בצער רב אני מודיעה על סגירת עמותת "רגישות לקרינה ישראל".
להלן – אישור משרד המשפטים לפירוק מרצון בהחלטה מיום 25.11.2025.
תהליך סגירת העמותה היה קשה ומורכב עבורנו, כמו הקמתה. זאת, בגלל שנותרנו מעטים וחסרי כוח ויכולות.
החלטת פירוק העמותה הגיעה מכיון שרוב הנפגעות והנפגעים (שביקשו ומבקשים את עזרתנו באופן תדיר) לא הצטרפו לפעילות. מעט מתנדבים נשאו בנטל כל השנים, תוך אתגרים וקשיים אישיים בתפקוד (המאמץ להתפרנס ולשרוד בעולם המוקרן של ימינו, כאשר בחלק מהמקרים חלה הידרדרות בריאותית, אחרים התמקדו במאמצי שיקום תמידיים או באתגרי מגורים הולמים). לא התאפשר לנו למלא את המטרות שנקבעו לעמותה ולפעול כפי שחלמנו לפני כעשור, אז החלו במאמצים להקים עמותה.
כאשר הוקמה העמותה לא הבנו מה משמעות ניהול גוף משפטי שכזה. האתגרים החוקיים בניהול עמותה, הגשת דוחות ודיווחים, אגרות ועלויות (הכל מכיסנו הפרטי והמדולדל ממילא) היו גדולים מדי לכוחותינו הדלים, מכיון שנכשלנו בגיוס פעילים.
עד 2020 היתה עוד הפעילות סבירה ומלאת התלהבות. כתבנו מכתבים לרשויות, כתבנו והעלנו תכנים ונתנו הרצאות להעלאת המודעות לנזקי קרינה ולרגישות לקרינה (שנקראת היום "תסמונת הקרינה האלקטרומגנטית"). טיפחנו את הקבוצות שהלכו וגדלו ועוררנו תגובות ברשתות.
בתחילת 2020 היה אמור להתקיים כנס באוניברסיטת תל-אביב בשיתוף חוקרים ורופאות מובילים בתחום. עבדנו עליו במרץ, למרות הקשיים, התרגשנו מאד. אולם, הכנס בוטל ברגע האחרון על ידי הנהלת האוניברסיטה ללא כל נימוק והסבר. זו היתה מכה קשה. ואז הגיעה הקורונה וטרפת 5G עם שלל פעילים חסרי אחריות ורבים שערבבו הרבה תיאוריות קונספירציה. זה גרם לנזק למאבק להכרה בנזקי הקרינה הבלתי מייננת ונוצל על ידי גופי הקרינה ומקבלי החלטות לשינוי הסיקור התקשורתי מהתענינות ושאלות לגבי נזקי קרינה ולגבי רגישות לקרינה לשלילה ולעג. זה נעשה באסטרטגיות יח"צ ידועות של זריעת ספק ובלבול בציבור, הגחכה וטשטוש העובדות.
מאז 7.10 נדחקו הצרות שלנו מפני שטף הנפגעים בגוף ובנפש מהטרור והמלחמה ושאר הרעות בעולמנו. גם בתפיסתנו, נפגעות ונפגעי הטרור והשכול, וודאי החטופות והחטופים ומשפחותיהם, היו לפני הכל.
טירוף ה- AI והקושי לברור את האמת משטף המידע, שחלקו הגדול שקרי או מעוות, ברשתות גרם לנסיגה גדולה יותר. העובדה שכל אחד ואחת מקבלים תשובות אחרות מהאלגוריתמים שמותאמים אישית, מתוך אג'נדות שונות, גורם לי להרמת ידיים. אני חשה שכבר איני משפיעה כבעבר, וכוחותי תשו.
ואל תטעו – נפגעות ונפגעי הקרינה לא נעלמו, הבעיה לא "נפתרה" באורח פלאי. להיפך, רבים ורבות נפגעים ומפתחים שלל תסמינים. הבעיה היא שבהעדר מודעות ציבורית ובהעדר הכוונה במערכת הרפואה – הם לא מצליחים לזהות את מקור הבעיה, כיון שהם מוקפים בקרינה 24/7 כמו רוב הציבור.
הדרך לבדוק רגישות לקרינה פשוטה – 'דיאטת קרינה' ליומיים-שלושה תגלה אם המקור לכאב/ תסמינים הוא חשיפה לקרינה, או לא (ואז יש להמשיך בחיפוש).
כאשר נתקלים בהסברים שלנו ובודקים, יש מי שמגלים שזו הבעיה וכי הימנעות צמצום חשיפה לקרינה מועילה למצבם. אבל .. כוחנו תש במאבק ההסברה, המערכת חנקה אותנו.
ברמה האישית, יש ביננו מי שלמדו לתפקד בצורה סבירה ויש מי שהצליחו לשגשג ולמנף את הנפילה הזו לדרך חיים חדשה ולעסקים של שיפור הבריאות ואנטי אייג'ינג. אלה הבודדים, שמלכתחילה הגיעו מקבוצות חזקות יותר והיו פגועים ופגועות פחות.
למרבה הצער, רוב הרגישים לקרינה פשוט שורדים, רבים חיים רע, נאבקים להתקיים ולתפקד. אלה שנפגעו בדרגה קלה או בינונית – מצליחים בדרך כלל. אולם, הנפגעות והנפגעים בדרגה קשה פעמים רבות נרמסים, חיים בצורה מוגבלת מאד ומתקשים לתפקד ולשרוד. חלק מצליחים להשיג קצבאות קיום תחת סעיפים ותיוגים שונים שיש להם הכרה בביטוח לאומי (כמו פיברומיאלגיה/ פוסט טראומה, מיגרנות או כאב כרוני או דיכאון וחרדות).
למרבה הצער, חלק מפתחים מחשבות פרנואידיות ונתפסים לתיאוריות קונספירציה ולאמונות של "ממוקדים" ולמאבק בלתי פוסק ב"רדיפה/ הטרדה/ תקיפה אלקטרונית" וחלקם אף מאושפזים במחלקות פסיכיאטריות וסובלים סבל רב (גם מתסמיני הרגישות לקרינה וגם מהאשפוז ומאבחון שגוי ומטיפול שלא מתאים למצבם).
ולצערנו, יש גם מי שמתאבדים.
.
בקישור ..
אחד המכתבים של העמותה, בשיתוף חוקרים ורופאות, שהופנה לרשויות ומקבלי החלטות בעקבות חוק ההסדרים שהתיר אנטנות בשכונות מגורים ללא צורך בהיתר (והמכתב לא נענה מעולם) – מכתב זה מהווה סיכום טוב לנזקי קרינה וכולל חוות דעת מומחים ומחקרים מובילים.
המכתב להורדה ..
דוח של הכנסת – היבטים בריאותיים של דור 5 בסלולר. בפוסט קישור לנייר העמדה שכתבה העמותה בעקבות בקשה של פרופ' שמואל חן שכתב את דו"ח הכנסת
תזכורת ..
בקישור מתלאות הקמת העמותה, שוהקמה רשמית בבוקרו של שישי שטוף שמש בהרצליה, בתאריך 24.6.16, כשהצלחנו סופסוף להפגיש 7 פעילים (כנדרש בחוק) לחתימה על המסמכים.
זאת, אחרי כשנתיים של מאמצים לבצע זאת ללא הצלחה (עקב הקושי של רגישי קרינה לצאת לעולם המוקרן ולהגיע למפגש שכזה ומיעוט המתנדבים מקרב הנפגעות והנפגעים שמתאמצים לתפקד ולא מסוגלים לפעילות ציבורית בהעדר כוחות).
עצוב לי מאד. אני מותשת.
ומאחלת לכולנו בריאות, שמחה ושלווה
אתר "רגישות לקרינה ישראל" ממשיך לפעול בכתובת www.EHS.org.il
ולצידו – הפעילות באתר זה
קישור ל"אודות" באתר "רגישות לקרינה ישראל" המפרט את מטרות העמותה כפי שנקבעו (בתקווה רבה) ב- 2016
כתבתו של אביב לביא על ביטול הכנס באוניברסיטת תל-אביב
https://www.zman.co.il/84512/?fbclid=IwAR2GnJJQvyj78zD10ipY-jqtshwVPMGBGr74ksGqpQ2p-d2MwEMTUoZuvNk
קישור להרצאות בפורום המומחים על קרינה בלתי מייננת באוניברסיטת תל אביב, שהתקיים בפברואר 2020 (תוכנן במקביל לכנס שבוטל) – הרצאות מרתקות וחשובות
הרצאתה של דר' יעל שטיין בפורום המומחים באוניברסיטת תל-אביב 2020 – כמה רגישים לקרינה יש
ועוד קישור לפורום המומחים על נזקי קרינה בלתי מייננת, באוניברסיטת תל-אביב, פברואר 2020
צילום מתוך כתבתו של אביב לביא על ביטול הכנס באוניברסיטת תל-אביב
https://www.zman.co.il/84512/?fbclid=IwAR2GnJJQvyj78zD10ipY-jqtshwVPMGBGr74ksGqpQ2p-d2MwEMTUoZuvNk
מעט מהמחקרים על רגישות לקרינה – סיכום בעברית
שלום לך אישה יקרה
אני קוראת בצער את הפוסט הזה אבל מבינה שאין ביכולתך וביכולתכם להמשיך בכוחות כה דלים. עשיתם עבודת קודש במשך שנים רבות, עזרתם לאנשים רבים ותמכתם בהם לאורך שנים, והעליתם מודעות לנושא. מי שרצה לשמוע, שמע. לצערי רבים מדי הקולות שתומכים בטכנולוגיה ולדוגמא העניין הרב היום ב-AI. כל עוד רוב האנשים מכורים לטלפונים הסלולריים שלהם, לתנורי המיקרוגל, לוואי-פיי, ולכל האביזרים ה״חכמים״ שברשותם, לא יהיה עניין רב במה שהבאתם. 5G יעשה את שלו במשך הזמן ולא תהיה ברירה אלא לשנות הרגלים. בינתיים, עשית ועשיתם מעל ומעבר לכל דימיון וזה היה מתיש. זה לגמרי מובן שאי אפשר להמשיך כך ad infinitum.
אישית הגעתי לאתר הזה רק בשנתיים האחרונות דרך קבוצת הפייסבוק של אמיר בורנשטיין, בשעה שכבר ממש החלמתי מהרגישות לתדרים האלקטרומגנטיים, לאחר שנים רבות של תסמינים מובהקים וחולי רב, שמאוד הגביל את אורח החיים שלי. הגעתי לרפואה של דר׳ קלינגהרדט ואובחנתי ב-Lyme Disease. מחלה זו גרמה להצטברות מתכות כבדות בגוף ולכל מיני רגישויות מישניות. שנתיים וחצי טופלתי בפרוטוקולים מורכבים שקיבלתי מהמטפלת באנגליה והחלמתי. בינתיים גם עשיתי הרבה עבודה דנטאלית על דלקות כרוניות בשורשי שיניים שנעקרו או שנעשו בהן טיפולי שורש. היה לי מזל שמבחינה כספית יכולתי להרשות לעצמי טיפולים כאלה, אבל היה שווה מכיון שהיום אינני סובלת מתסמינים של רגישות ל-EHS. היום אני עובדת על איזון מינרלים, שמתמקד בהורדת הברזל הנאגר על ידי פריטין (Ferritin) ואיזון בין ברזל ונחושת. שמו של הפרוטוקול Root Cause Protocol שבעזרתו היום כבר אינני מגדירה את עצמי כסובלת מתסמונת עייפות כרונית. כמובן שאני מאוד מגבילה את החשיפה שלי לקרינה בלתי מייננת. אין לי וואי-פיי, הסלולרי שלי על מצב טיסה ברוב היום וכבוי בלילה, והוא עטוף בכיסוי שמונע קרינה, ואני מטלפנת מטלפון נייח בבית. כמובן שאין לי תנור מיקרוגל או כל מכשיר ״חכם״. אני מסוגלת לשהות במקומות שיש בהם וואי-פיי, או ליד אנשים עם הסלולריים שלהם, ללא תסמינים.
המידע הרב שצורף לכאן בעייתי לאנשים שחולים ברגישות ל-EHS. אפילו לי כבר אין כוחות לקרוא כל כך הרבה מידע. האינטלקט שלי היום מעדיף להתעסק ברוח מאשר באינטלקט.
אני מודה לך על כל מה שעשית לאורך השנים, ומאחלת לך בהצלחה בהמשך הדרך ושתשמרי על עצמך. מאחלת לך בריאות איתנה!
תודה רבה לך, גבריאלה יקרה.
תודה על הפנייה המרגשת ותודה על איחוליך.
אני שמחה לשמוע שהצלחת למצוא דרך שהועילה לך בהתאוששות מהפציעה הנוירולוגית הזו ומתסמונות שהיא גורמת לחלקים בציבור. כל הכבוד לך על המסע וההתמדה בדרך החלמה שאינה פשוטה.
אני עדיין עונה לפונים, כותבת בנושא – מפרסמת ומעדכנת את האתרים, וכמובן מנהלת את הקבוצות בנושא רגישות לקרינה ואלצהיימר בפייסבוק. אני פעילה בקבוצות ובפורומים רבים אחרים ומעלה שם מודעות למפגעים סביבתיים.
לצערי, כבר איני יכולה לצאת להרצות. אני כבר מוגבלת מדי והכליאה בבידוד במקום נמוך קרינה, שקשה מאד לניהול, מהווה נטל כבד.
ההבדל היחיד הוא שכבר אין יישות שנקראת "עמותה". גוף עם משמעויות משפטיות מורכבות ודרישה לעמוד בדיווחים ועלויות רבות, שלא התאימו לפעילות המועטה של קומץ המתנדבים. זה נהיה מסובך ומעיק והחלטנו לסגור. האמת היא שאם היינו יודעים כי מדובר בדרישות אלו (בצדק, אגב, עמותות חייבות בדיווח ושקיפות ציבורית) – לא היינו מקימים אותה מלכתחילה אלא מגדירים עצמנו כארגון מסוג אחר. לצערנו, החלומות הגדולים שלנו לפני 12-13 שנים לא התגשמו בהעדר התגייסות למאמץ.
אשמח להוסיף את דרך ההתמודדות שלך לפוסט עם דוגמאות למסעות שיקום של רגישי קרינה שהצליחו להתאושש ולחזור לתפקד. מודה לך מראש (לא בשם מלא, כמובן).
אני מאחלת לך הרבה בריאות, שגשוג והנאה ממעשייך (ויצירתך) ושוב מודה לך מאד.
תודה רבה לך על המענה הנדיב והמהיר. חליתי בתסמונת עייפות כרונית ב-2005 אבל התעוררו תסמינים של EHS רק אחרי שקניתי טלפון סלולרי והתקנתי וויי-פיי בבית. כנראה שכבר הייתי עם רמה גבוהה של מתכות כבדות בגוף, וכמובן שגם לא ידעתי אז שיש לי מחלת ליים. אני מעריכה שהרגישות לתדרים התעוררה עקב עומס מתכות כבדות ומחלת ליים ולכן היתה משנית להם. היו גם רמות גבוהות של מיקוטוקסינים. כשנרפאתי ממחלת הליים גם נרפאתי מהיתר ובעקבות כך גם הרגישות לתדרים פחתה משמעותית.
כל טוב ובתקוה שמצבך יישתפר ותוכלי להיות יותר חופשיה באורח חייך.