגע הגוף מקרינה אלקטרומגנטית מלאכותית?

פרופ’ רוני זגר ממכון ויצמן בהרצאה בפורום המומחים באוניברסיטת תל-אביב, פברואר 2020 על “אותות בתאי הגוף בתגובה לקרינת רדיו”

במחקרו מ- 2007 עם ד”ר יוסי פרידמן נמצאה השפעה של קרינת רדיו על:

• מנגנוני תקשורת בין תאים ובתוך התאים
• יצירת רדיקלים חופשיים

בהרצאתו סקר פרופ' זגר את ממצאי מחקריו על השפעות קרינת רדיו (RF) ושדות מגנטיים על מערכות ותקשורת בתאי הגוף.

עמיר בורנשטין סיכם נקודות בהרצאותו:

בתאי גוף האדם כ- 8000 גריות (סטימולציות) שונות שהתאים מגיבים אליהן.  מספר דומה של רצפטורים וסנסורים ממוקמים על מעטפת התא. כ-25 דרכים מאפשרות הכנסת סיגנלים (אותות) לתא.

כ- 8000 תוצאות שונות יש לגריות אלו.

קיים גם אפקט הגברה חזק. האות מחוץ לתא יכול להיות חלש מאד (לדוגמא, מולקולה אחת של הורמון). כשתגובה מתחוללת בתוך התא היא יכולה להיות גבוהה יותר פי 10 בחזקת 8 מהגורם שחולל אותה.  

כשחל שיבוש במסלול של סיגנל כלשהו או בעיבוד שלו נוצרת פתולוגיה (מחלה).

בנוסף, ההשפעה מוגבלת בזמן ומשתנה בזמן.

לכן, כשיש השפעה של קרינה (גם כשהיא קטנה מאד) על מסלולים אלה – עלולה להיות השפעה גדולה מאוד בתוך התא.  ההשפעה לא חייבת להיות מיידית, ולא תמיד לאורך זמן (יש למדוד בזמן הנכון, למדוד בזמנים שונים כדי להבין מתי מתרחשת השפעה).

(מקור: הארץ – לידיעת מכחישי הנזקים ממכון דוידסון)

במחקריו,  פרופ' זגר התמקד ב- 4 מסלולים כאלה ובהשפעת הקרינה עליהם.

בשנות ה- 90 פותחו במעבדה שלו כלים לבדיקת השפעת הקרינה על מסלולים אלה בתוך תאי הגוף.

במחקר הראשון מצא ד”ר יוסי פרידמן כי קרינת רדיו השפיעה על מספר מסלולרי תקשורת וגרמה גם לעודף רדיקלים חופשיים בתא.

השפעה זו החלה החל מ- 0.005mW/cm2 שהם 5 מיקרו-וואט לסמ”ר רבוע (אחרי 5-10 דקות של חשיפה לקרינה).   ב- 0.11mW/cm2 נמדדה תגובה משמעותית.

בתאים שנבדקו לא היו השפעות על 2 מהמסלולים האחרים – זה מוכיח שלא היה אפקט תרמי, כלומר חימום (כי אם האפקט היה תרמי – כל המסלולרים היו מופעלים).

על ממצאי מחקר זה חזרו לפחות 11 מחקרים דומים עד מועד ההרצאה.

37 חלבונים יוצרו בגרעין התא כתוצאה מהשינוי באות/ סיגנל (לפי מחקר שביצע חוקר מוערך בשם דריוס –  DARIUSZ LESZCZYNSK).

במחקר המשך נבדקה השפעת קרינה בתדרים נמוכים מאוד (שדה מגנטי, 50HZ). נבדקו 12 סוגי תאים ובכולם נמדדה השפעה מסוימת. בחלק מהתאים נמדדה השפעה גדולה, בחלקם קטנה יותר. ההשפעה החלה מ- 0.5 מיקרו טסלה (נמדדה תגובה גם ברמות נמוכות יותר).

מחקרים אחרים מראים מסלולים נוספים.

כתוצאה מכך, עלתה השאלה מה משמש כ"אנטנה" – מה הגורם בתאי הגוף ש”קולט” את הקרינה?

התגלית היתה כי ה"אנטנה" הוא NADH OXIDASE. הגורם (והתוצאה) הוא רדיקלים חופשיים. את התגובה מתחילה מולקולה מחומצנת של NADH, והתוצאה היא ייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים בתוך תאי הגוף.

ספרות רבה מראה כי אחת מתוצאות החשיפה לקרינה בלתי מייננת היא עודף ברדיקלים חופשיים.

אותו מכניזם מתקיים גם בקרינת רדיו וגם בשדה מגנטי בתדר נמוך.

יתכן שקיימים ערוצים נוספים בהם מופעלים ערוצי תקשורת ושיבוש פעולת התא (למשל, תעלות סידן VGCC של מרטין פול 2014).

באיור – מסלול ההשפעה של קרינה דרך NADH OXIDASE על ERK.

מהו ERK  ?

בתאים חיים פועלות "מרכזיות" תקשורת שמנתבות מסרים מחוץ לתא אל גרעין התא ולאברונים. מרכזיות אלו הן קולטנים חלבוניים שממוקמים בקרום התא – קצה שלהם פונה מחוץ לתא וקצה אחר לתוך התא.

כשקולטנים מזהים מולקולות כימיות (גורמי גידול, הורמונים) או חשים גירויים פיסיים (חום, קרינה) הם מופעלים להעברת המסר לנמען בתוך התא. התאים מגיבים למסרים בייצור חלבונים שממחוללים תהליכים ביולוגיים (התרבות, התמיינות, ואפילו מוות תאי מתוכנן).

העברת מסר בהתא היא תהליך מורכב, שגילה פרופ' רוני זגר, כשעבד כחוקר במעבדה של חתן פרס נובל, אדווין קרבס, באוניברסיטת וושינגטון.

נתיבי תקשורת תוך-תאית מבוססים על שרשרת 5-8 חלבונים שקולטים מסר מחלבונים לפניהם ומעבירים הלאה (לרוב המטרה היא גרעין התא). אמצעי התקשורת הוא מולקולות זרחן שמצורפות לכל חלבון שמעביר מסר.

בכל תא יש כ-200 "מרכזיות" שמקבלות מאות מסרים במהלך חיי התא וכל אחד מחייב תגובה ייחודית. בתא פועלים סך הכל כתריסר קווי תקשורת בהם עוברים כל המסרים האלה, שמעבירים אותות שונים ומסרים ייחודיים רבים.

פרופ' זגר הראה כי מערכות התקשורת בתא יכולים להעביר מסרים ייחודיים בזכות הסתעפות הקווים הראשיים לקווי תקשורת משניים, בדומה למערכות מענה קולי בארגונים גדולים (זה נמצא יחד עם החוקר ד"ר יואב שאול ופורסם בכתב העת המדעי Biochemical Journal).

בחקר מסלול תקשורת הנקרא ERK התגלה כי יש לו 'מספרי שלוחה' שונים הקרויים ERK1, ERK1b, ERK1c, ERK1d.

מחקר נוסף העלה שכל "שלוחה" מגיבה רק למסרים שייחודיים לה.

מסלול ERK אחראי לחלוקת התא, בין השאר.

בזמן החלוקה, תא של יונק חייב לשבור אחד ממרכיביו (מערכת הגולג'י) לאלפי שברים, שנחלקים בין תאי הבת (התאים החדשים), ואז יוצרים, בכל תא בנפרד, מערכות גולג'י חדשות.

המסר שמורה לתא לבצע תהליך זה עובר רק בשלוחת משנה של מסלול התקשורת ERK, הקרויה ERK1c, ומסלול התקשורת המרכזי, ERK1, לא משתתף בתהליך זה.

חקר תהליכים אלה מסייע להבין גורמים לתקלות בתקשורת שעלולות לגרום לאי-תיפקוד בתהליכים תאיים. לדוגמא, הבנת מסלולי תקשורת עשויה לסייע בפיתוח תרופות ללא השפעות לוואי למחלות, כמו סרטן.

נחזור לממצא כי תאים חיים קולטים מסרים מטלפונים סלולריים – הממצא ממחקרם של פרופ' זגר וד"ר יוסף פרידמן.

תאים חיים מגיבים לאותות קרינה מטלפונים ניידים. נבדק תחום התדרים והעוצמות של רשתות הטלפונים הסלולריים, בזמני חשיפה של עד 45 דקות.

נמצא כי אותות תקשורת של טלפונים עוברים לתוך התא במסלול התקשורת ERK. התאים הגיבו לקרינת הטלפונים במספר "תשובות", בהתאם לשינויים בתדרי הקרינה ובעוצמתה.

פרופ' זגר וד"ר פרידמן שיערו כי בין קווי התקשורת (הטלפונית והתוך-תאית) מתווכות מולקולות של רדיקלים חופשיים, שנוצרות בתאים בתנאים פיסיולוגיים שונים. הן יכולות להשתתף בתהליכים תאיים כמו שגשוג, או תהליכים המובילים להתפתחות מחלות שונות, לרבות סרטן.

המדענים אומרים כי קרינה של טלפונים סלולריים עשויה להיות אחד מהגורמים להיווצרות רדיקלים חופשיים, שמפעילים מסלול תקשורת תוך-תאית ERK. מסלול זה, על מסלולי המשנה שלו, מאפשר לתא חי להגיב בדרכים שונות על עוצמות קרינה ותדרים שונים.

איור ממחקר המראה השפעת חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית על תהליכי חמצון שעלולים לפגוע במבנים תאיים בתאי עצב במערכת העצבים המרכזית

השפעת חשיפה לקרינה על כדוריות הדם – הדגמות מטלטלות של לנה פו ושל דר' מגדה חבס

בעבר, ציינו כי ניתן להתמקד ב- 8 פתולוגיות פיזיולוגיות עיקריות, שנמצאו כנובעות מחשיפות לקרינה בלתי מייננת – השפעות שאינן תרמיות (לא חימום).

נמצא כי חשיפה יומיומית לשדות אלקטרומגנטיים (מלאכותיים) בתדרי סלולר וויפי:

1. פוגעת במערכת העצבים והמוח, ומובילה למגוון הפרעות נוירולוגיות.
2. תוקפת את המערכות האנדוקריניות בגוף ופוגעת באיזון ההורמונלי.
3. מייצרת לחץ חמצוני ונזק של רדיקלים חופשיים, אשר תפקידם מרכזי במחלות כרוניות רבות.
4. פוגעת ב-DNA בתאים.
5. מובילה לרמות גבוהות של אפופטוזיס (מנגנון המתת תאים).
6. גורמת לפגיעה בפוריות של גברים ונשים.
7. מביאה לשיבוש באיזון סידן תוך-תאי ולאיתות יתר של סידן.
8. תורמת להגברת 15 מנגנונים שונים בגוף המשמשים לייצור וביטוי מחלת הסרטן.

הספרות מראה כי תדרים אלקטרומגנטיים מלאכותיים גורמים גם לתופעות של:

• הפרעות קצב לב מסכנות חיים.
• דמנציות מוקדמות מאד.

וקיימות עדויות לכך שחשיפות לקרינה בלתי מייננת ברחם וזמן קצר לאחר הלידה עלולות לגרום להפרעות קשב וריכוז ולאוטיזם.

מקורות – מחקרים מאמרים וסקירות מדעיות על השפעות בריאותיות של קרינה בלתי מייננת

(לכל אחת מהשפעות מזיקות אלו, יש במסמך זה רשימת סקירות מדעיות, המציגות ראיות ממשיות ומשמעותיות).

התיחסות של פרופ' מרטין פול ל- 8 ההשפעות החוזרות שוב ושוב במחקרים – כשלון התקנים

הסבר שהוצג בעבר למנגנון אחר של השפעת קרינה אלקטרומגנטית אלחוטית מלאכותית על תאי הגוף

פרופ' מרטין פול חשף מנגנון נוסף של נזק ביולוגי

מחקרים רבים מראים כי חשיפות לתדרים אלקטרומגנטיים (מלאכותיים) מייצרות השפעות (לא תרמיות/ מחממות) מגוונות בגוף החי, באמצעות הפעלת מנגנון תעלות סידן – VGCC.

מנגנון זה מופעל בתאי גוף האדם ובעלי חיים ואף בתאים צמחיים, בהם מעורבות תעלות סידן דומות.

ההשפעות הביולוגיות המוזכרות למעלה, שהודגמו במחקרים חוזרים כנובעות מחשיפות לקרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת, יכולות לנבוע מהפעלת מנגנון תעלות סידן תלויות מתח ( VGCC), באמצעות הגברת ריכוז יוני סידן (Ca2+i) בתוך התאים.

כל אחת מההשפעות הפיזיקליות המזיקות, שצוינו למעלה, נגרמת על ידי מנגנון הפעולה העיקרי של תדרים אלקטרומגנטיים (EMF) גלי מיקרו / בתדר נמוך יותר – הגורם להפעלת תעלות סידן מופעלות מתח חשמלי  VGCC .

וכל אחת מהשפעות אלו נובעת ממה שמכונה downstream effects of VGCC activation (השפעות במורד הזרם של הפעלת VGCC).

חשוב לדעת ש ..

חוקרים הדגישו כי זה מראה לא רק שהשפעות אלו מתרחשות בגוף, אלא גם מהווה הסבר כיצד ומדוע הן יכולות להופיע.

הרגישות יוצאת הדופן של חיישן המתח VGCC (בתעלות הסידן בתאי הגוף) לכוחות התדרים האלקטרומגנטיים מבהירה, מעל לכל ספק, כי הנחיות הבטיחות הנוכחיות והתקנים הקיימים כופים על הציבור כולו, כולל ילדים רכים ונשים הרות, להיחשף לרמות קרינה EMF שהן בערך פי 7.2 מיליון פעמים גבוהות מדי.

רגישות זו ניתנת לניבוי על ידי מודלים פיזיקליים.

כלומר, הפיזיקה והביולוגיה מצביעות על אותו מנגנון פעולה של EMFs בתדרים שאינם תרמיים.

(מקור התרשימים)

את הבנת ההשפעות הבריאותיות של קרינת רדיו על ידי הפעלה של VGCC אנחנו חייבים לפרופ' מרטין פול, 2013.

במאמרו החשוב סקר מרטין פול השפעות ונזקים ביולוגיים של חשיפה לקרינה בלתי מייננת, כתוצאה מהפעלה של תעלות סידן מבוקרות מתח  (תעלות סידן בין תאיות אשר מופעלות עם שינוי במתח חשמלי, הסביר ד”ר זמיר שליט”א)

תעלות אלו נקראות voltage-gated calcium channels ובקיצור VGCC.

בסקירה נבחנות השפעות ביולוגיות של קרינה בלתי מייננת, בעיקר קרינת רדיו, ומצוטטים מחקרים שונים, המדגימים נזקים לדנ"א ויצירת רדיקלים חופשיים. נזקים אלה נקשרים לרצף פעולות, לשינויים ולנזקים כתוצאה מחשיפה לקרינת רדיו (סלולר, וויפיי וכו').

ההשפעה הראשונה היא הפעלת תעלות סידן מבוקרות מתח. השפעה זו מתחילה שרשרת השפעות בגוף – זו השפעה במנגנון פיזיקלי.

מאמר זה עבר ביקורת עמיתים מקיפה לפני פרסומו.

כתב העת המכובד מדורג גבוה בתחום “רפואה, מחקר וניסוי”.

המאמר זכה לשבחים באתר מדעי חיצוני Global Medical Discovery web site כאחד מהמאמרים הרפואיים החשובים של 2013

קישור למחקר – אתר NCBI

איך וויפיי ותדרים אלקטרומגנטיים פוגעים בגוף הביולוגי – הרצאתו של פרופ' מרטין פול

Electromagnetic fields act via activation of voltage-gated – MARTIN PALL

מאמר על השפעות נוירופסיכיאטריות של קרינה בלתי מייננת, כולל דכאון – מרטין פול

הסבר של תמי קדים לגבי תעלות סידן תלויות מתח ותפקידן בהעברת האותות העצביים בגוף:

תאי העצב מהווים מערכת תקשורת בגוף. התקשורת מועברת כאות חשמלי שעובר לאורך העצב. כשתא העצב מסתיים, האות עובר לתא הבא, שיכול להיות תא עצב או תא שריר.

האות עובר מעצב אחד לשני (או מעצב לשריר) דרך האיזור בין התאים שנקרא סינפסה. הוא עובר על ידי חומרים שנקראים נוירוטרנסמיטרים (מוליכים עצביים).

לפני שעובר האות הם נמצאים בבועות בקצה תא העצב, וממתינים לאות שיגרום להם להשתחרר מתא העצב ולהגיע לתא הבא.

(איור – ויקיפדיה)

כאשר מגיע אות חשמלי לקצה תא העצב, כלומר לאיזור שלפני הסינפסה, מתרחש שינוי מתח חשמלי.

בדופן הסינפסה יש תעלות מיוחדות שרגישות לשינויי מתח.

כאשר מתרחש שינוי המתח החשמלי, תעלות אלו נפתחות ומאפשרות ליוני סידן להיכנס לתוך התא.

יוני הסידן שנכנסים לתא גורמים לכך שבועות הנוירטרנסמיטרים מתמזגות עם דופן התא, נפתחות, ומאפשרות לנוירוטרנסמיטרים להגיע לתא הבא ולהמשיך את העברת האות.

מכאן ניתן להבין כמה חיונית פעולתן של תעלות אלה – כמה חשוב שהן יישארו סגורות כשאין אות שיש להעביר לעצב הבא, ושייפתחו כאשר יש אות כזה.

פתיחה של התעלות, בלי שמגיע אות דרך העצב – תגרום לשחרור נוירוטרנסמיטרים ללא צורך. זה יגרום לאותות-דמה שיעברו ללא בקרה לאורך תאי העצב, ויגרמו לתופעות נוירולוגיות (כמו אפילפסיה ותופעות רבות אחרות).

(מקור התרשים)

גלים אלקטרומגנטיים הם שדות חשמליים ומגנטיים, שמתפשטים במרחב באופן מחזורי, ולכן הם עלולים לגרום לשינויים במתח החשמלי.

כך הם עלולים לגרום לשינוי מתח בדופן תא העצב שיפעיל את תעלות הסידן, כאילו הגיע לשם אות חשמלי, מבלי שעבר אות כזה בתא העצב.

יש בתאי העצב עוד תעלות תלויות מתח של יונים אחרים, עם תפקידים נוספים, כמו למשל "חיזוק" האות החשמלי כשהוא עובר לאורך תאי עצב ארוכים בלי לדעוך, כדי שיגיע ליעדו בלי להיעלם בדרך.

אין ספק, מסכמת תמי קדים, שגם תפקוד התעלות הללו עלול להשתבש כתוצאה מהפעלת שדה חשמלי חיצוני, מהסוג שלא היה קיים לאורך שנות ההתפתחות האבולוציונית של הגוף שלנו, כך שאנחנו לא מותאמים לתפקד בסביבה שלו.

(תמי קדים בעלת תואר ראשון בהנדסת חשמל ותואר שני בגיאופיסיקה. את הדוקטורט נאלצה להפסיק עקב פגיעה סביבתית. כמו רבים וטובים, תמי היא חלק מקהילת רגישי הקרינה והכימיקלים)

מחקרים על השפעות קרינה בלתי מייננת באתר של עמיר בורנשטין

כיצד קרינה אלחוטית גורמת להשפעות בריאותיות בהפעלת מנגנון VGCC – הרצאה של פרופ' מרטין פול

על מנגנון NO/ONOO בגוף – פרופ' מרטין פול

מרטין פול בפורום המומחים באוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020

צילומי ההרצאות בפורום המומחים בנושאי קרינה בלתי מייננת והשפעותיה – אוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020

ולמה זה חשוב..?

תקני הבטיחות מבוססים על הנחה שגויה שקרינה לא מייננת (ולא מחממת) לא מזיקה

גם פרופ' סיגל סדצקי, ראש שירותי בריאות הציבור, אמרה שאין לתקנים רלבנטיות לבריאות

https://www.facebook.com/gal.weiss.739/posts/10157302716440893

ראיון של מרטין פול לשריל אטיקסון

https://www.facebook.com/goor.dasson/videos/296653658422899/