התבקשתי להגיב למכחישן ידוע (טרול אידיוט למדי) של נזקי קרינה בלתי מייננת ורגישות לקרינה – בפוסט של מודד הקרינה והחשמלאי המצוין מני סגל.
(ואכן שפכתי מחקרים בתגובות – מביאה כמה מהם בסוף)
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=2128459683964427&set=a.168929763250772&type=3&theater
מני מלווה אותי כבר שנים, מאז קרס גופי בגלל פגיעת קרינה בלתי מייננת אלחוטית מלאכותית (סלולר/ וויפיי/ חשמל).
(ולא, אין בעיה עם קרינה טבעית, צריך להוסיף למי שלא מבינים את הרגישות לקרינה, או מנסים להכחיש ולהגחיך).
מני מכיר ברגישות לקרינה, כיון שהוא מכיר כבר מספר חברים מקהילת נפגעי הקרינה. לפעמים הוא עדיין נדהם מכמה נמוכות עוצמות הקרינה שגורמות לתגובה שלילית בגופנו.
מני מסייע לרבים במדידות ובזיהוי מפגעים ובעיות, בתכנון פתרונות, בביטול איפוס הארקה, בביצוע הארקה תקינה, בהעברת תשתיות חשמל עוקפות כדי שנוכל איכשהו לתפקד ולחיות בסביבה מודרנית, שעבורנו עלולה להיות מאד עוינת.
נזכרתי איך היכרותנו שכנעה אותו בקיום רגישות לקרינה.
מתי הבין שאנחנו מרגישות ומרגישים קרינה (כלומר, סובלים – לא נהנים "להרגיש") ונפגעים מקרינה ברמות נמוכות מאד ביחס לתקנים ולמה שהוא למד ושהוא מחויב לפעול לפיהם.
(תקנים שצריכים שינוי דחוף כי הם מגינים על הקרינה ולא על הבריאות)
וכך זה קרה ..
מני הגיע לביתי נמוך הקרינה, בו התחלתי לשקם את גופי שקרס – בית שלקח לי שנתיים וחצי למצוא בחיפוש יומיומי ברחבי הארץ (כי לבית שלי לא יכלתי להתקרב אפילו בגלל קרינה מהשכנים. ולא, אין אפשרות "למגן").
לאחר סיבוב מדידה ובדיקת המבנה, אמר "אין ספק שאת רגישה לקרינה, המיטה שלך בנקודה עם הכי פחות קרינה בבית".
יותר מזה, גיליתי לו – בפועל, חייתי אז רק ב- 2 מ"ר באיזור המיטה ולא יכלתי להשתמש בשאר הבית (עשיתי גיחות קצרות לקחת דברים ומיד חזרתי) כי בשאר איזורי הבית כאב לי מאד, הקרינה היתה גבוהה מדי עבורי (למרות מדידות נמוכות מאד).
חייתי אז בעיקר בחצר – יחפה, מתרגלת מהבוקר עד הלילה צ'י קונג, תרגילי חיזוק שרירים, אירובי ונשימות.
מני ועובדיו ניתקו את כל המעגלים החשמליים עוד לפני הלוח הביתי, העבירו מערכת חשמל עוקפת, הוציאו את ההארקה מהבית, קברו את הצנרת באדמה במרחק הכי גדול מאיזורי המחייה שלי ועשו לי מתג לניתוק מהיר – כך סופסוף התאפשר לי להשתמש במקרר, נורה אחת ומחשב.
עד אז חייתי ללא חשמל.
השימוש במחשב הוגבל לרבע שעה, תוך כדי כאבים (מחשב ומסך רחוקים ממני, ממקור חשמל רחוק, עם כבלים וללא וויפיי כמובן) ואט אט הצלחתי להשתמש בו חצי שעה, וכשהתחזקתי – שעה. וכך הלאה.. כדי לאפשר את זה הייתי חייבת שעות תרגול והרבה נוגדי חימצון לפני ואחרי כל שימוש במחשב/ חשמל. רק כך הצלחתי להתחזק ולהתגבר, לבנות מחדש את עמידות הגוף.
באותם ימים עסקתי רק באכילה מוקפדת ומדויקת לפי הנחיות השיקום ותרגול אינסופי, בניית מסת שריר, חיווט מוחי מחדש, תרגול מוחי ושיקום יכולות קוגניטיביות, עד שהצלחתי לחזור לקריאה וכתיבה (אחרי תקופת דמנציה מוקדמת קשה למדי עקב פגיעת הקרינה/ כימיקלים מתועשים).
לעולם לא אשכח איך גיליתי שחוט הטלפון הביתי, זה הקווי, גרם לי לכאב בלתי נסבל.. כאב לי נורא ליד המיטה. ולא היה שום מקור מזוהה לכאב, שהתפוגג כשהתרחקתי משם. בחצר לא כאב בכלל. הסתכלתי על הכבל ותהיתי, זה יתכן? לא האמנתי שאני בכלל חושבת על אפשרות כזו. זה טלפון, לא כבל חשמל. החוט עבר חצי מ' ממני, בשולי המיטה. שטויות, זה זרם אפסי, אמרתי לעצמי. אבל לא היה שום מקור אחר. שווה ניסיון, החלטתי. ואכן כן.. אחרי הרחקת הכבל החלה הקלה. הכאב נעלם.
איך זה יתכן? שאלתי את עצמי.
היו אז הרבה מקרים בהם התקשיתי להאמין לגוף שלי, לתגובותיו לקרינה. שוב ושוב בדקתי. כן, רגישות קיצונית לקרינה בעוצמות נמוכות מאד. נמוכות מכדי יכולתי לקבל. חשתי עלבון מתגובה זו של הגוף, מהעובדה שנפגע וקרס לחלוטין מקרינה שגרתית, כזו שפעוטות נחשפים אליה באופן קבוע. שוב ושוב נוכחתי עד כמה תסמונת זו מוזרה. ועד כמה הגוף שלי הפך "מומחה" בזיהוי רמות נמוכות עד גיחוך של קרינה בלתי מייננת. זיהוי שהיה כרוך בסבל פיזי רב.
לא היתה לי ברירה אלא לזרום עם המגבלות ולהרגיע את טירוף התסמינים כדי לשקם את הגוף.
כחוקרת ממושמעת, תיעדתי את המתרחש, עקבתי אחרי השינויים והתחלתי לנתח את התסמונת המוזרה הזו. ניסיתי להבין מה קורה. אחרי חודשים רבים, הצלחתי לפצח את המנגנון (פציעה לימבית) ולהוריד את רגישות היתר הקיצונית,
הצלחתי לחזור ל"רגישות" בלבד, רגישות פיזיולוגית. ירדתי מדרגת רגישות 3 קיצונית לדרגה 2.
לאחר סידור מערכת החשמל (כאשר כל העובדים עם סלולר כבוי), התקרב מני בחיוך "נו, איך את מרגישה? יותר טוב?"
"אני לא יודעת למה אבל כואב לי נורא, נורא", עניתי במבוכה, לגמרי מבולבלת וחנוקה, "יש לי כאב ראש היסטרי והקרקפת התנפחה", הלם ליבי בטירוף ופי התמלא טעם דם.
"איך זה יכול להיות?" ענה מני, ואז צלצל הטלפון שבכיסו.
"וואו, סליחה" רץ החוצה.
"הוכחה" זו מוכרת לכל מי שקרובים לרגישים לקרינה,
כי.. רובם שכחו מתישהו לכבות ניידים, או חשבו שכיבו ולא.. לא כבה המכשיר ("שכחתי ללחוץ אישור"). ואז.. פתאום.. כואב, כואב נורא. לרוב, לי לוקח זמן לקלוט לקשר את הכאב ולחשוד שיש נייד באיזור המוגן שלי (אני לא מודדת כל הזמן, חרדות והיסטריה אינן מאפיינות אותי). ורק כשאני מצליחה להבין שזה חריג (כי ערפל מוחי קודם לכאב) אני שואלת "יש פה נייד? כיביתם?" והם לומדים שזה אמיתי.
(היום גם כבר לא כואב לי מיד כי הכחדתי את הכאבים בעזרת חיווט מוחי מחדש, למעשה, הורדתי את סימן האזהרה כי תסמינים מאוחרים יותר, סמויים יותר נותרו, חשיפה לקרינה פוגעת בבריאותי ובתפקודי גם כשאין לי כאבים מיידיים. למשל, ביטול מוחלט של שינה משך כמה ימים)
ותבינו ..
אין לנו סיבה להיות סבבה לגמרי, קלילים וצוחקים, ופתאום לכאוב. ככה סתם. ודווקא אז מגלים שמכשיר נייד לא כובה, לרוב בצלצול מפתיע.. שוב שכחו לסגור אחרי שדיברו בחוץ וכו'
מני השתכנע,
וכך גם כל קרובי, שעם רובם זה קרה.
לצערנו, יש גם אלה שעושים "ניסויים" כאלה בכוונה. וזה לא ניסוי, וזו לא בדיחה, זו התעללות בחסרי ישע, זו אכזריות לשמה.
כשעושים את זה לילדים, שלא מבינים, את ה"בדיקה", את אופי רוב בני האדם האנוכיים והטפשים, האמון שלהם נפגע יותר ויותר. מדובר בפוסט-טראומה מתמשכת, מורכבת מאד. הפחד שלהם מעולם המבוגרים גובר,
כי ..
מדובר בעוצמת כאב שאין דומה לה.
עברתי הרבה תאונות, פציעות קשות, ניתוחים, כיסחתי כהוגן את היד עם דיסק (משחזת זוית) ונפל עלי קיר בזמן עבודה.. אני מכירה כאבים.. וכלום כלום לא מתקרב לכאבי הקרינה,
בניתוח שעברתי לפני כחצי שנה, התעוררתי מיד כשניתקו אותי מההרדמה, כי בגלל הקרינה אין לי שינה, הגוף בעוררות קיצונית. המרדים והמנתח שרק גמר לסגור את החתך, היו בהלם, מעולם לא ראו התעוררות לפני היציאה מחודר הניתוח. הייתי בערנות מוחלטת וביקשתי שיקחו אותי לחדר הפרטי ולא לחדר התאוששות רווי קרינה.
האדרנלין שגופי מפריש בגלל הקרינה, שהמוח שלי מזהה כאיום משמעותי וסכנה אמיתית לפגיעה, גורם לערנות ולחדות.
כל צוות חדר הניתוח נדהם.
את משככי הכאבים הרציניים (כולל אופיואידים), שהובאו לי, לא לקחתי. לא היה כל צורך. כאבי הניתוח שנחשב כואב לא הזיזו לי. הם היו קשקוש, מטרד קטנטן לעומת כאבי הקרינה.
אחרי שעה קפצתי על רגלי והוכחתי שאני יכולה ללכת, שחררו אותי תוך זמן קצר, כשראו שאין דימום. יצאתי לרחוב אל מכוניתה של בת-דודי, טיפסתי את המדרגות לבית הורי בקלילות.. בעוררות של "מלחמה/ בריחה" – הגוף מגייס כוחות כשעליו לברוח מאיום.
וכן ..
כלום לא משתווה ולא מתקרב לעוצמת כאבי הקרינה.
ולא מדובר רק בכאבים, אלא במגוון רחב של תסמינים קשים מאד, חלקם לא מיידיים, אלא מאוחרים (כמו חוסר שינה, דימומים, הפרעות עיכול, הפרעות קצב לב, קשיי נשימה, פריחה) והעוררות הראשונית הופכת לאחר כמה שעות לתחושת לחץ וזעם, עד תוקפנות ואלימות בלתי נשלטים.
קשה מאד להיות רגישים לקרינה.
(מאז צילומים אלה פורסמו מחקרים רבים המוכיחים רגישות לקרינה באופן אוביקטיבי (בדיקות מעבדה, הדמיות מוחיות)
לאחרונה אני מותשת מאד מגילויי השנאה כלפינו ברשתות, מעוצמת הדחייה וההכחשה, ומחוסר ההכרה..
לאחרונה נמאס לי וכבר אין לי כוח להזהיר כדי שלא יפגעו אחרים, כי רובם לא רוצים לשמוע, רובם רוצים מכשירים וויפיי חופשי (שמוגדר כזכות אדם בסיסית) ודור 5 מהיר,
לאחרונה.. אני מתביישת להודות, אבל אני מאחלת לכל המכחישים, לראשי התעשייה ולפוליטיקאים המתעלמים מקיום נפגעי הקרינה .. מאחלת להם ליהנות מה"לא קיים" ה"פסיכולוגי" ה"מומצא" הזה בדיוק בעוצמה בה אני נהנית מהכיף הזה. הכיף שהרס את חיי הטובים, שגזל את כל זכויות האדם הכי בסיסיות שלי, ליהנות טוב טוב, כמוני, מכל עומק רבדיו ומימדיו של הכיף ה"לא קיים" הזה.
כמה מהמחקרים והמקורות שהעליתי בתגובות (יש הרבה יותר – הולכים ומצטברים)
פורום מומחים באוניברסיטת תל אביב בפברואר השנה 2020 על נזקי קרינה בלתי מייננת, כולל התיחסויות רבות גם לרגישות לקרינה (באנגלית)
מתוכו – כמה רגישים לקרינה יש – תקציר הרצאתה של דר' יעל שטיין (בעברית)
הפוסט עסק בהשפעות שדה מגנטי (וחשמלי) על חולים שמחכים בצמוד לארון חשמל בבית חולים. כאשר רוצים לבדוק נושא כזה – מומלץ להיכנס לספרייה הרפואית ולעשות חיפוש. לדוגמא, EMF (שדות אלקטרומגנטיים) ואלצהיימר https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/?term=EMF+ALZHEIMER+
(ניתן לחפש על סרטן ועל פרקינסון ועל מחלות אוטואימוניות ובכולם יש תוצאות מבהילות על נזקים) – סתם בחרתי אלצהיימר
תרגום הרצאה של דר' מגדה חבס על נזקי תדרי ביניים (חשמל) וקשר לתחלואה כרונית רווחת https://galweiss.com/%d7%aa%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%96%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%92/
מספר מחקרים וסקירות מהשנתיים האחרונות של חוקרים על מנגנוני רגישות לקרינה EHS :
בלפום ואחרים 2018 – עקה חימצונית בקרב רגישים לקרינה – כולל התיחסות ברמה מולקולרית
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30015864/
המאמר המלא https://www.spandidos-publications.com/ijmm/42/4/1885
בלפום, הרדל ועוד 2018 השפעות חימום ולא חימום של קרינה בלתי מייננת בעוצמות נמוכות
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30025338/
בלפום ואיריגרי 2020 – רגישות לקרינה EHS כהפרעה נוירולוגית מאופינת חדשה https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32168876/
המאמר המלא https://www.mdpi.com/1422-0067/21/6/1915
הסבר פשוט איך הקרינה פוגעת בגוף הביולוגי + קישורים https://galweiss.com/%d7%a4%d7%92%d7%99%d7%a2%d7%aa-%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%92%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%92%d7%95%d7%a3-%d7%94%d7%a1%d7%91%d7%a8/
סקירת ספרוות מחקרית על רגישות לקרינה שפורסמה החודש (יולי 2020) – דר' יעל שטיין מהדסה עין כרם ודר' איריס יודסין ממרכז רפואי בניו ג'רזי – תרגום לערבית
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32289567/
וכמובן, המחקר של בלפום 2015 – סמנים ביולוגיים (ביומרקרים) אוביקטיביים לרגישות לקרינה
המחקר של דה לוקה 2014 – עוד סמנים ביולוגיים
והמחקר של הוזר 2017 – הדמיות מוחיות. להלן דוגמא איך נראה המוח של רגישים לקרינה בעת חשיפה לסלולר (ולא יודעים מתי פועל ומתי לא – כנדרש במחקר) בהשוואה למוח "נורמלי" – שונות מוחית ברורה עקבית וחד-משמעית בהדמיות מוחיות fMRI